כשהיא תקועה בכתיבה, היא מחכה שהתקיעות תעבור, והיא חושבת שלא האדם בוחר באמנות, אלא האמנות בוחרת בו. שושנה דיין קירש ("אהבה מוחתמת") עונה לשאלון האישי
הקומדיה האנושית /ויליאם סרויאן, תמונתו של דוריאן גריי/ אוסקר ווילד, דולי סיטי/אורלי קסטל בלום, פעמון הזכוכית / סילביה פלאת'.
שלושה או ארבעה.
מתלבטת בין ספר שלא הצלחתי להגיע אליו לבין כזה שאני אוהבת במיוחד: בעקבות הזמן האבוד/ מרסל פרוסט , לעומת כל ספר של אתגר קרת שאני מסוגלת לקרוא וליהנות שוב ושוב.
האיים המלדיביים או איי סיישל.
כלום לא עובד. צריך לתת לתקיעות לעבור.
לא משנה ובלבד שמקסימום הרווח עליו יגיע לסופרת.
אני תמיד אתמוך בו, כי בעיניי לאנשים העוסקים באמנות זו אינה ממש בחירה, כי אם זה בחר בהם לפעמים בעל כורחם.
כתיבה.
אין שעות מיוחדות וכל מקום הוא טוב. בעיקר מאוהבת ברכבות שהן השראה גדולה.
NO WAY.
לא. למרות שהסרט "סיפור הפרברים" מככב גבוה ברשימת הנבחרים שלי.
איזו שאלה נהדרת! המון. גברים ונשים: מרטין עדן של ג'ק לונדון; הייתי עושה שלישייה עם שני הגיבורים הכי נואשים מתוך הרומן של אריך מריה רימרק, HEAVEN HAS NO FAVORITES: קליירפייט וליליאן; גבריאל תירוש של יצחק שלו; וכמובן, איך לא, הסנגור המהולל (בשבילי תמיד גרגורי פק, אהוב ליבי) מתוך "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי.
הייתי חוזרת לשנים 1977-1983 בהן שהיתי בסטמפורד קונטיקט ולמדתי מוזיקה, והחיים היו מרתקים, נוחים וחסרי דאגה.
הייתי בוחרת לפגוש פנים אל פנים לשעה שלמה את הנכדים שלי מסטוקהולם וברלין. בעידן האינטרנט ניתן לפגוש אנשים כגון דיוויד לינץ' או השחקנית המדהימה מהמלכה גמביט בכל זמן נתון. ובתי השנונה אמרה: "אולי את ביבי, כשהוא מחובר למכונת אמת".
שתי הסופרות הגדולות בעולם היום הן מרגרט אטווד ואלנה פרנטה.
כולם כותבים על הכול ובמיליון גרסאות ואין ממש חדש תחת השמש.
גם אופוריה וגם חרדה. שמחה על הספר וחרדה לאיך יתקבל.
אני מוזיקאית - מקצוע שאותו אני אוהבת, למרות שהרבה כסף ונחת אני לא רואה ממנו. אהבתי השנייה היא קולנוע.
אולי שעתיים-שלוש.
בתקופת הקורונה, התעמלות יומית בבית וצעידות קצרות.
את ספריי אני בוחרת בקפידה, שכן מספיק לי בהחלט לצפות בסדרות שהן גילטי פלז'ר.