יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אלבום פרטי
חולם על דרינק עם פ. סקוט פיצג'רלד, כותב כשהילדים ישנים, וכשיוצא לו ספר חדש הוא כבר עובד על הספר הבא. שי אזולאי ("לזארטו") עונה לשאלון האישי
"האדם הבלתי נראה" מאת ראלף אליסון.
את כל אלה שהתחלתי לכתוב סיימתי, אבל יש כאלה שנותרו בגדר טיוטות ראשונות שאין לי כוונה לשכתב, לערוך, או להוציא לאור. בכל מקרה אני לא מחשיב את הספר כגמור וסופי עד שהוא יוצא לאור.
"יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס, כי כבר הגיע הזמן שאסיים אותו.
במפרץ ניו יורק – אשוט אליו בסירה בכל בוקר כדי לקרוא ולכתוב, ואשוב לעיר אחר הצהריים כדי לשוטט ולהכין ארוחת ערב לילדים.
עוזר להתרחק מהמחשב, לשוטט, לקרוא, לשחות, לבשל, לעשות מקלחת, לאפות לחם, לגנן. לא עוזר לבהות במסך (בין אם הוא מציג דף ריק או סרטונים ביו-טיוב).
פחות חשוב לי כמה הוא עולה, יותר חשוב שהסופרים יקבלו סכום קבוע מהמחיר המקורי שמופיע על הכריכה. חנויות והוצאות רוצות לצאת במבצעים? בשמחה, אבל על חשבונכם, לא על חשבוננו.
כנראה אבין את מה שעבר על ההורים שלי.
בבית, בכל שעה שבה הילדים ישנים או לא נמצאים.
אני לא מתחייב מראש מבלי לראות חוזה מפורט.
שיהיה להם בהצלחה.
שנות ה-20 בניו יורק, כדי לשתות עם פיצג'רלד (הייתי שמח גם לפגוש את קפקא בפראג או את קאמי וסארטר בפריז, אבל אינני דובר צ'כית או צרפתית).
הקומיקאי סטיבן קולבר. למה שאני ארצה להתרפס מול איזה גאון ספרותי שיחשוב שאני אידיוט? עדיף לנהל שיחה נעימה עם אדם חביב.
אישית אני מעדיף סופרים מתים, אבל אני מניח שתומס פינצ'ון ו-ג'. מ. קוטזי מתמודדים על התואר.
לא נראה לי שיש נושא שלא נכתב עליו מכל הכיוונים, אבל הייתי רוצה לקרוא ספר על אבהות אמיתית שלא מציג את האבא כאגואיסט מזניח / עריץ מתעלל / ילד מגודל / אידיוט מוחלט.
אני כבר עובד על הספר הבא.
ארכיטקטורה.
היו לי בעבר ימים של שמונה עד עשר שעות כתיבה רצופה (לפני שהיו לי ילדים).
לועס באנרגטיות.
ספרים שהתעקשתי לקרוא עד הסוף למרות שלא נהניתי מהם, מתוך תקווה שאולי ישתפרו או שאוכל ללמוד מהם משהו. לרוב אני מגיע לעמוד האחרון ואומר לעצמי, "כפי שחשדתי, אין פה כלום."
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
