לאי בודד היא תיקח את ספר הזוהר, כשהיא תקועה בכתיבה היא מתייעצת עם המשפחה, וכשיוצא לה ספר חדש היא חשה התכווצויות בבטן. יוכי ברנדס ("כשאלוהים היה צעיר") עונה לשאלון האישי
"מגילת רות".
"אף אחד".
"ספר הזוהר המתורגם. יוכל להעסיק אותי כמה זמן שאשהה באי. אפילו שנה".
"אני לא חולמת על שום אי. אני אדם של בית".
"עוזר לי מאוד לדבר על המעצור עם בני משפחתי. לא עוזר לי להמשיך להיתקע מול המחשב. למרות שאני כל הזמן עושה את הטעות הזאת".
"מייעצת לו לרכוש במקביל עוד מקצוע".
"כתיבה".
"בחדרי. בשעות האור".
"לצערי אני כבר לא בגיל להיתלות על חבלים או לגווע ברעב. אבל עבור מאות אלפי שקלים הייתי כנראה מסכימה ללכת לריאליטי שלא מבוסס על כושר גופני".
"ועוד איך זורמת. אני מתה על מחזות זמר. זה הז'אנר האהוב עלי בתיאטרון".
"עם משה רבנו".
"לבריאת העולם. לשכנע את אלוהים לא לתת לאדם את הכוח לשלוט בכדור הארץ".
"אין לי באמת מישהו חי שאני משתוקקת לפגוש. בימינו הרי אפשר לדבר בן רגע עם מי שרוצים גם בלי להיפגש".
"אני אוהבת מאוד את יהודית קציר. לא יודעת אם היא הכי. לא מאמינה שיש כזה דבר 'הכי'. אבל בעיני היא סופרת ענקית".
"נו, באמת. הרי בימינו ברוך ה' כותבים על הכול".
"לגבי המורה שלי בכיתה ג' שנהגה לסלק אותי משיעוריה בצעקות פיוטיות. 'למשל: יוכבד, השמש משתוקקת לשזוף את פנייך הנאוות'. או: 'יוכבד, לכי נא אל ניחוחות העשבים'".
"החוויה הזאת אצלי הרבה פחות קיצונית. לא אופוריה אלא שמחה. לא חופשה בקריביים אלא ארוחת ערב משפחתית. לא חרדה אלא סתם התכווצויות בבטן".
"בלשית במשטרת ישראל. אני חושבת שהייתי יכולה להיות טובה בזה".
"21 שעות. זה קרה לי דווקא לא מזמן. כתבתי תסריט בנחת כמעט שנתיים, ופתאום התברר לי שתאריך ההגשה לקרנות עומד לחלוף".
"הליכון וקצת מתיחות ארבע-חמש פעמים בשבוע".
"מתח".