יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: חיה סמילנסקי
אוהב לכתוב מול הטלוויזיה, האי הבודד שלו נמצא בין נס ציונה לגדרה, והוא חושב שעדיף לא להגשים חלומות. זאב סמילנסקי ("בג'נקייה") עונה לשאלון האישי
ספר איוב. קשה מאד להתחרות עם שורות כמו "יקבוהו אוררי יום, העתידים עורר לוייתן".
שלוש... אולי ארבע.
די – למדתי מספיק – לא רוצה ללמוד יותר כלום. יש הרבה דברים שאני יודע שהייתי רוצה לעשות להם undo ולא לדעת אותם יותר.
אופוריה חרדתית, הייתי אומר.
יבלית. רגע, למעשה כתבתי פעם שיר על יבלית. אבל בכל זאת.
אני מתלבט בין רוברטו בולניו, דוד שחר, תומאס ברנהרדט ו-ו.ג. זבאלד, אבל למעשה כולם כבר מתו.
אני אוהב את המוּכָּר, הייתי שמח לבלות עוד שעה עם אשתי.
אני חושב שהכי היה כיף לי בגיל שש, אבל בגילי המופלג למדתי שחלומות עדיף לא להגשים, כי אז מפסידים פעמיים.
איזה שאלה, בוודאי! אתחנן שייתנו לי לשיר גם (זה לא יקרה, ענפורצ'נטלי).
רץ שלוש פעמים בשבוע 7 קילומטר (ומתנשף באופן מביש), עובד בכרם, צועק בקול רם.
מאות אלפי שקלים? אני אעשה זאת בחינם!
נו באמת.
ארוחה.
באמת אהיה מופתע מאוד. סופר? מי יקרא את הספרים שהוא יכתוב? ומתי?
50 שקל, לכל היותר.
אני קם – אני הולך – אני אוכל – מציק לאשה - משחק עם החתול – הולך לחצר – חופר בור – חוזר – מתיישב – וחוזר חלילה.
בין נס ציונה לגדרה.
רשימת כתובות של מומחים לחילוץ.
עד היום – אף אחד.
מול הטלוויזיה, כשכולם מתרוצצים מסביב.
ספרי החשבונות של החברה שהרואה חשבון שולח לי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
