בקול ליבי - כרך 2
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בקול ליבי - כרך 2
מכר
אלפי
עותקים
בקול ליבי - כרך 2
הוספה למועדפים
מכר
אלפי
עותקים

בקול ליבי - כרך 2

3.9 כוכבים (23 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

"אני לא חושב שאני יודע הכול, 
                               אני יודע הכול, נקודה."   
 
לאחר שנכנעה לקול ליבה ונסחפה אחר אישיותו הכובשת, היא מבינה שמרטין סטון הוא לא אחד שמוותר, והוא לא אחד שמקבל "לא" כתשובה.
הוא משמש קול ההיגיון במערכת היחסים הסוערת שנשאבה לתוכה.
ברגישות ובנחישות הוא מוכיח לה שהאהבה יכולה לנצח את כל המכשולים, אך דווקא כשנראה שהכל כבר מאחוריהם, צף לו סוד מהעבר וטורף את כל הקלפים.
האם באמת מרטין סטון יודע הכל? 
 
"בקול ליבי 2" הוא ספר המשך ל-"בקול ליבי" מאת אידית יעקב, מנהלת כספים נשואה ואימא לשני מתבגרים.
את הספר החלה לכתוב בתחילת שנת 2016 בסמוך לחגיגות יום הולדתה הארבעים. 
כתיבת הספר היוותה מסע מרתק ומרגש בין עולם הדמיון למציאות והוכחה לכך שאף פעם לא מאוחר להקשיב לקול שבלב.

פרק ראשון

פרק ראשון
מרטין
 
ריחו המשכר של הקפה ממלא את המטבח. אני כל כך עייף, השבוע האחרון היה מתיש במיוחד, וקפאין זה התרופה המושלמת עבורי. קייט עדיין ישנה. מתחשק לי לפנק אותה עם קפה במיטה ולצלול איתה מתחת לשמיכה. צלצול הטלפון הנייד מפריע לתכנונים שלי.
"היי, אלכס, הכול בסדר?" מוזר, היא אף פעם לא יוצרת איתי קשר בסופי שבוע.
"היי, מותק, הכול מעולה. מצטערת להפריע, לא הייתי מתקשרת אם זה לא היה דחוף."
"מה העניין?"
"זה בקשר לקייט. הגיע לידיי חומר מאוד רגיש שקשור אליה."
"במה מדובר?" אני עוצם את עיניי ומבין שהתחילו החיטוטים שמהם ניסיתי להתחמק כל כך.
"נראה לי שכדאי שנמשיך את השיחה הזו בארבע עיניים." טון הדיבור שלה דרמטי, וזה מדאיג אותי.
"טוב, בייבי. תפגשי אותי במקום הרגיל שלנו בעוד שעה."
אני מתהלך במטבח הלוך ושוב, מנסה לנחש מה יכול להיות כל כך רגיש שאני לא יודע עליו. הגלגלים במוחי מסתובבים במרץ, כשאני מבחין בקייט עומדת מולי, יפהפייה עם חיוך מלאכי מרחף על שפתיה. הפנטזיה על קפה במיטה נגוזה לה באחת. אני נושק ללחיה, מתרץ שיש לי פגישת עבודה, נכנס לחדר השינה וזורק על עצמי מכנסי ג'ינס שחורים, נעלי בלנסטון וסריג דק, ויוצא מהבית.
אלכס ואני חברים שנים רבות. בהתחלה לא סבלתי אותה. כל פעם שניסתה לראיין אותי, הייתי עושה הכול מלבד לספק לה את מבוקשה. עם הזמן למדתי להכיר אותה, לכבד אותה ואת המקצועיות שלה. הבנתי שהיא אומנם צעירה, אך חדורת מטרה ושאפתנית, ולאט הפכנו לחברים טובים. פעמים רבות החברות הזו השתלמה לי מאוד, כשלא פעם הדליפה לי מידע חיוני טרם פרסומו בעיתון. לאחר יותר משעה של נסיעה אני מגיע ל"קרנברי קפה", מקום המפגש הקבוע שלנו. היא מתקדמת לעברי בזרועות פרושות.
"שכחתי כמה מדהים אתה נראה." היא נושקת על לחיי.
"אני דווקא לא שכחתי כמה טוב את נראית." אני קורץ אליה בחיוך מוגזם.
היא מניחה את ידה על אמתי ומובילה אותי אל השולחן, שממנו קמה לקראתי, הוא ממוקם בקומה השנייה בפינה. אנחנו מתיישבים, והשמש האביבית מלטפת את פנינו מבעד לחלונות.
"את יכולה לומר לי במה מדובר?" אני שואל בחוסר סבלנות.
"מה תרצו להזמין?" המלצר ניגש אלינו בדיוק כשאלכס פותחת את פיה כדי לענות.
"לאטה מקיאטו עם האספרסו בצד, אספרסו ארוך וכל מאפה שתבחר." אני יודע בעל פה איך אלכס אוהבת את הקפה שלה. היא מביטה בי בפה פעור כמתרשמת.
"לפני יומיים פנה אליי נער וביקש למכור למערכת סרטון וידאו אינטימי של דמות מוכרת. כשלחצתי עליו ודרשתי לדעת במי מדובר, הוא חשף שזאת קייטלין קלארק." היא נעצרת כשהמלצר מתקרב אלינו כדי להניח את כוסות הקפה והמאפה וממשיכה רק כשהוא מתרחק מאיתנו. "ברגע שהבנתי במי מדובר, שמחתי מאוד שהנער חסר ניסיון ועוד יותר שמחתי שמכל האנשים בעולם הוא הגיע דווקא אליי."
היא שוב נעצרת ומוזגת את מנת האספרסו לתוך כוס הלאטה ומערבבת, עיניי לא סרות ממנה והסקרנות מעבירה אותי על דעתי.
"שיתפתי איתו פעולה כדי לשים את ידיי על הסרטון הזה ובכך למנוע ממנו להתגלגל לידיים לא נכונות. אמרתי לו שכדי לקיים איתו משא ומתן לגבי המחיר של הסרטון, עליי לצפות בו תחילה. הוא הסכים, ואתמול נפגשתי איתו כשאני מצוידת במצלמה נסתרת. צילמתי את הסרטון בזמן שצפיתי בו ושאלתי אותו כיצד השיג אותו. בתמימותו הרבה הוא אמר שהסרטון הזה היה שמור בטלפון נייד שמצא." היא מסמנת מרכאות כפולות באצבעותיה, נעצרת ומחברת אוזניות למכשיר הטלפון הנייד שלה. לוחצת על כמה מקשים ומעבירה אותו אליי.
אני צופה בסרטון שצולם בצורה מאולתרת, שבו קייט נראית שיכורה. אני מזהה את השמלה שהיא לובשת ומנחש שהסרטון המקורי צולם באותו ערב שראיתי אותה במועדון. הוא מצולם אצלה בדירה. היא עומדת בסלון ולצידה טום וג'סיקה. טום מנפנף בבקבוק וודקה ושואל את קייט "אמת או חובה". היא בוחרת בחובה, והחרמן המסריח הזה, שיום אחד אני נשבע שאשבור לו את כל העצמות בגוף, אומר, "חובה עלייך לתת נשיקה צרפתית למישהו מאיתנו."
חתיכת מניאק!
אני שומע קול נשי ברקע שצוחק על כך שיום אחד הסרטון הזה יהיה שווה הרבה כסף. אין לה מושג עד כמה היא צודקת. קייט מתקדמת לעבר טום בצעדים איטיים. הלב שלי פועם בחוזקה, ואני קופץ את אגרופיי. כשקייט מגיעה סנטימטרים מעטים מטום, היא מסתובבת בחדות ומנשקת בלהט את ג'סיקה. עיניי נפערות בתדהמה, וחיוך קטן עולה על שפתיי.
כנראה שאני לא היחיד שעשה שטויות באותו ערב, אני מגחך לעצמי. מה שבטוח זה שלא טעיתי לגבי הכוונות של טום, החוצפן הזה העז להתקשר אליי בתחילת השבוע ולאיים שאם עוד פעם אחת אשבור לקייט את הלב, יהיה לי עסק איתו. החרא הקטן אפילו לא ניסה להכחיש את הכוונות שלו ולא התבייש לומר לי שקייט והוא לא ישאלו אותי אם יחליטו לקיים מערכת יחסים ביניהם, כשהטחתי בפניו שכל מה שמעניין אותו זה להשכיב אותה.
"פעלת נכון," אני משחרר אוויר בחוזקה ומניח את מכשיר הטלפון בחזרה על השולחן, "מה הצעד הבא?"
"בהתחלה חשבתי לערב את המשטרה בסיפור, אבל היות שמדובר בנער טיפש שרק מחפש לעשות כסף קל, אני מעדיפה ללמד אותו לקח במקום להרוס אותו." היא נשענת לאחור ולוגמת מהקפה, נראה שיש לה תוכנית שלמה בראש.
"על מה חשבת?" אני שואל ומסיים את האספרסו שלי בלגימה אחת ארוכה.
"קבענו להיפגש שוב בתחילת השבוע לצורך ביצוע העסקה. הוא דרש סכום מצחיק של חמשת אלפים דולר, וזה רק אישר לי שאכן מדובר בילד חסר ניסיון." היא עוצרת כדי להכניס לפיה חתיכה ממאפה האוכמניות. "אתעד את העסקה במצלמה נסתרת, ורק בסיומה, אחשוף בפניו שהיא לא תקפה ושבעצם הוא תועד כשהוא מבצע עברה פלילית. אני מניחה שהוא יבין מהר מאוד שלא כדאי לו שהסרטון הזה אי פעם ידלוף החוצה, אחרת המשטרה תדע בדיוק למי לפנות." בזמן שהיא מדברת, אני מעבד את כל הנתונים בראש.
"אני לא מעוניין שתיפגשי איתו לבד," אני עונה בחדות. "אי אפשר לצפות תגובות של אנשים במצבי לחץ, הוא עלול לפגוע בך אם ירגיש מאוים מדי." לא אסלח לעצמי אם יקרה לה משהו, בזמן שהיא מנסה לשמור עליי.
"אז מה אתה מציע?" היא מכווצת את מצחה.
"אני מציע שג'וש יצטרף לפגישה הזו, תאמרי לו שהעורך הראשי מתעקש להיות נוכח בפגישה."
"או־קיי, אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה." היא מהנהנת.
"אלכס," אני מסיר את משקפי השמש שלי באיטיות ומביט בה, "אני מאוד מעריך את מה שאת עושה בשבילי." מקווה שמבט אחד בעיניי יבהיר לה עד כמה אני מתכוון לכך.
"תהיה בטוח שזה יעלה לך ביוקר." היא מקרבת את פיה ולוחשת לאוזני.
"כל מה שתבקשי, תקבלי."
"נהדר," היא לא מאבדת זמן, "אני רוצה כתבה בלעדית." עיניה החומות ננעלות על שלי, כמו לביאה שננעלת על הטרף שלה.
"קיבלת." אני מחייך, יודע עד כמה היא תהיה מרוצה.
"אתה אוהב אותה." היא פוערת את עיניה. "אני רודפת אחריך ארבע שנים, ומעולם לא הסכמת אפילו לשקול זאת."
"תקבעי עם ג'וש," אני מתעלם מדבריה, "ותדאגי לוודא שהוא לא מחביא העתקים נוספים."
"ברור." היא מחייכת חיוך זדוני ומוסיפה, "יש לי תנאי אחד - הכתבה תהיה משותפת לך ולקייט, כולל תמונות."
"סחטנית קטנה, תמיד ידעת לנצל הזדמנויות," אני מסנן בשיניים חשוקות ומסמן למלצר להגיש את החשבון. "אבדוק את זה עם קייט."
"מודה באשמה." היא קורצת, נראה שהיא גאה בעצמה. אני מרכיב שוב את משקפי השמש ומתכונן לקום, כשאלכס תופסת בידי.
"היי, לפחות תכבד אותי ותאכל איתי ארוחת בוקר." היא מעפעפת בריסיה הארוכים. בכל זמן אחר הייתי מנפנף אותה בלי לחשוב פעמיים ורץ לקייט, אבל הפעם אני צריך אותה באמת, לכן דואג שתהיה מרוצה.
אני מתיישב חזרה ומאפשר לה להזמין לנו ארוחת בוקר לפי בחירתה.
 
 
"קייט!" אני נכנס לדירה וצועק כשמחפש אותה, חייב לדבר איתה על הפגישה עם אלכס. היא לא נמצאת בשום מקום. אני ניגש למחשב שלי ורואה את הפתק שמוצמד אליו. על המסך נגלות לעיניי שתי תמונות שלי עם אלכס בבית הקפה. אני מקמט את הפתק, מרים את הכוס שמונחת על האי ומנפץ אותה על הרצפה.
לעזאזל!
ברור לי שאני חייב לאתר אותה. בלי לחשוב יותר מדי אני אוסף את מפתחות המכונית ויוצא מהבית בסערה. כשאני מקליד על מכשיר הניווט לאיתור הרכב שלה, אני מבחין בהודעה שמייק שלח אליי, שהיא ברחה לו. מעולם לא עדכנתי אותו שמותקן מכשיר איתור ברכב שלה, טעות שלי.
אפליקציית הניווט מובילה אותי לפארק ברוקלין ברידג'. אני מחנה את הג'יפ סמוך לרכב שלקייט ויוצא לחפש אותה. לאחר כמה דקות של חיפוש, אני רואה אותה יושבת על ספסל ומוחה דמעות מעיניה. ברגע שהיא מבחינה בי, היא רצה במהירות עד שמגיעה לרכב שלה, נכנסת אליו ונוסעת. אני רץ אחריה, צועק את שמה, אך היא לא עוצרת. אני נכנס לרכב שלי ונוסע אחריה. היא נוסעת מהר, עוברת נתיבים בפראות. אלוהים אדירים, מי לימד אותה לנהוג ככה? אני מתקשה להדביק את הפער בינינו, אך לא מוותר ודולק אחריה עד שהיא עוצרת מול הכניסה לבית שלה. היא יוצאת וממהרת להיכנס, ואני אחריה.
"תעזוב אותי!" היא צועקת כשאני אוחז בידה, "טום צדק, לעולם לא תסתפק רק בי." היא משתוללת בין ידיי.
"תירגעי ותפסיקי להילחם בי," אני צועק ונאחז בידה חזק יותר.
"תני לי שתי דקות ותביני שמה שעשיתי היה כדי לשמור עלייך."
"מה עכשיו?" היא נועצת בי את מבטה, "יש לי עוד סטוקרית?" קולה מלא בארס. נראה שייקח זמן רב עד שאזכה שוב באמון שלה.
"תגידי לי מתי תתני בי אמון?" עיניי בוערות וננעלות על שלה.
"אין לך מושג כמה אני רוצה להאמין בך," דמעות נקוות בעיניה, "אבל מה אני אמורה לעשות כשאני רואה תמונות כאלה?" הכאב נשמע היטב בקולה.
אני נושם עמוק ומתעלם מדבריה. "יכול להיות שאחד החברים שלך איבד את מכשיר הטלפון הנייד שלו?"
"מה זה קשור עכשיו?" היא מכווצת גבותיה.
"תעני לי!" אני מביט לתוך עיניה ומנער אותה.
"למישל נגנב הטלפון לפני שבועיים בערך," היא עונה ומנסה למשוך את ידה. אני משחרר את האחיזה שלי ותוחב את ידיי בכיסי מכנסיי. היא מביטה בי ומטה את ראשה כממתינה להסבר.
"סיטואציה שבה את מנשקת את ג'סיקה נשיקה צרפתית מוכרת לך?" אני שואל ומשחרר אוויר בתסכול.
"אלוהים אדירים," היא שולחת את ידיה אל ראשה, "רק לא זה." היא מתיישבת על הרצפה וקוברת את פניה החיוורות בהן.
"אלכס, חברה טובה שלי, היא כתבת בעיתון." אני מתיישב מולה על הרצפה. "היא נפגשה איתי כדי לעזור לי. מישהו פנה אליה במטרה למכור לה את הסרטון הזה. למזלך, הוא הגיע לידיים שלה ולא לידיים של מישהו אחר."
"אוי ואבוי." היא מרימה את פניה, דמעות זולגות מהן.
"תירגעי." אני מלטף את לחייה. "אף אחד לא יזכה לראות את הסרטון הזה."
"מה גורם לך להיות כל כך בטוח בזה?"
"כי אני סומך על אלכס בעיניים עצומות," אני עונה בקול שקט ומחייך. "חוץ מזה, נתתי לה בתמורה משהו שהיא רודפת אחריו שנים."
"מה?" היא שואלת, וחשש נשמע בקולה.
"כתבה בלעדית עליי, כולל סיור בדירה." אני אוחז בסנטרה. "ארבע שנים שהיא מנסה להשיג את הכתבה הזו." נראה שהיא חוזרת לנשום.
"מרטין, אני כל כך מצטערת." היא משפילה את עיניה. "אני מרגישה כל כך מטומטמת."
"את לא צריכה להצטער, אני אוהב אותך. עכשיו שהם יודעים עלינו, את צריכה להיות זהירה יותר מתמיד."
"מבטיחה להיזהר," היא מהנהנת, "אני מצטערת שאתה צריך להקריב את הפרטיות שלך בגללי."
"בשבילך אעשה הכול." אני מושך אותה לחזי ומחבק בחוזקה. "הבעיה שאלכס לא הסתפקה רק בזה, היא רוצה שהכתבה תהיה עלינו, כולל תמונות שלנו, מה שאומר שגם את תצטרכי להתראיין."
"אני מניחה שזה המעט שאני יכולה לעשות בתמורה להעלמת הסרטון הזה," היא ממלמלת לתוך חזי, ואני נושם לרווחה.
"בואי, נחזיר אותך הביתה, מטורפת אחת. איפה למדת לנהוג ככה? את עוד תהרגי את עצמך יום אחד."
 
בעשר בבוקר מייק נכנס אליי למשרד. אומנם אתמול הצלחתי להחזיר את קייט בשלום הביתה, אבל המחדל שקרה תחת שמירתו, לא יכול לקרות שוב. אני מחווה בידי לעבר הכיסא שלפניי, ועל פניי מבט קר במיוחד.
"בוקר טוב, מר סטון." קולו מהוסס.
"איך קרה שבשבוע הראשון של העבודה שלך פספסת את מהות התפקיד? איך נתת לה לתמרן אותך ככה?"
"אני באמת מצטער ולוקח על עצמי את מלוא האחריות." הוא משפיל את עיניו. "לא הערכתי אותה נכון, היא מתוחכמת והמראה שלה מטעה. אני מבטיח לך שזה לא יקרה שוב."
"היא באמת לא בחורה שגרתית, וכדאי לך מאוד שמקרה כזה לא יחזור על עצמו, אחרת אנחנו לא ננהל שיחה כזו." מבטי יוקד ומבהיר שאני מתכוון לכל מילה.
"תודה רבה. אני מאוד מעריך את ההזדמנות הנוספת."
"שיהיה לך יום טוב, מייק." אני מסמן לו בראשי שהשיחה הסתיימה. הוא קם ויוצא מהמשרד.
הטלפון הנייד שלי רוטט.
ליסה: ביום חמישי אני חוזרת ממילאנו וכדאי מאוד שתפנה לי זמן. אנחנו צריכים לדבר.
מרטין: אין לנו על מה לדבר, המשכתי הלאה.
ליסה: אתה עוד תצטער על זה.
הבהוב שמה של קייט על הצג קוטע את הרצון שלי לעקוץ את ליסה.
"היי, מותק, איך הייתה השיחה עם מייק? אני מקווה שלא היית יותר מדי קשוח איתו, הוא לא אשם."
"זה ברור לי שהוא לא אשם ושאת מפלצת קטנה," אני יורה לתוך הטלפון, "עם זאת, הוא חייב להבין שדבר כזה לא יכול לחזור על עצמו. בפעם הבאה שתגידי לו שיש מקק בחדר השינה הוא יזמין מדביר, הבנת?"
גיחוך קטנטן נשמע מעברו השני של הקו. "בסדר, אני מבטיחה לחשוב על תירוץ אחר בפעם הבאה."
"קייט, זה לא מצחיק." אין לבחורה הזאת תקנה.
"טוב, אני מבטיחה לא לעשות בעיות, בתנאי שתחזור בשעה סבירה הביתה ולא תשאיר אותי בודדה במיטה."
"כשאת מציגה את זה כך... אני מבטיח." אני עוצם את עיניי ומדמיין את קייט ממתינה לי במיטה בלבוש מינימלי ומשתוקק שהיום הזה יסתיים כמה יותר מהר.
אלכס
"בוקר טוב," אני מברכת את הבחור החסון שעומד לצד ג'יפ שחור. הוא מהנהן ופותח עבורי את הדלת, ואני נכנסת פנימה.
"אני ג'וש," הוא אומר, ואני מבחינה באקדח שמבצבץ מהחליפה, בזמן שמתיישב במושב הנהג.
"כן, הבנתי את זה." אני מחייכת לעברו. "אני אלכס, אבל אני מניחה שאתה יודע את זה."
"נכון מאוד אלכס," הוא מחייך חיוך קטן. "קיבלתי הנחיה ממרטין לא להתערב במהלך הפגישה, רק במקרה שאת חשה שאת בסכנה, לכן אני חושב שכדאי שנגדיר מילת ביטחון כדי שאדע מתי עליי להתערב."
"אני מבינה שמרטין לא לוקח סיכונים," גיחוך קל נפלט מפי, לא יודעת מה חשבתי לעצמי, איש צבא לעולם יישאר איש צבא. "האמת שלא חשבתי על זה, יש לך רעיון?"
"משקפי השמש שלך," הוא מחווה בראשו לעבר ראשי, "אם תרגישי מאוימת, תסירי אותן מצווארון חולצתך ותכניסי אותן בטבעיות לתיק הצד שלך. זה סימן שעליי להיכנס לפעולה." וואו, אין לי מושג מי מהם יותר קרבי, אני מרגישה כמו סוכנת ביון. בכל אופן, לא נראה לי שנגיע לזה.
"או־קיי." אני מושכת בכתפיי לאות הסכמה.
במהלך הנסיעה אני מתארת לג'וש מה אמור לקרות במהלך הפגישה עם הבחור שאמור למכור לי את הסרטון, והוא משנן לעצמו את כל הפרטים. הוא עוצר את הג'יפ בכניסה לבניין מוזנח בשכונת ברונקס, בהתאם לכתובת שקיבלתי, ורק אז אני מתחילה להבין שזה לא היה רעיון טוב להגיע לכאן לבד.
אנחנו מטפסים במדרגות לקומה הרביעית, הכול סביבנו מטונף ומוזנח. אני צועדת בשקט לכיוון דלת הדירה של קמרון, וג'וש מאבטח אותי מאחור. בפעם הקודמת שנפגשתי עם קמרון זה היה במקום ציבורי ליד כיכר הטיימס, עכשיו אני מבינה למה. הוא בטח תיאר לעצמו שלא אגיע עד כאן כדי לפגוש אותו בפעם הראשונה, אבל עכשיו שאני יודעת מה יש לו להציע לי, הוא מנצל את היתרון שיש לו עליי ומאלץ אותי להגיע לכאן. אני מביטה בפניו של ג'וש כשנעמדת מול דלת הדירה שאליה קמרון הנחה אותי להגיע ומבחינה בהבעת פנים רצינית. הוא לא מביט בי, סורק את השטח סביבנו, וידו מונחת על האקדח שתחוב בחלק האחורי של מכנסיו.
אני בולעת את הרוק ודופקת בהיסוס על הדלת.
"תיכנסו," קמרון מאיץ בנו כשפותח את הדלת. הוא טורק את הדלת אחרי שאנחנו נכנסים.
הדירה מוזנחת ומזוהמת, שאריות של פיצה בתוך מגשי קרטון המפוזרים בכל רחבי הסלון והמטבח, פחיות ריקות של משקה אנרגיה ובירה זרוקות בכל פינה, וריח של טחב מכה באפי.
"הבאת את כל הכסף?" הוא שואל ומעביר את אצבעו מתחת לאפו.
"קמרון, כמו שאמרתי לך, זה ג'וש, והוא העורך הראשי של העיתון." אני מצביעה לעברו של ג'וש שעסוק בלסרוק את הדירה בעיניו. "רק לאחר שהוא יוודא שאתה מעביר לנו את הסרטון המדובר, ושאכן מדובר בעותק יחיד, הוא יעביר לך את הסכום שסיכמנו עליו. הבלעדיות חשובה לנו מאוד, ואנחנו חייבים לוודא שלא תנסה למכור אותו לאדם אחר." אני מדברת בצורה רגועה בניגוד מוחלט ללחץ שמבעבע בתוכי.
"הינה." קמרון מכניס כרטיס זיכרון למחשב ומעלה את הסרטון שהראה לי כמה ימים קודם לכן.
"זה העותק היחיד, אני בן־אדם של מילה." הוא מניח את ידו על ליבו.
אני מגניבה מבט לג'וש, והוא מהנהן קלות בראשו, מסמן לי להמשיך הלאה בתוכנית.
"או־קיי, אני מאמינה לך," אני אומרת לקמרון ומושיטה את ידי לעברו. ברגע שהוא מניח אותו בידי, אני תוחבת אותו לתוך התיק.
"עכשיו את הכסף." הוא מושיט את ידו לעברי, אני לוקחת אוויר.
"קמרון," אני מביטה בו בפני פוקר, מסתירה את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי עכשיו. "ברגע זה הצלתי אותך מלעשות עבירה פלילית." הוא מכווץ את גבותיו, כמו לא מבין לאן אני חותרת. אני בולעת את הרוק וממשיכה. "כל העסקה הזו תועדה במצלמה נסתרת מהרגע הראשון. הפצת סרטון פרטי שלא צולם במקום ציבורי הוא עבירה חמורה על החוק, לכן אני אשכח שבכלל ניסית למכור לי אותו. אם יש לך עותק נוסף, אני מציעה לך בחום לא לנסות למכור אותו או להפיץ אותו, כי אז המשטרה תדע בדיוק מי אחראי לזה." אני מתאמצת לשדר ביטחון ולא מסירה את עיניי ממנו.
"תגידי לי, מי את חושבת שאת?" הוא אומר בשיניים חשוקות ומעווה את פניו בכעס. "אני מציע לך לשלם לי את הסכום שסיכמנו. מה שתחליטו לעשות עם הסרטון לא מעניין אותי, אחרת יהיה לכם מאוד לא נעים לפגוש את החברים שלי בחוץ." הוא רועד, ונראה שהוא עומד לאבד את העשתונות, בדיוק מה שמרטין חשש שיקרה. אני מניחה את ידי על משקפי השמש ושוקלת לרגע אם להסיר אותם מחולצתי ולסמן לג'וש שאני במצוקה, אבל מחליטה לנסות משהו נוסף לפני כן.
"תקשיב לי טוב," אני מתקרבת אליו, "אני מציעה לך בחום לשכוח מאיומים שלא יובילו אותך לשום מקום, כי אם הסרטון הזה יצא החוצה איכשהו, תהיה בטוח שמרטין סטון לא ינוח עד שימחק אותך ויהפוך את חייך לסיוט מתמשך. תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת, אני מכירה אותו אישית. מרטין סטון זה לא האיש שאתה רוצה להתעסק איתו, קח את העצה שנתתי לך עכשיו בחינם ותגיד תודה." אני מטה את ראשי. "הבנת אותי?" אני מרימה את גבותיי. אין לי מושג מאיפה נחת עליי האומץ, אולי הנוכחות של ג'וש קשורה לזה, אבל אני מרוצה מעצמי. בזווית העין אני מבחינה בג'וש מסיט את הז'קט שלו הצידה, מאפשר לקמרון להתרשם מהאקדח שהוא מצויד בו. פניו של קמרון מחווירות באחת.
"הבנתי אותך." הוא משנה את הטון שלו, ואגלי זיעה מבצבצים על מצחו. "תעשו לי טובה, תשכחו ממני ורק תעופו מפה כמה שיותר מהר." הוא ניגש לדלת ופותח אותה. ג'וש נשאר בפנים חתומות, ממתין שאצא ורק אז יוצא. לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה איתי.
"שיחקת אותה," ג'וש אומר ברגע שאנחנו נכנסים לג'יפ, "היה רגע ששכנעת גם אותי." הוא צוחק ומניד את ראשו כלא מאמין.
"כן. אין לי מושג איך עשיתי את זה. ברגע מסוים שקלתי להסיר את משקפי השמש שלי ולסמן לך שאני במצוקה." אני מניחה את ידיי על ירכיי ומרגישה אותן רועדות.
"אני יודע, ראיתי את זה." הוא פותח מגירה ברכב ומוציא מתוכה חפיסת שוקולד קטנה. "קחי, לא תזיק לך מנת סוכר."
"תודה." אני מחייכת ולוקחת מידו את השוקולד, ואז נזכרת להפסיק את ההקלטה במצלמה הנסתרת שהחבאתי בחולצה שלי.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

בקול ליבי - כרך 2 אידית יעקב
פרק ראשון
מרטין
 
ריחו המשכר של הקפה ממלא את המטבח. אני כל כך עייף, השבוע האחרון היה מתיש במיוחד, וקפאין זה התרופה המושלמת עבורי. קייט עדיין ישנה. מתחשק לי לפנק אותה עם קפה במיטה ולצלול איתה מתחת לשמיכה. צלצול הטלפון הנייד מפריע לתכנונים שלי.
"היי, אלכס, הכול בסדר?" מוזר, היא אף פעם לא יוצרת איתי קשר בסופי שבוע.
"היי, מותק, הכול מעולה. מצטערת להפריע, לא הייתי מתקשרת אם זה לא היה דחוף."
"מה העניין?"
"זה בקשר לקייט. הגיע לידיי חומר מאוד רגיש שקשור אליה."
"במה מדובר?" אני עוצם את עיניי ומבין שהתחילו החיטוטים שמהם ניסיתי להתחמק כל כך.
"נראה לי שכדאי שנמשיך את השיחה הזו בארבע עיניים." טון הדיבור שלה דרמטי, וזה מדאיג אותי.
"טוב, בייבי. תפגשי אותי במקום הרגיל שלנו בעוד שעה."
אני מתהלך במטבח הלוך ושוב, מנסה לנחש מה יכול להיות כל כך רגיש שאני לא יודע עליו. הגלגלים במוחי מסתובבים במרץ, כשאני מבחין בקייט עומדת מולי, יפהפייה עם חיוך מלאכי מרחף על שפתיה. הפנטזיה על קפה במיטה נגוזה לה באחת. אני נושק ללחיה, מתרץ שיש לי פגישת עבודה, נכנס לחדר השינה וזורק על עצמי מכנסי ג'ינס שחורים, נעלי בלנסטון וסריג דק, ויוצא מהבית.
אלכס ואני חברים שנים רבות. בהתחלה לא סבלתי אותה. כל פעם שניסתה לראיין אותי, הייתי עושה הכול מלבד לספק לה את מבוקשה. עם הזמן למדתי להכיר אותה, לכבד אותה ואת המקצועיות שלה. הבנתי שהיא אומנם צעירה, אך חדורת מטרה ושאפתנית, ולאט הפכנו לחברים טובים. פעמים רבות החברות הזו השתלמה לי מאוד, כשלא פעם הדליפה לי מידע חיוני טרם פרסומו בעיתון. לאחר יותר משעה של נסיעה אני מגיע ל"קרנברי קפה", מקום המפגש הקבוע שלנו. היא מתקדמת לעברי בזרועות פרושות.
"שכחתי כמה מדהים אתה נראה." היא נושקת על לחיי.
"אני דווקא לא שכחתי כמה טוב את נראית." אני קורץ אליה בחיוך מוגזם.
היא מניחה את ידה על אמתי ומובילה אותי אל השולחן, שממנו קמה לקראתי, הוא ממוקם בקומה השנייה בפינה. אנחנו מתיישבים, והשמש האביבית מלטפת את פנינו מבעד לחלונות.
"את יכולה לומר לי במה מדובר?" אני שואל בחוסר סבלנות.
"מה תרצו להזמין?" המלצר ניגש אלינו בדיוק כשאלכס פותחת את פיה כדי לענות.
"לאטה מקיאטו עם האספרסו בצד, אספרסו ארוך וכל מאפה שתבחר." אני יודע בעל פה איך אלכס אוהבת את הקפה שלה. היא מביטה בי בפה פעור כמתרשמת.
"לפני יומיים פנה אליי נער וביקש למכור למערכת סרטון וידאו אינטימי של דמות מוכרת. כשלחצתי עליו ודרשתי לדעת במי מדובר, הוא חשף שזאת קייטלין קלארק." היא נעצרת כשהמלצר מתקרב אלינו כדי להניח את כוסות הקפה והמאפה וממשיכה רק כשהוא מתרחק מאיתנו. "ברגע שהבנתי במי מדובר, שמחתי מאוד שהנער חסר ניסיון ועוד יותר שמחתי שמכל האנשים בעולם הוא הגיע דווקא אליי."
היא שוב נעצרת ומוזגת את מנת האספרסו לתוך כוס הלאטה ומערבבת, עיניי לא סרות ממנה והסקרנות מעבירה אותי על דעתי.
"שיתפתי איתו פעולה כדי לשים את ידיי על הסרטון הזה ובכך למנוע ממנו להתגלגל לידיים לא נכונות. אמרתי לו שכדי לקיים איתו משא ומתן לגבי המחיר של הסרטון, עליי לצפות בו תחילה. הוא הסכים, ואתמול נפגשתי איתו כשאני מצוידת במצלמה נסתרת. צילמתי את הסרטון בזמן שצפיתי בו ושאלתי אותו כיצד השיג אותו. בתמימותו הרבה הוא אמר שהסרטון הזה היה שמור בטלפון נייד שמצא." היא מסמנת מרכאות כפולות באצבעותיה, נעצרת ומחברת אוזניות למכשיר הטלפון הנייד שלה. לוחצת על כמה מקשים ומעבירה אותו אליי.
אני צופה בסרטון שצולם בצורה מאולתרת, שבו קייט נראית שיכורה. אני מזהה את השמלה שהיא לובשת ומנחש שהסרטון המקורי צולם באותו ערב שראיתי אותה במועדון. הוא מצולם אצלה בדירה. היא עומדת בסלון ולצידה טום וג'סיקה. טום מנפנף בבקבוק וודקה ושואל את קייט "אמת או חובה". היא בוחרת בחובה, והחרמן המסריח הזה, שיום אחד אני נשבע שאשבור לו את כל העצמות בגוף, אומר, "חובה עלייך לתת נשיקה צרפתית למישהו מאיתנו."
חתיכת מניאק!
אני שומע קול נשי ברקע שצוחק על כך שיום אחד הסרטון הזה יהיה שווה הרבה כסף. אין לה מושג עד כמה היא צודקת. קייט מתקדמת לעבר טום בצעדים איטיים. הלב שלי פועם בחוזקה, ואני קופץ את אגרופיי. כשקייט מגיעה סנטימטרים מעטים מטום, היא מסתובבת בחדות ומנשקת בלהט את ג'סיקה. עיניי נפערות בתדהמה, וחיוך קטן עולה על שפתיי.
כנראה שאני לא היחיד שעשה שטויות באותו ערב, אני מגחך לעצמי. מה שבטוח זה שלא טעיתי לגבי הכוונות של טום, החוצפן הזה העז להתקשר אליי בתחילת השבוע ולאיים שאם עוד פעם אחת אשבור לקייט את הלב, יהיה לי עסק איתו. החרא הקטן אפילו לא ניסה להכחיש את הכוונות שלו ולא התבייש לומר לי שקייט והוא לא ישאלו אותי אם יחליטו לקיים מערכת יחסים ביניהם, כשהטחתי בפניו שכל מה שמעניין אותו זה להשכיב אותה.
"פעלת נכון," אני משחרר אוויר בחוזקה ומניח את מכשיר הטלפון בחזרה על השולחן, "מה הצעד הבא?"
"בהתחלה חשבתי לערב את המשטרה בסיפור, אבל היות שמדובר בנער טיפש שרק מחפש לעשות כסף קל, אני מעדיפה ללמד אותו לקח במקום להרוס אותו." היא נשענת לאחור ולוגמת מהקפה, נראה שיש לה תוכנית שלמה בראש.
"על מה חשבת?" אני שואל ומסיים את האספרסו שלי בלגימה אחת ארוכה.
"קבענו להיפגש שוב בתחילת השבוע לצורך ביצוע העסקה. הוא דרש סכום מצחיק של חמשת אלפים דולר, וזה רק אישר לי שאכן מדובר בילד חסר ניסיון." היא עוצרת כדי להכניס לפיה חתיכה ממאפה האוכמניות. "אתעד את העסקה במצלמה נסתרת, ורק בסיומה, אחשוף בפניו שהיא לא תקפה ושבעצם הוא תועד כשהוא מבצע עברה פלילית. אני מניחה שהוא יבין מהר מאוד שלא כדאי לו שהסרטון הזה אי פעם ידלוף החוצה, אחרת המשטרה תדע בדיוק למי לפנות." בזמן שהיא מדברת, אני מעבד את כל הנתונים בראש.
"אני לא מעוניין שתיפגשי איתו לבד," אני עונה בחדות. "אי אפשר לצפות תגובות של אנשים במצבי לחץ, הוא עלול לפגוע בך אם ירגיש מאוים מדי." לא אסלח לעצמי אם יקרה לה משהו, בזמן שהיא מנסה לשמור עליי.
"אז מה אתה מציע?" היא מכווצת את מצחה.
"אני מציע שג'וש יצטרף לפגישה הזו, תאמרי לו שהעורך הראשי מתעקש להיות נוכח בפגישה."
"או־קיי, אני חושבת שאני יכולה לעשות את זה." היא מהנהנת.
"אלכס," אני מסיר את משקפי השמש שלי באיטיות ומביט בה, "אני מאוד מעריך את מה שאת עושה בשבילי." מקווה שמבט אחד בעיניי יבהיר לה עד כמה אני מתכוון לכך.
"תהיה בטוח שזה יעלה לך ביוקר." היא מקרבת את פיה ולוחשת לאוזני.
"כל מה שתבקשי, תקבלי."
"נהדר," היא לא מאבדת זמן, "אני רוצה כתבה בלעדית." עיניה החומות ננעלות על שלי, כמו לביאה שננעלת על הטרף שלה.
"קיבלת." אני מחייך, יודע עד כמה היא תהיה מרוצה.
"אתה אוהב אותה." היא פוערת את עיניה. "אני רודפת אחריך ארבע שנים, ומעולם לא הסכמת אפילו לשקול זאת."
"תקבעי עם ג'וש," אני מתעלם מדבריה, "ותדאגי לוודא שהוא לא מחביא העתקים נוספים."
"ברור." היא מחייכת חיוך זדוני ומוסיפה, "יש לי תנאי אחד - הכתבה תהיה משותפת לך ולקייט, כולל תמונות."
"סחטנית קטנה, תמיד ידעת לנצל הזדמנויות," אני מסנן בשיניים חשוקות ומסמן למלצר להגיש את החשבון. "אבדוק את זה עם קייט."
"מודה באשמה." היא קורצת, נראה שהיא גאה בעצמה. אני מרכיב שוב את משקפי השמש ומתכונן לקום, כשאלכס תופסת בידי.
"היי, לפחות תכבד אותי ותאכל איתי ארוחת בוקר." היא מעפעפת בריסיה הארוכים. בכל זמן אחר הייתי מנפנף אותה בלי לחשוב פעמיים ורץ לקייט, אבל הפעם אני צריך אותה באמת, לכן דואג שתהיה מרוצה.
אני מתיישב חזרה ומאפשר לה להזמין לנו ארוחת בוקר לפי בחירתה.
 
 
"קייט!" אני נכנס לדירה וצועק כשמחפש אותה, חייב לדבר איתה על הפגישה עם אלכס. היא לא נמצאת בשום מקום. אני ניגש למחשב שלי ורואה את הפתק שמוצמד אליו. על המסך נגלות לעיניי שתי תמונות שלי עם אלכס בבית הקפה. אני מקמט את הפתק, מרים את הכוס שמונחת על האי ומנפץ אותה על הרצפה.
לעזאזל!
ברור לי שאני חייב לאתר אותה. בלי לחשוב יותר מדי אני אוסף את מפתחות המכונית ויוצא מהבית בסערה. כשאני מקליד על מכשיר הניווט לאיתור הרכב שלה, אני מבחין בהודעה שמייק שלח אליי, שהיא ברחה לו. מעולם לא עדכנתי אותו שמותקן מכשיר איתור ברכב שלה, טעות שלי.
אפליקציית הניווט מובילה אותי לפארק ברוקלין ברידג'. אני מחנה את הג'יפ סמוך לרכב שלקייט ויוצא לחפש אותה. לאחר כמה דקות של חיפוש, אני רואה אותה יושבת על ספסל ומוחה דמעות מעיניה. ברגע שהיא מבחינה בי, היא רצה במהירות עד שמגיעה לרכב שלה, נכנסת אליו ונוסעת. אני רץ אחריה, צועק את שמה, אך היא לא עוצרת. אני נכנס לרכב שלי ונוסע אחריה. היא נוסעת מהר, עוברת נתיבים בפראות. אלוהים אדירים, מי לימד אותה לנהוג ככה? אני מתקשה להדביק את הפער בינינו, אך לא מוותר ודולק אחריה עד שהיא עוצרת מול הכניסה לבית שלה. היא יוצאת וממהרת להיכנס, ואני אחריה.
"תעזוב אותי!" היא צועקת כשאני אוחז בידה, "טום צדק, לעולם לא תסתפק רק בי." היא משתוללת בין ידיי.
"תירגעי ותפסיקי להילחם בי," אני צועק ונאחז בידה חזק יותר.
"תני לי שתי דקות ותביני שמה שעשיתי היה כדי לשמור עלייך."
"מה עכשיו?" היא נועצת בי את מבטה, "יש לי עוד סטוקרית?" קולה מלא בארס. נראה שייקח זמן רב עד שאזכה שוב באמון שלה.
"תגידי לי מתי תתני בי אמון?" עיניי בוערות וננעלות על שלה.
"אין לך מושג כמה אני רוצה להאמין בך," דמעות נקוות בעיניה, "אבל מה אני אמורה לעשות כשאני רואה תמונות כאלה?" הכאב נשמע היטב בקולה.
אני נושם עמוק ומתעלם מדבריה. "יכול להיות שאחד החברים שלך איבד את מכשיר הטלפון הנייד שלו?"
"מה זה קשור עכשיו?" היא מכווצת גבותיה.
"תעני לי!" אני מביט לתוך עיניה ומנער אותה.
"למישל נגנב הטלפון לפני שבועיים בערך," היא עונה ומנסה למשוך את ידה. אני משחרר את האחיזה שלי ותוחב את ידיי בכיסי מכנסיי. היא מביטה בי ומטה את ראשה כממתינה להסבר.
"סיטואציה שבה את מנשקת את ג'סיקה נשיקה צרפתית מוכרת לך?" אני שואל ומשחרר אוויר בתסכול.
"אלוהים אדירים," היא שולחת את ידיה אל ראשה, "רק לא זה." היא מתיישבת על הרצפה וקוברת את פניה החיוורות בהן.
"אלכס, חברה טובה שלי, היא כתבת בעיתון." אני מתיישב מולה על הרצפה. "היא נפגשה איתי כדי לעזור לי. מישהו פנה אליה במטרה למכור לה את הסרטון הזה. למזלך, הוא הגיע לידיים שלה ולא לידיים של מישהו אחר."
"אוי ואבוי." היא מרימה את פניה, דמעות זולגות מהן.
"תירגעי." אני מלטף את לחייה. "אף אחד לא יזכה לראות את הסרטון הזה."
"מה גורם לך להיות כל כך בטוח בזה?"
"כי אני סומך על אלכס בעיניים עצומות," אני עונה בקול שקט ומחייך. "חוץ מזה, נתתי לה בתמורה משהו שהיא רודפת אחריו שנים."
"מה?" היא שואלת, וחשש נשמע בקולה.
"כתבה בלעדית עליי, כולל סיור בדירה." אני אוחז בסנטרה. "ארבע שנים שהיא מנסה להשיג את הכתבה הזו." נראה שהיא חוזרת לנשום.
"מרטין, אני כל כך מצטערת." היא משפילה את עיניה. "אני מרגישה כל כך מטומטמת."
"את לא צריכה להצטער, אני אוהב אותך. עכשיו שהם יודעים עלינו, את צריכה להיות זהירה יותר מתמיד."
"מבטיחה להיזהר," היא מהנהנת, "אני מצטערת שאתה צריך להקריב את הפרטיות שלך בגללי."
"בשבילך אעשה הכול." אני מושך אותה לחזי ומחבק בחוזקה. "הבעיה שאלכס לא הסתפקה רק בזה, היא רוצה שהכתבה תהיה עלינו, כולל תמונות שלנו, מה שאומר שגם את תצטרכי להתראיין."
"אני מניחה שזה המעט שאני יכולה לעשות בתמורה להעלמת הסרטון הזה," היא ממלמלת לתוך חזי, ואני נושם לרווחה.
"בואי, נחזיר אותך הביתה, מטורפת אחת. איפה למדת לנהוג ככה? את עוד תהרגי את עצמך יום אחד."
 
בעשר בבוקר מייק נכנס אליי למשרד. אומנם אתמול הצלחתי להחזיר את קייט בשלום הביתה, אבל המחדל שקרה תחת שמירתו, לא יכול לקרות שוב. אני מחווה בידי לעבר הכיסא שלפניי, ועל פניי מבט קר במיוחד.
"בוקר טוב, מר סטון." קולו מהוסס.
"איך קרה שבשבוע הראשון של העבודה שלך פספסת את מהות התפקיד? איך נתת לה לתמרן אותך ככה?"
"אני באמת מצטער ולוקח על עצמי את מלוא האחריות." הוא משפיל את עיניו. "לא הערכתי אותה נכון, היא מתוחכמת והמראה שלה מטעה. אני מבטיח לך שזה לא יקרה שוב."
"היא באמת לא בחורה שגרתית, וכדאי לך מאוד שמקרה כזה לא יחזור על עצמו, אחרת אנחנו לא ננהל שיחה כזו." מבטי יוקד ומבהיר שאני מתכוון לכל מילה.
"תודה רבה. אני מאוד מעריך את ההזדמנות הנוספת."
"שיהיה לך יום טוב, מייק." אני מסמן לו בראשי שהשיחה הסתיימה. הוא קם ויוצא מהמשרד.
הטלפון הנייד שלי רוטט.
ליסה: ביום חמישי אני חוזרת ממילאנו וכדאי מאוד שתפנה לי זמן. אנחנו צריכים לדבר.
מרטין: אין לנו על מה לדבר, המשכתי הלאה.
ליסה: אתה עוד תצטער על זה.
הבהוב שמה של קייט על הצג קוטע את הרצון שלי לעקוץ את ליסה.
"היי, מותק, איך הייתה השיחה עם מייק? אני מקווה שלא היית יותר מדי קשוח איתו, הוא לא אשם."
"זה ברור לי שהוא לא אשם ושאת מפלצת קטנה," אני יורה לתוך הטלפון, "עם זאת, הוא חייב להבין שדבר כזה לא יכול לחזור על עצמו. בפעם הבאה שתגידי לו שיש מקק בחדר השינה הוא יזמין מדביר, הבנת?"
גיחוך קטנטן נשמע מעברו השני של הקו. "בסדר, אני מבטיחה לחשוב על תירוץ אחר בפעם הבאה."
"קייט, זה לא מצחיק." אין לבחורה הזאת תקנה.
"טוב, אני מבטיחה לא לעשות בעיות, בתנאי שתחזור בשעה סבירה הביתה ולא תשאיר אותי בודדה במיטה."
"כשאת מציגה את זה כך... אני מבטיח." אני עוצם את עיניי ומדמיין את קייט ממתינה לי במיטה בלבוש מינימלי ומשתוקק שהיום הזה יסתיים כמה יותר מהר.
אלכס
"בוקר טוב," אני מברכת את הבחור החסון שעומד לצד ג'יפ שחור. הוא מהנהן ופותח עבורי את הדלת, ואני נכנסת פנימה.
"אני ג'וש," הוא אומר, ואני מבחינה באקדח שמבצבץ מהחליפה, בזמן שמתיישב במושב הנהג.
"כן, הבנתי את זה." אני מחייכת לעברו. "אני אלכס, אבל אני מניחה שאתה יודע את זה."
"נכון מאוד אלכס," הוא מחייך חיוך קטן. "קיבלתי הנחיה ממרטין לא להתערב במהלך הפגישה, רק במקרה שאת חשה שאת בסכנה, לכן אני חושב שכדאי שנגדיר מילת ביטחון כדי שאדע מתי עליי להתערב."
"אני מבינה שמרטין לא לוקח סיכונים," גיחוך קל נפלט מפי, לא יודעת מה חשבתי לעצמי, איש צבא לעולם יישאר איש צבא. "האמת שלא חשבתי על זה, יש לך רעיון?"
"משקפי השמש שלך," הוא מחווה בראשו לעבר ראשי, "אם תרגישי מאוימת, תסירי אותן מצווארון חולצתך ותכניסי אותן בטבעיות לתיק הצד שלך. זה סימן שעליי להיכנס לפעולה." וואו, אין לי מושג מי מהם יותר קרבי, אני מרגישה כמו סוכנת ביון. בכל אופן, לא נראה לי שנגיע לזה.
"או־קיי." אני מושכת בכתפיי לאות הסכמה.
במהלך הנסיעה אני מתארת לג'וש מה אמור לקרות במהלך הפגישה עם הבחור שאמור למכור לי את הסרטון, והוא משנן לעצמו את כל הפרטים. הוא עוצר את הג'יפ בכניסה לבניין מוזנח בשכונת ברונקס, בהתאם לכתובת שקיבלתי, ורק אז אני מתחילה להבין שזה לא היה רעיון טוב להגיע לכאן לבד.
אנחנו מטפסים במדרגות לקומה הרביעית, הכול סביבנו מטונף ומוזנח. אני צועדת בשקט לכיוון דלת הדירה של קמרון, וג'וש מאבטח אותי מאחור. בפעם הקודמת שנפגשתי עם קמרון זה היה במקום ציבורי ליד כיכר הטיימס, עכשיו אני מבינה למה. הוא בטח תיאר לעצמו שלא אגיע עד כאן כדי לפגוש אותו בפעם הראשונה, אבל עכשיו שאני יודעת מה יש לו להציע לי, הוא מנצל את היתרון שיש לו עליי ומאלץ אותי להגיע לכאן. אני מביטה בפניו של ג'וש כשנעמדת מול דלת הדירה שאליה קמרון הנחה אותי להגיע ומבחינה בהבעת פנים רצינית. הוא לא מביט בי, סורק את השטח סביבנו, וידו מונחת על האקדח שתחוב בחלק האחורי של מכנסיו.
אני בולעת את הרוק ודופקת בהיסוס על הדלת.
"תיכנסו," קמרון מאיץ בנו כשפותח את הדלת. הוא טורק את הדלת אחרי שאנחנו נכנסים.
הדירה מוזנחת ומזוהמת, שאריות של פיצה בתוך מגשי קרטון המפוזרים בכל רחבי הסלון והמטבח, פחיות ריקות של משקה אנרגיה ובירה זרוקות בכל פינה, וריח של טחב מכה באפי.
"הבאת את כל הכסף?" הוא שואל ומעביר את אצבעו מתחת לאפו.
"קמרון, כמו שאמרתי לך, זה ג'וש, והוא העורך הראשי של העיתון." אני מצביעה לעברו של ג'וש שעסוק בלסרוק את הדירה בעיניו. "רק לאחר שהוא יוודא שאתה מעביר לנו את הסרטון המדובר, ושאכן מדובר בעותק יחיד, הוא יעביר לך את הסכום שסיכמנו עליו. הבלעדיות חשובה לנו מאוד, ואנחנו חייבים לוודא שלא תנסה למכור אותו לאדם אחר." אני מדברת בצורה רגועה בניגוד מוחלט ללחץ שמבעבע בתוכי.
"הינה." קמרון מכניס כרטיס זיכרון למחשב ומעלה את הסרטון שהראה לי כמה ימים קודם לכן.
"זה העותק היחיד, אני בן־אדם של מילה." הוא מניח את ידו על ליבו.
אני מגניבה מבט לג'וש, והוא מהנהן קלות בראשו, מסמן לי להמשיך הלאה בתוכנית.
"או־קיי, אני מאמינה לך," אני אומרת לקמרון ומושיטה את ידי לעברו. ברגע שהוא מניח אותו בידי, אני תוחבת אותו לתוך התיק.
"עכשיו את הכסף." הוא מושיט את ידו לעברי, אני לוקחת אוויר.
"קמרון," אני מביטה בו בפני פוקר, מסתירה את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי עכשיו. "ברגע זה הצלתי אותך מלעשות עבירה פלילית." הוא מכווץ את גבותיו, כמו לא מבין לאן אני חותרת. אני בולעת את הרוק וממשיכה. "כל העסקה הזו תועדה במצלמה נסתרת מהרגע הראשון. הפצת סרטון פרטי שלא צולם במקום ציבורי הוא עבירה חמורה על החוק, לכן אני אשכח שבכלל ניסית למכור לי אותו. אם יש לך עותק נוסף, אני מציעה לך בחום לא לנסות למכור אותו או להפיץ אותו, כי אז המשטרה תדע בדיוק מי אחראי לזה." אני מתאמצת לשדר ביטחון ולא מסירה את עיניי ממנו.
"תגידי לי, מי את חושבת שאת?" הוא אומר בשיניים חשוקות ומעווה את פניו בכעס. "אני מציע לך לשלם לי את הסכום שסיכמנו. מה שתחליטו לעשות עם הסרטון לא מעניין אותי, אחרת יהיה לכם מאוד לא נעים לפגוש את החברים שלי בחוץ." הוא רועד, ונראה שהוא עומד לאבד את העשתונות, בדיוק מה שמרטין חשש שיקרה. אני מניחה את ידי על משקפי השמש ושוקלת לרגע אם להסיר אותם מחולצתי ולסמן לג'וש שאני במצוקה, אבל מחליטה לנסות משהו נוסף לפני כן.
"תקשיב לי טוב," אני מתקרבת אליו, "אני מציעה לך בחום לשכוח מאיומים שלא יובילו אותך לשום מקום, כי אם הסרטון הזה יצא החוצה איכשהו, תהיה בטוח שמרטין סטון לא ינוח עד שימחק אותך ויהפוך את חייך לסיוט מתמשך. תאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת, אני מכירה אותו אישית. מרטין סטון זה לא האיש שאתה רוצה להתעסק איתו, קח את העצה שנתתי לך עכשיו בחינם ותגיד תודה." אני מטה את ראשי. "הבנת אותי?" אני מרימה את גבותיי. אין לי מושג מאיפה נחת עליי האומץ, אולי הנוכחות של ג'וש קשורה לזה, אבל אני מרוצה מעצמי. בזווית העין אני מבחינה בג'וש מסיט את הז'קט שלו הצידה, מאפשר לקמרון להתרשם מהאקדח שהוא מצויד בו. פניו של קמרון מחווירות באחת.
"הבנתי אותך." הוא משנה את הטון שלו, ואגלי זיעה מבצבצים על מצחו. "תעשו לי טובה, תשכחו ממני ורק תעופו מפה כמה שיותר מהר." הוא ניגש לדלת ופותח אותה. ג'וש נשאר בפנים חתומות, ממתין שאצא ורק אז יוצא. לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה איתי.
"שיחקת אותה," ג'וש אומר ברגע שאנחנו נכנסים לג'יפ, "היה רגע ששכנעת גם אותי." הוא צוחק ומניד את ראשו כלא מאמין.
"כן. אין לי מושג איך עשיתי את זה. ברגע מסוים שקלתי להסיר את משקפי השמש שלי ולסמן לך שאני במצוקה." אני מניחה את ידיי על ירכיי ומרגישה אותן רועדות.
"אני יודע, ראיתי את זה." הוא פותח מגירה ברכב ומוציא מתוכה חפיסת שוקולד קטנה. "קחי, לא תזיק לך מנת סוכר."
"תודה." אני מחייכת ולוקחת מידו את השוקולד, ואז נזכרת להפסיק את ההקלטה במצלמה הנסתרת שהחבאתי בחולצה שלי.