לאי בודד היא תיקח את ספר הזוהר, כשהיא תקועה בכתיבה היא מתייעצת עם המשפחה, וכשיוצא לה ספר חדש היא חשה התכווצויות בבטן. יוכי ברנדס ("כשאלוהים היה צעיר") עונה לשאלון האישי
"מגילת רות".
"21 שעות. זה קרה לי דווקא לא מזמן. כתבתי תסריט בנחת כמעט שנתיים, ופתאום התברר לי שתאריך ההגשה לקרנות עומד לחלוף".
"בלשית במשטרת ישראל. אני חושבת שהייתי יכולה להיות טובה בזה".
"החוויה הזאת אצלי הרבה פחות קיצונית. לא אופוריה אלא שמחה. לא חופשה בקריביים אלא ארוחת ערב משפחתית. לא חרדה אלא סתם התכווצויות בבטן".
"לגבי המורה שלי בכיתה ג' שנהגה לסלק אותי משיעוריה בצעקות פיוטיות. 'למשל: יוכבד, השמש משתוקקת לשזוף את פנייך הנאוות'. או: 'יוכבד, לכי נא אל ניחוחות העשבים'".
"נו, באמת. הרי בימינו ברוך ה' כותבים על הכול".
"אני אוהבת מאוד את יהודית קציר. לא יודעת אם היא הכי. לא מאמינה שיש כזה דבר 'הכי'. אבל בעיני היא סופרת ענקית".
"אין לי באמת מישהו חי שאני משתוקקת לפגוש. בימינו הרי אפשר לדבר בן רגע עם מי שרוצים גם בלי להיפגש".
"לבריאת העולם. לשכנע את אלוהים לא לתת לאדם את הכוח לשלוט בכדור הארץ".
"הליכון וקצת מתיחות ארבע-חמש פעמים בשבוע".
"עם משה רבנו".
"לצערי אני כבר לא בגיל להיתלות על חבלים או לגווע ברעב. אבל עבור מאות אלפי שקלים הייתי כנראה מסכימה ללכת לריאליטי שלא מבוסס על כושר גופני".
"בחדרי. בשעות האור".
"כתיבה".
"מייעצת לו לרכוש במקביל עוד מקצוע".
"עוזר לי מאוד לדבר על המעצור עם בני משפחתי. לא עוזר לי להמשיך להיתקע מול המחשב. למרות שאני כל הזמן עושה את הטעות הזאת".
"אני לא חולמת על שום אי. אני אדם של בית".
"ספר הזוהר המתורגם. יוכל להעסיק אותי כמה זמן שאשהה באי. אפילו שנה".
"אף אחד".
"ועוד איך זורמת. אני מתה על מחזות זמר. זה הז'אנר האהוב עלי בתיאטרון".
"מתח".