עדן מיטל שפילמן

מכתבים אינטימיים וכואבים של משוררת למדריכת חיים שלה - המפגישים חרדות אישיות עם מציאות ישראלית שנשברה בשבעה באוקטובר.

משוררת יושבת בקצה מרפסת, ובמילים אמיצות ובלתי מתפשרות מחלצת את עצמה מאימת המציאות והסערות הפנימיות שלאחר 7 באוקטובר.

בין כאב לתקווה, משוררת מוצאת רגעי ריפוי וחסד בתוך מסע מפוסט-טראומה והפרעת אכילה, כשכנפי השירה נושאות אותה מעל התהום.

משוררת אמיצה מתעדת מסע מטלטל דרך הפרעות אכילה וטראומה, יוצרת מקדש פואטי של כאב והחלמה שמציע תקווה לכל מי שנאבק בשדים פנימיים.