יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלבום פרטי
אוכל כשהוא כותב, מקשיב לקולות הצרצרים בלילה וחולם על מנזר בהימלאיה. דניאל אדלסון ("בית התה על פס המוות") עונה לשאלון האישי
תלוי באיזה יום אתה תופס אותי. קנאת סופרים תרבה חכמה, ויש בי מספיק קנאה לחלק לכולם.
אפס. משתדל לא להירתם למשימות שאני לא יכול לעמוד בהן.
מחד לא אוהב לקרוא ספרים פעמיים, מאידך לא רוצה להתבודד על אי עם ספר שלא קראתי. אז אולי "מלכוד 22".
מנזר הימלאי.
ריצה מיוזעת, כזאת ששוטפת את הגוף ומוציאה החוצה את כל הרעלים והרעשים. אם זה בכל זאת לא עוזר, חוזר לתחקיר, עריכה, עבודה על מבנה או שיחת טלפון עם חבר/ה טוב/ה על ההתלבטות. כל דבר, ולו הקטן ביותר, שיקדם אותי.
בעידן שלנו, כמו מחיר של ספרים דיגיטליים.
אשאל אותו את אותה שאלה שניתנה כאן בהמשך – אבל מה עם מקצוע?
החולשה הכי גדולה שלי היא כתיבה תוך כדי אכילה. זה סבל אמיתי, ואני עדיין מחפש אחר פתרונות.
כתיבה. סקס הוא בר חלוף.
בשעות הקטנות של הלילה. כשכולם ישנים, האפליקציות משתתקות, הדלת נסגרת. רק אני, הלפטופ, והצרצרים בספוטיפיי.
קמפיין ל"פוקס" כי ב"הישרדות" אני ללא ספק עף בין הראשונים.
תלוי איזה כישרונות עומדים מאחורי היוזמה.
לרומא העתיקה. הם ידעו לחיות את החיים.
פרופ׳ נרי אוקסמן. יש לי חולשה לארכיטקטורה ועיניים ירוקות.
נדע אחרי מותו.
הסיפור של "בית התה על פס המוות" נחת עלי לפני 6 שנים ומאז סירב להתפנות. הרגשתי שהסיפור בחר בי, לא אני בו, ותפקידי בסך הכל לשמש כלי כתיבה. המאבק העיקרי שלי היה בהתאם, לשים בצד את הפרספקטיבה שלי על הסיפור ופשוט לשרת אותו נאמנה. המציאות הישראלית העכשווית סביבנו מספקת מאגר בלתי נדלה של דרמות גדולות מהחיים, וחסרים לי על המדף עוד ספרים שנוגעים בה בצורה כנה, פשוטה ולא מתיימרת.
לחץ. תהליך כתיבת הספר תלוי פחות או יותר רק בך. לדאוג שיקראו אותו - כאן מתחיל המאבק האמיתי.
מקצוע כבר מזמן לא לומדים באקדמיה.
לילה שלם עד לצהריים של מחרת.
ריצה. רק ריצה.
כיציר הדור שלנו, אני קוטל ועובר הלאה מהר. אם אני לא מתחבר לספר בפסקה הראשונה, לא אבזבז עליו זמן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה