איש המים של גילי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איש המים של גילי

איש המים של גילי

ספר מודפס

עוד על הספר

אמיר גלבע

אמיר גלבֹּע (אוקראינה 1917 – ישראל 1984) הוא חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1982. המפורסם בין שיריו הוא "שיר בבוקר בבוקר", שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי, ומוכר בשם "פתאום קם אדם".
 בילדותו קיבל חינוך עברי שקירב ואתו אל הספרות העברית. פעילותו בתנועת "החלוץ הצעיר' נטעה בו אמונה ציונית, ומילדותו התגבשה בו ההכרה כי ייעודו להיות משורר עברי בארץ ישראל.
ב-1937 נפרד מבני משפחתו, ונאסר עליו לגלות להם כי הוא נוסע לארץ ישראל. הוא הגיע ארצה באוניית מעפילים בינואר 1938, ובתחילת דרכו התפרנס מעבודות דחק ובניין מזדמנות.
 בתחילת דרכו כמשורר כתב שירים ביידיש ובעברית, אך עד מהרה התרכז בעברית בלבד. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב כנהג ביחידת הובלה במסגרת הבריגדה העברית. בשלוש השנים הבאות שירת בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה, ולאחר המלחמה הגיע עם יחידתו גם לצרפת ולבלגיה. רק בתום המלחמה נודע לו שאביו ואמו, ששת אחיו ואחיותיו וצאצאיהם נרצחו כולם עם קהילת ראדזיווילוב. 
 בתחילת שנות החמישים נשא לאישה את גבי למברג ועבר לגור בתל אביב. לבני הזוג נולדו שתי בנות, ומ-1953 עד 1980 עבד לפרנסתו כעורך בהוצאת הספרים מסדה. הוא עסק בתרגום, כתיבת שירה וטיפח שורה של משוררים צעירים בהם אדמיאל קוסמן, חמוטל בר-יוסף ורוני סומק. הוא זכה להערכה רבה ולפרסים ספרותיים בהם פרס ברנר, שלונסקי ביאליק ופרס ישראל לשירה. הוא נפטר בתל-אביב בה' באלול תשמ"ד, 2 בספטמבר 1984.

נושאים

תקציר

"...אֲבָל בֵּינְתַיִם 
אֲנִי אֶעֱשֶׂה אִישׁ מַיִם.
אֶקַּח הַרְבֵּה מַיִם
וְאֶשְׁפֹּךְ מַיִם
פֹּה בַּחוּץ,
לְיַד הַמִּרְפֶּסֶת,
מִן הָאָרֶץ
וְעַד הַשָּׁמַיִם...״
 
 
אִישׁ הַמַּיִם שֶׁל גִּילִי רָאָה אוֹר לָרִאשׁוֹנָה בְּ־1963 וְהָיָה הַסֵּפֶר הַיָּחִיד שֶׁכָּתַב הַמְּשׁוֹרֵר אָמִיר גִּלְבֹּעַ לִילָדִים. הַסִּפּוּר מְבַטֵּא אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד בֵּין אָב לְבִתּוֹ, וּבֵין דִּמְיוֹן שֶׁל יֶלֶד לָעֵט מְלֵא הַהוּמוֹר וְהַהַשְׁרָאָה שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר.
אִיּוּרֶיהָ הַמַּרְהִיבִים שֶׁל לִיאוֹרָה גְרוֹסְמָן, מִבְּכִירֵי הַמְּאַיְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל, מַעֲנִיקִים חַיִּים חֲדָשִׁים לַסִּפּוּר הַקְּלָסִי.
 
 
אָמִיר גִּלְבֹּעַ (1917–1984): מְשׁוֹרֵר, עוֹרֵךְ וּמְתַרְגֵּם, חֲתַן פְּרַס יִשְׂרָאֵל לְשִׁירָה, וְהָאִישׁ שֶׁאַחְרַאי לְאַחַת הַשּׁוּרוֹת הָאֲהוּבוֹת בַּשִּׁירָה הָעִבְרִית הַחֲדָשָׁה: "פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת".
 
 
"מַסָּע שֶׁיּוֹצֵא מִמְּצִיאוּת קוֹנְקְרֵטִית אֶל מְרוֹמֵי הַדִּמְיוֹן... וְהַכֹּל תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁטֶף דִּבּוּר נִפְלָא, שֶׁגִּלְבֹּעַ הִצְלִיחַ לִיצֹר בִּכְתִיבָה שִׁירִית חָפְשִׁית מְאוֹד." יָעֵל דָּר, מַדְרִיךְ מַפָּה לְסִפְרֵי יְלָדִים

פרק ראשון

אמיר גלבע

אמיר גלבֹּע (אוקראינה 1917 – ישראל 1984) הוא חתן פרס ישראל לשירה לשנת 1982. המפורסם בין שיריו הוא "שיר בבוקר בבוקר", שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי, ומוכר בשם "פתאום קם אדם".
 בילדותו קיבל חינוך עברי שקירב ואתו אל הספרות העברית. פעילותו בתנועת "החלוץ הצעיר' נטעה בו אמונה ציונית, ומילדותו התגבשה בו ההכרה כי ייעודו להיות משורר עברי בארץ ישראל.
ב-1937 נפרד מבני משפחתו, ונאסר עליו לגלות להם כי הוא נוסע לארץ ישראל. הוא הגיע ארצה באוניית מעפילים בינואר 1938, ובתחילת דרכו התפרנס מעבודות דחק ובניין מזדמנות.
 בתחילת דרכו כמשורר כתב שירים ביידיש ובעברית, אך עד מהרה התרכז בעברית בלבד. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב כנהג ביחידת הובלה במסגרת הבריגדה העברית. בשלוש השנים הבאות שירת בחזיתות צפון-אפריקה ואיטליה, ולאחר המלחמה הגיע עם יחידתו גם לצרפת ולבלגיה. רק בתום המלחמה נודע לו שאביו ואמו, ששת אחיו ואחיותיו וצאצאיהם נרצחו כולם עם קהילת ראדזיווילוב. 
 בתחילת שנות החמישים נשא לאישה את גבי למברג ועבר לגור בתל אביב. לבני הזוג נולדו שתי בנות, ומ-1953 עד 1980 עבד לפרנסתו כעורך בהוצאת הספרים מסדה. הוא עסק בתרגום, כתיבת שירה וטיפח שורה של משוררים צעירים בהם אדמיאל קוסמן, חמוטל בר-יוסף ורוני סומק. הוא זכה להערכה רבה ולפרסים ספרותיים בהם פרס ברנר, שלונסקי ביאליק ופרס ישראל לשירה. הוא נפטר בתל-אביב בה' באלול תשמ"ד, 2 בספטמבר 1984.

עוד על הספר

נושאים

איש המים של גילי אמיר גלבע