מבוא
בעשור האחרון האוכלוסייה החרדית תופסת מקום מרכזי בשיח הישראלי משתי סיבות עיקריות: הראשונה — קצב הגידול של אוכלוסייה זו. האוכלוסייה החרדית הכפילה את מספרה ב-20 השנים האחרונות, ובעקבות גידול מהיר זה עתיד כל ילד שלישי בישראל בעוד 20 שנה להיות ילד חרדי (בן משה, 2011). מקבוצה קטנה החיה בסגירות יחסית צפויה אפוא החברה החרדית להפוך בשנת 2034 לקבוצה בעלת משקל מכריע, ושיעורה יעמוד על כ-18% מכלל האוכלוסייה (פלטיאל ואח', 2011).
לגורם הדמוגרפי מצטרף הגורם הכלכלי. בעקבות הנהגת "חברת הלומדים", המצפה מן הגבר החרדי להישאר כל חייו באוהלה של תורה, שיעור העוני בציבור החרדי עומד היום על 53%, והכנסתה הממוצעת של משפחה חרדית נמוכה במחצית מהממוצע הישראלי. בתהליך הצטרפותה של ישראל למדינות OECD הושם דגש רב על הצורך בגיבוש מדיניות תעסוקתית מקיפה למגזר החרדי. האוכלוסיות החרדית והערבית, כך נקבע, הן שתי הקבוצות העיקריות שיש צורך לבנות להן תכנית ייעודית לשילוב בשוק העבודה הישראלי.
שני הגורמים שהוזכרו — הדמוגרפי והכלכלי — יוצרים סוגיה חברתית בוערת המחייבת התייחסות מעמיקה. ואכן, ממשלות ישראל עשו בשנים האחרונות שינויים מרחיקי לכת במדיניותן כלפי החרדים, בעיקר במה שקשור לאוכלוסיית הגברים. שינויים אלו נעשו בשלוש זירות מרכזיות: (1) השירות הצבאי — באמצעות חקיקת חוק גיוס חדש, שפטר חד-פעמית מגיוס את כל הגברים מעל גיל 22 ויצר הסדרים המקדמים תעסוקה וגיוס בגילים צעירים יותר; (2) עידוד רכישת ידע בשנות בית הספר היסודי (לימודי ליבה) והתיכון (תעודת בגרות), בהכשרה מקצועית ובמוסדות אקדמיים ייחודיים; (3) עידוד תעסוקה באמצעות מרכזי השמה ותעסוקה וכלי מדיניות אחרים בחסות משרד הכלכלה.
בצד התמורות הכלכליות והתעצמותה הדמוגרפית החברה החרדית חווה טלטלה שאת גורמיה ניתן לסווג לשלוש קטגוריות עיקריות: (1) שינויים הנהגתיים — המתבטאים בהיעדרה של מנהיגות רוחנית דינמית ומשמעותית, בד בבד עם שגשוגה של הנהגה פרגמטית ברמת השלטון המקומי; (2) שינויים תרבותיים — כדוגמת חדירתו של עולם התוכן באינטרנט, מגמת ההתמקצעות והאקדמיזציה ותרבות הצריכה המתחזקת; ו-(3) שינויים כלכליים גלובליים ומקומיים — המעיקים ומקשים על מצבם הכלכלי של החרדים. גורמים אלו מרחיבים את הסדקים בחומת הסגירות החרדית.
השינויים שהוזכרו יצרו בישראל מגמה מתפתחת שניתן לאפיין אותה כ"חרדיות משתלבת" — חרדים המבכרים ללמוד מקצוע יישומי ולנסות להשתלב בשוק העבודה הישראלי. המספרים מדברים בעד עצמם: למשל, נתוני הגיוס וההתנדבות של החרדים, שהכפילו את עצמם פי חמישה בתוך שנים אחדות; ומספר הסטודנטים החרדים, שגדל בתקופה זו פי ארבעה (מ-2,000 בלבד בשנת 2005 לכ-9,100 בשנת 2015).1 מדובר בשינוי משמעותי החודר ללב הקונסנזוס מתוך הסכמה שבשתיקה של ההנהגה החרדית.
בשנת 2010 התקבלה החלטת ממשלה על יעדי תעסוקה כמותיים לשנת 2020 לאוכלוסיות מיוחדות, בהן האוכלוסייה החרדית.2 היעדים שעל פיהם מכַוונים משרדי הממשלה את פעילותם בתחום של שילוב חרדים בשוק העבודה הועמדו על שיעור תעסוקה של 63% בכל אחת משתי הקבוצות בנפרד, גברים ונשים, בגילים 64-25. יעדים שאפתניים אלו יצרו נקודת ייחוס ברורה לממשלה ולשותפיה לעשייה במגזר השלישי והפרטי שהייתה חסרה קודם לכן. עם זאת קביעת יעדים אלו לא הייתה חפה מחסרונות ומאי-דיוקים. אלו נבעו משתי סיבות: האחת — היעדר תשתית נתונים מהימנה להגדרת האוכלוסייה החרדית ולמדידת שיעורי התעסוקה המבוקשים בחברה מגוונת זו, שגבולותיה החברתיים אינם ברורים; השנייה — התמקדות בעצם הכניסה לתעסוקה ואי-התייחסות למדדים של רמות שכר רצויות, תמהיל וגיוון תעסוקתי וכן פיתוח מצוינות חרדית.
ואכן, למרות העלייה בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים (מ-42.6% ב-2010 ל-45.2% ב-2014), ועוד יותר מזה של נשים חרדיות (מ-61.5% ב-2010 ל-70.8% ב-2014), תהליך השתלבותם של החרדים הוא עדיין מורכב וכרוך באתגרים רבים. מקצת האתגרים קשורים לפרט החרדי, שאמור לצאת מן החממה הישיבתית (גברים) או הסמינרית (נשים) ולהיקלט במסלול ה"אזרחות" באמצעות שירות צבאי (גברים), התמקצעות ומציאת תעסוקה. אלו מחייבים התאקלמות בסביבת חיים שונה, השלמת פערים לימודיים, התמקצעות בתחום מבוקש ולבסוף — מציאת עבודה מתאימה. אתגרים אחרים ניצבים לפתחם של מעצבי המדיניות, ובהם התמודדות עם חסמי ההכשרה, ההשמה ופריון העבודה של חרדים המצטרפים למעגל התעסוקה. עושה רושם שחרף המאמצים והניסיון המצטבר בשנים האחרונות טרם עלה בידי הממשלה להתמודד התמודדות מלאה עם אתגרים אלו. בהקשר זה יש לשים לב גם לייחודם של חסמי הביקושים לעובדים חרדים (שיפורטו להלן). חסמים אלו מעכבים מאוד את תהליך ההשתלבות של החרדים בשוק העבודה ומקטינים את האפקטיביות שלו.
נראה אפוא שנדרשת עבודת מטה מוקפדת, מתוך ראייה מקרו-כלכלית וחברתית, שתיצור מדיניות כוללת לשילוב החרדים בתעסוקה בעזרת איגום כלל המשאבים ושיתוף פעולה של שלושה כוחות עיקריים: משרדי הממשלה, השוק העסקי והמגזר השלישי. עבודה ראשונה כזאת נעשתה ב-2009 על ידי חגי לוין מן המועצה הלאומית לכלכלה (לוין, 2009). אף על פי כן אנו רואים צורך דחוף בבחינה מחודשת ומעודכנת של סוגיה זו.
מסמך מדיניות זה מציג לפיכך תכנית אב לשילוב חרדים בשוק העבודה וגוזר מתוכה תכנית עבודה כוללת שתתמודד עם האתגרים שהוזכרו לעיל במגוון היבטים רחב. תכנית האב מספקת תמונה כוללת של המדיניות הקיימת, הישגיה ובעיותיה, ומציעה מערך של צעדי מדיניות ופתרונות אפשריים לבעיה הציבורית של תעסוקת המגזר החרדי. נדגיש כי אף שסוגיית שילובם של החרדים בשוק העבודה כרוכה בתחומי עשייה אחרים שממשלות ישראל מקדמות, מסמך זה לא יתמקד בהמלצות הקשורות ללימודי הליבה או לשירות של חרדים בצבא, שיידונו במסמך נפרד. תכנית אב זו מתמקדת אך ורק במדיניות תעסוקה חדשנית למגזר החרדי.
לפי המלצותינו, מדיניות התעסוקה כלפי המגזר החרדי צריכה להידרש בעשור הקרוב למעבר מהתמקדות בעצם הכניסה לעבודה להתמקדות בתחום העיסוק ובאיכות התעסוקה, כמובן מתוך שמירה על יעדי התעסוקה. השינוי הנדרש לפרט החרדי איננו של מעבר מקצבאות המנציחות עוני לעבודה בשכר נמוך שאיננו מחלץ מן העוני. היציאה לעבודה חייבת להבטיח את האפשרות לחיים ברווחה ולפרנסה בכבוד. יתר על כן, גישה שמעמידה בראש מעייניה את התעסוקה האיכותית תועיל למשק ולכלל החברה בישראל בכל הקשור לעלייה בתוצר ובצריכה ולנשיאה בנטל המס. מסקנה זו שלנו גם העניקה למסמך את שמו: "מִכּניסה לתעסוקה לתעסוקה מַכניסה".
בתכנית האב ארבעה פרקים: הראשון עוסק במיפוי התכניות והכלים בתחום של תעסוקת חרדים המופעלים היום על ידי הממשלה ושותפיה במגזר השלישי והפרטי; הפרק השני מציע עדכון כמותי ואיכותי של יעדי התעסוקה לשנת 2025; הפרק השלישי סוקר את חסמי התעסוקה העיקריים בדרך להשגת היעדים המוצעים, בדגש על היעד של פריון העבודה; והפרק הרביעי מפרט את מגוון הדרכים לפתרון החסמים לשם השגת היעדים המוצעים.
דוח זה הוא פרי עבודתו של צוות מחקר בתכנית "חרדים בישראל" של המכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף עם המועצה הלאומית לכלכלה. בהנהגתם המשותפת של מנכ"ל משרד האוצר לשעבר רו"ח דורון כהן וראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל ישב הצוות למעלה משנה במטרה להוציא אל הפועל דוח המאפשר התבוננות מקצועית ועדכנית בסוגיה של תעסוקת החרדים. לצוות היה שותף גם מר אסף מלחי. עבודת הצוות הסתייעה במפגשי שולחן עגול בהשתתפות משרדי האוצר, הכלכלה, החינוך ומשרד ראש הממשלה, הות"ת ובנק ישראל. מפגשים אלו תרמו מאוד להבנה המעמיקה של הסוגיה, לגיבוש היעדים הרב-שנתיים בתחום תעסוקת החרדים ולניתוח הכלים העומדים לרשותה של הממשלה לקידום יעדים אלו. אנו מודים למשתתפים הקבועים בשולחן העגול: ד"ר חגי אטקס, יואל בן-אור, שירה ברלינר-פולג, אסף גבע, אורן כהן, רביד עומסי, מיכל צוק, רן רידניק ומאיר שמעוני.
עבודה זו לא הייתה מתאפשרת ללא תמיכתו של צוות נרחב במכון הישראלי לדמוקרטיה, בהובלתם של נשיא המכון יוחנן פלסנר ושל סגן הנשיא פרופ' ידידיה שטרן. תודתנו נתונה לכולם על שליוו את עבודת צוות המחקר ואת מפגשיו הרבים והעירו את הערותיהם הבונות.
