פתח דבר
כשגיליתי שהתשוקה האמיתית שלי טמונה בחיפוש אחר הגדרת החוויה האדריכלית בחיי היום־יום בסביבה הבנויה, כבר הייתי אדריכלית פעילה. לא פחות מלתכנן ולבנות, נמשכתי לנסות לפענח את היחסים שבין האדם לעולם (הבנוי) סביבו - יחסים שמקורם, בין היתר, בגוף, בתנועה, בפעולה ובאופק. האופק הזה, פתוח או חסום, הוא ממשי כשם שהוא רעיוני או נפשי - אופק האפשרויות והתקוות. הגילוי המסעיר שדווקא הקולנוע מעביר את מה שלא ניתן לייצוג בדרך אחרת, וכך באופן ייחודי מצביע על אותם יחסים, תנועות ותקוות, הוא שהוביל לכתיבת המחקר שבבסיס הספר הזה.
כמה נשים ואנשים, מוריי ושותפיי, לקחו חלק חשוב במסע שלי וביצירת הספר הזה, ואני חבה להם תודה גדולה. הספר שלפניכם, פרי מחקר מתמשך על אודות ייצוגים של עיר ונמל בקולנוע הישראלי, מקורו בעבודת התזה לתואר שני שכתבתי באוניברסיטת תל אביב בהדרכתה של פרופסור ענת זנגר. תודתי הראשונה נתונה אפוא לענת זנגר - תודה על העידוד, על הייעוץ ועל האכפתיות הנמשכים עד היום, על ההשראה לחקור את ייצוגי המרחב בקולנוע ועל הידידות.
לערן נוימן, שמלווה אותי דרך ארוכה - התמזל מזלי שאתה מאמין בי ועומד לצדי, תודה על הכול.
להנרי אונגר - תודה על הבעת האמון ללא סייג ועל העידוד לאורך השנים; העבודה לצדך הבהירה לי מהו המקום הנכון עבורי, ואין לי די מילים להודות לך על כך. לנורית גרץ ולאירית רז דגני - תודה על שפתחתן בפניי צוהר אל עולמות של מחשבה, התבוננות ופענוח. לניר פרבר - תודה על העצות הטובות ועל החברוּת.
לאד דימנדברג (Dimendberg), לדיויד ג'יימס (James) ולמארק שיל (Shiel) - שקראו חלקים מהמחקר1 אני מודה מעומק לבי על הערות מועילות ומעוררות מחשבה, על הנועם ועל העידוד.
תודה ליוצרי הסרטים הנדונים כאן ולחברות ההפקה שהתירו לי בנדיבותם הרבה להשתמש בפריימים מיצירותיהם הקולנועיות. השימוש בפריימים מתוך הסרטים: כנפיים שבורות באדיבות ניר ברגמן ונורמה הפקות, צילום: ולנטין בלונוגוב; יום־יום - אל תספר לו עליי באדיבות עמוס גיתאי והמון הפקות, צילום: רנאטו ברטה; צומת וולקן באדיבות ערן ריקליס הפקות, צילום: אמנון זלאייט; אזרח אמריקאי באדיבות איתן גרין וטרנספקס הפקות, צילום: דני שניאור; סיפור חצי רוסי באדיבות איתן ענר ויולי אוגוסט הפקות, צילום: איציק פורטל, סלומוניקו (צילום: יחיאל נאמן) ומטאליק בלוז באדיבות יונייטד קינג - משה ולאון אדרי, צילום: יורם מילוא; נוזהת אל פואד ומגש הכסף באדיבות יהודה (ג'אד) נאמן, צילום: חנניה בר. התמונה על העטיפה מתוך הסרט היורד למעלה, באדיבות אלעד קידן וספירו סרטים, צילום: ירון שרף. תודה גדולה למורן עובדיה, ללינור שטיינהרדט, לעופר נעים ולדוד גורפינקל על עזרתם. תודה מיוחדת ליהודה (ג'אד) נאמן, לאיתן ענר ולאלעד קידן - על השיחות הנעימות והפוריות, על רוחב הלב ועל האכפתיות.
לאנשי קרן הקולנוע הישראלי, ובייחוד לכתריאל שחורי ולדויד ליפקינד - על ההערכה, על האמון, על הסיוע הנדיב ועל העידוד. תודה לעידן צבעוני ולאיציק בנימיני, עורכי רסלינג, על העניין שגילו בהצעתי, על ההקשבה ועל המקצועיות. תודה לרונית רוזנטל ולתמי בורשטיין על עריכת הלשון, על השאלות החשובות וההצעות המועילות, שסייעו לי במלאכת ניכוש העשבים, הליטוש וההבהרה.
להורים שלי, יונה וחנוך - אין לי די מילים להודות לכם על התמיכה האין־סופית שאתם מעניקים לי, שאפשרה לי להשלים את המחקר הזה (ועוד כמה דברים), ועל האמונה הראשונית, המחלחלת והמכוננת שאני יכולה לעשות הכול. לאחים שלי, קוראיי הנאמנים והאהובים, רוני ויאיר - תודה על ביקורת לא מתנצלת שעזרה לי להתחמק ממוקשים מילוליים ורעיוניים.
לאהוביי: לבני הקסום, הנבון והיפה איתמר - תודה על כל מה שאתה מלמד אותי על עצמי ועל העולם יום־יום ושעה־שעה; לבתי אסתי - ברוכה הבאה לעולמנו, את אושר גדול; ולאורן - החיים לצדך הם מסע מסעיר ופוקח עיניים. תודה על מי שאתה, על הרוך ועל הקושי. הספר הזה הוא שלך כמו שהוא שלי.
לרוז'י ופרויקה, שרה וראובן - אני מתגעגעת אליכם יום־יום. הספר הזה מוקדש לכם.
