שחור
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שחור
הוספה למועדפים
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

חנה אזולאי הספרי

שחקנית ויוצרת. כלת פרס האקדמיה על תפקידיה בסרטים "נאדיה" ו"חולה אהבה משיכון ג'". זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ירושלים 2008 על תפקידה בסרט "שבעה". כתבה את התסריט לסרט "שחור" שזכה בפרס התסריט בפסטיבל "טרויה" בפורטוגל וכמה פרקים בסדרה "מעורב ירושלמי". חיברה את המחזות "בטולות שידוך" ו"סליחות". יצרה את הסדרות הדוקומנטריות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי". אזולאי־הספרי היא ממקימי התנועה "הקשת הדמוקרטית המזרחית".

תקציר

שְׁחוּר - התסריט ושבע קריאות על הסרט

ב-1995 יצא הסרט שחור לאקרנים ועורר הדים רבים הן בקרב אנשי הקולנוע, האמנות והתקשורת בישראל והן בחוגי האקדמיה. בעיני רבים, הסרט בישר את ראשיתו של עידן חדש בייצוג מזרחים ומזרחיות בקולנוע ובמדיה.

עם צאת הסרט במהדורה דיגיטלית, כארבע-עשרה שנים לאחר צאתו לראשונה, התכנסו שבעה יוצרים, אנשי תקשורת ואקדמיה מתחומים שונים כדי לשוב ולבדוק היכן אנו, כחברה וכיחידים, עומדים כיום מול השאלות והנושאים שהעלה הסרט "שחור".
 
בספר זה מובא תסריט הסרט המקורי לצד הגרסה השנייה שצולמה בסופו של דבר, ולאחריהם סדרה של קריאות שונות של "שחור" המציעות כל אחת בתורה פרשנות אישית לסרט בהקשר המגדרי, הפוליטי, הציבורי, הפסיכולוגי והקולנועי. כותבי המאמרים דנים, במבט לאחור, בתרומת הסרט "שחור" לכתיבתו המחודשת של "הסיפור הישראלי", ומשלבים בקריאותיהם את האישי והפוליטי, את הפרטי והלאומי ואת האמנותי והחברתי.
למרות ההבדלים בין המבטים השונים והדגשים הייחודיים נראה כי גם כיום מסכימים כולם כי "שחור" הציע קריאה חדשה ומאתגרת של המזרחיות ושל מקומה ומעמדה בחברה הישראלית.
 
כותבי המאמרים הם חנה אזולאי-הספרי, אורי קליין, פרופ' יורם בילו, ד"ר אורלי לובין, ד"ר מירב נקר-סדי, ד"ר מירב אלוש-לברון ומורן איפרגן.

פרק ראשון

הקדמה

לרגל צאת הסרט הישראלי "שְׁחוּר" בפורמט דיגיטלי איכותי, חברו יחדיו כמה כותבים לקריאה מחודשת בו. הספר כולל את התסריט המקורי לסרט "שחוּר", את התסריט בגרסתו השנייה, שהפכה בסופו של דבר לסרט, וסדרה של מאמרים שמנתחים את התסריט ואת הסרט ודנים מנקודות מבט שונות בזהות הישראלית מאז אמצע שנות התשעים.
הקריאות השונות של "שחוּר" המכונסות בספר מציעות כל אחת בתורה פרשנות אישית לסרט בהקשר המגדרי, הפוליטי, הציבורי, הפסיכולוגי והקולנועי. הכותבים דנים בתרומה של "שחור" לכתיבתו המחודשת של "הסיפור הישראלי", ומשלבים בקריאותיהם בין האישי לפוליטי, בין הפרטי ללאומי ובין האמנותי לחברתי. אך לצד המבטים השונים והדגשים הייחודיים נראה כי כולם חולקים את התחושה, כי "שחוּר", אשר יצא לאקרנים ב-1995, הציע קריאה חדשה ומאתגרת של המזרחיוּת ושל מקומה ומעמדה בחברה הישראלית.
חנה אזולאי הספרי, מחברת התסריט ושחקנית בסרט, מספקת לנו הצצה אל תהליך כתיבת התסריט מפרספקטיבה של זמן. היא דנה בהבדל בין שתי גרסאות התסריט ובודקת - האם אפשר באמת לחזור הביתה, אל השורשים, או אולי כל שאפשר לעשות הוא רק לצאת אל המסע?
אורי קליין, מבקר הקולנוע, קובע כי "מאז חשיפתו של 'שחוּר' לא נוצר עוד סרט ישראלי כה קשוח, כה אכזרי אפילו - ועם זאת מלא חמלה - כמו 'שחור'. הסרט הציב אלטרנטיבה לכל הסרטים הישראליים שהופקו עד אז ועסקו בשאלות של זהות ישראלית, אתנית ועדתית, וזו עדיין אלטרנטיבה שהקולנוע הישראלי מתקשה לרוב להתמודד עמה בישירות החזיתית והנוקשה שבה 'שחוּר' עושה זאת."
פרופ' יורם בילו, הסוציולוג והאנתרופולוג, מנתח את המשמעות הפסיכו תרבותית של הטקסים המאגיים בסרט "שחוּר". בילו מתייחס לאירועי שחוּר המופיעים בסרט מנקודת ראות כפולת פנים - כפרקטיקות תרבותיות, פרי המורשת העממית של יהודי מרוקו וכאמצעי שליטה "אתנו פסיכולוגיים", מעין פסיכותרפיה ילידית.
הסוציולוגית ד"ר מירב נקר סדי קובעת כי "שחוּר" היה חוליה בולטת בשרשרת של שינויים מרתקים שאפיינו את החברה הישראלית באותה העת. ברטרוספקציה של מקום וזמן - הם שינו את השיח הציבורי על מזרחים ומזרחיוּת. היא משרטטת קווים מקבילים בין "שחוּר", שנולד ממעמקי הנפש של מי שיצרה אותו, לבין השיח המזרחי המחודש שנולד מתוך דיונים ציבוריים ומודעים לעצמם.
ד"ר מירב אלוש לברון, חוקרת התקשורת, רואה בסרט "שחוּר" מסמך קולנועי חלוצי ביחסו המורכב למזרחיות ולזהויות פריפריאליות. היא מחלצת את השחוּר מן הפרשנות שלו כדימוי אנתרופולוגי "אותנטי" וממעמדו כסטריאוטיפ אתני, ומגדירה אותו מחדש כמנגנון חתרני לכינון זהות וייצוג עצמי. "'שחוּר' מטשטש את גבולות המסורת הקולנועית, שובר כללים במכוון, משלב תיעוד ובדיון, ריאליזם ופנטזיה, סיפור עלילתי עם עלילה חסרת פשר ומערב בין האישי והחברתי, האוטוביוגרפי והלאומי." באסתטיקה הקולנועית הייחודית שלו ובחדשנותו התמטית, "שחוּר" יצר, לטענתה, תבנית אמנותית ייחודית בקולנוע הישראלי בכלל וביצירה הקולנועית המזרחית בפרט.
חוקרת הספרות והמגדר ד"ר אורלי לובין קובעת כי הסרט "שחוּר" חושף את כוחן של הנשים המזרחיות - השליטה בשחוּר, בעולם הג'נונים והכשפים, ידע שעובר מאשה לאשה ובונה את השושלת הנשית המרוקאית. הילדה רחל, גיבורת הסרט, נמלטת מעיירת הפיתוח שבה כל הגברים חסרי אונים, והופכת ל"חלי"; היא מאבדת את נשיותה המזרחית, אבל לומדת במהלך מסעה עם בתה ואחותה חזרה הביתה, לאמא, את תוצאות הדיכוי החברתי תרבותי האשכנזי שבו בחרה ואת המחיר הכבד ששילמה עבור ההכרה האשכנזית בישראליות הלא אתנית, כביכול, שלה.
מורן איפרגן, סטודנטית לקולנוע, מספרת על המפגש שלה עם הסרט כילדה בשכונה ד' בבאר שבע, אותה השכונה שחנה אזולאי הספרי נולדה וגדלה בה והיתה מקור השראה לסרט: "חוויית הצפייה ב'שחוּר' וההרגשה שיש לי זהות, יש לי קול, ויש לי האופציה לזעוק אותו - טלטלה אותי לגמרי. באותו לילה החלטתי. גם אני אצא מפה וגם אני אגיע לשם, למסך הבוהק הזה, הצבעוני. בכל מחיר. יצאתי למלחמה."
המערכת
 
 
"שְׁחוּר" - התסריט
1993
חנה אזולאי הספרי
 
הסרט "שחור" יצא לאקרנים בשנת 1995
 
מפיק: יורם כסלו
במאי: שמואל הספרי
תסריטאית: חנה אזולאי הספרי
צלם: דויד גורפינקל
עיצוב אמנותי: יעקב תורג'מן
עורך: ציון אברהמיאן
שחקנים ראשיים: גילה אלמגור, רונית אלקבץ, עמוס לביא, יעקב כהן, אורלי בן גרטי, אסתי ירושלמי, אלברט אילוז, אמונה צבי, חנה אזולאי הספרי.
 
1. פנים - ערב - אולפן טלוויזיה
 
באולפן טלוויזיה מודרני יושבת חלי (בת 30 + בהירת עור ובעלת שיער שחור מעוצב) ומראיינת אנשים בתוכנית האירוח שלה. מסביבה צוות צלמים ומקליטים. טלפון מצלצל בחדר הבקרה. הבמאי עונה. כל השיחה בין הבמאי בחדר הבקרה לטכנאי היא ב-off.
 
טכנאי
(מרים את הטלפון) הלו. רגע... (לבמאי) שם טוב, טלפון לחלי.
 
במאי
למה מעבירים את זה הנה?
 
טכנאי
(לטלפון) שיתקשר יותר מאוחר... הבנתי. (לבמאי) שם טוב, חייבים להעביר לה, קרה משהו.
 
במאי
בסדר... אחרי הפתיח.
 
המצלמה סוקרת את האולפן.
 
קריין
(מכריז בחגיגיות) "אקטואליה בלילה עם חלי שושני!"
 
חלי
(לצופים) ערב טוב. התוכנית שלנו תעסוק היום במכירת החיסול של מוסדות ההסתדרות וקופת החולים ובכישלונם של האסטרולוגים לחזות אפילו את העתיד שלהם עצמם, וביוסף זיכרמן שהחליט להתאסלם ולעבור לגור באוטונומיה עם אהובו בשנים האחרונות. וכל זאת בשידור חי מיד אחרי הפרסומות.
האולפן עובר לשידור פרסומות כשהמאפרת ניגשת לחלי לתקן לה את האיפור.
 
טכנאי
חלי, טלפון בשבילך.
 
חלי
לא עכשיו.
 
טכנאי
זה דחוף, מאחיך.
 
חלי
תעביר. כמה זמן יש לי?
 
טכנאי
דקה.
 
חלי
(מרימה את השפופרת) הלו.
 
שלמה
רחל, אבא נפטר.
 
חלי
(בהלם אך מאופקת) מתי?
 
שלמה
אחרי הצהריים.
 
 
חלי
איך אמא?
 
שלמה
בסדר...
 
חלי
מתי ההלוויה?
 
שלמה
מחר בשתיים. את צריכה לקחת את פנינה בדרך.
 
חלי
עשרים שנה לא ראיתי אותה. אני לא רוצה לפגוש אותה בהלוויה של אבא.
 
שלמה
די, שכחנו מזה.
 
חלי
אבל אני לא שכחתי.
 
שלמה
רחל...
 
טכנאי
(מכריז) עשרים שניות.
 
חלי
כן...
שלמה
אין מה לעשות. אין מישהו אחר.
 
חלי
טוב תדבר איתם... תגיד להם שתהיה מוכנה ברגע שאני מגיעה. שיזריקו לה משהו.
 
שלמה
את עדיין פוחדת ממנה?
 
חלי
כן אני פוחדת.
 
שלמה
היא נמצאת ב... רק רגע...
 
חלי
אני יודעת את הכתובת, שלמה. אני שולחת לשם את הצ'קים.
 
טכנאי
2,3,4,5,
 
חלי
(לשלמה) ביי.
 
טכנאי
1, באוויר!
 
המצלמה כל הזמן על חלי בקלוז אפ בתוך מסך הטלוויזיה.
 
חלי
(לא מסוגלת לדבר) חבר'ה תשימו איזה קליפ או משהו, אני לא יכולה עכשיו, אני... צריכה כוס מים בבקשה.
 
במאי
קדימה, תעבור למצלמה 3. (לצוות) כוס מים לחלי. נו שיתעוררו שם! לא נראה לי, שיעבירו כתוביות הסבר. תעביר שם לבקרה.
 
חלי v.o
(על תמונות של אבא שלה ושלה מהילדות.) לא הספקתי להגיד לו שלום. סליחה, אבא, סליחה. אקטואליה בלילה עם חלי שושני שאבא שלה מת היום. שאבא שלה קרא לה רחל גם אחרי שנהייתי חלי. בקיץ ההוא שנת 72.
 
 
2. חוץ - יום - שכונה - שנות השבעים
 
שעת צהריים מוקדמת, שמש יוקדת. המצלמה סוקרת תמונה רחבה של שכונה ענייה בעיירת פיתוח. שקט. כמה ילדות ובניהן רחל, ילדה בת שלוש עשרה שחורת שיער ובהירת עור, משחקות חמש אבנים. בחצר העירומה ליד בית הקפה השכונתי, שני זקנים משחקים דמקה.
רעש תופים ותזמורת נשמע מתקרב. הילדות מפסיקות לשחק, הזקנים אחריהן. הם מפנים מבטם לכיוון מקור הרעש. אט אט, כמו בפאטה מורגנה מתגלה תמונה של מצעד ההולך ומתקרב. זהו מצעד ה 1 במאי. דגלים אדומים מתנופפים בידיהם של הצועדים הלבושים חאקי נקי ומגוהץ ולצדם על המדרכה הולכים בני השכונה, סקרנים.
המצלמה הולכת עם רחל החולפת על פני הצועדים.
ילד אחד מנסה להידחף בין הקהל ולבסוף מגיע אל אחד הנערים המתופף על תוף. זהו אברם, (בן 16, שחור שיער יפה ובנוי לתלפיות) אחיה של רחל. הילד חוטף לו את המקל ומנסה לתופף על התוף שלו. אברם מונע זאת ממנו וחוזר לתיפוף שלו. הוא ממשיך לצעוד כשלפתע נתקל בגוף העומד נגד כיוון הצעידה. הוא נעמד לרגע.
אברם
פנינה!
 
אברם מבחין ברחל שמנסה למשוך את תשומת לבו ומסמן לה על פנינה. היא מנענעת בראשה לשלילה והוא ממשיך בצעידה. המצלמה נשארת על פניה של פנינה (28 מלאת גוף, תימהונית ולא יפה). היא עומדת מוקסמת מן המצעד ומחייכת אל הצועדים. משרוקית תלויה לה על החזה. מדי פעם היא שורקת בה ומכוונת את התנועה עם הידיים. בחור יפה מחייך אליה והיא נשנקת ומתחילה להשתעל. האנשים בקהל מתחילים לצחוק והילדים שרים לה את שיר המשוגעת.
 
ילדים
פנינה המפגרת
רוצה להיות שוטרת,
במשרוקית שורקת,
בסוף היא גם נדרסת.
 
זוהרה (20, יפה וחייכנית), אחותה של פנינה, עומדת בתוך הקהל, מרוחקת מן המצעד, מפטפטת עם חברתה שולה ובחור צעיר. לפתע היא שומעת את שירת הילדים ומבינה שמדובר באחותה. היא נחלצת לעזרתה של פנינה, שולפת אותה מתוך המצעד, מחזיקה בידה וחוזרת אל שולה.
 
הבחור
(על פנינה) אחותך?
 
זוהרה
(בהסתייגות) כן.
 
 
בחור
אה... טוב, אז את יכולה להתחיל מחר?
 
זוהרה
(מבחינה ברחל) מה? כן בטח. רחל! בואי, תשמרי עליה.
 
רחל
לא רוצה.
 
זוהרה
רחל!
 
רחל
בסדר, בסדר. בואי.
 
רחל מחזיקה בידה של פנינה ומוליכה אותה אחריה בעצבנות. הן הולכות יד ביד בתוך ההמון. לפתע מבחינה רחל באמא שלה, אשה נאה כבת 45, מטפחת ראש מסורתית לראשה.
האם יושבת על ספסל עם כמה שכנות. הספסל נמצא קרוב מאוד לשולחנות בית הקפה ששם יושבים הזקנים המשחקים בדמקה. רחל רצה לעבר אמה, מוסרת לה את פנינה ובורחת.
 
מרסל השכנה
שושנה תבוא מהפנימייה ל"שבועות" סוף סוף, תוואחשתה. (התגעגעתי אליה.)
 
אמא
גם מרים באה מהפנימייה. ואברם כבר פה במצעד.
מרסל
יופי, גם שמעון יבוא מהקיבוץ.
 
אחד הזקנים מבית הקפה מוזג לעצמו כוס ענקית של ערק. ומברך שיכור כלוט.
 
 
 
זקן
"יום האחד במאי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים מכל מלאכתו אשר עשה, וינח ביום האחד במאי מכל מלאכתו אשר עשה... וינח ביום האחד במאי לקדשו."
 
הזקן מתפוצץ מצחוק. הוא שותה מן הכוס. חצי מהערק נשפך לו על השולחן והוא מתמוטט. בצד עומד שלמה, האח הגדול, בחור צעיר שחור שיער בשנות העשרים לחייו, עם החברה שלו דניז. הוא מנסה לנשק אותה.
 
דניז
(נרתעת) שלמה!
 
שלמה
מה?
 
דניז
דדה.
 
בצד עומד אח של דניז, דדה. בחור מגודל ומאיים בחזותו. שלמה נרתע.
פנינה בורחת לאמה מבלי שתבחין. היא ממשיכה ללוות את התהלוכה ולכוון אותה כשוטרת תנועה. היא מתחילה לשרוק במשרוקית בצורה יותר אינטנסיבית ואף מנסה לחדור בין השורות, אלא שאז יד עוצרת אותה. זהו שלמה, אחיה. הוא מושך אותה אחריו עד לרחל שצועדת לצד הצועדים. שלמה מפקיד את פנינה בידיה של רחל. בלית ברירה היא מצייתת ושוב הן מחוברות. המצלמה הולכת עם שלמה. הוא מגיע לטוסטוס עמוס בחבילה גדולה מקרטון. הוא שם אותו על ניוטראל והולך לצדו.

חנה אזולאי הספרי

שחקנית ויוצרת. כלת פרס האקדמיה על תפקידיה בסרטים "נאדיה" ו"חולה אהבה משיכון ג'". זכתה בפרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ירושלים 2008 על תפקידה בסרט "שבעה". כתבה את התסריט לסרט "שחור" שזכה בפרס התסריט בפסטיבל "טרויה" בפורטוגל וכמה פרקים בסדרה "מעורב ירושלמי". חיברה את המחזות "בטולות שידוך" ו"סליחות". יצרה את הסדרות הדוקומנטריות "הפועלות" ו"אימפריה קטנה שלי". אזולאי־הספרי היא ממקימי התנועה "הקשת הדמוקרטית המזרחית".

עוד על הספר

שחור חנה אזולאי הספרי

הקדמה

לרגל צאת הסרט הישראלי "שְׁחוּר" בפורמט דיגיטלי איכותי, חברו יחדיו כמה כותבים לקריאה מחודשת בו. הספר כולל את התסריט המקורי לסרט "שחוּר", את התסריט בגרסתו השנייה, שהפכה בסופו של דבר לסרט, וסדרה של מאמרים שמנתחים את התסריט ואת הסרט ודנים מנקודות מבט שונות בזהות הישראלית מאז אמצע שנות התשעים.
הקריאות השונות של "שחוּר" המכונסות בספר מציעות כל אחת בתורה פרשנות אישית לסרט בהקשר המגדרי, הפוליטי, הציבורי, הפסיכולוגי והקולנועי. הכותבים דנים בתרומה של "שחור" לכתיבתו המחודשת של "הסיפור הישראלי", ומשלבים בקריאותיהם בין האישי לפוליטי, בין הפרטי ללאומי ובין האמנותי לחברתי. אך לצד המבטים השונים והדגשים הייחודיים נראה כי כולם חולקים את התחושה, כי "שחוּר", אשר יצא לאקרנים ב-1995, הציע קריאה חדשה ומאתגרת של המזרחיוּת ושל מקומה ומעמדה בחברה הישראלית.
חנה אזולאי הספרי, מחברת התסריט ושחקנית בסרט, מספקת לנו הצצה אל תהליך כתיבת התסריט מפרספקטיבה של זמן. היא דנה בהבדל בין שתי גרסאות התסריט ובודקת - האם אפשר באמת לחזור הביתה, אל השורשים, או אולי כל שאפשר לעשות הוא רק לצאת אל המסע?
אורי קליין, מבקר הקולנוע, קובע כי "מאז חשיפתו של 'שחוּר' לא נוצר עוד סרט ישראלי כה קשוח, כה אכזרי אפילו - ועם זאת מלא חמלה - כמו 'שחור'. הסרט הציב אלטרנטיבה לכל הסרטים הישראליים שהופקו עד אז ועסקו בשאלות של זהות ישראלית, אתנית ועדתית, וזו עדיין אלטרנטיבה שהקולנוע הישראלי מתקשה לרוב להתמודד עמה בישירות החזיתית והנוקשה שבה 'שחוּר' עושה זאת."
פרופ' יורם בילו, הסוציולוג והאנתרופולוג, מנתח את המשמעות הפסיכו תרבותית של הטקסים המאגיים בסרט "שחוּר". בילו מתייחס לאירועי שחוּר המופיעים בסרט מנקודת ראות כפולת פנים - כפרקטיקות תרבותיות, פרי המורשת העממית של יהודי מרוקו וכאמצעי שליטה "אתנו פסיכולוגיים", מעין פסיכותרפיה ילידית.
הסוציולוגית ד"ר מירב נקר סדי קובעת כי "שחוּר" היה חוליה בולטת בשרשרת של שינויים מרתקים שאפיינו את החברה הישראלית באותה העת. ברטרוספקציה של מקום וזמן - הם שינו את השיח הציבורי על מזרחים ומזרחיוּת. היא משרטטת קווים מקבילים בין "שחוּר", שנולד ממעמקי הנפש של מי שיצרה אותו, לבין השיח המזרחי המחודש שנולד מתוך דיונים ציבוריים ומודעים לעצמם.
ד"ר מירב אלוש לברון, חוקרת התקשורת, רואה בסרט "שחוּר" מסמך קולנועי חלוצי ביחסו המורכב למזרחיות ולזהויות פריפריאליות. היא מחלצת את השחוּר מן הפרשנות שלו כדימוי אנתרופולוגי "אותנטי" וממעמדו כסטריאוטיפ אתני, ומגדירה אותו מחדש כמנגנון חתרני לכינון זהות וייצוג עצמי. "'שחוּר' מטשטש את גבולות המסורת הקולנועית, שובר כללים במכוון, משלב תיעוד ובדיון, ריאליזם ופנטזיה, סיפור עלילתי עם עלילה חסרת פשר ומערב בין האישי והחברתי, האוטוביוגרפי והלאומי." באסתטיקה הקולנועית הייחודית שלו ובחדשנותו התמטית, "שחוּר" יצר, לטענתה, תבנית אמנותית ייחודית בקולנוע הישראלי בכלל וביצירה הקולנועית המזרחית בפרט.
חוקרת הספרות והמגדר ד"ר אורלי לובין קובעת כי הסרט "שחוּר" חושף את כוחן של הנשים המזרחיות - השליטה בשחוּר, בעולם הג'נונים והכשפים, ידע שעובר מאשה לאשה ובונה את השושלת הנשית המרוקאית. הילדה רחל, גיבורת הסרט, נמלטת מעיירת הפיתוח שבה כל הגברים חסרי אונים, והופכת ל"חלי"; היא מאבדת את נשיותה המזרחית, אבל לומדת במהלך מסעה עם בתה ואחותה חזרה הביתה, לאמא, את תוצאות הדיכוי החברתי תרבותי האשכנזי שבו בחרה ואת המחיר הכבד ששילמה עבור ההכרה האשכנזית בישראליות הלא אתנית, כביכול, שלה.
מורן איפרגן, סטודנטית לקולנוע, מספרת על המפגש שלה עם הסרט כילדה בשכונה ד' בבאר שבע, אותה השכונה שחנה אזולאי הספרי נולדה וגדלה בה והיתה מקור השראה לסרט: "חוויית הצפייה ב'שחוּר' וההרגשה שיש לי זהות, יש לי קול, ויש לי האופציה לזעוק אותו - טלטלה אותי לגמרי. באותו לילה החלטתי. גם אני אצא מפה וגם אני אגיע לשם, למסך הבוהק הזה, הצבעוני. בכל מחיר. יצאתי למלחמה."
המערכת
 
 
"שְׁחוּר" - התסריט
1993
חנה אזולאי הספרי
 
הסרט "שחור" יצא לאקרנים בשנת 1995
 
מפיק: יורם כסלו
במאי: שמואל הספרי
תסריטאית: חנה אזולאי הספרי
צלם: דויד גורפינקל
עיצוב אמנותי: יעקב תורג'מן
עורך: ציון אברהמיאן
שחקנים ראשיים: גילה אלמגור, רונית אלקבץ, עמוס לביא, יעקב כהן, אורלי בן גרטי, אסתי ירושלמי, אלברט אילוז, אמונה צבי, חנה אזולאי הספרי.
 
1. פנים - ערב - אולפן טלוויזיה
 
באולפן טלוויזיה מודרני יושבת חלי (בת 30 + בהירת עור ובעלת שיער שחור מעוצב) ומראיינת אנשים בתוכנית האירוח שלה. מסביבה צוות צלמים ומקליטים. טלפון מצלצל בחדר הבקרה. הבמאי עונה. כל השיחה בין הבמאי בחדר הבקרה לטכנאי היא ב-off.
 
טכנאי
(מרים את הטלפון) הלו. רגע... (לבמאי) שם טוב, טלפון לחלי.
 
במאי
למה מעבירים את זה הנה?
 
טכנאי
(לטלפון) שיתקשר יותר מאוחר... הבנתי. (לבמאי) שם טוב, חייבים להעביר לה, קרה משהו.
 
במאי
בסדר... אחרי הפתיח.
 
המצלמה סוקרת את האולפן.
 
קריין
(מכריז בחגיגיות) "אקטואליה בלילה עם חלי שושני!"
 
חלי
(לצופים) ערב טוב. התוכנית שלנו תעסוק היום במכירת החיסול של מוסדות ההסתדרות וקופת החולים ובכישלונם של האסטרולוגים לחזות אפילו את העתיד שלהם עצמם, וביוסף זיכרמן שהחליט להתאסלם ולעבור לגור באוטונומיה עם אהובו בשנים האחרונות. וכל זאת בשידור חי מיד אחרי הפרסומות.
האולפן עובר לשידור פרסומות כשהמאפרת ניגשת לחלי לתקן לה את האיפור.
 
טכנאי
חלי, טלפון בשבילך.
 
חלי
לא עכשיו.
 
טכנאי
זה דחוף, מאחיך.
 
חלי
תעביר. כמה זמן יש לי?
 
טכנאי
דקה.
 
חלי
(מרימה את השפופרת) הלו.
 
שלמה
רחל, אבא נפטר.
 
חלי
(בהלם אך מאופקת) מתי?
 
שלמה
אחרי הצהריים.
 
 
חלי
איך אמא?
 
שלמה
בסדר...
 
חלי
מתי ההלוויה?
 
שלמה
מחר בשתיים. את צריכה לקחת את פנינה בדרך.
 
חלי
עשרים שנה לא ראיתי אותה. אני לא רוצה לפגוש אותה בהלוויה של אבא.
 
שלמה
די, שכחנו מזה.
 
חלי
אבל אני לא שכחתי.
 
שלמה
רחל...
 
טכנאי
(מכריז) עשרים שניות.
 
חלי
כן...
שלמה
אין מה לעשות. אין מישהו אחר.
 
חלי
טוב תדבר איתם... תגיד להם שתהיה מוכנה ברגע שאני מגיעה. שיזריקו לה משהו.
 
שלמה
את עדיין פוחדת ממנה?
 
חלי
כן אני פוחדת.
 
שלמה
היא נמצאת ב... רק רגע...
 
חלי
אני יודעת את הכתובת, שלמה. אני שולחת לשם את הצ'קים.
 
טכנאי
2,3,4,5,
 
חלי
(לשלמה) ביי.
 
טכנאי
1, באוויר!
 
המצלמה כל הזמן על חלי בקלוז אפ בתוך מסך הטלוויזיה.
 
חלי
(לא מסוגלת לדבר) חבר'ה תשימו איזה קליפ או משהו, אני לא יכולה עכשיו, אני... צריכה כוס מים בבקשה.
 
במאי
קדימה, תעבור למצלמה 3. (לצוות) כוס מים לחלי. נו שיתעוררו שם! לא נראה לי, שיעבירו כתוביות הסבר. תעביר שם לבקרה.
 
חלי v.o
(על תמונות של אבא שלה ושלה מהילדות.) לא הספקתי להגיד לו שלום. סליחה, אבא, סליחה. אקטואליה בלילה עם חלי שושני שאבא שלה מת היום. שאבא שלה קרא לה רחל גם אחרי שנהייתי חלי. בקיץ ההוא שנת 72.
 
 
2. חוץ - יום - שכונה - שנות השבעים
 
שעת צהריים מוקדמת, שמש יוקדת. המצלמה סוקרת תמונה רחבה של שכונה ענייה בעיירת פיתוח. שקט. כמה ילדות ובניהן רחל, ילדה בת שלוש עשרה שחורת שיער ובהירת עור, משחקות חמש אבנים. בחצר העירומה ליד בית הקפה השכונתי, שני זקנים משחקים דמקה.
רעש תופים ותזמורת נשמע מתקרב. הילדות מפסיקות לשחק, הזקנים אחריהן. הם מפנים מבטם לכיוון מקור הרעש. אט אט, כמו בפאטה מורגנה מתגלה תמונה של מצעד ההולך ומתקרב. זהו מצעד ה 1 במאי. דגלים אדומים מתנופפים בידיהם של הצועדים הלבושים חאקי נקי ומגוהץ ולצדם על המדרכה הולכים בני השכונה, סקרנים.
המצלמה הולכת עם רחל החולפת על פני הצועדים.
ילד אחד מנסה להידחף בין הקהל ולבסוף מגיע אל אחד הנערים המתופף על תוף. זהו אברם, (בן 16, שחור שיער יפה ובנוי לתלפיות) אחיה של רחל. הילד חוטף לו את המקל ומנסה לתופף על התוף שלו. אברם מונע זאת ממנו וחוזר לתיפוף שלו. הוא ממשיך לצעוד כשלפתע נתקל בגוף העומד נגד כיוון הצעידה. הוא נעמד לרגע.
אברם
פנינה!
 
אברם מבחין ברחל שמנסה למשוך את תשומת לבו ומסמן לה על פנינה. היא מנענעת בראשה לשלילה והוא ממשיך בצעידה. המצלמה נשארת על פניה של פנינה (28 מלאת גוף, תימהונית ולא יפה). היא עומדת מוקסמת מן המצעד ומחייכת אל הצועדים. משרוקית תלויה לה על החזה. מדי פעם היא שורקת בה ומכוונת את התנועה עם הידיים. בחור יפה מחייך אליה והיא נשנקת ומתחילה להשתעל. האנשים בקהל מתחילים לצחוק והילדים שרים לה את שיר המשוגעת.
 
ילדים
פנינה המפגרת
רוצה להיות שוטרת,
במשרוקית שורקת,
בסוף היא גם נדרסת.
 
זוהרה (20, יפה וחייכנית), אחותה של פנינה, עומדת בתוך הקהל, מרוחקת מן המצעד, מפטפטת עם חברתה שולה ובחור צעיר. לפתע היא שומעת את שירת הילדים ומבינה שמדובר באחותה. היא נחלצת לעזרתה של פנינה, שולפת אותה מתוך המצעד, מחזיקה בידה וחוזרת אל שולה.
 
הבחור
(על פנינה) אחותך?
 
זוהרה
(בהסתייגות) כן.
 
 
בחור
אה... טוב, אז את יכולה להתחיל מחר?
 
זוהרה
(מבחינה ברחל) מה? כן בטח. רחל! בואי, תשמרי עליה.
 
רחל
לא רוצה.
 
זוהרה
רחל!
 
רחל
בסדר, בסדר. בואי.
 
רחל מחזיקה בידה של פנינה ומוליכה אותה אחריה בעצבנות. הן הולכות יד ביד בתוך ההמון. לפתע מבחינה רחל באמא שלה, אשה נאה כבת 45, מטפחת ראש מסורתית לראשה.
האם יושבת על ספסל עם כמה שכנות. הספסל נמצא קרוב מאוד לשולחנות בית הקפה ששם יושבים הזקנים המשחקים בדמקה. רחל רצה לעבר אמה, מוסרת לה את פנינה ובורחת.
 
מרסל השכנה
שושנה תבוא מהפנימייה ל"שבועות" סוף סוף, תוואחשתה. (התגעגעתי אליה.)
 
אמא
גם מרים באה מהפנימייה. ואברם כבר פה במצעד.
מרסל
יופי, גם שמעון יבוא מהקיבוץ.
 
אחד הזקנים מבית הקפה מוזג לעצמו כוס ענקית של ערק. ומברך שיכור כלוט.
 
 
 
זקן
"יום האחד במאי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים מכל מלאכתו אשר עשה, וינח ביום האחד במאי מכל מלאכתו אשר עשה... וינח ביום האחד במאי לקדשו."
 
הזקן מתפוצץ מצחוק. הוא שותה מן הכוס. חצי מהערק נשפך לו על השולחן והוא מתמוטט. בצד עומד שלמה, האח הגדול, בחור צעיר שחור שיער בשנות העשרים לחייו, עם החברה שלו דניז. הוא מנסה לנשק אותה.
 
דניז
(נרתעת) שלמה!
 
שלמה
מה?
 
דניז
דדה.
 
בצד עומד אח של דניז, דדה. בחור מגודל ומאיים בחזותו. שלמה נרתע.
פנינה בורחת לאמה מבלי שתבחין. היא ממשיכה ללוות את התהלוכה ולכוון אותה כשוטרת תנועה. היא מתחילה לשרוק במשרוקית בצורה יותר אינטנסיבית ואף מנסה לחדור בין השורות, אלא שאז יד עוצרת אותה. זהו שלמה, אחיה. הוא מושך אותה אחריו עד לרחל שצועדת לצד הצועדים. שלמה מפקיד את פנינה בידיה של רחל. בלית ברירה היא מצייתת ושוב הן מחוברות. המצלמה הולכת עם שלמה. הוא מגיע לטוסטוס עמוס בחבילה גדולה מקרטון. הוא שם אותו על ניוטראל והולך לצדו.