איבד שלושה ספרים שכתב לפני גיל 20, כשהוא תקוע בכתיבה הוא קורא סופר שלא הכיר, וכשיוצא לו ספר חדש הוא באופוריה שהולכת ומאפירה. אמיר נעמן ("יונקי הדבש") עונה לשאלון האישי
אני לא יודע אם זה הספר הכי טוב.. אבל בהחלט הייתי שמח לכתוב את הספר " האיש שהיה יום חמישי" של ג'. ק. צ'סטרטון. גם סאטירה מבריקה וגם מפחיד באמת.
לפני שהייתי בן 20 כתבתי שלושה רומנים קצרים שהיו לא נוראיים, אבל הם אבדו לי. אחרי כן כתבתי עוד שלושה לפחות, שהיו ממש גרועים. אבל אני עדיין חוזר אליהם מידי פעם, לראות אם יש מה להציל.
אני לא זורם על איים בודדים בכלל ובמקום ספר אקח ציאניד. אבל ייתכן שאקח איתי או את "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה או/ וגם את "המטוטלת של פוקו" מאת אומברטו אקו.
בואו נודה באמת - הוואי, בתקופת ההוריקנים.
כשאני תקוע הדבר הכי טוב בשבילי זה למצוא איזו יצירה ולהתאבסס עליה. נניח, למצוא סופר או סופרת שלא הכרתי ולגלות פתאום את ההתרגשות של הגילוי. הכי לא עוזר לי להכנס לפאניקה.
לא מעל 100 שקל. הלוואי היה אפשר לקנות ספרים ב20 שקל, בלי לרושש את ההוצאות והסופרים.
בטח אקנא בו בחשאי כי הוא יהיה טוב יותר ממני
כתיבה טובה.
סקס טוב אחרי כתיבה טובה.
בבית קפה, בבוקר או אחר הצהריים.
קמפיין לפוקס בכיף.
זורם מאוד! אבל קראתם את הספר?
אני חוזר לפריז בסוך המאה ה-19 כדי לפתות את ארתור רמבו.
לא כזה קול, אבל אני הייתי שמח מאוד לפגוש את סטיבן קינג לשעה.
אין לי מושג. יש לי המון הערכה לג'יימס אלרוי, סופר ספרי פשע אפיים. והערצה פסיכוטית לתומאס ליגוטי, הסופר התמהוני והמתבודד מדטרויט.
יש מישהו שכותב על מה שלא כותבים. או: כל הסופרים כותבים על חלק אחד מהמכלול שלא כותבים עליו.
אופוריה שהולכת ומאפירה עם הזמן.
חשבתי על זה לאחרונה. אם הייתי בגיל הלימודים, הייתי הולך ללמוד אנטומיה וביולוגיה. סיפור אמיתי.
אני לא בחור סבלני. לא יוצא לי בדרך כלל לשבת יותר משעה, שעה וחצי. אבל היו מקרים של עריכה שארכו ארבע שעות.
זה המקצוע שלי. אני מאמן כושר אישי.
אין ספר שמבזבז לי את הזמן. אני קורא ברצינות תהומית ספרים גרועים מאוד וגם ספרים טובים מאוד. אם מבזבזים לי את הזמן אני זורק אותם לצד. חיים קצרים.