מנהרת הזמן 72 - עושה הנפלאות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 72 - עושה הנפלאות
הוספה למועדפים

מנהרת הזמן 72 - עושה הנפלאות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון-פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

בָּרַדְיוֹ‭ ‬אוֹמְרִים‭ ‬שֶׁהַפְּקָק‭ ‬בַּדֶּרֶךְ‭ ‬נִגְרַם‭ ‬בִּגְלַל‭ ‬הַחֲסִידִים‭ ‬שֶׁנּוֹהֲרִים‭ ‬לַחֲתֻנָּה‭. ‬אֲנִי‭ ‬מְסַמֵּס‭ ‬לְשָׁרוֹן‭ ‬שֶׁתִּשְׁאַל‭ ‬אֶת‭ ‬מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬מָה‭ ‬זֶה‭ ‬חֲסִידוּת‭, ‬וְהִיא‭ ‬שׁוֹאֶלֶת‭ ‬אוֹתִי‭ ‬אִם‭ ‬אֲנִי‭ ‬מִתְכַּוֵּן‭ ‬לַחֲסִידוֹת‭ ‬שֶׁעָפוֹת‭ ‬לְאַפְרִיקָה‭...‬  הָיָה‭ ‬קַר‭ ‬בַּמָּקוֹם‭ ‬שֶׁהִגַּעְנוּ‭ ‬אֵלָיו‭, ‬קַרררר‭ ‬מְאוֹד‭. ‬הַשֶּׁלֶג‭ ‬כִּסָּה‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֲדָמָה‭. ‬אֲבָל‭ ‬חִכּוּ‭ ‬לָנוּ‭ ‬שָׁם‭ ‬מְעִילִים‭ ‬וּמַגָּפַיִם‭ ‬שֶׁהִתְאִימוּ‭ ‬בְּדִיּוּק‭. ‬עוֹשֵׂה‭ ‬הַנִּפְלָאוֹת‭ ‬יָדַע‭ ‬שֶׁנַּגִּיעַ‭, ‬וּבִקֵּשׁ‭ ‬שֶׁיָּכִינוּ‭ ‬אוֹתָם‭ ‬עֲבוּרֵנוּ‭.‬ אַחַר‭ ‬כָּךְ‭ ‬רָאִינוּ‭ ‬נִסִּים‭ ‬שֶׁלְּעוֹלָם‭ ‬לֹא‭ ‬נוּכַל‭ ‬לְהַסְבִּיר‭. ‬הַאִם‭ ‬אֵלֶּה‭ ‬הָיוּ‭ ‬נִסִּים‭ ‬שֶׁקָּרוּ‭ ‬בֶּאֱמֶת‭, ‬אוֹ‭ ‬שֶׁהַפַּעַם‭ ‬מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬הוֹבִילָה‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬לַדִּמְיוֹן‭?‬ הַאִם‭ ‬יִתָּכֵן‭ ‬שֶׁיֶּלֶד‭ ‬מֵת‭ ‬קָם‭ ‬לִתְחִיָּה‭? ‬שֶׁעוֹשֵׂה‭ ‬הַנִּפְלָאוֹת‭ ‬מְדַבֵּר‭ ‬עִם‭ ‬צִפּוֹרִים‭? ‬וְאֵיךְ‭ ‬כָּל‭ ‬זֶה‭ ‬קָשׁוּר‭ ‬לִתְנוּעַת‭ ‬הַחֲסִידוּת‭?‬‬

פרק ראשון

פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים בִּפְקַק תְּנוּעָה
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בִּפְקַק תְּנוּעָה. אַבָּא, אִמָּא, עֵרָן וַאֲנִי נָסַעְנוּ לְתֵל־אָבִיב, וּבְדַרְכֵּנוּ חֲזָרָה, בִּכְבִישׁ מִסְפָּר 1, בָּעֲלִיָּה לִירוּשָׁלַיִם, נֶעֱצַרְנוּ וּכְבָר שָׁעָה אֲנַחְנוּ זוֹחֲלִים בְּקֶצֶב אִטִּי בְּיוֹתֵר. לַעֲקוֹף אֵין לָנוּ סִכּוּי, כִּי כָּל הַנְּתִיבִים עֲמוּסִים וּבְכֻלָּם הַמְּכוֹנִיּוֹת כִּמְעַט נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר לָנוּ לַעֲשׂוֹת הוּא לִפְתּוֹחַ חַלּוֹנוֹת וּלְהַחְלִיף מִלִּים עִם נוֹסְעֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים.
"יֵשׁ לָךְ מֻשָּׂג מָה קוֹרֶה?" אַבָּא פּוֹנֶה לַנַּהֶגֶת שֶׁל הַ'פִיאַט' הָאֲדֻמָּה שֶׁצְּמוּדָה אֵלֵינוּ כְּבָר חֲצִי שָׁעָה. לְיָדָהּ יוֹשֵׁב כֶּלֶב־זְאֵב וְנוֹבֵחַ עָלֵינוּ, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן עַל עֵרָן, שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ פַּרְצוּפִים וְחוֹשֵׁב שֶׁהַכֶּלֶב אָמוּר לִצְחוֹק.
"מִמָּה שֶׁהֵבַנְתִּי מְדֻבָּר בַּחֲתֻנָּה," הַנַּהֶגֶת עוֹנָה, מְלַטֶּפֶת אֶת הַכֶּלֶב וּמְנַסָּה לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, "דּוֹרוֹן, דַּי!"
"דּוֹרוֹן?" עֵרָן מִתְפַּלֵּא, "לַכֶּלֶב קוֹרְאִים דּוֹרוֹן?"
"מָה יֵשׁ?" הָאִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת, "זֶה לֹא שֵׁם יָפֶה?"
"חֲתֻנָּה?" אַבָּא לֹא מִתְעַנְיֵן כָּל כָּךְ בַּכֶּלֶב, "שֶׁל מִי?"
"שֶׁל הַנֶּכֶד שֶׁל אֵיזֶשֶׁהוּ אַדְמוֹ"ר," הָאִשָּׁה עוֹנָה.
"אֲהָהּ," אַבָּא נִרְאָה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הוּא מֵבִין הַכֹּל וּכְבָר לֹא מִתְפַּלֵּא.
"דּוֹרוֹן! הָאוּ הָאוּ הָאוּ!" עֵרָן מַמְשִׁיךְ לְהִתְגָּרוֹת בַּכֶּלֶב.
"תּוֹדָה," אַבָּא אוֹמֵר לַנַּהֶגֶת, סוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹן וּפוֹנֶה אֶל אִמָּא, "עַכְשָׁיו הַכֹּל בָּרוּר," הוּא אוֹמֵר וְנוֹעֵץ בְּעֵרָן מַבָּט כּוֹעֵס, "אוּלַי תַּפְסִיק כְּבָר עִם הַשְּׁטֻיּוֹת הָאֵלֶּה?" הוּא גּוֹעֵר בּוֹ.
"דּוֹרוֹן..." עֵרָן מְמַלְמֵל, "אֵיזֶה קֶטַע!"
"לָמָּה אָמַרְתָּ שֶׁעַכְשָׁיו הַכֹּל בָּרוּר?" אֲנִי גּוֹחֵן קָדִימָה אֶל אַבָּא.
"חֲתֻנָּה," אַבָּא מַבִּיט בִּי מִבַּעַד לַמַּרְאָה שֶׁמֵּעַל הַהֶגֶה, "נֶכֶד שֶׁל אַדְמוֹ"ר. כַּנִּרְאֶה אַדְמוֹ"ר חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה חֲסִידִים, וְכֻלָּם רוֹצִים לְהַגִּיעַ אֶל הַחֲתֻנָּה וְסוֹתְמִים אֶת הַכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם."
"מָה זֶה אַדְמוֹ"ר?" אֲנִי שׁוֹאֵל.
"אַדְמוֹ"ר זֶה רַב," עֵרָן מְנַסֶּה לְהַפְגִּין יֶדַע.
"רַבִּי," אַבָּא מְתַקֵּן אוֹתוֹ.
"רַב, רַבִּי, אַדְמוֹ"ר - הַכֹּל אוֹתוֹ דָּבָר," עֵרָן מְסַנֵּן.
 
 
"בִּכְלָל לֹא," אִמָּא מַסְבִּירָה. "אַדְמוֹ"ר זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, וְזֶה אֶחָד מֵהַכִּנּוּיִים שֶׁל רַבִּי אוֹ צַדִּיק שֶׁל חֲסִידִים."
עֵרָן זוֹקֵף אֶת צַוָארוֹ.
"לְגַמְרֵי," הוּא מְאַשֵּׁר, "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאָמַרְתִּי. רַב שֶׁל חֲרֵדִים."
"רַבִּי שֶׁל חֲסִידִים," הַפַּעַם אִמָּא מְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ.
"לְגַמְרֵי," עֵרָן חוֹזֵר, "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאָמַרְתִּי."
"לֹא," אִמָּא מִתְעַקֶּשֶׁת, "חֲסִידִים וַחֲרֵדִים זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר. בֵּין הַחֲרֵדִים יֵשׁ קְבוּצוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם לֹא חֲסִידִים, וְהֵם מְכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַב'. רַק הַחֲסִידִים מְכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַבִּי'."
"אִם הַחֲרֵדִים שֶׁמְּכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַב' הֵם לֹא חֲסִידִים, אָז מָה הֵם?" עֵרָן לֹא מֵבִין.
"לְמָשָׁל 'מִתְנַגְּדִים'," אַבָּא אוֹמֵר.
"מִתְנַגְּדִים לְמָה?" אֲנִי לֹא מֵבִין.
"מִתְנַגְּדִים לַחֲסִידוּת," אַבָּא מַסְבִּיר.
"עַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר לֹא מֵבִין כְּלוּם," אֲנִי מִסְתַּבֵּךְ.
אַבָּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּין כַּמָּה דַּקּוֹת לִתְשׁוּבָה וּמַדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ חֲדָשׁוֹת. בְּמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת מְבַשֵּׂר לָנוּ הַכַּתָּב לְעִנְיְנֵי חֲרֵדִים, שֶׁפְּקַק הַתְּנוּעָה בַּכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם עָלוּל לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד שָׁעָה שְׁלֵמָה. חֲסִידִים רַבִּים, בְּעִקָּר מִבְּנֵי־בְּרַָק, נוֹסְעִים לַחֲתֻנָּה שֶׁל נֶכְדּוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר. הֵם נוֹסְעִים בְּאוֹטוֹבּוּסִים וּבִרְכָבִים פְּרָטִיִּים, אֲבָל אַל דְּאָגָה, אוֹמֵר הַכַּתָּב, אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם יַגִּיעוּ אֶל אֹהֶל הַשְּׂמָחוֹת הַמְּיֻחָד שֶׁהוּקַם לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה, הַכְּבִישׁ יִתְפַּנֶּה וְהַתְּנוּעָה תַּחְזֹר לְסִדְרָהּ.
"אֲנִי יָשֵׁן," עֵרָן מַכְרִיז, "כְּשֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה, תָּעִירוּ אוֹתִי."
"שֵׁנָה מְתוּקָה," אֲנִי מְאַחֵל לוֹ.
"תַּגִּידוּ לְדוֹרוֹן שֶׁיִּהְיֶה בְּשֶׁקֶט," עֵרָן מְבַקֵּשׁ.
"אִם אַתָּה לֹא מֵצִיק לוֹ, הוּא בְּשֶׁקֶט," אֲנִי עוֹנֶה, וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר לְאַבָּא שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לְהַסְבִּיר לִי מִי הֵם הַמִּתְנַגְּדִים לַחֲסִידִים.
אַבָּא מְכַבֶּה אֶת הָרַדְיוֹ.
"תָּמִיד כְּשֶׁקָּמָה תְּנוּעָה חֲדָשָׁה," אַבָּא פּוֹתֵחַ, "הִיא מְעוֹרֶרֶת הִתְנַגְּדוּת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה כְּשֶׁתְּנוּעַת הַחֲסִידוּת קָמָה."
"תְּנוּעַת הַחֲסִידוּת?" אֲנִי לֹא מֵבִין, "מָה זֶה?"
"כִּווּן מְסֻיָּם בַּיַּהֲדוּת," אַבָּא אוֹמֵר. "יְהוּדִים שֶׁהֶחְלִיטוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה מִמָּה שֶׁהָיָה מְקֻבָּל בַּסְּבִיבָה שֶׁלָּהֶם."
"וְהַ'מִתְנַגְּדִים' הִתְנַגְּדוּ לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת?" אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁהֵבַנְתִּי.
"אוֹהוֹ!" אַבָּא מְאַשֵּׁר.
אִמָּא מִסְתּוֹבֶבֶת וּמַפְנָה אֶת רֹאשָׁהּ אֵלַי.
"אַתָּה הֲרֵי חוֹבֵב הִיסְטוֹרְיָה," הִיא מְחַיֶּכֶת, "וְאַתָּה בָּטוּחַ זוֹכֵר שֶׁהַיְּהוּדִים הָיוּ בַּגּוֹלָה בְּמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה מְאוֹד שָׁנִים."
"אַלְפַּיִם שָׁנָה," אֲנִי אוֹמֵר.
"יָפֶה," הַחִיּוּךְ שֶׁל אִמָּא מִתְרַחֵב, "וְאַתָּה בָּטוּחַ מֵבִין בְּעַצְמְךָ שֶׁאַלְפַּיִם שָׁנָה זֶה הֲמוֹן זְמַן."
"בָּרוּר," אֲנִי מַסְכִּים אִתָּהּ, "הֲמוֹן הֲמוֹן שָׁנִים."
"וּבְמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן, אַתָּה יָכוֹל לְתָאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁחָלִים כָּל מִינֵי שִׁנּוּיִים," הִיא מַעֲבִירָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בִּשְׂעָרָהּ, "יֵשׁ תְּקוּפוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר, וְיֵשׁ תְּקוּפוֹת טוֹבוֹת פָּחוֹת, וְלִפְעָמִים מָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּשֶׁמִּתְפַּרְנְסִים הֵיטֵב, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּשֶׁאֵין פַּרְנָסָה."
"בָּרוּר," אֲנִי חוֹזֵר וּמִיָּד חוֹשֵׁב עַל דּוֹתָן הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ עִם הוֹרָיו כָּל שָׁנָה לְנֹפֶשׁ בְּאֵירוֹפָּה, אֲבָל בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי שֶׁהַחֲנוּת שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ נִסְגְּרָה, הוּא אֲפִלּוּ לֹא יָכוֹל לִנְסוֹעַ עִם הוֹרָיו לְנֹפֶשׁ בְּאֵילַת, כִּי אֵין לָהֶם דֵּי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַנְּסִיעָה.
"אָז זֶה בְּעֵרֶךְ מָה שֶׁקָּרָה לַיְּהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה," אִמָּא אוֹמֶרֶת, כְּשֶׁאֲנִי עֲדַיִן חוֹשֵׁב עַל דּוֹתָן. "הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי שֶׁלָּהֶם הָלַךְ וְנִהְיָה רַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת, וְאָז הֵם כְּבָר לֹא יָכְלוּ..."
"מָה?" אֲנִי כִּמְעַט אוֹמֵר שֶׁהֵם לֹא יָכְלוּ לִנְסוֹעַ לְנֹפֶשׁ בְּאֵילַת, כִּי אֵין לָהֶם דֵּי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם עֲבוּר מָלוֹן, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ אֲנִי מִתְאַפֵּק כִּי יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהַמַּצָּב שֶׁל הַיְּהוּדִים הָהֵם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ דּוֹמֶה לַמַּצָּב שֶׁל דּוֹתָן.
"הֵם כְּבָר לֹא יָכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם לִלְמוֹד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. הֵם הָיוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּרְנֵס, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לַעֲבוֹד," אִמָּא מַסְבִּירָה.
"אֲהָהּ," אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי שְׁטֻיּוֹת, "בָּרוּר."
"הַיּוֹם אוּלַי זֶה בָּרוּר," אִמָּא לֹא מִתְלַהֶבֶת מֵהַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי, "אֲבָל בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ יְהוּדִי נִמְדַּד לְפִי הַלַּמְדָנוּת שֶׁלּוֹ, זֹאת הָיְתָה מַהְפֵּכָה."
"מָה זֶה???" אֲנִי לֹא מֵבִין.
"בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ יְהוּדִי נִמְדַּד לְפִי הַבְּקִיאוּת שֶׁלּוֹ בַּלִּמּוּדִים," אִמָּא מַסְבִּירָה, "הָיָה קָשֶׁה מְאוֹד לְשַׁכְנֵעַ אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ וְלֹא הִתְפַּנּוּ לְלִמּוּדִים, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִשָּׁאֵר יְהוּדִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים גַּם בְּלִי לִלְמוֹד."
אֲנִי שׁוֹתֵק לְרֶגַע וְחוֹשֵׁב: יוּאוּ... בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאוֹד.
"בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאוֹד," אֲנִי אוֹמֵר בְּקוֹל.
"כְּדֵי לִפְתּוֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, קָמָה תְּנוּעַת הַ'חֲסִידוּת'," אִמָּא מַמְשִׁיכָה. "הַחֲסִידִים אָמְרוּ שֶׁהַלַּמְדָנוּת הִיא לֹא הָעִקָּר, אֶלָּא הַכַּוָנָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּלֵּב. אִם אַתָּה מִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים בְּכַוָנָה עֲמֻקָּה, אַתָּה יְהוּדִי אֲמִתִּי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִם אַתָּה לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם, אֲבָל הַכַּוָנוֹת שֶׁלְּךָ לֹא כָּל כָּךְ עֲמֻקּוֹת."
בְּבַת אַחַת אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי נִהְיוֹת מְהִירוֹת וַחֲזָקוֹת יוֹתֵר. אֵיזוֹ מַחְשָׁבָה גְּאוֹנִית! אֵיךְ לֹא הֶעֱלֵיתִי רַעֲיוֹן כָּזֶה בְּדַעְתִּי! וּמִיָּד אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי מִיהוּ הַגָּאוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לִמְצוֹא אֶת הַפִּתְרוֹן הַמַּדְהִים כָּל כָּךְ: כַּוָנָה בַּלֵּב בִּמְקוֹם לַמְדָנוּת.
אַתֶּם עוֹקְבִים אַחֲרַי?
אֲנִי אָמְנָם תָּקוּעַ בַּפְּקָק, אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי עָפוֹת מֵחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית. אֲנִי מַמָּשׁ רוֹאֶה אוֹתָם בְּדִמְיוֹנִי: הַיְּהוּדִים בַּגּוֹלָה עֲנִיִּים וְחַיָּבִים לַעֲבוֹד קָשֶׁה כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס. הִנֵּה אֶחָד חַיָּט שֶׁתּוֹפֵר בְּגָדִים, הִנֵּה סַנְדְּלָר שֶׁמְּתַקֵּן נַעֲלַיִם, הִנֵּה אוֹפֵה הַלֶּחֶם. מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הֵם עוֹבְדִים וְאֵין לָהֶם זְמַן לְהַקְדִּישׁ לְלִמּוּד. הֵם עֲלוּלִים לְאַבֵּד אֶת הַיַּהֲדוּת שֶׁלָּהֶם, כִּי אִם יְהוּדִי טוֹב נֶחְשַׁב לְמִי שֶׁלּוֹמֵד וּבָקִיא, וְהֵם לֹא יְכוֹלִים לִלְמוֹד, הַאִם זֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם יְהוּדִים פָּחוֹת טוֹבִים?
וְאָז, בִּמְקוֹם שֶׁכָּל הַיְּהוּדִים הָעֲנִיִּים הָאֵלֶּה יַחְדְּלוּ לִהְיוֹת יְהוּדִים, כִּי הֲרֵי הֵם לֹא יְכוֹלִים לִלְמוֹד כָּל הַיּוֹם, קָם מִישֶׁהוּ וְאוֹמֵר, 'הֵי, שְׁנִיָּה! מִי קָבַע שֶׁהַלִּמּוּדִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מֵהַכַּוָנָה שֶׁבַּלֵּב?'
וְאִם הַכַּוָנָה שֶׁבַּלֵּב יוֹתֵר חֲשׁוּבָה מֵהַלִּמּוּדִים, אַתָּה יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר יְהוּדִי אִם יֵשׁ לְךָ כַּוָנָה עֲמֻקָּה וּבְכָל זֹאת אַתָּה לֹא לַמְדָן אֶלָּא עוֹבֵד וּמִתְפַּרְנֵס.
וְאָז הַסַּנְדְּלָר, תּוֹךְ כְּדֵי תְּפִירַת הַנַּעֲלַיִם, אוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ. אֲנִי רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַתָּ וְלִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב...'
וְהָאוֹפֶה, תּוֹךְ כְּדֵי לִישַׁת הַלֶּחֶם, אוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכוֹל. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְיוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים בָּאִים מִמְּךָ...'
וְחוֹטֵב הָעֵצִים מֵנִיף אֶת הַגַּרְזֶן וְאוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֵין לִי זְמַן לִלְמוֹד תּוֹרָה, אֲבָל הַתּוֹרָה נִמְצֵאת בַּלֵּב שֶׁלִּי...'

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

מנהרת הזמן 72 - עושה הנפלאות גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א
שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים בִּפְקַק תְּנוּעָה
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בִּפְקַק תְּנוּעָה. אַבָּא, אִמָּא, עֵרָן וַאֲנִי נָסַעְנוּ לְתֵל־אָבִיב, וּבְדַרְכֵּנוּ חֲזָרָה, בִּכְבִישׁ מִסְפָּר 1, בָּעֲלִיָּה לִירוּשָׁלַיִם, נֶעֱצַרְנוּ וּכְבָר שָׁעָה אֲנַחְנוּ זוֹחֲלִים בְּקֶצֶב אִטִּי בְּיוֹתֵר. לַעֲקוֹף אֵין לָנוּ סִכּוּי, כִּי כָּל הַנְּתִיבִים עֲמוּסִים וּבְכֻלָּם הַמְּכוֹנִיּוֹת כִּמְעַט נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר לָנוּ לַעֲשׂוֹת הוּא לִפְתּוֹחַ חַלּוֹנוֹת וּלְהַחְלִיף מִלִּים עִם נוֹסְעֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים.
"יֵשׁ לָךְ מֻשָּׂג מָה קוֹרֶה?" אַבָּא פּוֹנֶה לַנַּהֶגֶת שֶׁל הַ'פִיאַט' הָאֲדֻמָּה שֶׁצְּמוּדָה אֵלֵינוּ כְּבָר חֲצִי שָׁעָה. לְיָדָהּ יוֹשֵׁב כֶּלֶב־זְאֵב וְנוֹבֵחַ עָלֵינוּ, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן עַל עֵרָן, שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ פַּרְצוּפִים וְחוֹשֵׁב שֶׁהַכֶּלֶב אָמוּר לִצְחוֹק.
"מִמָּה שֶׁהֵבַנְתִּי מְדֻבָּר בַּחֲתֻנָּה," הַנַּהֶגֶת עוֹנָה, מְלַטֶּפֶת אֶת הַכֶּלֶב וּמְנַסָּה לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, "דּוֹרוֹן, דַּי!"
"דּוֹרוֹן?" עֵרָן מִתְפַּלֵּא, "לַכֶּלֶב קוֹרְאִים דּוֹרוֹן?"
"מָה יֵשׁ?" הָאִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת, "זֶה לֹא שֵׁם יָפֶה?"
"חֲתֻנָּה?" אַבָּא לֹא מִתְעַנְיֵן כָּל כָּךְ בַּכֶּלֶב, "שֶׁל מִי?"
"שֶׁל הַנֶּכֶד שֶׁל אֵיזֶשֶׁהוּ אַדְמוֹ"ר," הָאִשָּׁה עוֹנָה.
"אֲהָהּ," אַבָּא נִרְאָה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הוּא מֵבִין הַכֹּל וּכְבָר לֹא מִתְפַּלֵּא.
"דּוֹרוֹן! הָאוּ הָאוּ הָאוּ!" עֵרָן מַמְשִׁיךְ לְהִתְגָּרוֹת בַּכֶּלֶב.
"תּוֹדָה," אַבָּא אוֹמֵר לַנַּהֶגֶת, סוֹגֵר אֶת הַחַלּוֹן וּפוֹנֶה אֶל אִמָּא, "עַכְשָׁיו הַכֹּל בָּרוּר," הוּא אוֹמֵר וְנוֹעֵץ בְּעֵרָן מַבָּט כּוֹעֵס, "אוּלַי תַּפְסִיק כְּבָר עִם הַשְּׁטֻיּוֹת הָאֵלֶּה?" הוּא גּוֹעֵר בּוֹ.
"דּוֹרוֹן..." עֵרָן מְמַלְמֵל, "אֵיזֶה קֶטַע!"
"לָמָּה אָמַרְתָּ שֶׁעַכְשָׁיו הַכֹּל בָּרוּר?" אֲנִי גּוֹחֵן קָדִימָה אֶל אַבָּא.
"חֲתֻנָּה," אַבָּא מַבִּיט בִּי מִבַּעַד לַמַּרְאָה שֶׁמֵּעַל הַהֶגֶה, "נֶכֶד שֶׁל אַדְמוֹ"ר. כַּנִּרְאֶה אַדְמוֹ"ר חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה חֲסִידִים, וְכֻלָּם רוֹצִים לְהַגִּיעַ אֶל הַחֲתֻנָּה וְסוֹתְמִים אֶת הַכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם."
"מָה זֶה אַדְמוֹ"ר?" אֲנִי שׁוֹאֵל.
"אַדְמוֹ"ר זֶה רַב," עֵרָן מְנַסֶּה לְהַפְגִּין יֶדַע.
"רַבִּי," אַבָּא מְתַקֵּן אוֹתוֹ.
"רַב, רַבִּי, אַדְמוֹ"ר - הַכֹּל אוֹתוֹ דָּבָר," עֵרָן מְסַנֵּן.
 
 
"בִּכְלָל לֹא," אִמָּא מַסְבִּירָה. "אַדְמוֹ"ר זֶה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, וְזֶה אֶחָד מֵהַכִּנּוּיִים שֶׁל רַבִּי אוֹ צַדִּיק שֶׁל חֲסִידִים."
עֵרָן זוֹקֵף אֶת צַוָארוֹ.
"לְגַמְרֵי," הוּא מְאַשֵּׁר, "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאָמַרְתִּי. רַב שֶׁל חֲרֵדִים."
"רַבִּי שֶׁל חֲסִידִים," הַפַּעַם אִמָּא מְתַקֶּנֶת אוֹתוֹ.
"לְגַמְרֵי," עֵרָן חוֹזֵר, "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאָמַרְתִּי."
"לֹא," אִמָּא מִתְעַקֶּשֶׁת, "חֲסִידִים וַחֲרֵדִים זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר. בֵּין הַחֲרֵדִים יֵשׁ קְבוּצוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם לֹא חֲסִידִים, וְהֵם מְכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַב'. רַק הַחֲסִידִים מְכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַבִּי'."
"אִם הַחֲרֵדִים שֶׁמְּכַנִּים אֶת הָרַבָּנִים שֶׁלָּהֶם 'רַב' הֵם לֹא חֲסִידִים, אָז מָה הֵם?" עֵרָן לֹא מֵבִין.
"לְמָשָׁל 'מִתְנַגְּדִים'," אַבָּא אוֹמֵר.
"מִתְנַגְּדִים לְמָה?" אֲנִי לֹא מֵבִין.
"מִתְנַגְּדִים לַחֲסִידוּת," אַבָּא מַסְבִּיר.
"עַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר לֹא מֵבִין כְּלוּם," אֲנִי מִסְתַּבֵּךְ.
אַבָּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּין כַּמָּה דַּקּוֹת לִתְשׁוּבָה וּמַדְלִיק אֶת הָרַדְיוֹ כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ חֲדָשׁוֹת. בְּמַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת מְבַשֵּׂר לָנוּ הַכַּתָּב לְעִנְיְנֵי חֲרֵדִים, שֶׁפְּקַק הַתְּנוּעָה בַּכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם עָלוּל לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד שָׁעָה שְׁלֵמָה. חֲסִידִים רַבִּים, בְּעִקָּר מִבְּנֵי־בְּרַָק, נוֹסְעִים לַחֲתֻנָּה שֶׁל נֶכְדּוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר. הֵם נוֹסְעִים בְּאוֹטוֹבּוּסִים וּבִרְכָבִים פְּרָטִיִּים, אֲבָל אַל דְּאָגָה, אוֹמֵר הַכַּתָּב, אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם יַגִּיעוּ אֶל אֹהֶל הַשְּׂמָחוֹת הַמְּיֻחָד שֶׁהוּקַם לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה, הַכְּבִישׁ יִתְפַּנֶּה וְהַתְּנוּעָה תַּחְזֹר לְסִדְרָהּ.
"אֲנִי יָשֵׁן," עֵרָן מַכְרִיז, "כְּשֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה, תָּעִירוּ אוֹתִי."
"שֵׁנָה מְתוּקָה," אֲנִי מְאַחֵל לוֹ.
"תַּגִּידוּ לְדוֹרוֹן שֶׁיִּהְיֶה בְּשֶׁקֶט," עֵרָן מְבַקֵּשׁ.
"אִם אַתָּה לֹא מֵצִיק לוֹ, הוּא בְּשֶׁקֶט," אֲנִי עוֹנֶה, וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר לְאַבָּא שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לְהַסְבִּיר לִי מִי הֵם הַמִּתְנַגְּדִים לַחֲסִידִים.
אַבָּא מְכַבֶּה אֶת הָרַדְיוֹ.
"תָּמִיד כְּשֶׁקָּמָה תְּנוּעָה חֲדָשָׁה," אַבָּא פּוֹתֵחַ, "הִיא מְעוֹרֶרֶת הִתְנַגְּדוּת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה כְּשֶׁתְּנוּעַת הַחֲסִידוּת קָמָה."
"תְּנוּעַת הַחֲסִידוּת?" אֲנִי לֹא מֵבִין, "מָה זֶה?"
"כִּווּן מְסֻיָּם בַּיַּהֲדוּת," אַבָּא אוֹמֵר. "יְהוּדִים שֶׁהֶחְלִיטוּ שֶׁהֵם רוֹצִים לִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה מִמָּה שֶׁהָיָה מְקֻבָּל בַּסְּבִיבָה שֶׁלָּהֶם."
"וְהַ'מִתְנַגְּדִים' הִתְנַגְּדוּ לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת?" אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁהֵבַנְתִּי.
"אוֹהוֹ!" אַבָּא מְאַשֵּׁר.
אִמָּא מִסְתּוֹבֶבֶת וּמַפְנָה אֶת רֹאשָׁהּ אֵלַי.
"אַתָּה הֲרֵי חוֹבֵב הִיסְטוֹרְיָה," הִיא מְחַיֶּכֶת, "וְאַתָּה בָּטוּחַ זוֹכֵר שֶׁהַיְּהוּדִים הָיוּ בַּגּוֹלָה בְּמֶשֶׁךְ הַרְבֵּה מְאוֹד שָׁנִים."
"אַלְפַּיִם שָׁנָה," אֲנִי אוֹמֵר.
"יָפֶה," הַחִיּוּךְ שֶׁל אִמָּא מִתְרַחֵב, "וְאַתָּה בָּטוּחַ מֵבִין בְּעַצְמְךָ שֶׁאַלְפַּיִם שָׁנָה זֶה הֲמוֹן זְמַן."
"בָּרוּר," אֲנִי מַסְכִּים אִתָּהּ, "הֲמוֹן הֲמוֹן שָׁנִים."
"וּבְמֶשֶׁךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן, אַתָּה יָכוֹל לְתָאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁחָלִים כָּל מִינֵי שִׁנּוּיִים," הִיא מַעֲבִירָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בִּשְׂעָרָהּ, "יֵשׁ תְּקוּפוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר, וְיֵשׁ תְּקוּפוֹת טוֹבוֹת פָּחוֹת, וְלִפְעָמִים מָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּשֶׁמִּתְפַּרְנְסִים הֵיטֵב, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּשֶׁאֵין פַּרְנָסָה."
"בָּרוּר," אֲנִי חוֹזֵר וּמִיָּד חוֹשֵׁב עַל דּוֹתָן הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה נוֹסֵעַ עִם הוֹרָיו כָּל שָׁנָה לְנֹפֶשׁ בְּאֵירוֹפָּה, אֲבָל בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, אַחֲרֵי שֶׁהַחֲנוּת שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ נִסְגְּרָה, הוּא אֲפִלּוּ לֹא יָכוֹל לִנְסוֹעַ עִם הוֹרָיו לְנֹפֶשׁ בְּאֵילַת, כִּי אֵין לָהֶם דֵּי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַנְּסִיעָה.
"אָז זֶה בְּעֵרֶךְ מָה שֶׁקָּרָה לַיְּהוּדִים בְּאֵירוֹפָּה," אִמָּא אוֹמֶרֶת, כְּשֶׁאֲנִי עֲדַיִן חוֹשֵׁב עַל דּוֹתָן. "הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי שֶׁלָּהֶם הָלַךְ וְנִהְיָה רַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר, מִכָּל מִינֵי סִבּוֹת, וְאָז הֵם כְּבָר לֹא יָכְלוּ..."
"מָה?" אֲנִי כִּמְעַט אוֹמֵר שֶׁהֵם לֹא יָכְלוּ לִנְסוֹעַ לְנֹפֶשׁ בְּאֵילַת, כִּי אֵין לָהֶם דֵּי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם עֲבוּר מָלוֹן, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ אֲנִי מִתְאַפֵּק כִּי יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהַמַּצָּב שֶׁל הַיְּהוּדִים הָהֵם לֹא הָיָה כָּל כָּךְ דּוֹמֶה לַמַּצָּב שֶׁל דּוֹתָן.
"הֵם כְּבָר לֹא יָכְלוּ לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָם לִלְמוֹד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. הֵם הָיוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּרְנֵס, הֵם הָיוּ צְרִיכִים לַעֲבוֹד," אִמָּא מַסְבִּירָה.
"אֲהָהּ," אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי שְׁטֻיּוֹת, "בָּרוּר."
"הַיּוֹם אוּלַי זֶה בָּרוּר," אִמָּא לֹא מִתְלַהֶבֶת מֵהַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי, "אֲבָל בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ יְהוּדִי נִמְדַּד לְפִי הַלַּמְדָנוּת שֶׁלּוֹ, זֹאת הָיְתָה מַהְפֵּכָה."
"מָה זֶה???" אֲנִי לֹא מֵבִין.
"בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ יְהוּדִי נִמְדַּד לְפִי הַבְּקִיאוּת שֶׁלּוֹ בַּלִּמּוּדִים," אִמָּא מַסְבִּירָה, "הָיָה קָשֶׁה מְאוֹד לְשַׁכְנֵעַ אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ וְלֹא הִתְפַּנּוּ לְלִמּוּדִים, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְהִשָּׁאֵר יְהוּדִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים גַּם בְּלִי לִלְמוֹד."
אֲנִי שׁוֹתֵק לְרֶגַע וְחוֹשֵׁב: יוּאוּ... בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאוֹד.
"בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאוֹד," אֲנִי אוֹמֵר בְּקוֹל.
"כְּדֵי לִפְתּוֹר אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת, קָמָה תְּנוּעַת הַ'חֲסִידוּת'," אִמָּא מַמְשִׁיכָה. "הַחֲסִידִים אָמְרוּ שֶׁהַלַּמְדָנוּת הִיא לֹא הָעִקָּר, אֶלָּא הַכַּוָנָה שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בַּלֵּב. אִם אַתָּה מִתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהִים בְּכַוָנָה עֲמֻקָּה, אַתָּה יְהוּדִי אֲמִתִּי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִם אַתָּה לוֹמֵד כָּל הַיּוֹם, אֲבָל הַכַּוָנוֹת שֶׁלְּךָ לֹא כָּל כָּךְ עֲמֻקּוֹת."
בְּבַת אַחַת אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלִּי נִהְיוֹת מְהִירוֹת וַחֲזָקוֹת יוֹתֵר. אֵיזוֹ מַחְשָׁבָה גְּאוֹנִית! אֵיךְ לֹא הֶעֱלֵיתִי רַעֲיוֹן כָּזֶה בְּדַעְתִּי! וּמִיָּד אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי מִיהוּ הַגָּאוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לִמְצוֹא אֶת הַפִּתְרוֹן הַמַּדְהִים כָּל כָּךְ: כַּוָנָה בַּלֵּב בִּמְקוֹם לַמְדָנוּת.
אַתֶּם עוֹקְבִים אַחֲרַי?
אֲנִי אָמְנָם תָּקוּעַ בַּפְּקָק, אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי עָפוֹת מֵחַלּוֹן הַמְּכוֹנִית. אֲנִי מַמָּשׁ רוֹאֶה אוֹתָם בְּדִמְיוֹנִי: הַיְּהוּדִים בַּגּוֹלָה עֲנִיִּים וְחַיָּבִים לַעֲבוֹד קָשֶׁה כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס. הִנֵּה אֶחָד חַיָּט שֶׁתּוֹפֵר בְּגָדִים, הִנֵּה סַנְדְּלָר שֶׁמְּתַקֵּן נַעֲלַיִם, הִנֵּה אוֹפֵה הַלֶּחֶם. מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הֵם עוֹבְדִים וְאֵין לָהֶם זְמַן לְהַקְדִּישׁ לְלִמּוּד. הֵם עֲלוּלִים לְאַבֵּד אֶת הַיַּהֲדוּת שֶׁלָּהֶם, כִּי אִם יְהוּדִי טוֹב נֶחְשַׁב לְמִי שֶׁלּוֹמֵד וּבָקִיא, וְהֵם לֹא יְכוֹלִים לִלְמוֹד, הַאִם זֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם יְהוּדִים פָּחוֹת טוֹבִים?
וְאָז, בִּמְקוֹם שֶׁכָּל הַיְּהוּדִים הָעֲנִיִּים הָאֵלֶּה יַחְדְּלוּ לִהְיוֹת יְהוּדִים, כִּי הֲרֵי הֵם לֹא יְכוֹלִים לִלְמוֹד כָּל הַיּוֹם, קָם מִישֶׁהוּ וְאוֹמֵר, 'הֵי, שְׁנִיָּה! מִי קָבַע שֶׁהַלִּמּוּדִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מֵהַכַּוָנָה שֶׁבַּלֵּב?'
וְאִם הַכַּוָנָה שֶׁבַּלֵּב יוֹתֵר חֲשׁוּבָה מֵהַלִּמּוּדִים, אַתָּה יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר יְהוּדִי אִם יֵשׁ לְךָ כַּוָנָה עֲמֻקָּה וּבְכָל זֹאת אַתָּה לֹא לַמְדָן אֶלָּא עוֹבֵד וּמִתְפַּרְנֵס.
וְאָז הַסַּנְדְּלָר, תּוֹךְ כְּדֵי תְּפִירַת הַנַּעֲלַיִם, אוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ. אֲנִי רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנָּתַתָּ וְלִהְיוֹת יְהוּדִי טוֹב...'
וְהָאוֹפֶה, תּוֹךְ כְּדֵי לִישַׁת הַלֶּחֶם, אוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ לֶחֶם לֶאֱכוֹל. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ וְיוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים בָּאִים מִמְּךָ...'
וְחוֹטֵב הָעֵצִים מֵנִיף אֶת הַגַּרְזֶן וְאוֹמֵר בַּלֵּב, 'אֱלֹהִים, אֵין לִי זְמַן לִלְמוֹד תּוֹרָה, אֲבָל הַתּוֹרָה נִמְצֵאת בַּלֵּב שֶׁלִּי...'