הקדמה
ספר זה עוסק ברזי המזל וההצלחה בניהול. אין הכוונה למזל חיצוני תלוי גורל מקרי כפי שנהוג לחשוב ולייחל, אלא לאותו מזל שהוא כחומר וכרוח ביד היוצר. ההנחה היא שככל שאדם מקצועי יותר ביחס למיומנויות הניהוליות שלו כך גדלה סבירות המזל שהוא יצליח בניהול. לכן שומה עליו להשקיע בפיתוח היכולות הניהוליות שלו.
אין הצלחה ללא כשלונות. תנאי לקיומו של מזל הוא הנכונות להיחשף לאותן שגיאות וטעויות, להתמודד מולן ולהתגבר עליהן. כוח ההתגברות מבוסס על התלהבות ומוטיבציה עזה לעסוק במקצוע הניהול, ובמקביל על היכולת להפיק לקחים משגיאות וקשיים במהלך העשייה.
המנהל אמור לחולל שינוי של צמיחה ביכולות האישיותיות והמקצועיות שלו. תנאי למימוש אותה מגמת התפתחות אישית הוא מכפלה משולשת של מוטיבציה להשקיע בלמידה חדשה והתגברות על התנגדויות; מודעות עצמית ליכולות האישיות לעומת השאיפה להשתנות ולהשתפר; והנכונות להתאמן כדי לתרגם ידע תיאורטי ליכולות מעשיות.
השינוי במסגרת פיתוח מנהלים אמור להתחולל בשלוש רמות: בהבנה מה צריך לעשות, ברכישת דפוסי התנהגות חדשים ובשינוי חלק מתכונות האופי והאישיות. אולם את האישיות קשה לשנות. לעומת זאת, הבנה מה רצוי לשנות והיכולת לסגל דפוסי התנהגות חדשים הם בגדר האפשר. אט אט עשוי הטבע השני שזה עתה נרכש, להיטמע ולהפוך לטבע ראשון ועל ידי כך לחולל שינוי מסוים באישיותו של המנהל. כל שינוי במסגרת שעובר המנהל במסגרת פיתוח מנהלים, חייב להתחשב במגבלות האישיותיות. השינוי הנכון מתחולל רק בתוך מבוכי הגבולות של האישיות. השינוי חייב להיות מותאם לכל אדם באופן הייחודי לו.
הניהול מצריך שלוש מיומנויות יסוד: יוזמה וחזון לעבר שינויים לעתיד, תכנון ביקורתי ודקדקני של היוזמה הראשונית ומנהיגות מגשימה המתרגמת תוכניות לשפת מעשה, מול קשיים ואבני נגף שהמציאות חושפת. תקשורת נכונה, עמידה בלחץ, היכולת לקבל החלטות ודבקות במשימה, הם מרכיבי יסוד בסיסיים במנהיגות שעליה מצליח המנהל לממש את יעדיו. כמו כן על המנהל לפתח גמישות לוליינית כדי לדעת לממש את שלוש המיומנויות הניהוליות של חזון, תכנון וביצוע, בהתאם למצבים משתנים הנקרים בדרכו.
הניהול הוא תהליך מורכב המחייב שילוב של שיטה מובנית עם התמודדות מול אי ודאות של מציאות אקראית המחייבת יצירתיות. ניהול הוא תהליך החושף את המנהל לעבודה מאומצת ועמוסה בחרדות. שומה עליו לדעת ליהנות מעשייתו. פיתוח מנהלים הוא הערובה לכך.
פיתוח מנהלים במהותו הינו פיתוח עצמי, והוא רלוונטי לכל אדם המנהל קודם כול את חייו הפרטיים. כמו כן הוא נועד למנהלים מתחילים הנדרשים לטפח תובנות פסיכולוגיות בשדה הניהול, אך גם למנהלים ותיקים שעורכים בדק בית ומעוניינים לבחון את עשייתם מזווית חדשה ורעננה.
חלק א
פרק 1
סוד המזל בניהול
אחת האמירות השגורות בפי כול אל מול אכזבה וכישלון הינה: "המזל לא האיר לי פנים." רובנו מתייחסים למזל כאל גורל הנקבע על ידי גורם חיצוני. לעומתנו המנהל אמור להתייחס למזל כאל גורם שתלוי בו, כחומר וכרוח ביד היוצר. הוא זה שאמור להפוך מקרה להזדמנות, עליו להתגבר על האקראיות ולהפוך אותה לכורח. על המנהל להתייחס לעובדות ולמציאות באופן ריאליסטי, אך בו בזמן לנסות ולהשפיע עליהן שתתאמנה לתוכניותיו באמצעות רצונו המודע ממוקד המטרה.
תפקידו של המנהל לגרום לדברים לקרות
קשיים ואבני נגף הם לחם חוקו של כל מנהל. תפקידו של המנהל לגרום לדברים לקרות. תירוצים וצידוקים לכישלון יש לרוב. ניהול משמעותו התגברות. התגברות על כל אותם מכשולים וקשיים תוך ניסיון לאלץ את המציאות להתארגן בהתאמה לתוכנית פעולה שהמנהל היתווה לעצמו. משימתו של המנהל אינה רק לנסות ולחזות את המחר, אלא גם לעצב אותו.
המנהל הוא המעצב של המחר
שאלו פעם את גדול המצביאים נפוליאון בונפרטה: "כיצד אתה בוחר את קציניך המצטיינים?" והוא ענה: "אני בודק את עברם ובוחר את אלו שהיה להם יותר מזל במהלך הקריירה שלהם."
השאלה המתבקשת הינה מה מאפיין את אותם קצינים "שהתמזל מזלם"; האם צו הגורל חל עליהם במקרה או שמא המזל נקרה בדרכם בגלל אישיותם וכישוריהם. שאלת "הביצה והתרנגולת". האם האדם יוצר את מזלו או שמא המזל הוא אלמנט מקרי. בבחינה אנליטית ורציונלית ניתן להסיק שהמזל שכיח אצל אלו המתאפיינים בתכונות הבאות: ראשית, הם יוצאים אל דרכם בהתלהבות, נחישות ועקשנות כדי לממש את יעדם. זהו וקטור פסיכולוגי המאפיין את אישיותם ככוח מניע, כמבער אחורי הדוחף קדימה. וקטור זה מושתת על פתוס, התלהבות ורצון עז להצליח. דחף להגיע אל היעד ויהי מה. קיימת נכונות להשקיע מאמץ אינטנסיבי כדי לפלס את הדרך קדימה, לעיתים אף בכל מחיר.
במקביל קיים וקטור המושתת על שכל והיגיון. המנהל מתנסה, שוגה, נכשל ומתאכזב. הוא איננו נופל "למרה שחורה" בעקבות כשלונותיו אלא משתדל להפיק לקחים. הוא מנתח באופן אנליטי את הסיבה לטעויות שביצע כדי לנסות לא לחזור עליהן. נאמר שהדרך להצלחה היא אוסף כל הטעויות, בתנאי שטעות אחת מתקנת את השנייה. הטעות היא חלק אינטגרלי מכל עשייה. "ניסוי וטעייה" הוא הבסיס של כל קבלת החלטות בתנאי שיודעים להפיק לקחים.
במקביל לווקטור הרגשי של כוח מניע חזק לעומת הווקטור השכלי של הפקת לקחים רציונלית, המנהל מתאפיין ביכולת להתמודד ולספוג טעויות וכשלונות. הוא איננו ירא מהם אלא מחבק אותם.
מנהל שפועל רק על בסיס וקטור רגשי ללא הפקת לקחים, עלול למצוא עצמו פועל במלוא המרץ והאינטנסיביות, אך "נכנס עם הראש בקיר", שכן חסרה לו מערכת בקרה מתקנת. לעומת זאת, מנהל הפועל רק על בסיס וקטור שכלי של ביקורת עצמית ללא כוח הנעה חזק, לא יצליח למצוא את תעצומות הנפש הנדרשות כדי להתמודד מורלית עם הקשיים והכשלונות שבדרך. העגלה תנוע בזהירות ובתבונה אך לאט וללא כוח מספיק מול רוחות צד עזות שמטלטלות ואף מעכבות.
סוד המזל בניהול מושתת על שילוב בין הרגש להיגיון, בין דחף עז להגשים לבין הפקת לקחים שכלתנית, בין נחישות ועקשנות לעבר היעד הנכסף לבין התבונה לנתח ולאתר את השגיאות.
על המנהל להיות גמיש בהפעלת שני הווקטורים הללו בהתאמה לאילוצי המציאות. לעיתים מצב העניינים מצריך תגבור של כוח ההתלהבות והנחישות, ולעיתים יש צורך לפעול בזהירות בררנית ובשיקול דעת מחושב.
התגברות על קשיים מבוססת על
התלהבות נחושה יחד עם הפקת לקחים
המזל ככורח חיצוני כנראה קיים ומשפיע עלינו, אך אנו לא מבינים אותו ולכן לא מצליחים לשלוט בו. הגורל נסתר וחידתי. לכן, ענייננו, ובמיוחד עניינו של המנהל שאמור להנהיג אנשים לעבר יעד משותף, הוא ליצור את המזל במו ידיו כחומר ביד היוצר ולגרום לדברים לקרות. מנהל נחשף במהלך עבודתו לאינספור אירועים המסיטים אותו מתוכנית הפעולה הראשונית. מתפקידו להתגבר עליהם ולנתב אותם כך שיתאימו לדרך בה בחר. באותה מידה שהוא משתדל לאלץ את המציאות להתאים את עצמה לתוכניותיו, כך הוא גם ריאליסטי, מפוקח וגמיש ויודע לשנות חלק מתוכניותיו, אם לא את כולן, בהתאם לדרישות. השילוב הגמיש הזה הוא היוצר את המזל.
המזל הוא כחומר ביד היוצר
בלב חם ובמוח קר פועל המנהל גם כאסטרטג וגם כטאקטיקן על פי תוכנית לטווח ארוך, בינוני וקצר. המימוש של תוכנית כתובה מצריך כושר תמרון המשולב ביכולת לדעת מתי להתעקש ומתי לסגת ולוותר. המנהל אחראי על היבטים טכנולוגיים ותהליכי ייצור, היבטים כלכליים, שיווקיים, פיננסיים, אנושיים, משפטיים ואחרים. כולם יחד אמורים לתפקד באופן הרמוני עם גמישות לשינויים.
מזל והצלחה משמעם מימוש והגשמת התוכנית הכוללת. מזל עבור המנהל אינו כורח חיצוני, אלא סיבה פנימית שמתהווה במסגרת תהליך קבלת ההחלטות שלו. סוד המזל מושתת על נכונותו של המנהל לפתח את כישוריו. ככל שישכיל לטפח את הפוטנציאל הטמון בו גם כמנהל וגם כמנהיג, כך יגרום למזל להיווצר במו ידיו ומעשיו.
תפקידו של המנהל ליצור את המזל
ואכן, מטרת ספר זה היא לצייד את המנהל בכלים המקצועיים הנדרשים לפיתוח יכולותיו. ככל שילמד לפתח את עצמו כך ייחשף ליותר מזל והצלחה בעקבות מימוש נכון של מיומנויותיו. כל זאת בידיעה מראש שאין מזל והצלחה מתקיימים ללא כשלונות ואכזבות. בכוח ההתגברות הרגשי, המבוסס על התלהבות ונחישות להגיע אל היעד, לעומת כוח ההתגברות השכלי, המבוסס על ביקורת עצמית והפקת לקחים - מתאפשר למנהל ליילד את המזל. אך זאת אך ורק במסלול מפותל של ניסוי וטעייה.
סוד המזל מושתת על נכונות המנהל לפתח
את כישוריו ואת הפוטנציאל הניהולי שטמון בו
לטעות ולהיכשל אינן חוויות קלות. הן תובעות מחיר יקר. המנהל אחראי על ערב רב של תחומים בעבודתו: המשאב האנושי, היבטים טכנולוגיים, פיננסיים משפטיים ואחרים. כל טעות עלולה לגרור הפסדים כספיים דרמתיים, לגרום לפיטורי עובדים ולכך שהספינה תטבע בים הסוער למול אי ודאות האירועים.
ואף על פי כן, מי שלא מוכן לפגוש בכישלון לא יגיע לעולם להצלחה. שכן פעולת הניהול היא משימה מורכבת המתאפיינת בהחלטות שברובן נראות כאילו רציונליות, אך לאמיתו של דבר אחוז נכבד מהן הוא סוג של הימור, ניחוש וספקולציה. הניהול אינו מדע מדויק והוא דורש התבססות על אינטואיציה, אימפרוביזציה ויצירתיות. מי שמרגיש שניהול זהו משחק ב"רולטה רוסית" שלא ייכנס למגרש המשחקים הזה.
לעומת זאת, מי שמרגיש שניהול דורש ממנו לקיחת סיכונים במסגרת של עשייה רציונלית, ריאליסטית שנעשית בחדווה ובאופטימיות מבוקרת, אכן מתאים לאותו שדה פעילות.
פרופסור לפילוסופיה סיפר לי פעם שפגש אסיסטנט שלו והוא במצב רוח ירוד. כששאל אותו לסיבת פניו הנפולים ענה לו התלמיד שהוא שלח שלושה מאמרים לפרסום ושלושתם נדחו. השיב לו הפרופסור: "ההבדל ביני לבינך הוא שאני שולח תשעה מאמרים ורק העשירי מתקבל. אני מוכן לכך ולכן איני פסימי או חש שיתוק, אלא ממשיך לנסות. ואילו אתה, משלושה מאמרים שנדחו איבדת את המוטיבציה." מוסר ההשכל הוא שעל כל הצלחה אתה נדרש לספוג בין שבעה לתשעה כשלונות.
לכן רק המנהל שמוכן להתנסות וגם לטעות הוא זה שעשוי להיחשף, בסופו של דבר, להצלחה. תנאי להצלחה היא אותה התנסות שתי וערב של הפקת לקחים יחד עם נחישות להתמיד באופן ממוקד במטרה שקבעת כיעד שיש להשיג ולממש.
מנהל שמוכן להתנסות ולטעות
עשוי להיחשף גם להצלחה
ישנם מנהלים מוכשרים שמגיעים לתוצאות טובות. כן ישנם מנהלים בעלי יכולות לא מגובשות שאכן נכשלים במטלתם הניהולית. שני מצבים אלו ברורים ונהירים ואינם מעוררים שאלות.
לעומת זאת, מה נחשוב כאשר מנהל מוכשר, איכותי ומקצוען אינו מגיע לתוצאות הביצועיות הנדרשות ונכשל. ומה נחשוב על מנהל גרוע הלוקה ביכולותיו הניהוליות שמשיג תוצאות מרשימות. שני מקרים אלו מעוררים תהיות ודורשים מענה כלשהו. האם למנהל המוכשר חסר מזל ואילו המנהל הגרוע כן הצליח לאחוז במזל באופן מקרי?
לא ולא. הפתרון לחידה באשר לשני המנהלים הוא כדלהלן. המנהל הטוב שנכשל מתאפיין כמנהל שסובל מעודף אחריות. עודף אחריות גורר עודף זהירות. מנהל זה יפעל במקצועיות רבה, בשיטתיות פדנטית ויאמין שניהול הוא מדע מדויק. אך מה לעשות, ניהול טוב מצריך לפחות שבעים אחוזים מקצועיות מדעית, אך שלושים האחוזים הנוספים הינם יצירתיות, כריזמה ושבירת המוסכמות. ולא, ניהול שמתאפיין ברציונליות יתרה מכשיל את עצמו מכיוון שהוא איננו תואם את מצב המציאות שהיא הרבה יותר כאוטית, סבוכה ומורכבת, ואינה מאפשרת התנהלות שבלונית וצפויה מראש כיאה לשיטה מדעית סגורה.
מנהל גרוע שמצליח בעבודתו מתאפיין בכריזמה, בכוח מכירה אינטנסיבי וביזמות מקורית. כל אלו מאפשרים לו לחדור חזק לשוק ולנצח. אך הצלחתו היא תעתוע שכן היא רק לטווח קצר. עד מהרה הוא מועד וזיקוקי הדינור שליוו בהתחלה את מנהיגותו הכריזמטית כבים בבת אחת בגלל ניהול מקצועי לקוי.
המזל בניהול מצריך תמהיל של שבעים אחוזים ניהול מקצועי ושלושים אחוזים מנהיגות יצירתית. רק תמהיל שכזה יהפוך את המנהל לאדם שיוצר את המזל במו ידיו במסגרת תבונתו הניהולית, שהיא בה בעת רציונלית ואי רציונלית, שיטתית ויצירתית, תואמת תכנון מקדים ומפתיעה את הקיים. שכן מטרת המנהל היא להתאים את עצמו למציאות המורכבת שבה מתקיימות זו לצד זו יציבות ואי ודאות מתמדת.
סוד המזל בניהול מצריך תמהיל של ניהול
ומנהיגות, כלומר שיטתיות יחד עם יצירתיות
