יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה הסכמה למדיניות הפרטיות
"אנה קרנינה". מה השאלה.
לא הייתי מתחתנת עם סופר. תאמין לי שאני יודעת במה מדובר.
בערך בגיל שש גמרתי עם חברים דמיוניים והתחלתי לכתוב במקום.
תלוי איך סופרים ולמה קוראים ספר. היו נסיונות כתיבה בוסריים. לא הייתי קוראת להם ספר. מאז "מקום אחר<br />ועיר זרה" לא עזבתי שום ספר באמצע.
אל דאגה.
לחופשה קצרה? בלש מוצלח. להיתקעות רובינזון קרוזואית? צרה. רובינזון שינן תהילים. אולי גם אני אנסה.
מזרח מאווי. גם סוף העולם וגם בכל זאת ארצות הברית, מינימום ציוויליזציה.
הליכה בגבעות ליד סטנפורד תמיד עוזר. או לעבור הלאה. לכתוב משהו אחר ולחזור אחר כך למקום התקוע.
מספיק בזול כדי לאפשר לחובבי ספרות לקנות אותו בלי חור בכיס ומספיק ביוקר כדי לא להיות רהיט מנייר <br>במסגרת ארבעה במאה. או שני בעשרה שקלים. או שלישי חינם.
מאחלת לו שיתחתן עם כסף. להיוולד לכסף זה כבר מאוחר מדי בשבילו.
כתיבה. זה גם פחות משמין.
בבוקר. לאחרונה גם עם שחר. על המחשב שעל שולחן הכתיבה שלי, שנמצא בחדר השינה שלי. מתקשה לכתוב במקום אחר.
לא. ולא. אבל למה להיות כל כך חסרי דמיון? הנה שאלות שאני מציגה לעצמי במסגרת שיעור חברה עם עצמי: בא אלייך אחד מעשירי העמק שחלום חייו הוא להיות סופר ומבקש שתכתבי לו ספר שיוציא לאור בשמו. תסכימי? בשביל כמה כסף? ולחילופין: נניח יכולת לכתוב זבלון אירוטי נוסח 'חמישים גוונים', שיהפוך לרב מכר היסטרי ויפרנס את נינייך וילדיהם. התנאי הוא שעלייך להוציא אותו לאור בשמך ולהיות מזוהה איתו לשארית חייך – ולא עם שאר כתבייך. שווה?
בטח! אני חולה על מיוזיקלס (אגב, אלון אוליארצ'יק ואלדד זיו כבר עשו את זה עם "מקום אחר ועיר זרה" ב-2006).
בעולם? מאיפה לי לדעת? בישראל – אהרן מגד.
מקלפת מהריצפה את ערימות הכביסה המלוכלכת שהצטברו שם בזמן שכתבתי.
לא מעט אנשים באקדמיה ובטלויזיה, המקומות שאליהם מתנקזת רוב האנרגיה היצירתית היום (בין השאר משיקולי פרנסה). ואם להיות מרושעת, הייתי יכולה למנות גם שניים-שלושה סופרים שללא ספק יש להם פוטנציאל והם רחוקים מלמצות אותו. אבל מרושעת? אני???
כמעט שמונה. וזה נדיר.
נייר, אבל נראה לי שזה עניין של זמן. עיתונים מנייר לא קראתי יותר מעשור.
בלש. ולא הייתי שמה אותו בכלל עם שלושת האחרים. במיטבו הוא סוגה עילית. לגבי מדע בדיוני, חסר לי החלק במוח שאחראי על הקליטה של זה. הכי קרוב למדע בדיוני שקראתי היה 'צ'רלי והשוקולדה', וגם זה רק בגלל תיאורי השוקולד.
פחות מדי לטעמי, יותר מדי לטעמו של בן זוגי (שוב הלכת לפילטיס במקום לכתוב?)
יש עוגיות, יש ספרים, חסר רק קפה. המשך גלישה מהווה 
.jpg)
