ציונות והביולוגיה של היהודים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ציונות והביולוגיה של היהודים
הוספה למועדפים

ציונות והביולוגיה של היהודים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2006
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 312 עמ' מודפסים

תקציר

הספר "ציונות והביולוגיה של היהודים" דן בצורה ביקורתית באחד הנושאים הטעונים רגשית ופוליטית בחברה הישראלית: הזהות הביולוגית של היהודים והתייחסותה של התנועה הציונית לדורותיה לזהות זו. 
 
האווירה של סוף המאה ה-19, שהתאפיינה בהכרה גוברת בתרומתם של הישגי המדע והטכנולוגיה ובהתפתחות התנועות הלאומיות והמעמדיות, הביאה הן לייסוד התנועה הציונית שנועדה להחזיר נורמליות לחיי היהודים כאומה והן להתבססות תורת האֵיגניקה, שנועדה למנוע את הניוון הביולוגי של המין האנושי. רפאל פַלק מתאר בצורה מדוקדקת את הניסיונות לברר, בעיקר באמצעות מדע האנתרופולוגיה ולאחר מכן הגנטיקה, שאלות בדבר הביולוגיה של היהודים, וכן השלכות חברתיות ומדיניות הקשורות בכך. 
 
שלוש השאלות הביולוגיות המרכזיות שהציונות ניסתה להתמודד אתן היו: מה ייחודם של היהודים? מי הם או מי היו היהודים האמיתיים? וכיצד ניתן לזהות יהודים? 
המחקר הגנטי-מולקולתי המודרני מוצא קרבה רבה בין יהודי הגלויות השונות וביניהם לבין אוכלוסיות המזרח הקרוב (בהשוואה לאוכלוסיות צפון אירופה או אוכלוסיות אפריקה שמדרום לסהרה). בדרך כלל נהוג לראות בקרבה זו אישוש למוצא המשותף של היהודים. ואולם, הנתונים מעידים גם על חילופי גנים אינטנסיביים בין יהודים ללא-יהודים ובין עדות מרוחקות של יהודים. 
 
נראה אפוא כי לא רק המקור הביולוגי המשותף של קהילות יהודיות תרם לקרבה הגנטית בין היהודים לבין עצמם (והקרבה ביניהם לבין עמי המזרח התיכון) ולהפרדה בינם לבין הלא-יהודים שבקרבם חיו; גם המסורת והתרבות המשותפות ותנאי המחיה שנכפו על עדות ישראל עודדו את קשרי הדמים ביניהם ואת בידולם משכניהם הלא-יהודים. 
 
פרופסור רפאל פַלק לימד באוניברסיטה העברית בירושלים. במשך כשלושים שנה עסק במחקר גנטי ניסויי, וזה למעלה מעשרים שנה הוא עוסק בהיסטוריה ובפילוסופיה של הביולוגיה, בעיקר של הגנטיקה.

פרק ראשון

הקדמה
 
זהו ספר על הציונות ועל הביולוגיה של היהודים. קיימת ספרות עשירה על הציונות וספרות עשירה פחות על הביולוגיה של היהודים. בכוונתי לדון בזיקה בין השתיים. על כן, כל המבקש למצוא בספר זה משנה סדורה של תולדות הציונות או ההתיישבות היהודית בארץ ישראל יתאכזב. ניסיתי לדלות ממקורות שונים, החל בספרות ההיסטורית וכלה בעיתונות היומית, התייחסויות לשאלת הבסיס הביולוגי של היהודים ותפקידו במהלך מאה שנים של ציונות. עד מהרה השתכנעתי שקיים קשר הדוק מאוד בין השניים. הציונות הפוליטית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ממש כביולוגיה של העידן, נחצבה וגובשה מתוך תפיסות העולם של המאה ה-19, ובעיקר מן המציאות של סוף אותה מאה. יתר על כן, לרוב השתנו הן החשיבה הציונית והן החשיבה הביולוגית תוך גילוי כושר התאמה מופלא למציאות ולתפיסות העולם המשתנות בקצב מסחרר; כל זאת למרות הנטיות הטבעיות לשימור קנאי של הרעיונות הבסיסיים שביסוד שתיהן. ככל שהוספתי לנבור, גיליתי שאין כל סיכוי שאקיף את מלוא היריעה המצומצמת־כביכול שבחרתי בה ושעליי לנקוט סלקציה. על אף חינוכי לאובייקטיביות כמדען והניסיון שצברתי במשך שנים רבות במחקר ניסויי בגנטיקה, ברור לי — כמי שהתעמק בהמשך דרכו בפילוסופיה ובחקר תולדות החשיבה בגנטיקה — שלא תיתכן אובייקטיביות מוחלטת. סביר להניח כי חרף מאמציי השפיעו דעותיי ותפיסת עולמי כאדם, כמדען וכציוני על בחירת החומרים לספר ועל צורת הגשתם. יחד עם זאת, אני מקווה כי מודעותי לסכנת ההטיה והזהירות שהשתדלתי לנקוט תרמו לאיזון ולמניעת התקבלותה של תמונה מעוותת בעיקרה.
במשך שנים עסקתי במחקר בתחום הגנטיקה והדינמיקה של אוכלוסיות והכוחות הפועלים עליהן. אף כי נשוא מחקרי היה זבוב התסיסה דרוזופילה, נסחפתי, בהשפעת מורתי אלישבע גולדשמידט, להתעניין גם בתורשת האדם ובגנטיקה של אוכלוסיות ישראל. היה ברור לכולנו שבמדינת ישראל הצעירה של קליטת העלייה משבעים גלויות עומד בפנינו אתגר מדעי מחקרי יחיד במינו, שבמסגרתו אנו יכולים לתרום תרומה חברתית סגולית למדינה בהבהרת הבעיות והסיכויים שבהפגשת קהילות שהיו מבודדות במידה שונה זו מזו, ושצברו מאגרי גנים משלהן בהתאם לתנאים ולמסגרות שחיו בהן. אף כי אני הפסקתי לתרום למחקר זה, האתגר של המחקר על אודות היהודים כישות ביולוגית סחף רבים מעמיתיי, והוא אף פרץ והתרחב עם ההתפתחויות הדרמטיות של כניסת העידן המולקולתי לתחום המחקר של האבולוציה של אוכלוסיות.
ראשיתו של הספר בסמינר "איך נכתוב את תולדות האוניברסיטה העברית?", שארגן החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, בסמסטר החורף תשנ"ב (1991-1992), לקראת יובל השבעים של האוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי שם עד כמה דעותינו ותפיסתנו את המציאות אינן אלא פועל יוצא והמשך של הגישות ודרכי החשיבה של קודמינו. כהמשך לגירוי שהחל עם הקורס, הרחבתי את התעניינותי מעבר לתולדות לימודי הביולוגיה באוניברסיטה העברית לתולדות יחסי התיאוריות הביולוגיות ורעיונות התנועה הציונית. אני חב אפוא תודה מיוחדת למיכאל הד ולשאר מארגני הקורס על כך שפתחו לי שערי תובנה חדשים והביאו אותי לבחון היבט שולי כביכול בהיסטוריה של הציונות. בירור הקשר בין תיאוריות ביולוגיות הנוגעות לעם היהודי לבין הרעיון הציוני חשוב לא רק לגבינו כחוקרים אלא גם להבנת גישותינו כציבור להוויית החיים היהודיים בישראל של היום. אף כי הספר בנוי כביכול משני חלקים: דיון במחקרים על הגנטיקה של היהודים לעדותיהם מִקום מדינת ישראל עד ימינו וניסיון לתאר ולהבין את משקל החשיבה הביולוגית בתולדות הציונות לקראת הקמת מדינת ישראל — לגבי דידי מהווים שני חלקים אלה חטיבה אחת ואין להפריד ביניהם.
שאול כ"ץ, שהיה גם אחד המורים בקורס שלעיל, העניק לי תמיכה מתמדת ולא פחות חשוב מכך, שפע של מידע, גלוי ונסתר, שאסף ומצא, ובכך דחף אותי קדימה גם ברגעי הייאוש. עמיתי בכל דרכי המקצועית, יעקב ורמן, היה מקור מידע שלא יסולא בפז, ובעיקר האיר את עיניי בנוגע למשמעות תהליכים ומאורעות בתולדות הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, לא פחות מאשר בנוגע להבנת ההתפתחויות במדעי הטבע והגנטיקה. עזרה מיוחדת בדיונים על הרעיונות, בבעיות ניסוח, בהצגת החומרים ובוויכוחים נוקבים על משמעותם קיבלתי מרעייתי רומה ומבני אורן. במהלך השנים כתבתי כמה מאמרים בנושא (פלק, 2002; Falk, 1988; 2003-2004; 2006). אולם הייתה זאת מרה בלר שדחפה אותי לראשונה לנסות לפרסם את הדברים בספר. רבים הביאו לידיעתי פרטים, קראו קטעים ותמכו בדרכים אחרות, במודע ושלא במודע, בספר. תודתי לשלמה אבינרי, איתן בלום, סנאית גיסיס, דפנה הירש, אורן הרמן, חוה יבלונקה, Richard C. Lewontin, רחל ליבנה־פרוידנטל, יהודית עתידיה, Diane B. Paul, סטיב קפלן, כרמלית ריצ'לר ועוד אחרים על עזרתם. בתי, רעיה כהן, עזרה לי בשלבים הראשוניים של העריכה. תודה מיוחדת למורג סגל על העריכה הלשונית. זכיתי לעזרה ולתמיכה מיוחדת מחוה נוברשטיין, ספרנית ספריית אדלשטיין, וכן מאריאלה פונדמינסקי מספריית הרמן וכמובן מצוות הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית. מן הסתם אני חייב גם תודות לאחדים מעמיתיי שדחו את כתב היד בשלבים מוקדמים משום שלטענתם הייתה גישתי "בלתי מאוזנת": הדחייה אך עזרה לי לחזור ולבדוק את עצמי, ואני מקווה שיצא הפסדה בשכרה. זכיתי גם לעזרה מהוצאת כתב העת Genetic Testing ששלחה לי את החוברות הראשונות של כתב העת מיד עם הופעתו.
בשנים שבמהלכן עסקתי בנושא גברה בי המודעות לחילוקי הדעות הקיימים לא רק בנוגע לדעות שהבעתי אלא לעתים קרובות גם ביחס לעצם הטענות העובדתיות שהבאתי. אף כי אינני היסטוריון מקצועי, השתדלתי להבחין בין דעותיי לממצאיי ולהעמיד את הקוראים על כך. אולם מובן מאליו שכל הדעות וההסברים, לרבות החומרים שבחרתי לכלול או לא לכלול בספר זה, הם באחריותי הבלעדית. לא נותר לי אלא לקוות שהדברים יעוררו ויכוח ודיון פורה.

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2006
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 312 עמ' מודפסים
ציונות והביולוגיה של היהודים רפאל פלק
הקדמה
 
זהו ספר על הציונות ועל הביולוגיה של היהודים. קיימת ספרות עשירה על הציונות וספרות עשירה פחות על הביולוגיה של היהודים. בכוונתי לדון בזיקה בין השתיים. על כן, כל המבקש למצוא בספר זה משנה סדורה של תולדות הציונות או ההתיישבות היהודית בארץ ישראל יתאכזב. ניסיתי לדלות ממקורות שונים, החל בספרות ההיסטורית וכלה בעיתונות היומית, התייחסויות לשאלת הבסיס הביולוגי של היהודים ותפקידו במהלך מאה שנים של ציונות. עד מהרה השתכנעתי שקיים קשר הדוק מאוד בין השניים. הציונות הפוליטית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ממש כביולוגיה של העידן, נחצבה וגובשה מתוך תפיסות העולם של המאה ה-19, ובעיקר מן המציאות של סוף אותה מאה. יתר על כן, לרוב השתנו הן החשיבה הציונית והן החשיבה הביולוגית תוך גילוי כושר התאמה מופלא למציאות ולתפיסות העולם המשתנות בקצב מסחרר; כל זאת למרות הנטיות הטבעיות לשימור קנאי של הרעיונות הבסיסיים שביסוד שתיהן. ככל שהוספתי לנבור, גיליתי שאין כל סיכוי שאקיף את מלוא היריעה המצומצמת־כביכול שבחרתי בה ושעליי לנקוט סלקציה. על אף חינוכי לאובייקטיביות כמדען והניסיון שצברתי במשך שנים רבות במחקר ניסויי בגנטיקה, ברור לי — כמי שהתעמק בהמשך דרכו בפילוסופיה ובחקר תולדות החשיבה בגנטיקה — שלא תיתכן אובייקטיביות מוחלטת. סביר להניח כי חרף מאמציי השפיעו דעותיי ותפיסת עולמי כאדם, כמדען וכציוני על בחירת החומרים לספר ועל צורת הגשתם. יחד עם זאת, אני מקווה כי מודעותי לסכנת ההטיה והזהירות שהשתדלתי לנקוט תרמו לאיזון ולמניעת התקבלותה של תמונה מעוותת בעיקרה.
במשך שנים עסקתי במחקר בתחום הגנטיקה והדינמיקה של אוכלוסיות והכוחות הפועלים עליהן. אף כי נשוא מחקרי היה זבוב התסיסה דרוזופילה, נסחפתי, בהשפעת מורתי אלישבע גולדשמידט, להתעניין גם בתורשת האדם ובגנטיקה של אוכלוסיות ישראל. היה ברור לכולנו שבמדינת ישראל הצעירה של קליטת העלייה משבעים גלויות עומד בפנינו אתגר מדעי מחקרי יחיד במינו, שבמסגרתו אנו יכולים לתרום תרומה חברתית סגולית למדינה בהבהרת הבעיות והסיכויים שבהפגשת קהילות שהיו מבודדות במידה שונה זו מזו, ושצברו מאגרי גנים משלהן בהתאם לתנאים ולמסגרות שחיו בהן. אף כי אני הפסקתי לתרום למחקר זה, האתגר של המחקר על אודות היהודים כישות ביולוגית סחף רבים מעמיתיי, והוא אף פרץ והתרחב עם ההתפתחויות הדרמטיות של כניסת העידן המולקולתי לתחום המחקר של האבולוציה של אוכלוסיות.
ראשיתו של הספר בסמינר "איך נכתוב את תולדות האוניברסיטה העברית?", שארגן החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, בסמסטר החורף תשנ"ב (1991-1992), לקראת יובל השבעים של האוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי שם עד כמה דעותינו ותפיסתנו את המציאות אינן אלא פועל יוצא והמשך של הגישות ודרכי החשיבה של קודמינו. כהמשך לגירוי שהחל עם הקורס, הרחבתי את התעניינותי מעבר לתולדות לימודי הביולוגיה באוניברסיטה העברית לתולדות יחסי התיאוריות הביולוגיות ורעיונות התנועה הציונית. אני חב אפוא תודה מיוחדת למיכאל הד ולשאר מארגני הקורס על כך שפתחו לי שערי תובנה חדשים והביאו אותי לבחון היבט שולי כביכול בהיסטוריה של הציונות. בירור הקשר בין תיאוריות ביולוגיות הנוגעות לעם היהודי לבין הרעיון הציוני חשוב לא רק לגבינו כחוקרים אלא גם להבנת גישותינו כציבור להוויית החיים היהודיים בישראל של היום. אף כי הספר בנוי כביכול משני חלקים: דיון במחקרים על הגנטיקה של היהודים לעדותיהם מִקום מדינת ישראל עד ימינו וניסיון לתאר ולהבין את משקל החשיבה הביולוגית בתולדות הציונות לקראת הקמת מדינת ישראל — לגבי דידי מהווים שני חלקים אלה חטיבה אחת ואין להפריד ביניהם.
שאול כ"ץ, שהיה גם אחד המורים בקורס שלעיל, העניק לי תמיכה מתמדת ולא פחות חשוב מכך, שפע של מידע, גלוי ונסתר, שאסף ומצא, ובכך דחף אותי קדימה גם ברגעי הייאוש. עמיתי בכל דרכי המקצועית, יעקב ורמן, היה מקור מידע שלא יסולא בפז, ובעיקר האיר את עיניי בנוגע למשמעות תהליכים ומאורעות בתולדות הציונות וההתיישבות בארץ ישראל, לא פחות מאשר בנוגע להבנת ההתפתחויות במדעי הטבע והגנטיקה. עזרה מיוחדת בדיונים על הרעיונות, בבעיות ניסוח, בהצגת החומרים ובוויכוחים נוקבים על משמעותם קיבלתי מרעייתי רומה ומבני אורן. במהלך השנים כתבתי כמה מאמרים בנושא (פלק, 2002; Falk, 1988; 2003-2004; 2006). אולם הייתה זאת מרה בלר שדחפה אותי לראשונה לנסות לפרסם את הדברים בספר. רבים הביאו לידיעתי פרטים, קראו קטעים ותמכו בדרכים אחרות, במודע ושלא במודע, בספר. תודתי לשלמה אבינרי, איתן בלום, סנאית גיסיס, דפנה הירש, אורן הרמן, חוה יבלונקה, Richard C. Lewontin, רחל ליבנה־פרוידנטל, יהודית עתידיה, Diane B. Paul, סטיב קפלן, כרמלית ריצ'לר ועוד אחרים על עזרתם. בתי, רעיה כהן, עזרה לי בשלבים הראשוניים של העריכה. תודה מיוחדת למורג סגל על העריכה הלשונית. זכיתי לעזרה ולתמיכה מיוחדת מחוה נוברשטיין, ספרנית ספריית אדלשטיין, וכן מאריאלה פונדמינסקי מספריית הרמן וכמובן מצוות הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית. מן הסתם אני חייב גם תודות לאחדים מעמיתיי שדחו את כתב היד בשלבים מוקדמים משום שלטענתם הייתה גישתי "בלתי מאוזנת": הדחייה אך עזרה לי לחזור ולבדוק את עצמי, ואני מקווה שיצא הפסדה בשכרה. זכיתי גם לעזרה מהוצאת כתב העת Genetic Testing ששלחה לי את החוברות הראשונות של כתב העת מיד עם הופעתו.
בשנים שבמהלכן עסקתי בנושא גברה בי המודעות לחילוקי הדעות הקיימים לא רק בנוגע לדעות שהבעתי אלא לעתים קרובות גם ביחס לעצם הטענות העובדתיות שהבאתי. אף כי אינני היסטוריון מקצועי, השתדלתי להבחין בין דעותיי לממצאיי ולהעמיד את הקוראים על כך. אולם מובן מאליו שכל הדעות וההסברים, לרבות החומרים שבחרתי לכלול או לא לכלול בספר זה, הם באחריותי הבלעדית. לא נותר לי אלא לקוות שהדברים יעוררו ויכוח ודיון פורה.