לא בררנית בנושא איים בודדים, חושבת שספרי ביכורים צריכים לעלות כמה שפחות, משחקת טניס ומתה על מגזיני טראש. מיכל קובזמן ("רומן") עונה לשאלון האישי
"ספרי ביכורים - כמה שפחות. שרק יגיעו לכמה שיותר קוראים. אחר כך אפשר לעלות קצת, אבל להשאיר נגיש".
"בטוחה שהיא תתעלה עלי בכמה רמות".
"לכתוב רעבה, לאכול אחר כך".
"כשיש עושים, כשאין כותבים".
"כמה שיותר מוקדם בבוקר. אם הבית ריק או ישן, אז שולחן האוכל שלנו מעולה לכתיבה".
"אם זו עונת חורף יש על מה לדבר".
"נשמע כמו אתגר מסקרן, זורמת".
"ג'יי גטסבי".
"כל התשובות שעולות לי קשורות באסונות מבאסים בסדרי גודל שונים, אז חוסכת מכם".
"בחברות שלי. עם החיים, הילדים, מעברי הדירה – כולל מעבר לים וכל הנגזרות, שעה ביחד היא מצרך מבוקש ומחייה נפשות".
"גם פה הרשימה ארוכה, אתן את הכבוד לאליס מונרו".
"אין נושא שלא כתבו עליו אינסוף פעמים, נשאר רק האיך. אף אחד לא יספר את זה כמוך".
"מבחינת בריאת העולם ושקיעה בעולמות המדומיינים שלך, כמה פוליטיקאים, ללא ספק".
"כדי לעשות תיקון פרקטי – הנדסת תעשייה וניהול. אבל ככל הנראה בורחת אחרי שיעור אחד ועוברת לספרות אנגלית".
"5, כשכבר הרחתי את הסוף, אבל זה ממש אירוע חריג. ביומיום לא מצליחה יותר משעה".
"משחקת טניס, ממש בחוג של מבוגרים, ורוכבת באופניים לכל מקום".
"רחוקים מלהיחשב ספרים, אבל מגזיני טראש דקיקים מלאי תמונות זה הגילטי פלז׳ר שלי בשדות תעופה".
"הרשימה אינסופית. אלך על 'לוליטה' של נבוקוב".
"0. לא העזתי לנסות".
״'להיות שם', יז׳י קושינסקי. אפשר לקרוא אותו ביום ואפשר לקרוא אותו כל יום ועדיין לצחוק במרירות".
"לא בררנית. כל חול לבן ומים טורקיז יעבדו".
"עובד לקרוא אחורה בטקסט, להתיישב מול המחשב יותר מהרגיל, לעבור לסצנה אחרת, אפילו מסיפור אחר. משום מה לא עובד לקום כל רגע למקרר, למרות שאני ממשיכה לתת לזה צ׳אנסים".