יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: מארק בלואר
גנז מסה אישית על גבריות, מנסה לא לשנוא את עצמו על מה שלא הספיק, וישמח מאוד לשוחח עם קארדי בי. יונתן שגיב ("הצעקה האחרונה") עונה לשאלון האישי
אלוהים אדירים, מאיפה להתחיל? בדיוק סיימתי את "יריד ההבלים" של וויליאם ת׳אקרי, 950 עמודים של סאטירה חברתית צולפת ומלודרמה סוחטת דמעות בכיכובה של דמות חד פעמית ובלתי נשכחת. אז בהחלט הייתי שמח לגנוב לת׳אקרי את ההילה והתהילה.
כרגע שניים. הראשון, רומן על צמד שותפים בדירה תל אביבית ששונאים אחד את השנייה. והטקסט השני, מסה אישית על גבריות.
מדריך שנקרא "איך לשרוד על אי בודד". ואם יהיה מקום כי הוא קצר למדי, ״ולא נותר אף אחד״, יצירת המופת של אגתה כריסטי שמתרחשת באי שהמוזמנים אליו נרצחים אחד אחד. ספר אחד יהיה להישרדות והשני יכול לעבוד כצ׳יזבט מנחם על כך שאני שם לבד.
מאוריציוס, שעליו כתב אהובי, הסופר והזואולוג הבריטי ג׳ראלד דארל, כי יש שם עטלפים זהובים ויונים ורודות.
כשאני תקוע, יש שלושה דברים שיכולים לעזור בהתאם לשלב בו אני נמצא. אחד, מחקר, כי אין לך מספיק ידע על העולם שאתה כותב עליו. שתיים, הרהור והתחבטות, כי לפעמים הפיענוח של מבנה היצירה דורש את זמן החשיבה שלו ושלוש, כתיבה יומיומית, כי אסור לחכות להשראה. חייבים לחשוב על כתיבה כעל עבודה מחייבת ולא כעל רגע של התגלות. מה שאף פעם לא עוזר זה לשנוא את עצמך על מה שלא הספקת, אבל לפעמים אין שליטה על כך.
כל מחיר שאבחר יהיה מעט שרירותי, שכן אין לי מספיק ידע על כל צדדי המשוואה. לדעתי, מחיר הוגן תלוי בקונטקסט של השוק וצריך גם להיות שווה נפש לצרכן הממוצע, וגם לאפשר לסופר ולהוצאה להתקיים בכבוד על מנת ששוק הספרים יוכל לתפקד ולשגשג. בלי מחקר רציני ברשותי, ובאופן מעט פזיז, אני אבחר 65 שקל, שנראה לי כמחיר שאליו מראש מתכווננים המבצעים כיום בשוק.
פותח לו קופת חיסכון.
אם אני בשוונג של העלילה, כתיבה. אז בעצם רוב הזמן, ארוחה טובה.
תלוי כמה אני שקוע עמוק בתוך הכתיבה ואני צריך להיות ממש ממש עמוק.
שעות הבוקר לפני שהמולת היום מתחילה, ועדיף בספריה.
איפה אני חותם?
אני מבחינתי כבר בסטודיו, עוזר לכתוב את המוזיקה.
אני חוזר לוודסטוק 1969, כי למרות היותי אדם מעט שמרן, זהיר ופחדן בחיי, גדלתי על צפייה חוזרת ב״שיער״ של מילוש פורמן ויש בי סקרנות להתנסות בתקופה שבה (כך לפחות נראה) עוד שררה רוח מהפכנית אמתית שהצליחה להוציא אנשים לרחובות.
את ג׳ואן דידיון, לשיחה על כתיבה, אבל, תרבות ומוזיקה. ואם היא לא פנויה, את קארדי בי ששירה ״בודאק יאלו״ הוא תמצות של האתוס האמריקאי בשתי שורות בלבד.
שאלה קשה, אני קרוע בין כל כך הרבה טובים וטובות, אבל אלך על דונה טארט בגלל השילוב הייחודי שלרוב עובד בין יומרה פילוסופית אדירה לעלילה סוחפת, ועל אלנה פרנטה, כי כוח היצירה האפי שלה היה אחד הדברים הכי מסחררים שקראתי בשנים האחרונות.
נע כמטוטלת ברברנית בין אופוריה לחרדה בניסיון חצי כושל להירגע.
מחול מודרני. בן אדם פרקטי אני לא.
אם אני ממש נכנס לקצב, 5-6 שעות.
אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע, או במכון או באימוני קרוספיט. מאוד עוזר לנקות את הראש.
אין כאלו. אם החלטתי להקדיש את הזמן לספר, זה כבר אומר שאני לא מבזבז אותו.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
