יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: ליאור רונן
אוהב לבשל ולרוץ, לא מתעקש כשהוא תקוע בכתיבה, ותמיד שמח לחזור לסיקסטיז. דרור שגב ("אין לי מספיק מילים בגוף") עונה לשאלון האישי
לפעמים מתברר לי שכנראה לא אני כתבתי את כל הספרים הטובים שבעולם. ותמיד זה מפתיע אותי מחדש. אני מלקט ספרים משובחים במשך כל חיי הבוגרים ותמיד "והיום אינו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב הוא ספר התנ"ך שלי. אני קורא בו פעם בכמה זמן וכל פעם אומר לעצמי שיד אלוהים כתבה את הספר הזה.
בספריה במחשב הנייד שלי יש לא מעט התחלות של ספרים וסיפורים קצרים שכתבתי במשך השנים. נמצא שם ספר כמעט גמור שיום אחד כשארגיש שהגוף שלי מוכן, אשוב אליו, ויש כמובן את מקבצי הסיפורים הקצרים שאני מתכנן להוציא לאור. וזה עדיין בלי לספר על מקטעי השירה בהשפעת בוקבוסקי שנאגרו אצלי.
אני כנראה אקח מזוודה מלאה ספרים. רק אם ממש יאיימו עלי כנראה שאקח איתי את 'והיום אינו כלה' או את אחד הספרים של ג'ומפה להירי, כנראה 'קרקע לא מוכרת'. אולי אצליח גם להשחיל גם ספר שירה של מארק סטרנד.
כל מקום המוקף בים או מדבר, שאהיה בו לבד לזמן מיטיב ויהיה לי מספיק יין מעולה - יתקבל באהבה.
להתעקש מאוד לא עובד בשבילי. צריך זמן שיתאים לי בול. אז פשוט כדאי להניח, לנסוע לים או פשוט לצוף זמן מה מנותק מהמילים, וזה עובד בהחלט.
מחיר שווה לכל נפש, עד 50 שקל.
זה יהיה יופי בעיני. תענוג גדול אפילו. לכתוב זה מעוף נפלא. אתה כל הזמן חי בתנועה של מילים ומחשבות. ואשמח אם הבן שלי יהיה סופר.
רוצה יחד. אני מאוד אוהב לבשל ומאוד אוהב לאכול אוכל נהדר עם יין. הרבה יין.
כנ"ל . למה להפריד? סקס טוב ואחר כך כתיבה או כתיבה ואחר כך סקס. לא ניסיתי יחד, צריך לנסות פעם.
בסופי שבוע בבקרים בשולחן הגדול בפינת אורחים בביתי. שם נכתבו כמעט רוב המילים שלי. זה שולחן רחב בעל צבע חום עמוק. מיקום נהדר ומדויק עבורי.
לא נראה לי שאצליח. לא מת על זה שהעולם מציץ בי.
לא נראה לי שזה יהיה אפשרי בסוג ספרים כמו שאני כותב. אבל אם זה יצליח – וואלה, זורם.
נראה לי שלכל שנה טובה בתקופת הסיקסטיז. מוזיקה מטורפת, מילים טובות, תהליכים מרגשים. ובכלל הרבה זמן וחופש.
הייתי הולך על מפגש עם ניל יאנג. הוא מרתק אותי בחיפוש האינסופי שלו. הוא גורם לי להשראה בכל דבר שהוא מנגן ויוצר. אומן משמעותי מאד בחיי. עוגן האיש הזה.
ג'ומפה להירי, שבעיני כותבת ספרות מהדהדת עד הקצה. וגם פר פטרסון, שתמיד שורף לי את הגוף.
נראה לי שכתבו על הכול וכותבים על הכול. עולם של כותבים אנחנו.
אני הולך לעבודה כרגיל ועוקב מרחוק איך הספר מתקבל. אני חושב שאולי אני טיפה יותר רגיש, מחכה למשוב. אבל גם זה עובר לי אחרי זמן קצר ואני פשוט מאפשר לספר לזוז ולנשום.
הרמתי ידיים, אף פעם לא למדתי מקצוע, לא נראה לי שבגילי זה כבר יכול לעזור. בעצם אולי ללמוד לבשל אצל איזה טבח תותח.
לפעמים אני כותב בסוכה במדבר במצפה רמון, שם כבר יצא לי לשבת מול הטקסטים כעשר שעות. המדבר והלבדיות מעיפים לי את הראש.
אני רץ מרחקים שנים רבות. בשנים האחרונות אני רץ מרחקים קצרים יחסית, עד עשרה ק"מ. אבל תמיד אני רץ עם חברים נהדרים ושדות פתוחים.
אני מאוד אוהב לקרוא, אבל גם סוגר ספרים בשניות. מה שלא מעניין אותי, לא אקדיש לו זמן.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
