יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גליה פלד
על כל ספר שהוא מוציא, יש ספר שהוא גונז; הוא כותב ברכבת בדרך לעבודה ומעדיף להיות לקט ולא צייד. אופיר עוז ("הטוב מכל העולמות") עונה לשאלון האישי
'המאהב', של א.ב. יהושע. קראתי אותו לראשונה בגיל שבע עשרה ובמידה רבה זהו הספר שטמן בי את זרע הכתיבה. הכתיבה של מספר דמויות בגוף ראשון היא הייחודיות המופלאה של א.ב. יהושע. הכתיבה הזו יוצרת מצב בו הקורא יודע יותר מהדמויות, והסיטואציה מפורשת על ידי יותר מתודעה של דמות אחת; האמא והאבא, הבוס והפועל הזוטר, הערבי והיהודייה, המורה והתלמידה, המנהל והתלמידה, החרדי והמאהב. הרומן הזה יוצר אינטימיות מידית עם הקורא, ואחרי שני עשורים, הוא עדיין מרגיש בשבילי כמו בית.
נראה לי שהשיא היה 7-8 שעות ביום.
מקצוע יש לי, תודה לאל. לגבי לימודים, אשמח לקורס: "כל מה שאני צריך לדעת בשביל לכתוב את הספר הבא". איפה נרשמים?
גם וגם וגם. הקאריביים הוסט לחופשה בירושלים ופגישות עם חברים שלא ראיתי הרבה זמן, האופוריה נמשכת עד עכשיו, והחרדה – אולי זו לא חרדה, אלא רצון גדול שהספר יזכה להכרה בדמות פרס ספרותי חשוב, יתורגם ויצא לאור בחו"ל.
אם היתה לי תשובה לשאלה הזו הייתי כותב על אותו נושא בעצמי.
לטובת קידום ספרות המקור אבחר בסופרת ישראלית: רות עפרוני – בעיניי, הסופרת הטובה בישראל. כל טקסט שלה, בין אם הוא מופיע בפייסבוק, בכתב עת או בספר הוא יצירת מופת ספרותית ואומנותית. היא נוהגת בטקסט בביטחון של יונה וולך, ויוצרת שפה "עפרונית" כפי שאורלי קסטל בלום יצרה שפה "קסטל בלומית".
באדם מהשאלה הבאה.
מעניין אותי מאוד לחזור לתקופת האדם הקדמון. רק מקווה שאוכל להתמנות לתפקיד של לקט ולא צייד. וחשוב עוד יותר שאת טפסי הבקשה יהיה אפשר להעביר בווטסאפ ולא בפקס.
אם אנשי המקצוע טובים, מצידי שיהפכו אותו גם לפסל, למשחק מחשב, או למיצג. "הטוב מכל העולמות" יכול בעיניי בקלות להתגבש לסרט או לסדרה.
אני שוחה (בעונה), עושה יוגה בבוקר ויוצא להליכות אחר הצהריים.
אני לא רואה טלוויזיה אז יכול רק לנחש. בהישרדות אני כנראה אנוח בצל העץ עד שידיחו אותי. קמפיין לפוקס נראה לי דווקא נחמד. אשמח תמיד, בגבולות שאני אציב, לעשות גם דברים שאני לא לגמרי מתחבר אליהם כל עוד הכסף מופנה למטרה טובה, כמו תרומה לעולם טוב יותר, שיפור חיי המשפחה, וכמובן, יותר זמן לכתיבה.
לפעמים מתרחש הפלא הזה שבו סצנת סקס שאני קורא, וטוב מכך: כותב, מתנקזת לסקס טוב. וזה באמת חזון אחרית הימים.
ברוח "הטוב מכל העולמות": גם וגם.
אתמוך בו ככל יכולתי.
50 שקל. עשרה שקלים לסופר.15 להוצאה (כמובן, רק אם נשאה בעלות ההפקה המלאה של ההוצאה לאור). 25 שקל לחנות.
לא עוזר: לדפוק את הראש במקלדת. לשפוך על הלפטופ מיץ תפוזים. ניסיתי את שתי הדרכים. תופעות לוואי נפוצות: כאב ראש ופגישה עם טכנאי המחשבים. עוזר: לומר לעצמי: *כרגע* אני לא יודע איך להמשיך. בקרוב אדע. לקום מהכיסא ולנסח שאלה בודדת עליה אני רוצה לקבל תשובה. להתהלך איתה תלויה ועומדת כמה דקות \ כמה שעות \ יום שלם. עוד לא קרה לי שלא קיבלתי תשובה כלשהי לאותה שאלה אחרי 24 שעות.
קוראים לו mljet והוא נמצא בקרואטיה. בית עץ ומדרגות שיורדות לים התיכון לשחיית בוקר. יום אחד, אולי באיסרו קורונה, אחזור אליו.
את 'יוליסס' של ג'יימס ג'ויס, כי הוא כמו המגבת של הטרמפיסט לגלקסיה. לעת מצוא הוא יכול לשמש גם כרית, קוטל יתושים וזבובים, או כיסא שאפשר לטפס עליו כדי להגיע לפרי בשל על העץ. הזמן הבלתי מוגבל יאפשר לי סוף סוף לצלול אליו ולנסות להבין אותו קצת יותר.
בינתיים, על כל ספר שיצא לאור ספר אחר נטשתי או גנזתי. אני מקווה שהספר הבא ישבור את השוויון כי אחזור לכתב יד ששנים אני חולם להוציא לאור.
את הספר השני שלי וגם חלק מהשלישי כתבתי ברכבת בדרך אל ובחזרה מהעבודה. דחוק בין שלושה אנשים זרים לא יכולתי לקום למקרר, ובזכות ה"אין ווייפיי" גם נלקחה ממני האפשרות לגלוש בפייסבוק. אלה היו נסיעות עם הספק כתיבה מדהים.
אני מוודא שספרים לא יבזבזו לי את הזמן. אין לי בעיה להעיף ספרים שלא יוצרים אצלי עניין אחרי 50 עמודים. בעיניי כל סופר חייב לתפוס את הקורא באיזשהו אופן, שלא לומר לרתק אותו, החל מהמשפט הראשון ועד האחרון. אם סופר לא מצליח לעשות את זה, אין סיבה לתת לו הנחות.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
