יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: סלפי
ההברקות שלו מתעוררות בלילה, הוא ישמח לפגוש את לארי דיוויד (אבל רק ל-20 דקות) וכשיוצא לו ספר חדש הוא נהנה מתחושת השחרור. חנוך מרמרי ("עדיין על אופניים") עונה לשאלון האישי
מובי דיק, הרמן מלוויל (הוצאת מ.ניומן, בתרגומו הארכאי של אליהו בורטניקר , 1971).
המעט שכתבתי ראה אור מזמן, או יראה אור אחרי החגים והסגרים. רומן חניכה אחד שננטש זמנית, יושלם בקרוב.
"בעקבות הזמן האבוד", מרסל פרוסט. רק שם לא תהיה לי ברירה אחרת.
רגע, אני חי עליו כבר שבעה עשורים. מה יש לחלום עליו?
יש לי מדבקת חברת גרירה, אבל מעדיף להחליף גלגל בעצמי.
מחיר שיפרנס בכבוד את יוצריו.
אבקש ממנו הקדשה וחתימה.
כתיבה.
סקס.
בכל שעה. ההברקות, אם ישנן, מתעוררות בלילה.
לא.
תמיד קיוויתי לכתוב את "המפיקים" המחוצף לזירו מוסטל וג'ין ויילדר המנוחים, אבל החמצתי לצערי את הרכבת.
אני חושש שמא יתפסו לי את החנייה. עדיף להאריך את הסלופארק בזו, ולא לזוז לשנה אחרת.
את לארי דיוויד הבלתי נסבל, ולעשרים דקות, בשום אופן לא יותר.
מבין מעט הסופרים החיים שקראתי – שתו כוס מים – מישל וולבק.
נהנה מהשחרור. את שלי עשיתי, עכשיו שיסתדר לו בכוחות עצמו.
המקצוע שאני מנסה ללמוד נקרא סופר. עד לאחרונה הגדרתי עצמי ככותב. מקדם כמה מסלולים במקביל, פרוזה, עיון וטור שבועי.
מפסיק לשעתיים כתיבה על כושר, ויוצא לרכיבה.
ממש עכשיו מנצחת אותי גיבורת ספרו של ישי שריד, "מנצחת".
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה