מחתרת המסילה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מחתרת המסילה
מכר
מאות
עותקים
מחתרת המסילה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מחתרת המסילה

4.1 כוכבים (10 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    תקציר

    קוֹרָה היא שפחה שחורה שעובדת במטע כותנה בג'ורג'יה שבארצות הברית. אמא שלה היתה שפחה, סבתא שלה היתה שפחה והיא עצמה זכתה לגורל אכזר במיוחד, גם יחסית לגיהינום הרגיל שהוא מנת חלקם של כל העבדים בחווה. אמה זנחה אותה, נידו אותה אל בקתת הנשים הכי עלובות והיא על סף גיל ההתבגרות, שטומן בחובו ניצול מיני ודאי. כאשר סיזר, עבד שזה עתה הגיע לחווה, מספר לה על "מחתרת המסילה", השניים מחליטים לסכן את חייהם ולהימלט צפונה.
    "מחתרת המסילה" ההיסטורית היתה מסלול בריחה מבית לבית, ששימש עבדים נמלטים ונוהל בידי מתנגדי העבדות. קולסון וייטהד מפליא לתאר את דרום ארצות הברית טרום מלחמת האזרחים ובידיו האמונות קורם סיפורה של המחתרת עור וגידים בצורת מסילה תת-קרקעית שעליה נע קרון רעוע כשהוא רתום לקטר קיטור ואוסף בדרכו עבדים נמלטים בדרכם אל החופש.
    קורה וסיזר עוצרים תחילה בדרום קרוליינה, בעיר שנראית לכאורה מסבירת פנים לשחורים, אך מתחת לפני השטח רוקחים תושביה הלבנים מזימה שטנית. גרוע מזה: ריג'וויי, צייד עבדים בלתי-נלאה וחסר עכבות, שנשלח לצוד את קורה ולהחזירה דרומה, עולה על עקבותיה. קורה נאלצת לשוב אל המסילה ולהמשיך במסעה רב-התלאות, ממדינה למדינה, כשהדבר היחיד שעומד לנגד עיניה הוא הכמיהה לחופש. 
    מחתרת המסילה הוא ספר מרתק, מותח ומרגש, שנקרא בנשימה עצורה ופותח צוהר לפרק בהיסטוריה שאסור לשכוח. בכל תחנה במסע פוגשת קורה החכמה והאמיצה עולם שונה ואנשים חדשים, וצוברת ידע, חוכמה ונחישות. אי-אפשר שלא להתאהב בנערה המקסימה הזאת, שדבר לא ימנע ממנה להשיג את מטרתה. קולסון וייטהד הוא סופר עטור פרסים. מחתרת המסילה זכה בפרס פוליצר, בפרס הספר הלאומי האמריקאי, בפרס ארתור סי. קלרק ובעיטור קרנגי להישג ספרותי. הספר תורגם לארבעים שפות והיה לרב-מכר ברחבי העולם.

    פרק ראשון

    בפעם הראשונה שסיזֶר פנה לקוֹרָה בעניין הבריחה צפונה, היא אמרה לא.
    התשובה כמו יצאה מפי סבתהּ. סבתא של קורה לא ראתה את האוקיינוס מעודה, אבל אז בא היום ההוא בנמל וידָה, בשעות אחר הצהריים, והמים סנוורו אותה אחרי השהות הארוכה במרתפי המצודה. הם אופסנו במרתף עד להגעת הספינות. בני דהומיי שפשטו על הכפר שלה חטפו קודם את הגברים, וכעבור חודש חזרו לקחת את הנשים והילדים והצעידו אותם אל הים, כבולים שניים־שניים בשלשלאות. כשאג'ארי נעצה מבט בפתח האפל היא חשבה שתשוב ותתאחד עם אביה שם למטה בחשיכה. הניצולים מהכפר שלה סיפרו לה שמכיוון שאביה לא הצליח לעמוד בקצב ההליכה במסע הארוך, סוחרי העבדים ניפצו את ראשו והשאירו את גופתו ליד השביל. אמא שלה מתה שנים קודם לכן.
    סבתא של קורה נמכרה פעמים אחדות בדרך למצודה, עברה מיד ליד בין סוחרי עבדים בתמורה לצדפים וחרוזי זכוכית. קשה לדעת כמה שילמו עבורה בווידה משום שהיתה חלק מקנייה מרוכזת של שמונים ושמונה נפשות בתמורה לשישים תיבות רום ואבקת שריפה, מחיר שסוכם בתום המיקוח המקובל בשפת הפּידג'ין המקומית. גברים כשירים בגופם ונשים בגיל הפוריות הכניסו יותר מקטינים, מה שהקשה על חישוב פרטני.
    הספינה נני יצאה מליברפול ועצרה קודם בשני מקומות בחוף הזהב. הקברניט גיוון את רכישותיו כדי שלא ייתקע עם מטען שתרבותו ומאפייניו אחידים. מי יודע איזו התקוממות עלולים לרקוח השבויים שלו אם תהיה להם שפה משותפת. זו היתה התחנה האחרונה של ספינתו לפני חציית האוקיינוס האטלנטי. שני מלחים צהובי שיער השיטו את אג'ארי בסירת משוטים אל הספינה וזמזמו לעצמם בדרך. עורם היה לבן כמו עצם.
    האוויר המבחיל בבטן הספינה, האפלה המדכאת בחלל הסגור, וצרחות האנשים הכבולים אליה הצליחו להוציא את אג'ארי מדעתה. הודות לגילה הרך, שוביה לא כפו את עצמם עליה מיד כדי לספק את יצרם, אבל בסופו של דבר כמה מהספנים המנוסים יותר גררו אותה מבטן הספינה בשבוע השישי למסעם בים. היא ניסתה להתאבד פעמיים במהלך ההפלגה לאמריקה, פעם אחת סירבה לאכול ובפעם השנייה חישבה להטביע את עצמה. המלחים סיכלו את שני ניסיונותיה, שכן היו בקיאים בתחבולות ובנטיות של רכושם האנושי. אג'ארי לא הצליחה להגיע אפילו אל דופן הספינה כשניסתה לקפוץ לים. אחרי שראו אלפי עבדים כמוה, הם זיהו בקלות את עמידתה הנואלת וחזותה האומללה שהסגירו את כוונתה. כבולים ראש לבהונות, ראש לבהונות, בייסורים מתעצמים והולכים.
    בני משפחתה קיוו שלא יפרידו ביניהם במכירה הפומבית בווידה, אבל את כולם חוץ ממנה רכשו סוחרי עבדים פורטוגלים מפריגטה בשם ויוויליה, שנראתה שוב רק כעבור ארבעה חודשים, נסחפת במרחק עשרה מיילים מחופי ברמודה. מגיפה גבתה את חייהם של כל נוסעיה. הרשויות הציתו את הספינה וצפו בה כשעלתה באש וטבעה. סבתה של קורה לא ידעה דבר על גורל הספינה. עד סוף ימיה היא דמיינה שדודניה עובדים אצל אדונים טובי לב ונדיבים בצפון, עוסקים במלאכות סלחניות יותר מאלה שבהן עסקה היא, אורגים או טווים, לא בשדות. בסיפוריה הצליחו איסֵיי וסידוּ וכל השאר לקנות איכשהו את חירותם וחיו כגברים ונשים בני חורין בעיר פנסילבניה, מקום שעליו שמעה פעם במקרה בשיחה בין שני לבנים. האשליות הללו ניחמו קצת את אג'ארי כשמשאה היה קשה מנשוא וריסק אותה לאלפי רסיסים.
    סבתא של קורה נמכרה שוב כעבור חודש במחנה הסגר באי סאליבן, לאחר שהרופאים אישרו שהיא ושאר פריטי המטען של הספינה נני נקיים ממחלות. עוד יום עמוס בבורסת העבדים. מכירה פומבית גדולה תמיד משכה קהל ססגוני. סוחרי עבדים וקונים שהגיעו ממקומות שונים לאורך החוף התאספו בצ'רלסטון, בדקו עיניים, מִפרקים ועמודי שדרה של הסחורה, חוששים ממחלות מין וחוליים אחרים. הצופים במחזה לעסו צדפות טריות וקלחי תירס והכרוזים במכירה הפומבית צעקו בקולי־קולות. העבדים עמדו עירומים על הבמה. קרב מחירים התחולל בין קונים שחשקו בקבוצת זכרים צעירים בני שבט אשאנטי, האפריקאים שנודעו בחריצותם ובשריריהם, ומנהל עבודה במחצבת אבן גיר קנה חבורת כושונים קטנים במחיר מציאה מדהים. סבתא של קורה ראתה בקהל לוטשי העיניים ילד קטן מוצץ סוכרייה על מקל ותהתה מה הוא מכניס לפיו.
    קצת לפני רדת השמש קנה אותה סוכן בתמורה למאתיים עשרים ושישה דולר. היא היתה מכניסה יותר אלמלא השפע העונתי של נערות צעירות. חליפתו היתה עשויה מהבד הלבן ביותר שהיא ראתה מעודה. טבעות משובצות באבנים צבעוניות התנוצצו על אצבעותיו. כשהוא צבט את שדיה כדי לבדוק אם כבר הנצו, המתכת היתה קרירה למגע על עורה. היא סומנה בברזל מלובן, לא בפעם הראשונה או האחרונה, ורגליה נכבלו בשלשלאות לשאר הרכישות שנרכשו באותו יום. שיירת העבדים הכבולים יצאה למסע הרגלי הארוך דרומה כבר באותו ערב, מדשדשים וכושלים מאחורי הכרכרה של הסוחר. הספינה נני שפרקה אותם כבר היתה בינתיים בדרכה חזרה לליברפול, עמוסה בסוכר וטבק. בבטנה היו פחות צרחות.
    דומה שסבתא של קורה היתה מקוללת, שהרי היא נמכרה, הוחלפה ונמכרה שוב פעמים רבות כל כך במרוצת השנים הבאות. אדוניה ירדו מנכסיהם בתדירות מדהימה. האדון הראשון שלה נפל קורבן להונאה כשקנה מנפֵּטת כותנה מאדם שהבטיח לו שמהירותה כפולה מזו של המנפטה שברשותו. התרשימים נראו משכנעים, אבל בסופו של דבר אג'ארי היתה חלק מהרכוש שנמכר בהוראת השופט לצורך כיסוי החובות. היא נמכרה בעסקה חפוזה בתמורה למאתיים ושמונה־עשר דולר, ירידה במחיר שנבעה ממצב השוק המקומי. אדון אחר שלה נפח את נשמתו ממַיֶימת, ועקב כך מכרה אלמנתו את כל רכושה כדי לשוב אל מולדתה באירופה הנקייה יותר. אג'ארי עשתה שלושה חודשים כרכושו של וֶלשי שבסופו של דבר הפסיד אותה ועוד שלושה עבדים ושני חזירים במשחק ויסְט. ועוד כהנה וכהנה.
    המחיר שלה עלה וירד. כשמוכרים אותך פעמים רבות כל כך, העולם מלמד אותך לשים לב. היא למדה להסתגל במהירות לחוות המטעים החדשות, להבדיל בין מאלפי כושים לסתם אנשים אכזרים, בין הולכי בטל לחרוצים, בין מלשינים לשומרי סוד. בין אדונים ואדוניות בדרגות שונות של רשעות, בין אחוזות עם משאבים שונים לחלוטין ומטרות אחרות לגמרי. היו בעלי מטעים שרצו רק להתפרנס בצניעות והיו גם גברים ונשים שרצו למשול בעולם, כאילו העניין תלוי כולו במספר הדונמים המתאים. מאתיים ארבעים ושמונה, מאתיים שישים, מאתיים שבעים דולר. בכל מקום שאליו הגיעה חיכו לה סוכר ואינדיגו, למעט קיפול עלי טבק, עבודה שעשתה במשך שבוע עד שנמכרה שוב. סוחר בא לאחוזת מטעי הטבק בחיפוש אחר עבדים בגיל הרבייה, רצוי עם כל השיניים ונטייה לצייתנות. עכשיו היא כבר היתה אישה. והיא שוב יצאה לדרך.
    היא ידעה שמדענים של האדם הלבן מתבוננים מתחת לדברים כדי להבין איך הם פועלים. תנועת הכוכבים בשמי הלילה, נוזלי הגוף המתערבבים בדם. הטמפרטורה הדרושה ליבול כותנה משביע רצון. אג'ארי עשתה מחקר מדעי של אישה שחורה וצברה תצפיות. לכל דבר יש ערך וכשהערך משתנה, כל השאר משתנה גם כן. דלעת שבורה שווה פחות מזו ששומרת על המים שבתוכה, קֶרס שמחזיק היטב את השפמנון שווה יותר מכזה שהפיתיון משתחרר ממנו. מה שמוזר באמריקה זה שאנשים הם חפצים. מוטב לצמצם הפסדים על זקֵן שלא יחזיק מעמד בחציית האוקיינוס. לקוחות משולהבים מתחרים ביניהם תחרות פרועה כדי לזכות בזכר צעיר ממוצא שבטי חזק. שפחה צעירה שמשריצה גורים היא מכרה זהב, כסף שמוליד כסף. אם אתה חפץ - עגלה, או סוס, או עבד - הערך שלך מגדיר את האפשרויות שעומדות בפניך. היא ידעה את מקומה.
    בסופו של דבר, ג'ורג'יה. נציג מחוות המטעים של רנדל קנה אותה בתמורה למאתיים תשעים ושניים דולר, חרף הריקנות החדשה בעיניה ששיוותה לה מראה של רפת שכל. ומאז ועד אחרית ימיה היא לא נשמה אף נשימה מחוץ לנחלה של רנדל. זה היה ביתה, האי הזה שמאום לא נשקף ממנו.
    סבתא של קורה לקחה לעצמה בעל שלוש פעמים. היתה לה העדפה לכתפיים רחבות וידיים גדולות, בדיוק כפי שהעדיף רנדל הזקן, אם כי האדון והשפחה חשבו כל אחד על פעילות מסוג אחר לגמרי. שני חלקי חוות המטעים היו מצוידים היטב, תשעים ראש כושים בחצי הצפוני ושמונים וחמישה ראש בחצי הדרומי. לאג'ארי ניתנה בדרך כלל האפשרות לבחור. וכשלא היתה לה אפשרות, היא גילתה סבלנות.
    בעלה הראשון פיתח כמיהה לוויסקי תירס והתחיל להשתמש בידיו הגדולות כדי לקמוץ אגרופים גדולים. אג'ארי לא התעצבה לראות אותו נעלם בקצה הדרך כשמכרו אותו לאחוזת מטעי סוכר בפלורידה. אחר כך היא תפסה לעצמה את אחד הבחורים המתוקים מהחצי הדרומי. עד שהלך לעולמו מכולרה, הוא אהב לספר לה סיפורים מכתבי הקודש שהכיר בזכות השקפתו הליברלית של אדונו הקודם במה שנוגע לעבדים ודת. היא נהנתה מהסיפורים ומהמשלים וחשבה לעצמה שאולי יש מן הצדק בהתנהגותם של הלבנים: דיבורים על גאולה עלולים להכניס מיני רעיונות לראשי האפריקאים. בניו האומללים של חם. בעלה האחרון נענש על גניבת דבש בקדיחת חורים באוזניו. הפצעים זבו מוגלה עד שהוא התפגר.
    אג'ארי הרתה חמישה ילדים מהגברים הללו, וכולם נולדו באותו מקום בדיוק על רצפת הקרשים בבקתה, שעליה נהגה להצביע כשעשו דבר שטות. משם באתם ולשם אני אחזיר אתכם אם לא תקשיבו לי. אם תלמד אותם לציית לה, הם יצייתו לכל האדונים שיהיו להם בעתיד וישרדו. שניים מתו בייסורים מקדחת. ילד אחד נחתך בכף רגלו כששיחק במחרשה חלודה ודמו הורעל. צעיר בניה לא התעורר לאחר שאחד הבוסים הכה אותו בראשו בבול עץ. זה אחרי זה. לפחות לא מכרו אותם, אמרה לאג'ארי אישה מבוגרת. מה שנכון - בתקופה ההיא רנדל לא מכר את הקטנים כמעט אף פעם. כך יכולת לדעת היכן ואיך מתו ילדייך. הילדה שהצליחה להישאר בחיים גם אחרי גיל עשר היתה מייבל, אמא של קורה.
    אג'ארי מתה בשדה הכותנה כשהֶלקטיהָ מיטלטלים סביבה כמו גלים מקציפים באוקיינוס. אחרונת השורדים מהכפר שלה צנחה ארצה בתוך שורת הקוטפים כתוצאה מגוש במוח, דם זלג מאפה וקצף לבן כיסה את שפתיה. כאילו שזה היה יכול לקרות במקום אחר. החירות היתה שמורה לאנשים אחרים, לתושבי העיר פנסילבניה ההומה במרחק של מאות קילומטרים צפונה משם. מאז הלילה שבו נחטפה, נאמד שוויהּ שוב ושוב, מדי יום עלתה על כף מאזניים חדשים. את יודעת מה שווייך ומה מקומך בסדר הדברים. לברוח מגבולות חוות המטעים משמע לברוח מהעקרונות הבסיסיים של קיומך: זה בלתי־אפשרי.
    סבתא של קורה היא זו שדיברה מגרונה באותו ערב של יום ראשון, כשסיזר פנה אליה בנוגע למחתרת המסילה התחתית - או בקיצור, מחתרת המסילה, והיא אמרה לא.
    כעבור שלושה שבועות, היא אמרה כן.
    הפעם דיברה מגרונה אמא שלה.

    סקירות וביקורות

    עבדות זה רע 'מחתרת המסילה' של קולסון וייטהד הוא רומן פוליטי אנכרוניסטי שמציג עמדה מוסרית מובנת מאליה אנחנו חיים בעידן מוסרני. רבים שבים אל הדת או אל הדת-לאום, בצורה כזו או אחרת, ואילו החילונים וה"ליברלים" מפתחים להם דת מוסרנית משלהם, שלה מנהגי אישות וכשרות מחמירים. ואכן, יש אקסטזה במוסרנות - לחיים יש... אריק גלסנר 7 לילות 06/07/2018 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות אלעד בר־נוי על קולסון וייטהד, הזוכה האחרון בפוליצר כבר במאה ה-‭19‬ החלום האמריקאי היה לעבור לקנדה.‭ The Underground Railroad ‬, ספרו המהולל של קולסון וייטהד - שזכה לאחרונה בפרס פוליצר, בהמלצות חמות מברק אובמה ומאופרה ווינפרי, וגם עתיד להפוך לסדרת טלוו... אלעד בר־נוי 7 לילות 09/06/2017 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "מחתרת המסילה": ספר על עבדים בארה"ב שנופל למלכודת הפשטנות עלית קרפ הארץ ספרים 07/08/2018 לקריאת הסקירה המלאה>

    סקירות וביקורות

    עבדות זה רע 'מחתרת המסילה' של קולסון וייטהד הוא רומן פוליטי אנכרוניסטי שמציג עמדה מוסרית מובנת מאליה אנחנו חיים בעידן מוסרני. רבים שבים אל הדת או אל הדת-לאום, בצורה כזו או אחרת, ואילו החילונים וה"ליברלים" מפתחים להם דת מוסרנית משלהם, שלה מנהגי אישות וכשרות מחמירים. ואכן, יש אקסטזה במוסרנות - לחיים יש... אריק גלסנר 7 לילות 06/07/2018 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות אלעד בר־נוי על קולסון וייטהד, הזוכה האחרון בפוליצר כבר במאה ה-‭19‬ החלום האמריקאי היה לעבור לקנדה.‭ The Underground Railroad ‬, ספרו המהולל של קולסון וייטהד - שזכה לאחרונה בפרס פוליצר, בהמלצות חמות מברק אובמה ומאופרה ווינפרי, וגם עתיד להפוך לסדרת טלוו... אלעד בר־נוי 7 לילות 09/06/2017 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "מחתרת המסילה": ספר על עבדים בארה"ב שנופל למלכודת הפשטנות עלית קרפ הארץ ספרים 07/08/2018 לקריאת הסקירה המלאה>
    מחתרת המסילה קולסון וייטהד
    בפעם הראשונה שסיזֶר פנה לקוֹרָה בעניין הבריחה צפונה, היא אמרה לא.
    התשובה כמו יצאה מפי סבתהּ. סבתא של קורה לא ראתה את האוקיינוס מעודה, אבל אז בא היום ההוא בנמל וידָה, בשעות אחר הצהריים, והמים סנוורו אותה אחרי השהות הארוכה במרתפי המצודה. הם אופסנו במרתף עד להגעת הספינות. בני דהומיי שפשטו על הכפר שלה חטפו קודם את הגברים, וכעבור חודש חזרו לקחת את הנשים והילדים והצעידו אותם אל הים, כבולים שניים־שניים בשלשלאות. כשאג'ארי נעצה מבט בפתח האפל היא חשבה שתשוב ותתאחד עם אביה שם למטה בחשיכה. הניצולים מהכפר שלה סיפרו לה שמכיוון שאביה לא הצליח לעמוד בקצב ההליכה במסע הארוך, סוחרי העבדים ניפצו את ראשו והשאירו את גופתו ליד השביל. אמא שלה מתה שנים קודם לכן.
    סבתא של קורה נמכרה פעמים אחדות בדרך למצודה, עברה מיד ליד בין סוחרי עבדים בתמורה לצדפים וחרוזי זכוכית. קשה לדעת כמה שילמו עבורה בווידה משום שהיתה חלק מקנייה מרוכזת של שמונים ושמונה נפשות בתמורה לשישים תיבות רום ואבקת שריפה, מחיר שסוכם בתום המיקוח המקובל בשפת הפּידג'ין המקומית. גברים כשירים בגופם ונשים בגיל הפוריות הכניסו יותר מקטינים, מה שהקשה על חישוב פרטני.
    הספינה נני יצאה מליברפול ועצרה קודם בשני מקומות בחוף הזהב. הקברניט גיוון את רכישותיו כדי שלא ייתקע עם מטען שתרבותו ומאפייניו אחידים. מי יודע איזו התקוממות עלולים לרקוח השבויים שלו אם תהיה להם שפה משותפת. זו היתה התחנה האחרונה של ספינתו לפני חציית האוקיינוס האטלנטי. שני מלחים צהובי שיער השיטו את אג'ארי בסירת משוטים אל הספינה וזמזמו לעצמם בדרך. עורם היה לבן כמו עצם.
    האוויר המבחיל בבטן הספינה, האפלה המדכאת בחלל הסגור, וצרחות האנשים הכבולים אליה הצליחו להוציא את אג'ארי מדעתה. הודות לגילה הרך, שוביה לא כפו את עצמם עליה מיד כדי לספק את יצרם, אבל בסופו של דבר כמה מהספנים המנוסים יותר גררו אותה מבטן הספינה בשבוע השישי למסעם בים. היא ניסתה להתאבד פעמיים במהלך ההפלגה לאמריקה, פעם אחת סירבה לאכול ובפעם השנייה חישבה להטביע את עצמה. המלחים סיכלו את שני ניסיונותיה, שכן היו בקיאים בתחבולות ובנטיות של רכושם האנושי. אג'ארי לא הצליחה להגיע אפילו אל דופן הספינה כשניסתה לקפוץ לים. אחרי שראו אלפי עבדים כמוה, הם זיהו בקלות את עמידתה הנואלת וחזותה האומללה שהסגירו את כוונתה. כבולים ראש לבהונות, ראש לבהונות, בייסורים מתעצמים והולכים.
    בני משפחתה קיוו שלא יפרידו ביניהם במכירה הפומבית בווידה, אבל את כולם חוץ ממנה רכשו סוחרי עבדים פורטוגלים מפריגטה בשם ויוויליה, שנראתה שוב רק כעבור ארבעה חודשים, נסחפת במרחק עשרה מיילים מחופי ברמודה. מגיפה גבתה את חייהם של כל נוסעיה. הרשויות הציתו את הספינה וצפו בה כשעלתה באש וטבעה. סבתה של קורה לא ידעה דבר על גורל הספינה. עד סוף ימיה היא דמיינה שדודניה עובדים אצל אדונים טובי לב ונדיבים בצפון, עוסקים במלאכות סלחניות יותר מאלה שבהן עסקה היא, אורגים או טווים, לא בשדות. בסיפוריה הצליחו איסֵיי וסידוּ וכל השאר לקנות איכשהו את חירותם וחיו כגברים ונשים בני חורין בעיר פנסילבניה, מקום שעליו שמעה פעם במקרה בשיחה בין שני לבנים. האשליות הללו ניחמו קצת את אג'ארי כשמשאה היה קשה מנשוא וריסק אותה לאלפי רסיסים.
    סבתא של קורה נמכרה שוב כעבור חודש במחנה הסגר באי סאליבן, לאחר שהרופאים אישרו שהיא ושאר פריטי המטען של הספינה נני נקיים ממחלות. עוד יום עמוס בבורסת העבדים. מכירה פומבית גדולה תמיד משכה קהל ססגוני. סוחרי עבדים וקונים שהגיעו ממקומות שונים לאורך החוף התאספו בצ'רלסטון, בדקו עיניים, מִפרקים ועמודי שדרה של הסחורה, חוששים ממחלות מין וחוליים אחרים. הצופים במחזה לעסו צדפות טריות וקלחי תירס והכרוזים במכירה הפומבית צעקו בקולי־קולות. העבדים עמדו עירומים על הבמה. קרב מחירים התחולל בין קונים שחשקו בקבוצת זכרים צעירים בני שבט אשאנטי, האפריקאים שנודעו בחריצותם ובשריריהם, ומנהל עבודה במחצבת אבן גיר קנה חבורת כושונים קטנים במחיר מציאה מדהים. סבתא של קורה ראתה בקהל לוטשי העיניים ילד קטן מוצץ סוכרייה על מקל ותהתה מה הוא מכניס לפיו.
    קצת לפני רדת השמש קנה אותה סוכן בתמורה למאתיים עשרים ושישה דולר. היא היתה מכניסה יותר אלמלא השפע העונתי של נערות צעירות. חליפתו היתה עשויה מהבד הלבן ביותר שהיא ראתה מעודה. טבעות משובצות באבנים צבעוניות התנוצצו על אצבעותיו. כשהוא צבט את שדיה כדי לבדוק אם כבר הנצו, המתכת היתה קרירה למגע על עורה. היא סומנה בברזל מלובן, לא בפעם הראשונה או האחרונה, ורגליה נכבלו בשלשלאות לשאר הרכישות שנרכשו באותו יום. שיירת העבדים הכבולים יצאה למסע הרגלי הארוך דרומה כבר באותו ערב, מדשדשים וכושלים מאחורי הכרכרה של הסוחר. הספינה נני שפרקה אותם כבר היתה בינתיים בדרכה חזרה לליברפול, עמוסה בסוכר וטבק. בבטנה היו פחות צרחות.
    דומה שסבתא של קורה היתה מקוללת, שהרי היא נמכרה, הוחלפה ונמכרה שוב פעמים רבות כל כך במרוצת השנים הבאות. אדוניה ירדו מנכסיהם בתדירות מדהימה. האדון הראשון שלה נפל קורבן להונאה כשקנה מנפֵּטת כותנה מאדם שהבטיח לו שמהירותה כפולה מזו של המנפטה שברשותו. התרשימים נראו משכנעים, אבל בסופו של דבר אג'ארי היתה חלק מהרכוש שנמכר בהוראת השופט לצורך כיסוי החובות. היא נמכרה בעסקה חפוזה בתמורה למאתיים ושמונה־עשר דולר, ירידה במחיר שנבעה ממצב השוק המקומי. אדון אחר שלה נפח את נשמתו ממַיֶימת, ועקב כך מכרה אלמנתו את כל רכושה כדי לשוב אל מולדתה באירופה הנקייה יותר. אג'ארי עשתה שלושה חודשים כרכושו של וֶלשי שבסופו של דבר הפסיד אותה ועוד שלושה עבדים ושני חזירים במשחק ויסְט. ועוד כהנה וכהנה.
    המחיר שלה עלה וירד. כשמוכרים אותך פעמים רבות כל כך, העולם מלמד אותך לשים לב. היא למדה להסתגל במהירות לחוות המטעים החדשות, להבדיל בין מאלפי כושים לסתם אנשים אכזרים, בין הולכי בטל לחרוצים, בין מלשינים לשומרי סוד. בין אדונים ואדוניות בדרגות שונות של רשעות, בין אחוזות עם משאבים שונים לחלוטין ומטרות אחרות לגמרי. היו בעלי מטעים שרצו רק להתפרנס בצניעות והיו גם גברים ונשים שרצו למשול בעולם, כאילו העניין תלוי כולו במספר הדונמים המתאים. מאתיים ארבעים ושמונה, מאתיים שישים, מאתיים שבעים דולר. בכל מקום שאליו הגיעה חיכו לה סוכר ואינדיגו, למעט קיפול עלי טבק, עבודה שעשתה במשך שבוע עד שנמכרה שוב. סוחר בא לאחוזת מטעי הטבק בחיפוש אחר עבדים בגיל הרבייה, רצוי עם כל השיניים ונטייה לצייתנות. עכשיו היא כבר היתה אישה. והיא שוב יצאה לדרך.
    היא ידעה שמדענים של האדם הלבן מתבוננים מתחת לדברים כדי להבין איך הם פועלים. תנועת הכוכבים בשמי הלילה, נוזלי הגוף המתערבבים בדם. הטמפרטורה הדרושה ליבול כותנה משביע רצון. אג'ארי עשתה מחקר מדעי של אישה שחורה וצברה תצפיות. לכל דבר יש ערך וכשהערך משתנה, כל השאר משתנה גם כן. דלעת שבורה שווה פחות מזו ששומרת על המים שבתוכה, קֶרס שמחזיק היטב את השפמנון שווה יותר מכזה שהפיתיון משתחרר ממנו. מה שמוזר באמריקה זה שאנשים הם חפצים. מוטב לצמצם הפסדים על זקֵן שלא יחזיק מעמד בחציית האוקיינוס. לקוחות משולהבים מתחרים ביניהם תחרות פרועה כדי לזכות בזכר צעיר ממוצא שבטי חזק. שפחה צעירה שמשריצה גורים היא מכרה זהב, כסף שמוליד כסף. אם אתה חפץ - עגלה, או סוס, או עבד - הערך שלך מגדיר את האפשרויות שעומדות בפניך. היא ידעה את מקומה.
    בסופו של דבר, ג'ורג'יה. נציג מחוות המטעים של רנדל קנה אותה בתמורה למאתיים תשעים ושניים דולר, חרף הריקנות החדשה בעיניה ששיוותה לה מראה של רפת שכל. ומאז ועד אחרית ימיה היא לא נשמה אף נשימה מחוץ לנחלה של רנדל. זה היה ביתה, האי הזה שמאום לא נשקף ממנו.
    סבתא של קורה לקחה לעצמה בעל שלוש פעמים. היתה לה העדפה לכתפיים רחבות וידיים גדולות, בדיוק כפי שהעדיף רנדל הזקן, אם כי האדון והשפחה חשבו כל אחד על פעילות מסוג אחר לגמרי. שני חלקי חוות המטעים היו מצוידים היטב, תשעים ראש כושים בחצי הצפוני ושמונים וחמישה ראש בחצי הדרומי. לאג'ארי ניתנה בדרך כלל האפשרות לבחור. וכשלא היתה לה אפשרות, היא גילתה סבלנות.
    בעלה הראשון פיתח כמיהה לוויסקי תירס והתחיל להשתמש בידיו הגדולות כדי לקמוץ אגרופים גדולים. אג'ארי לא התעצבה לראות אותו נעלם בקצה הדרך כשמכרו אותו לאחוזת מטעי סוכר בפלורידה. אחר כך היא תפסה לעצמה את אחד הבחורים המתוקים מהחצי הדרומי. עד שהלך לעולמו מכולרה, הוא אהב לספר לה סיפורים מכתבי הקודש שהכיר בזכות השקפתו הליברלית של אדונו הקודם במה שנוגע לעבדים ודת. היא נהנתה מהסיפורים ומהמשלים וחשבה לעצמה שאולי יש מן הצדק בהתנהגותם של הלבנים: דיבורים על גאולה עלולים להכניס מיני רעיונות לראשי האפריקאים. בניו האומללים של חם. בעלה האחרון נענש על גניבת דבש בקדיחת חורים באוזניו. הפצעים זבו מוגלה עד שהוא התפגר.
    אג'ארי הרתה חמישה ילדים מהגברים הללו, וכולם נולדו באותו מקום בדיוק על רצפת הקרשים בבקתה, שעליה נהגה להצביע כשעשו דבר שטות. משם באתם ולשם אני אחזיר אתכם אם לא תקשיבו לי. אם תלמד אותם לציית לה, הם יצייתו לכל האדונים שיהיו להם בעתיד וישרדו. שניים מתו בייסורים מקדחת. ילד אחד נחתך בכף רגלו כששיחק במחרשה חלודה ודמו הורעל. צעיר בניה לא התעורר לאחר שאחד הבוסים הכה אותו בראשו בבול עץ. זה אחרי זה. לפחות לא מכרו אותם, אמרה לאג'ארי אישה מבוגרת. מה שנכון - בתקופה ההיא רנדל לא מכר את הקטנים כמעט אף פעם. כך יכולת לדעת היכן ואיך מתו ילדייך. הילדה שהצליחה להישאר בחיים גם אחרי גיל עשר היתה מייבל, אמא של קורה.
    אג'ארי מתה בשדה הכותנה כשהֶלקטיהָ מיטלטלים סביבה כמו גלים מקציפים באוקיינוס. אחרונת השורדים מהכפר שלה צנחה ארצה בתוך שורת הקוטפים כתוצאה מגוש במוח, דם זלג מאפה וקצף לבן כיסה את שפתיה. כאילו שזה היה יכול לקרות במקום אחר. החירות היתה שמורה לאנשים אחרים, לתושבי העיר פנסילבניה ההומה במרחק של מאות קילומטרים צפונה משם. מאז הלילה שבו נחטפה, נאמד שוויהּ שוב ושוב, מדי יום עלתה על כף מאזניים חדשים. את יודעת מה שווייך ומה מקומך בסדר הדברים. לברוח מגבולות חוות המטעים משמע לברוח מהעקרונות הבסיסיים של קיומך: זה בלתי־אפשרי.
    סבתא של קורה היא זו שדיברה מגרונה באותו ערב של יום ראשון, כשסיזר פנה אליה בנוגע למחתרת המסילה התחתית - או בקיצור, מחתרת המסילה, והיא אמרה לא.
    כעבור שלושה שבועות, היא אמרה כן.
    הפעם דיברה מגרונה אמא שלה.