הקדמה
הסכסוך הישראלי־פלסטיני מעסיק אותי מרבית שנות חיי. בקיץ 1968, בשלבים האחרונים של לימודיי לתואר הראשון, בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, התגייסתי לכוחות הביטחון ועסקתי בסיכול הטרור הפלסטיני ובמניעת חתרנות מדינית. התפקיד הציב אותי בקשר יום־יומי והדוק עם החברה הפלסטינית, והוא לימד אותי רבות על מציאות חייה החברתיים, הפוליטיים והכלכליים. בשנים 1982־2013 הייתי כתב ופרשן לענייני פלסטינים ביומון ״ידיעות אחרונות״. תפקיד זה דרש גם הוא מעקב יום־יומי אחר התפתחות האירועים בסכסוך הישראלי־פלסטיני והתעמקות בנבכי הפוליטיקה של החברה הפלסטינית. בד בבד עסקתי גם בכתיבה עיונית ומחקרית - בשנת 1994 פרסמתי עם אביבה שאבי את הספר ״חמאס - מאמונה באללה לדרך הטרור״, המבוסס על מחקר אמפירי וראשוני בנושא תנועת חמאס. בשנת 2012 פרסמתי את ספרי ״על הגדר״, העוסק ברדיקליזם הלאומי של המיעוט הערבי בישראל.
ההתעסקות היום־יומית בסכסוך, במניעיו ובהתנהלותו החזירה אותי לספסל הלימודים באקדמיה. על אף הידע הרב שצברתי במהלך השנים, חשתי כי עליי להמשיך ולחקור כדי לרדת לעומקו של הסכסוך. תודתי הרבה נתונה לפרופ' אברהם סלע, שבעידודו חזרתי לספסל הלימודים, ללימודי תואר מוסמך בתוכנית שבראשה עמד - המזרח התיכון בן־זמננו - באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים היו חוויה שהותירה בי רושם עז ודרבנה אותי להמשיך לעסוק במחקר.
במהלך שיחותיי הרבות עם פלסטינים מיקדתי את מחשבותיי לעתים קרובות בשאלת פתרון הסכסוך והפיוס בין שני העמים. שאלתי את עצמי שוב ושוב מדוע שני העמים - התלויים זה בזה ומקיימים יחסים מוכלים ואינטגרטיביים - אינם מסוגלים לחיות בשלום. השאלות הללו, בעידודו של פרופ' אלי פודה, הובילו אותי לפנות לדיסציפלינה של הפסיכולוגיה החברתית, שבאמצעות כליה האנליטיים חקרתי את החברה הפלסטינית במסגרת לימודי הדוקטורט. הפנייה לפסיכולוגיה החברתית נבעה מההשערה כי נוסף על סוגיות מרכזיות שעומדות במרכז הסכסוך כמו טריטוריה, גבולות והתנחלויות, זכות השיבה וירושלים, פועלים גם כוחות פסיכולוגיים־חברתיים אשר מזינים ומניעים את הסכסוך ולפיכך מהווים חסמים לפתרונו.
את המחקר על אתוס הסכסוך של החברה הפלסטינית, שספר זה מתבסס עליו, ביצעתי במסגרת הדוקטורט בהנחייתם של פרופ' דניאל בר־טל, פרופ' פודה ופרופ' מאיר חטינה. פרופ' בר־טל פתח לפניי את עולם הפסיכולוגיה החברתית, פרופ' פודה העשיר אותי בתובנות ובעצות מחקריות, ופרופ' חטינה, חוקר בעל ידע מעמיק במיוחד בכל הקשור לאסלאם הרדיקלי, העניק לי עצות ותובנות שסייעו לי להבין את שדה המחקר. בשנת 2012 הצטרפתי כעמית למכון המחקר על שם הארי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, מתוך כוונה להסתייע באווירה האקדמית המיוחדת למכון ובמטרה לקדם את עבודתו המחקרית של המכון ולתרום לה. ואכן, היחס החם שהעניקו לי חוקרי המכון וחברי הנהלתו סייע לי רבות לקדם את המחקר ולהביאו לידי סיום.
אין בכוונתי לדון בספר זה בהתנסויות שעברה החברה הפלסטינית בסכסוך או באמיתות היסטוריות שתפקידם של ההיסטוריונים לחָשפן, אלא ביסודות התשתית הפסיכולוגית־חברתית שיצרו אותם אירועים והתנסויות - בזיכרון הקולקטיבי, באמונות החברתיות ובאוריינטציות הרגשיות הקולקטיביות, מכיוון שבאמצעותם נוכל להבין טוב יותר את התנהגות החברה הפלסטינית בסכסוך עם ישראל. ספר זה יבחן מזווית ראייה חדשה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני ויאיר לקורא הישראלי היבטים שייתכן שאינו מודע לקיומם. אני מאמין כי הבנת התשתית הפסיכולוגית־חברתית של החברה הפלסטינית עשויה להסיר חסמים ומעצורים בדרך לפתרון הסכסוך.
בהיותי ישראלי, מציאות הסכסוך והווייתו משפיעות עליי. נטועות בי האמונות החברתיות של אתוס הסכסוך של החברה הישראלית, ואני מעורב באופן אישי בסכסוך - בשירות הצבאי, בעבודה הביטחונית ובפעילות העיתונאית והמחקרית. השקפת עולמי הפוליטית כבר גובשה, ואני מודע למגבלות הסובייקטיביות בעריכת מחקר על החברה הפלסטינית. המחקר היה כרוך אפוא במאמץ אישי לנטרל את האתוס שבתוכו אני נתון, כולל רגשות ודעות אישיות. השתדלתי מאוד להסתמך על העובדות ולנתחן באופן אובייקטיבי וביושרה אקדמית, בהתאם לאמות המידה המדעיות. אני מאמין כי הספר עומד במדדים האקדמיים ויהיה בו כדי לתרום לחשיפה של העמדה הפלסטינית ולהבנה טובה יותר של הסכסוך הנמצא בלב לבו של השיח הציבורי.
