יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: חיים שושן
מחבב ספרות פשע-אמיתי, מעריץ את מישל וולבק, שואף לעוף לטהיטי בעקבות פול גוגן ותוהה למה אף אחד לא כותב על השעמום. אריה קרישק ("נפילה בשידור חי", "קח גפרור בוער") עונה לשאלון האישי
"מנזר פרמה" של אנרי בייל, הלא הוא סטנדאל הגדול.
היה אחד כזה וזה היה מגיע לו.
"מובי דיק" של הרמן מלוויל.
טהיטי. בעקבות גוגן.
הפסקה קלה, יציאה קצרה לטבע - תמיד עובד. להתעקש לא עוזר.
מחיר שהמו"ל ייקבע.
מחייך ומנסה לסייע אם יתבקש.
תלוי במצב הרוח או בתיאבון.
סקס טוב, רווי אהבה, תמיד טוב מכל.
מוקדם בבוקר. בביתי.
לעולם לא.
זורם. אוהב את הז'אנר הזה.
שנות ה-20 של המאה הקודמת - רנסאנס תרבותי וסוציולוגי מאין כמוהו.
ונסה רדגרייב.
מישל וולבק.
על השעמום.
אני שמח באופן מתון, סקרן, מחכה למשובים.
נגינה בפסנתר או סקסופון.
משהו כמו שבע-שמונה שעות. הייתה הצדקה כלכלית. אחרת - לא מומלץ.
הליכות.
ספרי פשע-אמיתי, קרימינולוגיה. זה תמיד מזיז את הגלגלים בראש.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
