יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: חיה סמילנסקי
אוהב לכתוב מול הטלוויזיה, האי הבודד שלו נמצא בין נס ציונה לגדרה, והוא חושב שעדיף לא להגשים חלומות. זאב סמילנסקי ("בג'נקייה") עונה לשאלון האישי
ספר איוב. קשה מאד להתחרות עם שורות כמו "יקבוהו אוררי יום, העתידים עורר לוייתן".
עד היום – אף אחד.
רשימת כתובות של מומחים לחילוץ.
בין נס ציונה לגדרה.
אני קם – אני הולך – אני אוכל – מציק לאשה - משחק עם החתול – הולך לחצר – חופר בור – חוזר – מתיישב – וחוזר חלילה.
50 שקל, לכל היותר.
באמת אהיה מופתע מאוד. סופר? מי יקרא את הספרים שהוא יכתוב? ומתי?
ארוחה.
נו באמת.
מול הטלוויזיה, כשכולם מתרוצצים מסביב.
מאות אלפי שקלים? אני אעשה זאת בחינם!
איזה שאלה, בוודאי! אתחנן שייתנו לי לשיר גם (זה לא יקרה, ענפורצ'נטלי).
אני חושב שהכי היה כיף לי בגיל שש, אבל בגילי המופלג למדתי שחלומות עדיף לא להגשים, כי אז מפסידים פעמיים.
אני אוהב את המוּכָּר, הייתי שמח לבלות עוד שעה עם אשתי.
אני מתלבט בין רוברטו בולניו, דוד שחר, תומאס ברנהרדט ו-ו.ג. זבאלד, אבל למעשה כולם כבר מתו.
יבלית. רגע, למעשה כתבתי פעם שיר על יבלית. אבל בכל זאת.
אופוריה חרדתית, הייתי אומר.
די – למדתי מספיק – לא רוצה ללמוד יותר כלום. יש הרבה דברים שאני יודע שהייתי רוצה לעשות להם undo ולא לדעת אותם יותר.
שלוש... אולי ארבע.
רץ שלוש פעמים בשבוע 7 קילומטר (ומתנשף באופן מביש), עובד בכרם, צועק בקול רם.
ספרי החשבונות של החברה שהרואה חשבון שולח לי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
