יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אוראל כהן
אוהבת ספרות נשית, לא אוהבת איים בודדים, טוב לה יותר ככל שהשנים עוברות וכשיוצא לה ספר היא מרגישה חשופה. אדוה בולה ("בריכה עירונית") עונה לשאלון האישי
קשה לי לענות על שאלות שיש בהם את הדרישה ל"הכי". אבל אני אוהבת ספרות נשית: הרומנים הנפוליטניים, "בריחה" של אליס מונרו, ואת ספריהן של אליזבת סטראוט ונטליה גינזבורג.
יש לי טיוטה שלא תראה אור, אבל אני מתייחסת אליה פחות כספר גנוז ויותר כמשטח התעמלות.
לא אסע לאי בודד. זה מלחיץ אותי הלבד הזה. אני אוהבת שאון של עיר ואני אוהבת להביט באנשים זרים ממהרים לעבודה. לשם אגב, אקח איתי מחברת ועט.
זה כנראה בית קפה קטן בפריז, לונדון, מדריד, או ניו יורק.
לקרוא. לפעמים שירה. זה מחזיר את הקולות אל הראש. ושיחה טובה, לאו דווקא על כתב היד, גם היא מעוררת.
אני לא מספיק מבינה בזה, אבל סופר צריך להרוויח ממכירת ספריו.
לא מתפלאת.
קל. כתיבה
קל. כתיבה.
בשעות הבוקר המוקדמות, ובשבתות. זה זמן חסד.
לא.
מתקשה לראות את זה קורה.
זה קיטש, אני יודעת, אבל ככל הנראה עם הדמות המכונה "בעלי" בספרי האחרון "בריכה עירונית".
לא חוזרת. ככל שהשנים עוברות טוב לי יותר.
בילדים שלי. אני אוהבת להיות איתם.
ע"ע שאלה מספר 1.
כותבים על הכל. זה לא המה. זה האיך.
זו אישה, זה בטוח. ואני חוששת שיש יותר מאחת כזו, שתרים ידיה ותתייאש לפני שימצא לה מקום ראוי ומכובד על מדף הספרים הישראלי.
זאת תקופה שאני בעיקר מרגישה בה חשופה מאוד.
פסיכולוגיה. השיחה עם אנשים על חייהם, ודאי היתה מעניקה לי השראה רבה וסיפורים נפלאים.
משהו באזור השמונה שעות, אבל מתוכן לפחות שעתיים הייתי על מסלול ההמראה.
שוחה. באדיקות רבה. בשנים האחרונות עשיתי תוך כדי גם תחקיר לספר, זה היה יעיל פעמיים.
מקוצר זמן אני משתדלת לבחור היטב את הספרים שאני קוראת, והם טובים. ספרים לא טובים אני זונחת כמעט מיד.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
