מחשבות על המוות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מחשבות על המוות

מחשבות על המוות

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

ספרו של זאב לוי מחשבות על המוות מתמקד בשאלת המוות והמיתה כפי שהם משתקפים בהגות הפילוסופית לדורותיה ובזמננו, כמו גם במחשבת ישראל ובמקורות היהדות. הדיון במוות עוסק בעיקר בהיבטים מטפיזיים ועיוניים, בשעה שהדיון במיתה נדרש להשלכות פילוסופיות-אתיות במספר סוגיות בעלות משמעויות אקטואליות יותר, כגון אויתנזיה, הפלה מלאכותית, התאבדות ועונש מוות. בעיות אלה אינן דנות במוות המוני – כתוצאה ממלחמות, אסונות טבע, מגפות וכדומה – אלא הן כרוכות בהכרעה אישית של אדם על חייו ומותו של אדם אחר. 
 
את הספר חותם אפילוג המלבן את סוגיית המוות בפילוסופיה של עמנואל לוינס, אחד ההוגים החשובים ביותר של המאה ה-20. לוינס עוסק בין היתר בשאלת האלמוות, דהיינו מה מצפה – אם מצפה בכלל משהו – לאדם עם מותו. בניגוד להיידגר, לוינס שולל את ההשקפה כי המוות הוא ודאות אונטולוגית שאינה דורשת שום התנסות להשגתה, וכי החיים הם "ריצה אל המוות". לדעתו, המוות מתגלם בהתנסות במותם של אחרים. מה שקורה לאחר המוות נשאר פתוח לספקולציה, שכן אף אחד עדיין לא חזר משם. כמו שפינוזה בזמנו, גם לוינס רואה את מהות האדם בחיים ולא במוות. 
 
הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה ולמחשבת ישראל בעת החדשה. תחומי העיון העיקריים שלו הם הרמנויטיקה, סטרוקטורליזם, דקונסטרוקציה ואתיקה, והם גם היוו נושאים מרכזיים של ספריו. כמו כן עסק רבות בפילוסופיה של ברוך שפינוזה, פרנץ רוזנצווייג ועמנואל לוינס – שעליהם חיבר מונוגרפיות מפורטות. עם בנו, נדב (זאולוג במקצועו), כתב לאחרונה ספר מקיף על "בעלי-חיים, רגשות ואתיקה".

פרק ראשון

הקדמה
 
ספר זה עוסק בהשקפות פילוסופיות על המוות ועל המיתה, כאשר הדיון במוות מתמקד בעיקר בהיבטים מטפיזיים, והדיון במיתה מתמקד בעיקר בהיבטים אתיים. זוהי, כמובן, חלוקה סכמטית, ובמהלך הדיון שני ההיבטים מתחלפים מדי פעם בפעם. הסיבות לכתיבת עיונים אלה מורכבות הן ממניעים כלליים והן מאירועים אישיים. זה שנים רבות אני עוסק בנושא האויתנזיה — הזכות למות בכבוד — החל ממאמר בכתב-העת דעת ב-1986 ובהמשך פרסומים נוספים בארץ ובעולם ופעולות שונות במסגרת אגודת ליל"ך — האגודה הישראלית לחיות ולמות בכבוד. בין השאר השתתפתי במספר ישיבות של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ב-1995, אשר בהן דנו בסוגיה במסגרת הצעת חוק של זכויות החולה. לעיסוקים אקדמיים וציבוריים אלה התווספה באותן שנים גם התרחשות אישית, כאשר המוות הפך לאורח בלתי קרוא בביתנו. למעלה משש שנים נאבקה רעייתי לאה עם מחלת הסרטן, עד אשר המוות הכריעהּ. שוחחנו אז רבות על המוות, ואף היו לנו דעות שונות ביחס אליו. שיחות אלה משתקפות בעקיפין גם בספר הזה. בשנים ההן עסקתי גם במחקר מעמיק של הפילוסופיה של עמנואל לוינס, אשר הקדיש אף הוא בכמה מחיבוריו המאוחרים יותר מקום נרחב לסוגיית המוות. כל זה הביא אותי להחלטה להרחיב את היריעה לכלל ספר, שיכלול הן עיונים מטפיזיים מופשטים והן עיונים אתיים קונקרטיים. התמחותי בתחום הפילוסופיה; אינני לא רופא ולא חוקר מקרא ותלמוד. עם זאת השתדלתי להביא את הדוגמאות הרלוונטיות מהתנ"ך ומהתלמוד מהמקורות עצמם, אבל גם הסתמכתי על מקורות שניים, בעיקר של רבנים, שדנו בבעיות של ביו-אתיקה.
אין הספר עוסק במוות המוני — מלחמות, אסונות טבע וכדומה — אלא במוות כפי שכל סובייקט אנושי מתמודד אתו באופן אישי, או אף מנסה להתחמק מהתמודדות זו. לכן פרק המבוא, שני הפרקים הראשונים, ופרק הסיום על המוות במשנתו של עמנואל לוינס הם פילוסופיים כלליים ועוסקים בהיבטים המטפיזיים המופשטים של מוות ומיתה, ואילו הפרקים האמצעיים דנים בהשלכות פילוסופיות ואתיות של חמש סוגיות ספציפיות — אויתנזיה, שקר לחולים סופניים, הפלה מלאכותית, איבוד לדעת ועונש מוות — כל אלה הם נושאים הנוגעים לאדם בתור יחיד.
ברצוני להודות לבתי צפרירה לוי, פסיכולוגית קלינית, שקראה את כתב-היד והעירה הערות חשובות, וכמו כן לד"ר יצחק בנימיני ולעידן צבעוני מהוצאת רסלינג על טיפולם המסור בספר, לעורכת הלשון ולכל אלה שסייעו להוצאת הספר לאור. יבואו כולם על התודה.
 
קיבוץ המעפיל, אוגוסט 2007

עוד על הספר

מחשבות על המוות זאב לוי
הקדמה
 
ספר זה עוסק בהשקפות פילוסופיות על המוות ועל המיתה, כאשר הדיון במוות מתמקד בעיקר בהיבטים מטפיזיים, והדיון במיתה מתמקד בעיקר בהיבטים אתיים. זוהי, כמובן, חלוקה סכמטית, ובמהלך הדיון שני ההיבטים מתחלפים מדי פעם בפעם. הסיבות לכתיבת עיונים אלה מורכבות הן ממניעים כלליים והן מאירועים אישיים. זה שנים רבות אני עוסק בנושא האויתנזיה — הזכות למות בכבוד — החל ממאמר בכתב-העת דעת ב-1986 ובהמשך פרסומים נוספים בארץ ובעולם ופעולות שונות במסגרת אגודת ליל"ך — האגודה הישראלית לחיות ולמות בכבוד. בין השאר השתתפתי במספר ישיבות של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ב-1995, אשר בהן דנו בסוגיה במסגרת הצעת חוק של זכויות החולה. לעיסוקים אקדמיים וציבוריים אלה התווספה באותן שנים גם התרחשות אישית, כאשר המוות הפך לאורח בלתי קרוא בביתנו. למעלה משש שנים נאבקה רעייתי לאה עם מחלת הסרטן, עד אשר המוות הכריעהּ. שוחחנו אז רבות על המוות, ואף היו לנו דעות שונות ביחס אליו. שיחות אלה משתקפות בעקיפין גם בספר הזה. בשנים ההן עסקתי גם במחקר מעמיק של הפילוסופיה של עמנואל לוינס, אשר הקדיש אף הוא בכמה מחיבוריו המאוחרים יותר מקום נרחב לסוגיית המוות. כל זה הביא אותי להחלטה להרחיב את היריעה לכלל ספר, שיכלול הן עיונים מטפיזיים מופשטים והן עיונים אתיים קונקרטיים. התמחותי בתחום הפילוסופיה; אינני לא רופא ולא חוקר מקרא ותלמוד. עם זאת השתדלתי להביא את הדוגמאות הרלוונטיות מהתנ"ך ומהתלמוד מהמקורות עצמם, אבל גם הסתמכתי על מקורות שניים, בעיקר של רבנים, שדנו בבעיות של ביו-אתיקה.
אין הספר עוסק במוות המוני — מלחמות, אסונות טבע וכדומה — אלא במוות כפי שכל סובייקט אנושי מתמודד אתו באופן אישי, או אף מנסה להתחמק מהתמודדות זו. לכן פרק המבוא, שני הפרקים הראשונים, ופרק הסיום על המוות במשנתו של עמנואל לוינס הם פילוסופיים כלליים ועוסקים בהיבטים המטפיזיים המופשטים של מוות ומיתה, ואילו הפרקים האמצעיים דנים בהשלכות פילוסופיות ואתיות של חמש סוגיות ספציפיות — אויתנזיה, שקר לחולים סופניים, הפלה מלאכותית, איבוד לדעת ועונש מוות — כל אלה הם נושאים הנוגעים לאדם בתור יחיד.
ברצוני להודות לבתי צפרירה לוי, פסיכולוגית קלינית, שקראה את כתב-היד והעירה הערות חשובות, וכמו כן לד"ר יצחק בנימיני ולעידן צבעוני מהוצאת רסלינג על טיפולם המסור בספר, לעורכת הלשון ולכל אלה שסייעו להוצאת הספר לאור. יבואו כולם על התודה.
 
קיבוץ המעפיל, אוגוסט 2007