יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
צילום: אליסיה שחף
מיוחד לסוף חודש האישה ב"עברית": גילי פליסקין מחברת "דברים שרציתי לגעת" - מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים- עונה לשאלון האישי
"פרנקנשטיין" של מרי שלי (שהיא הבת של מרי וולסטונקראפט, אחת הפמיניסטיות ששינו את חיינו!).
אחד. כשהייתי בת 11. כתבתי אותו בכתב יד, במחברת. האני הדובר היה ילד שהתאהב בילדה. כי אני כילדה תמיד התאהבתי בילדות, וחשבתי שאם אני רוצה לכתוב על זה ספר הוא חייב להיות מסופר על ידי ילד. אז לא ידעתי שיום אחד יהיה מותר לאני הדוברת המאוהבת להיות בת גם. את הספר קרעתי לגזרים וגנזתי, כי פחדתי שמישהו ימצא אותו.
אם אסע בקרוב אז את הספר של מישל אובמה - כי היא מסקרנת אותי מאוד ואני מחכה לקרוא אותו. חוצמזה, אני חייבת לדעת מה כתוב בספר היחיד שעקף אותי ברשימת רבי המכר שלכם.
איפשהו בין הודו לאפריקה. מאוריציוס סטייל. כל עוד יש שמש ומים ואוכל טוב, אני מרוצה.
לא כל כך קורה לי. אני יותר תקועה בקריאה, ואז שום דבר לא עובד. אני כותבת בעיקר את הבלוג שלי בגיליסט (GILIST.net) וכשלא בא לי לכתוב משהו אישי, או שאני לא מוצאת משהו מובהק לכתוב עליו – אני מביאה מקבץ של ענייני היום שחשוב לי לתת להם הד ומסיימת במילים שמפיצות אהבה ומצב רוח טוב. כאלה תמיד יש באמתחתי. הלקאה עצמית ולחץ לא עובדים לי. בשום מצב. נגמלתי לפני שנים.
כמה שפחות. אני חושבת שתרבות וידע צריכים להיות נגישים. מאוד. עם זאת אני חושבת שצריך לחלק את הרווחים מהמכירות אחרת. לא יזיק שהמחברת תקבל נתח משמעותי יותר מההכנסה על כל ספר שנמכר.
לא יכול לקרות בחיים. בחרתי בקפידה לא להביא ילד/ה לעולם הזה.
ברור שארוחה טובה.
ברור שסקס טוב.
בבוקר, בחדר העבודה שלי, מעל דפי הגיליסט - באר המשאלות האינטרנטית והקהילה המופלאה שאני מנהלת. כל מייל יומי נפתח בהגיג שלי, והכי זורם לי על הבוקר. כל יום ב-11:00 נשלח מייל יומי מלא כל טוב – והכי כיף כשהכל חם וטרי.
בחיים לא. I don’t do רעב, אקסטרים וחשיפה לא מבוקרת (לשמש כן, לקהל הרחב לא). בת הזוג שלי, שעבדה יותר מדי שנים בתעשייה, הייתה מטילה על זה וטו בשמי.
הכי זורמת בארץ. מיוזיקל על אוננות נשמע לי מענג במיוחד.
ג'ו מ"נשים קטנות". תמיד הייתה לי (ועדיין יש לי) חולשה ל-tomboys.
אי שם בשנות ה-30 במקסיקו. בא לי שיחת נפש טובה עם פרידה קאלו.
ברגע זה? ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו-זילנד. למה? כי היא מופת בעיני למנהיגות אנושית, רגישה, חכמה, רואה ואמפתית. אמן ואמן ונזמן שגם אנחנו נזכה לאיכויות כאלה בהנהגה שלנו במהרה בימינו. אין דבר שאנחנו זקוקות/ים לו כאן יותר.
אין לי שום יכול לענות על השאלה הזאת (ולו רק בגלל שאני לא קוראת המון ספרים).
קקי. זה ה-נושא. אני רצינית. אבל בגדול אני פריקית של דיבור על כל דבר שלא מדברות עליו. יש משהו בלגעת בנושא שלא מדברות/ים עליו, בסביבה בטוחה, שפותח לנו פתח לריפוי עצמי. לא סתם כתבתי על אוננות ולא סתם אני חושבת שטמון בזה פוטנציאל כזה גדול לשחרור. אמיתי. ומיידי. לי הדיבור על הנושא הכל כך לא מדובר על זה שינה את החיים. לא פחות מזה. אם היה לי את הספר שלי כשגדלתי, החיים שלי היו נראים אחרת.
אלאניס מוריסט. היא כותבת טקסטים כל כך מבריקים, שאני בטוחה שאם היא תכתוב ספר אי אפשר יהיה להפסיק לקרוא אותו. אבל מי יודעת, אולי לא הפסדנו כלום – היא עוד עשויה להפתיע.
קרה רק פעם אחת והייתי באקסטזה. אחת התקופות המרגשות בחיי.
זה באמת משהו שהתחמקתי ממנו כל החיים, אבל כנראה טיפול מסוג כלשהו. אני מטפלת בנשמתי והיקום מסמן לי שאולי הגיע הזמן שאהיה כזאת גם בהכשרתי. ואם לא טיפול אז בישול – משהו שהעזתי לגעת בו רק בשנים האחרונות ואני חושבת שיש לי פוטנציאל לא רע (ואני כל כך אוהבת לאכול, שזה די בזבוז לא להיות שפית).
8? לא יודעת. זה קרה רק כשכתבתי את הספר וזה היה מזמן.
באורח פלא הפכתי לפני כמה שנים מבטטת כורסה עם עבר מפואר וארוך שנים של רביצה נחושה ומקצועית - לאשה שמקפידה לעשות ספורט לפחות שלוש פעמים בשבוע (טניס ומטקות, שהם אהבת חיי, ופילאטיס – שהוא אחת מצורות העינוי הקשוחות ביותר שנתקלתי בהן, אבל אי אפשר להתווכח עם הפלאים שהוא מחולל לי בגוף).
אין כאלה. בעוונותיי אני קוראת כל כך לאט, שאני לא קוראת כל כך הרבה. אבל לאחרונה נפתחתי לעולם האודיו-בוקס, אז אולי בקרוב יהיו כאלה.
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה