יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: גלי פנקס
מתאמנת בקרוספיט, חושבת שכותבים יותר מדי על משפחות תל אביביות בורגניות, מאמינה בחנויות ספרים מקוונות וגאה להיות אמא לילד משורר. בשמת פרח ("אדמוות") עונה לשאלון האישי
ספרים זה כמו אנשים. איך אפשר לומר על אדם אחד שהוא הכי טוב או שהכי אהבת אותו? זמן לכל ועת לכל ספר.
התחלתי לכתוב אחד וסיימתי אותו. אני אדם של סימוני V.
תנ"ך. זה חייב להיות ספר ארוך ועם מגוון של סוגות, שהרי לכל צורך מתאימות מילים אחרות - ברגעי המשבר אקרא תהילים, ברגעי השעמום אחפש את הפרשיות הלוהטות ובשאר הזמן אתענג על עברית שרובינו שכחנו.
במרכז האגם של גבירת האגם.
כאשר כתיבת ספרים היא מחלה נלווית, אין פריווילגיה להיתקע בכתיבה. בדרך לקניות, תוך כדי בדיקת מבחנים ובלילה לפני ההירדמות, אני חושבת על ההמשך ובזמן שיש לי (בעיקר סופ"ש*) אני כותבת. *יש לי הרגשה שבקרוב מאד יהיו מדבקות על הספרים – "כשר – נכתב בימי חול" או "לא כשר – נכתב בשבת".
בין 50 ל-100 שקל. תלוי אם זה מודפס או דיגיטלי. אני מאוד בעד החנויות המקוונות והלוואי וכולנו נעבור לקריאה בקינדל או השאלה מספריות. הוצאתי רק 300 עותקים. הספרים שלי לא נמכרים בצומת ספרים וסטימצקי כי אני קמצנית וקשה לי לקבל את זה שמפיץ יגזור קופון. מקווה שבכל זאת אצליח למכור.
יש לי ילד משורר בשריון, שהוא אלוף ב-Freestyle. אבל גם הוא מבין שבמדינה שבה יש יותר אנשים המושכים בעט מאשר דירות לזוגות צעירים, צריך להיות אינטרדיסציפלינרי ולנסות להיות הכי טוב בכל דבר שאתה עושה.
ארוחה טובה עם המון יין, אחר כך נכניס אותה לאיזה פרק.
לפעמים אורגזמה, שהיא תולדה של כתיבת סצנת סקס, טובה יותר מהסקס עצמו. אבל זה אולי בגלל שאני אישה ואצלנו הכול בראש.
שעות הבוקר הן השעות שלי. אבל כתיבה בסופי השבוע ובעיקר בשישי הייתה לי לעונג. זה עונג שבת שלי.
אני יותר בכיוון של המירוץ למיליון.
פחות. רק אם ג'ולי אנדרוז תסכים להיות הדמות הראשית.
מעולם לא ניהלתי רומן אז קשה לי לענות, אבל אני משערת שהטיפוס האולטימטיבי לנהל אתו רומן צריך להיות טיפוס נכלולי, חובב סקס כמו אריה אבן ב"חיי אהבה" של צרויה שלו או כמו הדמויות ברומנים של מישל וולבק. בכל מקרה הייתי מתחתנת עם אנדריי מ"מלחמה ושלום".
1948. כל חיי אני נמשכת לשעות הרות גורל, לטוב ולרע, ונראה לי שזו הייתה שנה שכזו.
אין מישהו שממש בא לי לפגוש. במקרה זה הדמיון עולה על המציאות ופגישה שכזו רק עלולה למוטט את מגדל הציפיות שבניתי. אז למה להרוס?
קראתי מדפים שלמים של סופרים לפי יבשות ומדינות. אחרי שחיסלתי את כל ספריו של ז'ורז' אמאדו עברתי לגבריאל גרסיה מארקס וכך המשכתי לסופר הדרום אמריקאי הבא. במהלך שנות הקריאה הרבות הבנתי שלכל סופר יש עליות ונפילות ולכן אין סופר אחד טוב מהשאר. אני אוהבת סופרים שמשלבים היסטוריה, מיתולוגיה וסוריאליזם.
אין לי מושג על מה אף אחד לא כותב, כי אני לא מכירה את כל הספרים שיוצאים. אבל מסקירה שטחית של ספרי המקור שיוצאים לאחרונה, נראה לי שיותר מדי כותבים על משפחות בורגניות, אשכנזיות עם ילד וחצי, שגרות בתל אביב.
כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.
בינתיים יצא רק אחד (498 עמודים של רומן מקראי היסטורי!). אני מניחה שאולי אתרגש כשאקבל איזה פרס, אבל בסך הכול אני לא טיפוס שנוטה להתרגשות.
נראה לי שלמדתי מספיק ועדיין אוהבת מאד ללמוד ומתכננת להמשיך ללמוד כל חיי. מורה להיסטוריה, אזרחות, תרבות ישראל, ספרות, ובשנה האחרונה גם תנ"ך וערבית (הקבצה ב'). אני מהמורות המבאסות הללו, שלא מבינות למה ילדים סובלים בבית הספר.
כשאני בתוך העניינים אין לי בעיה גם לשבת שמונה שעות רצוף ולכתוב (עם הפסקות אוכל ושירותים). כמו שציינתי, אני אדם משימתי.
מאז שסיימתי לכתוב את הספר חזרתי לעשות ספורט (מאד אוהבת ספורט). אני מתאמנת באימוני קרוספיט בבוקס אשקלון אצל סשה המלך, 2-3 בשבוע. בקיצור, מלבד העובדה שהספר שלי יצר גירעון בתקציב המשפחתי, החיים שלי דבש (כמו שבעלי אומר).
אין ספר שמבזבז לי את הזמן. יש ספרים שמתבזבזים עלי😉
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה