אהבה, נואר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אהבה, נואר
הוספה למועדפים

אהבה, נואר

3 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

דורון שנער

דורון שנער הוא סופר. עד 2016, אז יצא לאור ספרו הראשון, עסק בעריכת דין עם התמחות בשוק ההון ותאגידים, ביזמות ובניהול עסקים. מאז פרסם ארבעה ספרים נוספים, סך הכל חמישה ספרי פרוזה, סיפורים קצרים וממוארים באסופות שונות. דורון נשוי ואב לשתי בנות. עוד עליו באתר: www.shinar.co.il

ראיון "ראש בראש"

תקציר

סיפור קצר אפל ומסוגנן שמתחיל במארב לאישה מסתורית ויפיפייה המאחרת בעשר דקות ולמנוול צולע בעל גינונים של ג'נטלמן אנגלי. ככל שהמספר מתקדם בעלילה היא הופכת יותר ויותר אפלולית ומחוספסת, משולש אוהבים מתערבב בשנאת אחים, סקס נשזר בשקרים, והכל מתחיל ומסתיים באהבה, או אם לצטט מפי אחד הגיבורים: "לעזאזל האהבה." 
דורון שנער פרסם עד כה שני ספרי פרוזה, "חלונות נמוכים" בהוצאת כנרת זמורה-ביתן (2016) ורומן המתח "אפרוחים סופרים בסתיו" בהוצאת אריה ניר/מודן (2017). כמו כן פרסם סיפורים קצרים באסופות שונות (פטל, תן). ספר פרוזה נוסף יתפרסם בהמשך השנה, 2018.

פרק ראשון

1.
 
היא הגיעה באיחור של עשר דקות. המנוול עבר מבעד לדלת עשרים דקות אחריה. המנוול איחר בחצי שעה. אני הקדמתי בשלושים דקות.
התמקמתי בקצה האולם, נשענתי על בר המשקאות, חייכתי לברמנית. היא לא חייכה אלי. היא מזגה שתי אצבעות ויסקי גְלֶנְפִידִיך, סינגל מאלט, הטילה פנימה קוביית קרח. אני לא שותה ויסקי. אסור לי לגעת באלכוהול. סיפור ארוך. אני שָׁם לְשֶׁם התצפית. מן הבר, בפאתו הקצרה, יש קוו ראיה ישיר לעבר הכניסה. נשענתי במרפקי על הבר. ידי השניה אוחזת בכוס הוויסקי. בחרתי במיקום הספציפי הזה בקפידה. המתנתי בסבלנות מחצית השעה. ואז עוד עשר דקות. קוביית הקרח נמסה. ביקשתי קובייה נוספת. הברמנית משכה בכתפיה.
"אוקיי, למה לא, הנה קובייה."
היא לא חייכה. בעיניה כפור. עבוּר בחור צעיר שהגיע מעט אחרי וביקש קמפרי סודה היה לה חיוך מן המוכן. חיוך צחור שיניים. אולי בזכות בלוריתו השחורה. אולי ההיפסטריות. מי שותה קמפרי? משקה של נערים.
"ויסקי?" פונָה אלי, "עוד ויסקי? לרענן את הכוס?"
"לא צריך, תודה."
אצלי האחיזה בכוס ויסקי היא למראית עין. אחיזה לשם האחיזה. שיערי קצר, צהבהב, גוון שבין חמנייה לערימת קש. הברמנית מביטה בי, החיוך שלה נעלם.
"את לא מחייכת אלי. זה בגלל הוויסקי?"
"מה אמרת? כן חייכתי."
"חייכת אליו, אל הבחור הצעיר."
"אה, למה לקחת ללב? אני מכירה אותו. יצאנו יחד. זרקתי אותו, אז לא אחייך אליו? הנה חיוך," חייכה אלי.
באותו רגע היא הגיעה. ארבעים דקות חיכיתי לה שתגיע. הרמתי את הכוס אל מצחי. הכוס קרה, מצננת גל חום. האולם החל מתמלא.
הברמנית לוחשת: "אני לא מקבלת חיוך בחזרה?"
"סליחה, ברמנית. בדיוק נכנס לי משהו לעין."
"אוקי, בלי לחץ, סתם התלוצצתי."

דורון שנער

דורון שנער הוא סופר. עד 2016, אז יצא לאור ספרו הראשון, עסק בעריכת דין עם התמחות בשוק ההון ותאגידים, ביזמות ובניהול עסקים. מאז פרסם ארבעה ספרים נוספים, סך הכל חמישה ספרי פרוזה, סיפורים קצרים וממוארים באסופות שונות. דורון נשוי ואב לשתי בנות. עוד עליו באתר: www.shinar.co.il

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

אהבה, נואר דורון שנער
1.
 
היא הגיעה באיחור של עשר דקות. המנוול עבר מבעד לדלת עשרים דקות אחריה. המנוול איחר בחצי שעה. אני הקדמתי בשלושים דקות.
התמקמתי בקצה האולם, נשענתי על בר המשקאות, חייכתי לברמנית. היא לא חייכה אלי. היא מזגה שתי אצבעות ויסקי גְלֶנְפִידִיך, סינגל מאלט, הטילה פנימה קוביית קרח. אני לא שותה ויסקי. אסור לי לגעת באלכוהול. סיפור ארוך. אני שָׁם לְשֶׁם התצפית. מן הבר, בפאתו הקצרה, יש קוו ראיה ישיר לעבר הכניסה. נשענתי במרפקי על הבר. ידי השניה אוחזת בכוס הוויסקי. בחרתי במיקום הספציפי הזה בקפידה. המתנתי בסבלנות מחצית השעה. ואז עוד עשר דקות. קוביית הקרח נמסה. ביקשתי קובייה נוספת. הברמנית משכה בכתפיה.
"אוקיי, למה לא, הנה קובייה."
היא לא חייכה. בעיניה כפור. עבוּר בחור צעיר שהגיע מעט אחרי וביקש קמפרי סודה היה לה חיוך מן המוכן. חיוך צחור שיניים. אולי בזכות בלוריתו השחורה. אולי ההיפסטריות. מי שותה קמפרי? משקה של נערים.
"ויסקי?" פונָה אלי, "עוד ויסקי? לרענן את הכוס?"
"לא צריך, תודה."
אצלי האחיזה בכוס ויסקי היא למראית עין. אחיזה לשם האחיזה. שיערי קצר, צהבהב, גוון שבין חמנייה לערימת קש. הברמנית מביטה בי, החיוך שלה נעלם.
"את לא מחייכת אלי. זה בגלל הוויסקי?"
"מה אמרת? כן חייכתי."
"חייכת אליו, אל הבחור הצעיר."
"אה, למה לקחת ללב? אני מכירה אותו. יצאנו יחד. זרקתי אותו, אז לא אחייך אליו? הנה חיוך," חייכה אלי.
באותו רגע היא הגיעה. ארבעים דקות חיכיתי לה שתגיע. הרמתי את הכוס אל מצחי. הכוס קרה, מצננת גל חום. האולם החל מתמלא.
הברמנית לוחשת: "אני לא מקבלת חיוך בחזרה?"
"סליחה, ברמנית. בדיוק נכנס לי משהו לעין."
"אוקי, בלי לחץ, סתם התלוצצתי."