לאי בודד היא תיקח את כתבי הבודהה, כשהיא תקועה בכתיבה היא קוראת ספר שמעניק לה השראה, וכשיוצא לה ספר חדש היא לא מצליחה להירדם. יהודית כץ ("חושבים טוב") עונה לשאלון האישי
"(מישהו עונה שהספר הכי טוב זה שלו?) אני מאוד אוהבת את 'על קוצר החיים' של סנקה, הפילוסוף הסטואי. משנה תפיסה לדעתי".
"אומרים שלוקח הרבה מאוד זמן לא לכתוב ספר. לקח לי 3 שנים לא לכתוב את הספר הראשון שלי".
"אולי את כתביו של הבודהה. מספרים שהיה לו ניסיון עם בדידות. וגם, ייקח לי הרבה זמן והרבה סבבים של קריאה כדי להבין את הדברים בכל פעם קצת אחרת".
"פפואה ניו גינאה בדיוק"
"לא עובד – 1. לבהות במסך ולקוות לישועה. 2. להכריח את עצמי להמשיך לכתוב מילים כי הן הופכות לסתם מילים שיימחקו יום אחר כך. 3. להיכנס לפייסבוק ואז למייל ואז לווטסאפ. 4. להגיד לעצמי כמה שאני גרועה. מה עובד – 1. יום חדש התחלה חדשה. 2. להתאוורר בחוץ. 3. לשתף מישהו במקום שאני תקועה בו. 4. לחזור קצת אחורה לפרק שאני יותר מרוצה ממנו או לדלג למשהו אחר שיותר מתחשק לי לכתוב כרגע. 5. לקרוא ספר אחר שנותן לי השראה".
"בלי מבצעי 'קנה ספר וקבל את כל החנות מתנה' ועם הסכם יותר שוויוני מול הוצאות הספרים – הוא יכול לעלות 50 שקל".
"מאחלת לעצמי שישתף אותי לאורך הדרך באחורי הקלעים של היצירה".
"כתיבה טובה. סשן כזה שהזמן עוצר בו מלכת".
"מישהו עונה כתיבה?"
"שעות הבוקר, בלי הפרעות. כל עוד זה בוקר, המיקום לא מאוד קריטי. יותר מאוחר ביום אני כבר נהיית ספציפית".
"אולי רק כדי לשבור מוסכמות של עצמי".
"אפשר להשתתף? האלטר אגו שלי כבר רוקדת ושרה בברודווי".
"חוזרת לגיל 3. להבין קצת יותר את העולם של הבן שלי היום".
"ברנה בראון. מעריצה אותה".
"מי יודע?"
"ערה הרבה מאוד שעות. מתרגשת. פגיעה. הרבה בפייסבוק. מתחילה לקרוא את הספר שלי שוב ושוב כדי לדמיין מה אחרים מרגישים עכשיו".
"עוד פסיכולוגיה. עוד פילוסופיה. עוד מדעי המוח. וגם שפות. מוזיקה. משחק".
"15 שעות. אבל זו היה מאורע היסטורי נדיר ורחוק מאוד מהילד שלי".
"זומבה וחיזוק, שעתיים בשבוע".
"לא בטוחה שהקטגוריה הזאת קיימת".