1
לא קל לדבר עם עצים. פטפוט הוא לא הצד החזק שלנו.
ברור שאנחנו יכולים לעשות דברים מדהימים, שאתם לא תעשו אף פעם, כנראה.
כמו לערסֵל גוזלים פלומתיים. או להחזיק בית עץ רעוע שמישהו בנה עלינו. או להפוך אור למזון — בפוטוסינתזה, אני מתכוון.
אבל לדבר עם אנשים? לא, זה לא.
ובטח לא לספר בדיחות מוצלחות.
אבל יש יצורים שאנחנו בכל זאת מדברים איתם, כי אנחנו יודעים שאפשר לסמוך עליהם. אנחנו מדברים עם סנאים נועזים. ועם תולעים חרוצות. ועם פרפרים מרשימים או עָשים ביישנים.
ועם ציפורים, שהן ממש נהדרות; וצפרדעים, שהן זעפניות אבל טובות לב; ונחשים, שהם... רכלנים איומים.
וגם עם עצים אחרים, כמובן.
בחיים לא פגשתי עץ שלא מצא חן בעיני.
טוב, נו, בפינת הרחוב באמת יש איזו שִקמה שהיא ברברנית משהו פחד.
אבל לדבר עם אנשים? דיבור אמיתי כזה, שהוא הכישרון האנושי ביותר של בני האנוש?
זה עניין מסובך.
למען האמת, כל היחסים בין עצים לאנשים הם די מורכבים. רגע אחד אתם מחבקים אותנו. ורגע אחרי זה אתם הופכים אותנו לשולחנות ולקיסמי שיניים.
אולי אתם שואלים את עצמכם למה בבית הספר, בשיעור מדעים, אף פעם לא הזכירו את העובדה שעצים יכולים לדבר. במיוחד בשיעורים שעוסקים באיכות הסביבה ובקַיָימוּת, כמו שקוראים לזה.
אבל לא, אל תאשימו את המורים. הם בטח לא יודעים את זה בכלל. רוב האנשים לא יודעים.
ובכל זאת, אם תעמדו במקרה ליד עץ חביב במיוחד, ביום יפה במיוחד, שיש בו הרגשה של המון מזל, לא יזיק אם תקשיבו.
עצים לא יודעים לספר בדיחות.
אבל אנחנו בהחלט יודעים לספר סיפורים.
ואם אתם לא שומעים כלום חוץ מרשרוש של עלים, אל תדאגו: רוב העצים הם פשוט טיפוסים מופנמים.
