יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גלי ברוך
כותבת מגיל 8, מעריצה את בילי אייליש, וכל מה שהיא צריכה כדי לכתוב זה גינה וספסל. סתיו ברוך ("כבולה") היא צעירת המשיבים לשאלון האישי
"המבחן" של ז'ואל שרבונו. אחד הספרים הבודדים שהצליחו לסחוף אותי ולזעזע אותי בו זמנית.
מעריכה ש-3 שעות, אבל אף פעם לא בדקתי.
אופוריה משולבת בחרדה. מאוד מרגש להגשים חלום, מצד שני כמובן שיש חרדה מהתגובות ומהחשיפה.
קיים נושא שלא כתבו עליו? אני בספק. ואם היה אחד כזה, אני משערת שלא היינו יודעים.
ג'י קיי רולינג. היא מעוררת השראה.
בילי אייליש. מעריצה את הייחודיות שלה. היא לא מושפעת מהחברה.
למאה ה-19, רק כדי להשתתף באחד הנשפים המרשימים. לצפות מהצד באופנה המהודרת שהיתה ולהאזין מקרוב למוזיקה קלאסית שאני מאוד אוהבת לנגן.
מקסון מהספר "המועמדת" של קיארה קאס. נסיך, רגיש ואמיץ- הוא כבש אותי.
אימוני כוח. מנגנת בפסנתר שעה ביום, זה נחשב לאימוני ידיים?
זה נשמע מצחיק ומאוד מאתגר, אבל אני יכולה לנסות לדמיין את זה. מיוזיקל יכול לקחת את הספר שלי למקום אחר לגמרי.
בחדר שלי, בעיקר בשעות אחר הצהריים.
ברור שארוחה טובה, אבל היו גם פעמים בהן פספסתי ארוחה בגלל כתיבה
50 שקל, אבל מבינה לגמרי למה ספרים עולים יותר.
הולכת למקום שקט להירגע. מבינה שזה טבעי להיתקע וזה רק עוד חלק מהתהליך. מנסה להיכנס לדמויות שיצרתי ולהניח אותן בסיטואציות שונות. לפעמים אני לוקחת הפסקה לכמה ימים ואז חוזרת עם רעיונות חדשים.
גינה וספסל. באחת הפעמים כשהרגשתי תקועה, הלכתי לטייל ונעצרתי בפינה שקטה. השקט של הטבע נתן לי שלווה ובזכותו הכתיבה זרמה ודפי המחברת התמלאו. המקום המושלם שלי הוא מקום שקט ורגוע, שמאפשר לי להניח לשגרה היומיומית, לחשוב ולכתוב.
הייתי לוקחת מחברת ריקה ועיפרון. אני מאמינה שעצם השהות באי בודד מאפשרת התחדשות עצמית ולכן אם הייתי לוקחת איתי ספר של אדם אחר הייתי חווה את הדרך שלו במקום לתעד את שלי.
הספקתי לכתוב הרבה סיפורים קצרים לפני שהחלטתי להתמקד בספר אחד ולהוציא אותו לאור. אני זוכרת שהספר הראשון שכתבתי היה כשהייתי בת 8. אני חושבת שכבר אז היה בי רצון להביע את המחשבות שלי באמצעות כתיבה. מאז, בכל פעם שעלה בי רעיון ישבתי לכתוב. כשקראתי לא מזמן כמה מהסיפורים שכתבתי במהלך השנים, יכולתי ממש לראות את תהליך ההתבגרות שלי, המחשבות העמוקות על החיים שניסיתי לבטא בכל פעם בכמה מילים משורבטות, ואת הדרך שבה הכתיבה העצימה אותי.
כן.
בעקרון לקח לי לכתוב את הספר שלי 3 שנים. אני מאמינה שזה לא היה בזבוז זמן, אלא זמן שהקדשתי כדי להגשים את עצמי.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה