כשהיא תקועה בכתיבה, היא מחכה שהתקיעות תעבור, והיא חושבת שלא האדם בוחר באמנות, אלא האמנות בוחרת בו. שושנה דיין קירש ("אהבה מוחתמת") עונה לשאלון האישי
הייתי בוחרת לפגוש פנים אל פנים לשעה שלמה את הנכדים שלי מסטוקהולם וברלין. בעידן האינטרנט ניתן לפגוש אנשים כגון דיוויד לינץ' או השחקנית המדהימה מהמלכה גמביט בכל זמן נתון. ובתי השנונה אמרה: "אולי את ביבי, כשהוא מחובר למכונת אמת".
הייתי חוזרת לשנים 1977-1983 בהן שהיתי בסטמפורד קונטיקט ולמדתי מוזיקה, והחיים היו מרתקים, נוחים וחסרי דאגה.
איזו שאלה נהדרת! המון. גברים ונשים: מרטין עדן של ג'ק לונדון; הייתי עושה שלישייה עם שני הגיבורים הכי נואשים מתוך הרומן של אריך מריה רימרק, HEAVEN HAS NO FAVORITES: קליירפייט וליליאן; גבריאל תירוש של יצחק שלו; וכמובן, איך לא, הסנגור המהולל (בשבילי תמיד גרגורי פק, אהוב ליבי) מתוך "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי.
בתקופת הקורונה, התעמלות יומית בבית וצעידות קצרות.
לא. למרות שהסרט "סיפור הפרברים" מככב גבוה ברשימת הנבחרים שלי.
אין שעות מיוחדות וכל מקום הוא טוב. בעיקר מאוהבת ברכבות שהן השראה גדולה.
כתיבה.
אני תמיד אתמוך בו, כי בעיניי לאנשים העוסקים באמנות זו אינה ממש בחירה, כי אם זה בחר בהם לפעמים בעל כורחם.
לא משנה ובלבד שמקסימום הרווח עליו יגיע לסופרת.
כלום לא עובד. צריך לתת לתקיעות לעבור.
האיים המלדיביים או איי סיישל.
מתלבטת בין ספר שלא הצלחתי להגיע אליו לבין כזה שאני אוהבת במיוחד: בעקבות הזמן האבוד/ מרסל פרוסט , לעומת כל ספר של אתגר קרת שאני מסוגלת לקרוא וליהנות שוב ושוב.
שלושה או ארבעה.
NO WAY.
את ספריי אני בוחרת בקפידה, שכן מספיק לי בהחלט לצפות בסדרות שהן גילטי פלז'ר.
הקומדיה האנושית /ויליאם סרויאן, תמונתו של דוריאן גריי/ אוסקר ווילד, דולי סיטי/אורלי קסטל בלום, פעמון הזכוכית / סילביה פלאת'.
אולי שעתיים-שלוש.
אני מוזיקאית - מקצוע שאותו אני אוהבת, למרות שהרבה כסף ונחת אני לא רואה ממנו. אהבתי השנייה היא קולנוע.
גם אופוריה וגם חרדה. שמחה על הספר וחרדה לאיך יתקבל.
כולם כותבים על הכול ובמיליון גרסאות ואין ממש חדש תחת השמש.
שתי הסופרות הגדולות בעולם היום הן מרגרט אטווד ואלנה פרנטה.