פרק 1
יום רביעי, 23 באוקטובר
קרל מרפי היה טיפוס הגון וטוב, רופא משפחה עם שני ילדים קטנים שאותם גידל לבדו. הוא עבד עד שעות מאוחרות ועשה כמיטב יכולתו למען מטופליו, שמספרם הלך וגדל. השנתיים האחרונות היו קשות, לאחר שאשתו האהובה, אינגריד, הלכה לעולמה. היו כמה הבטים של עבודתו שבהם התקשה מאוד, בעיקר הצורך לבשר למטופלים שהם סובלים ממחלה חשוכת מרפא. אך מעולם לא עלה על דעתו שיש לו אויבים — והוא בוודאי לא חשב שיש מישהו ששונא אותו כל כך עד שהוא רוצה במותו.
מישהו שזומם להרוג אותו הלילה.
כן, בוודאי, ככל שאתה מנסה, אתה לא יכול למצוא חן בעיני כולם. הוא בהחלט נתקל בזה בעבודתו בימים מסוימים. רוב הפציינטים היו נחמדים, אבל כמה מהם העמידו במבחן אותו ואת צוות המרפאה שלו. עם זאת, הוא תמיד ניסה להתייחס לכולם בצורה שווה.
כשבערב של שלהי אוקטובר עמד ליד ״הגומה התשע־עשרה״, הבר במועדון שלו, לאחר שהתקלח והחליף את בגדי הגולף ושתה בנימוס כוס שנייה של לימונדה עם שותפיו לטורניר, מציץ מדי פעם בחשאי בשעונו ומשתוקק כבר להסתלק משם, הבין שזו הפעם הראשונה זה זמן רב מאוד שהוא מרגיש מאושר — ונרגש. אישה חדשה נכנסה לחייו. הם התחילו לצאת לא מזמן, אך הוא כבר חיבב אותה מאוד. עד כדי כך, למעשה, שהיום, כשיצא ממגרש הגולף, הוא חשב שהוא הולך ומתאהב בה. אך בהיותו אדם מאוד פרטי, לא סיפר על כך דבר לחבריו.
זמן קצר לאחר שש בערב הוא חיסל את שארית המשקה שלו, מודאג מהשעה המאוחרת, וכלל לא היה מודע לכך שמישהו מחכה לו בחוץ, בחשכה סחופת הרוחות.
אחותו, סטפני, אספה היום את הילדים מבית הספר, והיא אמורה לשמור עליהם אצלו בבית עד שיגיע עם השמרטפית. אבל היא אמרה שהיא חייבת לצאת ברבע לשבע לכל היותר, לארוחת ערב עסקית עם בעלה, וקרל ידע שאסור לו לגרום לה לאחר לאירוע הזה. הוא הודה למארחו על משחק הגולף למטרות צדקה, וחבריו למשחק החמיאו לו על משחקו. לאחר מכן עזב בשמחה את חגיגת השתייה הזאת, שנראה כי תימשך עד שעת לילה מאוחרת. היה משהו שרצה לעשות הרבה יותר מלהשתכר עם חבורת שחקני גולף, נחמדים ככל שהיו. היה לו דייט. דייט לוהט. והסיכוי לראותה, לאחר שלושה ימים שלא התראו, עורר אצלו בבטן פרפרים שלא הרגיש מאז נעוריו.
הוא מיהר לחצות את מגרש החנייה, בגשם וברוח, אל הקצה המרוחק, שם החנה את מכוניתו. הוא פתח את מכסה תא המטען והכניס פנימה את תיק הגולף. לאחר מכן הכניס לכיס צדדי בתיק את גביע הכסף הקטן שקיבל, שקוע לגמרי במחשבות על הערב הצפוי. אלוהים, איזו קרן שמש היא הכניסה לחייו! השנתיים שחלפו מאז מותה של אינגריד היו גיהנום, וכעת, סוף כל סוף, הרגיש שהוא מתחיל להתאושש. בתקופה הארוכה והחשוכה שמאז מותה, הוא כלל לא חשב שזה אפשרי.
הוא לא שם לב לדמות הדוממת, הלבושה שחורים, ששכבה מתחת לשמיכה משובצת על המושב האחורי. הוא גם לא חשב שזה מוזר שהאורות בתוך הרכב לא נדלקו כשפתח את הדלת בצד הנהג. נראה לו שכל יום כמעט איזה חלק באאודי הזקנה שלו שובק חיים, או, כמו במקרה של שעון הדלק, פועל רק לסירוגין. הוא כבר הזמין אאודי A6 חדשה, שאמורה להגיע בעוד כמה שבועות.
הוא התיישב מאחורי ההגה, חגר את חגורת המושב, התניע את המכונית והדליק את אורות הדרך. ואז העביר תחנה ברדיו מתחנת המוזיקה הקלאסית לרדיו ארבע, כדי לתפוס את המחצית השנייה של החדשות. הוא יצא ממגרש החנייה ונסע לאורך הכביש הצר ליד המסלול השמונה־עשר של מועדון הגולף הייוורדס הית'. הוא הבחין בפנסי מכונית מתקרבת ממול וסטה לצד הכביש כדי להניח למכונית לעבור. הוא התכוון להאיץ כששמע תנועה פתאומית מאחוריו, ואז הרגיש משהו לח וצורב מכסה את פיו ואת אפו.
כלורופורם. הוא זיהה מיד את החומר מלימודי הרפואה, ברגע הקצר שניסה להתנגד, לפני שמוחו התערפל, כפות רגליו עזבו את הדוושות וידיו איבדו את אחיזתן בהגה.
