יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליאורה ברק
תשמח לחזור למאה ה-19 וללבוש קרינולינה, היא יכולה לכתוב כל היום והספורט שלה הוא צ'י קונג. דנה רוזנטל ברנדייס ("מאמא רוזה") עונה לשאלון האישי
יש הרבה כאלה. לו הייתם שואלים אותי את השאלה הזאת כשהייתי נערה בוודאות הייתי אומרת שזה "אבא ארך רגליים" של ג'ין ובסטר. בינתיים יצאו לאור עוד רבים וטובים כמו "צילה של הרוח" של קרלוס לואיס סאפון, "הארי פוטר", המון ספרים ישראליים מעולים, ממש קשה לענות.
כתבו כבר על הכול. לא נראה לי שיש נושא שלא כתבו עליו, למרות שנדמה לי שלא הרבה נכתב על ייסורי הזקנה, על חשבון הנפש של סוף החיים ועל הפחד מהמוות.
אני לא חושבת שיש אחד כזה. יש רבים מעולים.
ספרים על תזונה, על פסיכולוגיה וחינוך ועל אורח חיים בריא יותר.
לא רע, אבל יכול להיות טוב יותר. אני אוהבת הליכות ומתאמנת בצ'יקונג ובמחשבת הגוף.
התרגשות גדולה מאוד וגם בחשש גדול מאוד.
למאה ה- 19, לנשף עם הקרינולינות.
יש לי כיום לא מעט אנשים שהייתי שמחה לפגוש והם כבר אינם, אך אחת ההחמצות שלי היא פגישה עם הסופר מאיר שלו, שעכשיו אני כותבת על ספרי הילדים שלו ומצטערת שלא זכיתי לפגוש אותו לפני מותו. הייתי שמחה לשוחח איתו.
לגמרי, למרות שנראה לי ששני הספרים שלי לא ממש מתאימים לז'אנר הזה דווקא.
12-16 שעות.
לא ממש, אני לא הטיפוס.
אני כותבת רק בחדר העבודה שלי. אני לא יכולה לכתוב במקומות אחרים, ובוודאי לא בבתי קפה ובמקומות רועשים.
כתיבה, למרות שגם ארוחה טובה מפתה מאוד.
מאושרת מאוד. קשה לי עם ה"תועלתיות" שיש היום בשיקולי בחירת מקצועות.
כ-60 שקלים, למרות ההוצאות הכבדות של הפקת ספר.
שיחה עם קרובים, יציאה להליכה, בישול ועיסוק בענייני הבית.
במלדיביים, שם באמת קראתי את "חיי פיי".
"חיי פיי" של יאן מרטל
אחד, אבל יש לי הרגשה שעוד אחזור אליו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
