שוחה כמו דג, מתקשרת לעורך כשהיא תקועה בכתיבה, מפרגנת לאורלי קסטל בלום ומאוהבת בגיבור הבלש של שמעון אדף. תהילה חכימי ("חברה") עונה לשאלון האישי
"הנפילה", אלבר קאמי.
אחד, אבל יכול להיות שאני עדיין כותבת אותו, זה ספר השירים השני שלי.
אחד מהספרים של נטליה גינצבורג: "העיר והבית" או "קולות הערב".
אחד מאיי יוון, בהם עדיין לא הייתי, עם שילוב מושלם של ים, חוף, אוכל טעים ואוזו.
שיחה עם עודד וולקשטיין, העורך שלי, תמיד עובדת, או להניח לזה לכמה זמן, או גם וגם. תרגילי כתיבה לרוב לא עובדים לי בשעות משבר.
50 שקל
אין לי ילדים.
ארוחה טובה.
סקס מעולה.
שעות היום, כל מקום עם שולחן, כיסא שלא ישבור לי את הגב ושקט.
לא, גם לא תמורת מיליון שקל.
ברור.
אליש בן זקן, מטרילוגיית הבלש של שמעון אדף. אני מאוהבת באליש מאז "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" (הראשון בטרילוגיה).
איפשהו בין שנת 1945 לשנת 1950. רוצה לפגוש את סבא וסבתא שלי משני הצדדים, את סבתא עיישה וסבא יוסף במרוקו ואת סבתא רחל וסבא משיח בפרס. ניסיון להבין איך נראו החיים ואיזה עולם הם עזבו מאחור.
עלמה, האחיינית שלי שגרה בברצלונה.
בחירה מקומית אבל בינלאומית: אורלי קסטל בלום. בחירה בינלאומית: אלנה פרנטה .
אם הייתי יודעת לא בטוח שהייתי מספרת כל כך מהר.
הזקנה במסדרון.
בהתחלה הלם, אחר כך לא רגועה עד שההורים שלי קוראים ומעבירים את הרשמים שלהם, אחר כך נשארת חרדה קלה עם נגיעות אופוריה.
יש לי מקצוע, אני מהנדסת מכונות. אם הייתי הולכת ללמוד עכשיו מקצוע נוסף, אני מניחה שהייתי הולכת ללמוד היסטוריה וספרות.
בנובמבר חזרתי משהות של 12 שבועות באוניברסיטת איווה, בתוכנית לכתיבה הבינלאומית, שם התאפשר לי לשבת גם שבע ושמונה שעות ביום.
שוחה, אני דג (וגם חדר כושר, לאחרונה מתמידה עם מכשיר המדרגות, 100 קומות ומעלה).
אני לא מבזבזת זמן על ספרים שאני לא רוצה לקרוא, רק בפייסבוק, וחוקקתי כמה חוקים לאחרונה - אותם אני אוכפת כדי למעט.