ריצפה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ריצפה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

איציק גיסיס, בן 68, מתגורר ברמת ישי שבעמק יזרעאל. גמלאי של משטרת ישראל ודוקטור לארכיאולוגיה. נשוי לדליה, מורה לאמנות, אב לשלושה וסב לשניים. מטפל בנכדים בחצי משרה, ובזמן שנותר עובד בגינה, רוכב על אופניים, וקורא מכל הבא ליד.

נושאים

תקציר

יומן שהתגלה באקראי בחדר מסתור מגולל בפני הקורא את קורות חייה של יפה רפפורט, בת צעירה למשפחה רוויזיוניסטית משכונת כרמליה בחיפה. ליפה שתי אהבות לא ממומשות. האחת לשחקן המפרי בוגרט; והשנייה לצביקה, קיבוצניק מיגור. עם בוגרט היא מנהלת רומן דמיוני, ועם צביקה יש לה רומן אסור רווי תשוקה, שנקטע באיבו ומותיר ילד ברחמה. נישואיה, לאבנר, בן כיתתה, כדי שיהיה אב לבתה, ריצפה, עולים על שרטון לאחר שהוא מגלה שהילדה איננה שלו. וכך, כשהיא מיטלטלת בין שתי אהבותיה לשנאת בעלה, המרירות משתלטת על חייה של יפה ומוציאה אותה מדעתה. עלילת הספר מתרחשת בחיפה של שנות השישים — על רחובותיה, בתי הקולנוע ובתי הקפה שבה. המראות והניחוחות של הימים ההם מהווים תפאורה לעלילה מפותלת ורבת תהפוכות שסופה טרגי.

פרק ראשון

פתח דברים
 
שמי ריצפה. את השם הזה נתן לי אבא כי הוא היה הקובע בבית. אני סוחבת את השם הזה על גבי כל חיי וזה דבר לא קל. אני מניחה שאבא רצה שלבת שלו יהיה שם נדיר ובעל משמעות כמו לרצפה בת איה, זו מהתנ"ך — אם מסורה וכואבת שילדיה נרצחו ונאסר עליה לקבור אותם, ובגופה הגנה על גוויותיהם ממלתעות חיות הטרף. עם הזמן הבנתי שהוא בחר בשם הזה כדי לנקום באימא על מה שעוללה לו לפני שנולדתי.
זכורני שכבר בכיתה ב' התחילו להציק לי בגלל השם הזה. ופעם כשחזרתי הביתה ממררת בבכי וסיפרתי על כך לאבא, הוא הושיב אותי על ברכיו, פתח את ספר התנ"ך והסביר לי כי לפי מה שכתוב בספר ישעיהו, 'ריצפה' היא גחלת לוהטת, כזו שהייתה על מזבח בית המקדש שבירושלים. "גם את כשתגדלי תהיי כמו הגחלת הזאת. כל מי שיהיה סביבך ייהנה מאורֵך ומיופייך, אבל מי שיקרב יתר על המידה לבית מקדשך ייכווה וימות."
הבעיה הייתה שהוא היחיד שידע את משמעות השם — הוא היה מרצה למקרא באוניברסיטה — ולכי תסבירי את זה לסתם מרימי גבה, מתירי חרצובות לשונם ושאר עם הארץ.
השם הזה לא היה ברכה עבורי אלא קללה אחת גדולה. הוא השתלט עליי ורדף אחריי כל חיי. כל אהוביי נשרפו ועברו מהעולם, ואני שפעם הייתי יפה ומושכת, עכשיו נבולה ודועכת. הגחלת שבי כבתה טרם זמנה ואין מי שיפיח בה רוח חיים. תלאותיה של רצפה בת איה, פילגש שאול, היו כאין וכאפס לעומת מה שעברתי אני בחמישים שנותיי.

איציק גיסיס, בן 68, מתגורר ברמת ישי שבעמק יזרעאל. גמלאי של משטרת ישראל ודוקטור לארכיאולוגיה. נשוי לדליה, מורה לאמנות, אב לשלושה וסב לשניים. מטפל בנכדים בחצי משרה, ובזמן שנותר עובד בגינה, רוכב על אופניים, וקורא מכל הבא ליד.

עוד על הספר

נושאים

ריצפה יצחק גיסיס
פתח דברים
 
שמי ריצפה. את השם הזה נתן לי אבא כי הוא היה הקובע בבית. אני סוחבת את השם הזה על גבי כל חיי וזה דבר לא קל. אני מניחה שאבא רצה שלבת שלו יהיה שם נדיר ובעל משמעות כמו לרצפה בת איה, זו מהתנ"ך — אם מסורה וכואבת שילדיה נרצחו ונאסר עליה לקבור אותם, ובגופה הגנה על גוויותיהם ממלתעות חיות הטרף. עם הזמן הבנתי שהוא בחר בשם הזה כדי לנקום באימא על מה שעוללה לו לפני שנולדתי.
זכורני שכבר בכיתה ב' התחילו להציק לי בגלל השם הזה. ופעם כשחזרתי הביתה ממררת בבכי וסיפרתי על כך לאבא, הוא הושיב אותי על ברכיו, פתח את ספר התנ"ך והסביר לי כי לפי מה שכתוב בספר ישעיהו, 'ריצפה' היא גחלת לוהטת, כזו שהייתה על מזבח בית המקדש שבירושלים. "גם את כשתגדלי תהיי כמו הגחלת הזאת. כל מי שיהיה סביבך ייהנה מאורֵך ומיופייך, אבל מי שיקרב יתר על המידה לבית מקדשך ייכווה וימות."
הבעיה הייתה שהוא היחיד שידע את משמעות השם — הוא היה מרצה למקרא באוניברסיטה — ולכי תסבירי את זה לסתם מרימי גבה, מתירי חרצובות לשונם ושאר עם הארץ.
השם הזה לא היה ברכה עבורי אלא קללה אחת גדולה. הוא השתלט עליי ורדף אחריי כל חיי. כל אהוביי נשרפו ועברו מהעולם, ואני שפעם הייתי יפה ומושכת, עכשיו נבולה ודועכת. הגחלת שבי כבתה טרם זמנה ואין מי שיפיח בה רוח חיים. תלאותיה של רצפה בת איה, פילגש שאול, היו כאין וכאפס לעומת מה שעברתי אני בחמישים שנותיי.