יהדות וזכויות אדם: בין צלם אלוהים לגוי קדוש
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יהדות וזכויות אדם: בין צלם אלוהים לגוי קדוש

יהדות וזכויות אדם: בין צלם אלוהים לגוי קדוש

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

שורשיו של השיח המקובל בעולם המודרני על זכויות האדם נטועים עמוק במקרא, בספרות חז”ל, בהלכה ובאגדה היהודית לדורותיה. הערכים ההומניסטיים המודרניים מעוגנים היטב בעולם הערכים של התורה. מצוות רבות ופרטי הלכות והנהגות נגזרות מהם, ולכן הדיאלוג בין התרבות הכללית לבין המקורות היהודיים עשוי להיות פורה ומועיל ביותר. מה שנראה לעתים כעימות בין ערכי היהדות לערכים הליברליים וההומניסטיים נובע ממתח שקיים בתוך עולמה של היהדות עצמה.

יש בתורה שתי מערכות ערכים: האחת מיוסדת על תפיסת האדם כ”צלם אלוהים”; האחרת, שגם לה שורשים רעיוניים עמוקים ונוף הלכתי רחב, היא המערכת של “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”, הרואה בעם ישראל עם שנבחר לשאת משא ייחודי של תרי”ג מצוות ואשר ייעודו לשמש מופת ודוגמה לאנושות כולה. מערכת הערכים האוניברסלית, הכלל־אנושית — של צלם אלוהים שבאדם — ומערכת הערכים הפרטיקולרית, הלאומית — של ממלכת כוהנים וגוי קדוש — הן שני קטבים בעולם ההגות וההלכה היהודית. המתח המאתגר והמפרה שבין שני הקטבים האלה אינו ניתן לפתרון חד־משמעי, אלא הוא יסוד דיאלקטי החורז את כל ההוויה היהודית לדורותיה, מראשית קיומו של העם בימי המקרא ועד ימינו אלה. שום בירור של זהות יהודית אינו שלם בלא הבנה מעמיקה של המתח שבין שני הקטבים הללו. כל דיון בנושא יהדות וזכויות אדם מחייב הכרת הדרכים שפילסה ההלכה במרוצת הדורות בשאיפה לעצב אורחות חיים שייתנו ביטוי הולם והוגן לשני הממדים הללו בחייו של היחיד ובחייו של העם כולו. הקמת מדינת ישראל והגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית מציבות את אתגר ההתמודדות הדיאלקטית בין “ממלכת כוהנים” ל”צלם אלוהים” במוקד השיח על זהותה של הישראליות והיהודיות בימינו.

הרב ד”ר יהודה ברנדס הוא ראש בית המדרש של בית מורשה בירושלים, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללת הרצוג.

הספר נכתב במסגרת הפרויקט “זכויות אדם והיהדות” של המכון הישראלי לדמוקרטיה. בראש הפרויקט עומדים הפרופסורים ידידיה צ’ שטרן, שחר ליפשיץ וחנוך דגן.

פרק ראשון

תקציר
 
מהו היחס שבין שיח זכויות האדם המודרני לבין היהדות? תמצית התשובה על שאלה זו היא שהרעיונות ההומניסטיים והליברליים שביסוד שיח הזכויות המודרני אינם זרים ליהדות. נהפוך הוא: הם קיימים בתוכה ונובעים ממנה מאז המקרא ועד ההלכה וההגות בת זמננו.
פרקי ספר בראשית, בעיקר סיפור הבריאה, הם התשתית לכינונם של ערכי היסוד האנושיים. מנקודת המוצא של בריאת האדם בצלם אלוהים נגזרים ערכי היסוד, ובהם: חיי אדם, כבוד האדם, הקניין, השוויון והחירות, המשפחה. מֵערכי היסוד הללו נגזרות מצוות רבות: מֵערך החיים, הנרמז בפסוק "שופך דם האדם באדם דמו יישפך", נגזרות מצוות כדוגמת "לא תרצח", "לא תעמוד על דם רעך". מערך הכבוד, הנובע מראיית האדם כצלם אלוהים, נגזרים איסורי הלבנת פנים, רכילות ולשון הרע, כמה מדיני הנזיקין והמצוות שבין אדם לחברו וכן החובה לנהוג בכבוד באדם, ברוחו ובגופו ואף חובת הטיפול הראוי באדם אחרי מותו, קרי מצוות ההספד והקבורה. מֵערך הקניין נגזרים דיני הממונות, איסורי גנבה וגזל, דיני הקניינים, הקרקעות, המסחר, וגם מצוות חיוביות של בניין העולם ויישובו. ערכי השוויון והחירות נובעים מכך שכל בני האדם נבראו בצלם והם בניו של אדם הראשון, ועליהם נשענות — בין היתר — המצוות הנוגעות ליחסי עבודה. מצוות אלו מבססות יחס הוגן ושוויוני מצד המעסיק כלפי עובדיו אפילו בעולם שהעבדות הייתה מצויה בו, ועל אחת כמה וכמה בזמננו. ערך המשפחה נגזר מן הבריאה המשותפת: "זכר ונקבה ברא אותם", מן התיאור של הזוגיות בסיפור הבריאה השני: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ומן הצו והברכה "פרו ורבו ומלאו את הארץ". מן היסודות הללו נגזרות מצוות רבות של דיני אישות ומשפחה, והן המכוננות את מערכת היחסים בתוך המשפחה בין איש לאשתו, בין הורים לילדיהם, וכן במעגלי המשפחה הרחוקים יותר.
המונח "ערכים" עדיף מהמונח "זכויות" מכיוון שהתודעה של התורה היא תודעה שכוללת גם מצוות וחובות. זכותו של אדם לחיים ולכבוד היא גם חובתו של חברו לשמור על חייו ועל כבודו. לעתים נקודת המוצא היא הזכות של האחד, ולעתים — החובה של זולתו. לשון אחר, המונח "ערכים" עדיף מכיוון שהוא כולל בתוכו גם את הזכויות וגם את החובות בלי להציע קדימות קבועה ומוחלטת לאחת מהן.
ערכים מחייבים הגבלה כאשר זכויות של אדם אחד מתנגשות עם הזכויות של זולתו או כאשר ערך אחד מתנגש עם ערך אחר. ספר בראשית, המקרא כולו והיהדות בכללותה מכילים לא רק את הערכים המכוננים את התרבות, אלא גם את המקרים שבהם הערכים הללו עומדים במבחן. הערך של חיי אדם מופר עם הרצח הראשון של הבל בידי קין אחיו; ערך הכבוד מופר כאשר בנו של נח מגלה את קלון אביו המתגולל באוהלו שתוי אחרי המבול; ערכי המשפחה עומדים למבחנים שונים לכל אורך ספר בראשית. המקרא אינו תמים, או כלשונו של הפילוסוף עמנואל לוינס — היהדות היא "דת של מבוגרים". המקרא מכיר בקיומם של יצרים וצרכים אנושיים הגורמים כשלים בקיום הערכים הללו ובהבטחת הזכויות לכול. יתר על כן, יש קושי מהותי, והוא אינו נובע מן החטא ומן הרוע אלא מההתנגשות הטבעית הקיימת בין הערכים והזכויות עצמן.
ההתמודדות בין הערכים ובין הזכויות המתנגשות של יחידים ושל חברות אנושיות נזקקת לכלים שיאפשרו הכרעה במצבי ספק. הכלי האופייני שפיתחה התורה שבעל פה להתמודדות זו הוא ההלכה. ההלכה אמורה להציע את ההכרעות במקומות שבהם הערכים מתנגשים זה עם זה. כך לדוגמה, בדיון בערך החיים מופיעה הפסיקה ש"חייך קודמים לחיי חברך" כאשר המשאבים שבידיך אינם מספיקים להציל גם את זולתך; או "הבא להרגך השכם להרגו" — כאשר ההגנה על חייו של הזולת המאיים עליך מסכנת את חייך שלך. מעבר לסיסמאות הכלליות ישנה גם כניסה לפרטי פרטים של מצבים משתנים. שאלות של סיכון עצמו לצורך הצלת חברו, שימוש בכוח כדי למנוע פגיעה בזולת, הפלת עוברים, תרומת איברים, ועוד. בכל המקרים האלה השיח ההלכתי מבוסס במפורש או במובלע על ערך היסוד של חיי אדם: "שופך דם האדם, באדם דמו יישפך".
הממד האוניברסלי של התורה הוא הממד של ספר בראשית, תורה שניתנה לכל באי עולם, בני אדם ובני נח. זוהי קומת המסד, מערכת הערכים של התורה והיהדות, המקבילה למערכת המודרנית של זכויות אדם אשר אינה נבדלת ממנה באופן מהותי. בקומה השנייה, זו הנקראת "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", מופיע ממד של בחירה בעם ישראל כנושא שליחות אלוהית מיוחדת. כבר לאברהם אבינו נאמר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ועל כך הוא אמור לזכות בכבוד ובברכה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". לפני מתן תורה לעם ישראל בהר סיני מופיעה הקדמה הקובעת שנתינת התורה לעם ישראל נעשתה כדי להפכם ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
התפיסה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש מחייבת את עם ישראל במערכת מצוות נוספת ורחבה בהרבה מהמערכת הבסיסית, האוניברסלית, של שבע מצוות בני נח. אמנם תחת הכותרת "שבע מצוות בני נח" נכללות הרבה יותר משבע מצוות, ועדיין — התורה מצווה על עם ישראל מערכת מצוות בהיקף רחב ביותר שאותן אין היא דורשת כלל משאר האומות. התפיסה של הוספה בקדושה של עם ישראל, בד בבד עם הוספה של מצוות, זכויות וחובות ייחודיות, מערערת בראש ובראשונה את ערך השוויון — לא רק ביצירת הבחנה בין ישראל לעמים אלא גם ביצירת הבדלים בתוך עם ישראל, כגון בין כוהנים לישראלים ובין גברים לנשים.
הספר מברר בהרחבה את מושג הקדושה והבחירה בעם ישראל כעם סגולה ואת ההשלכות של תפיסה זו על משנת זכויות האדם. בראש ובראשונה הוא מברר מה טיבם של היחסים בין ישראל לאומות העולם. בקוטב האחד מוצאים מאמרים המביעים זלזול וסלידה מן הגויים בכלל ומעובדי עבודה זרה בפרט, ואילו בקוטב האחר עומדים על כנם המאמרים בדבר ערך האדם, המצויים בתשתית הקיום של האנושות. גם כאן, תפקידה של ההלכה הוא להתוות דרך של איזון בין המתחים הללו.
לתוך הדיון על היחסים בין ישראל לאומות העולם נכנס גם רכיב היסטורי חשוב. הדיון אינו דיון תאורטי־תאולוגי, חף מהקשרים תרבותיים, חברתיים והיסטוריים. ההיסטוריה העקובה מדם של שנאת ישראל לדורותיה הטביעה את חותמה בהגות היהודית ובהלכה וחוללה שבר עמוק באמון באנושיותם של בני נח. חלק גדול מן העמדות הרעיוניות וההלכתיות המייחדות ומצמצמות את היהודים בדל"ת אמותיהם, אגב הבעת איבה גדולה לעמים הסובבים אותם, נגזרו מן הניסיון ההיסטורי המר ולא מן התאוריה האידאלית של התורה. בנסיבות אחרות מפציעה מבין שורות ההלכה גם גישה המשמרת את הקוטב ההומניסטי בַּיחס אל כלל בני האדם.
בהמשכו של הדיון על ממלכת כוהנים וגוי קדוש נבדקים אחד לאחד האתגרים שמציבה תודעת הקדושה על שיח הערכים והזכויות הכלל־אנושי. כך, לדוגמה, ערך חיי אדם נדחה מפני מצוות קידוש השם. מעגלי הקדושה יוצרים הבחנות ומדרג בין בני אדם: בין כוהנים ללוויים וישראלים, בין ישראלים כשרים לגרים ובעלי פגמים בייחוס, בין גברים לנשים, בין בריאים לבעלי מום. ערכי כבוד נדחים מפני מצוות: אין חובה לכבד אב ואם כאשר הם מצַווים לעבור עברה; ערך הזוגיות והנישואין, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", נדחה מפני מצוות העריות והקדושה: איסור נישואין לכוהן עם גרושה, בעיות של עגינוּת, ממזרוּת, מסורבוּת גט — כולם היבטים של התגברות שיח קדושת הנישואין על שיח זכות הזוגיות. שני הנתיבים מוצגים כשני נתיבים מקבילים שאינם נפגשים אלא מתנגשים — הנתיב של "צלם אלוהים", שהוא יסוד תפיסת זכויות האדם, והנתיב של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", המגביל ומצר את הערכים האנושיים האוניברסליים.
כיצד מתמודדות התורה וההלכה עם המתח שבין שני הנתיבים או שתי מערכות החיים המנוגדות? הנחת היסוד היא שלא מדובר במתח וסתירה שבין התורה לבין תרבות חיצונית וזרה לה, אלא במתח פנימי הנובע מקיומם של שני מוקדים הניצבים זה בצד זה בתורה עצמה. ההתמודדות וההכרעה בין שני קטבים מנוגדים היא נשמת אפה של המחשבה התלמודית. היא מבוססת על גישת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים" — שני הצדדים הם אמת, ואי־אפשר להכריע ביניהם הכרעה מוחלטת וכללית. המחלוקת עתידה להתקיים וההכרעות הן פרטניות, לפי הנסיבות והמקרים השונים. אחדות הן הכרעות חד־פעמיות, ואחרות הן הכרעות קבועות לדורות. זוהי אמנות הפסיקה של אישי ההלכה, שברשותם מערך של כלים, מהותיים ופרוצדורליים, להכריע בדבר ההלכה המעשית במקרים של מחלוקת, ספק וקונפליקט.
דוגמה אופיינית היא שאלת המתח שבין האנושיות ללאומיות. המתח הזה מתקיים בהגות, בהלכה, בניסוחי התפילה. כך למשל, התפילה והברכות מלאות בתיאורי ייחודו של עם ישראל, "אשר בחר בנו מכל העמים", ובד בבד הן מלאות בניסוחים של תקווה ותפילה על האנושות כולה — "וכל בני בשר יקראו בשמך". הדיאלקטיקה הערכית באה לידי ביטוי בשאלות הלכתיות פרטניות: אסור לגזול גוי, אבל אין חובה להשיב לו אבדה, ובנסיבות מסוימות המצווה להשיב אבדה לגוי מתוארת כגדולה יותר מן החובה להשיבה ליהודי. נעשות הבחנות בין "עובדי אלילים מכוערים" לבין "אומות הגדורות בדרכי הדתות", ואופי היחסים משתנה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות. לפי הגישה הדיאלקטית אין מקום לומר שהערכים ההומניסטיים הם ערכים מטה־הלכתיים המשפיעים על פסיקת ההלכה, כפי שמתואר לפעמים בחיבורים העוסקים בפילוסופיה של ההלכה. בעיניי, הערכים ההומניסטיים האוניברסליים הם חלק מגופה של ההגות וההלכה היהודית המקורית, והמפגש המפרה והמאתגר בינם לבין ערכי הקדושה של עם ישראל וייחודו מתקיים בדרך הטיפול המעשית, הקונקרטית והפרטנית האופיינית לשיח ההלכתי, מימי התלמוד ועד זמננו.
כבכל דור ודור גם החברה היהודית והישראלית בת זמננו נדרשת למצוא מחדש את האיזונים הנכונים בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין האנושי ללאומי. הקמתה של מדינת ישראל והגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית מציבות את אתגר ההתמודדות הדיאלקטית בין "ממלכת כוהנים" ל"צלם אלוהים" במוקד השיח על זהותה של הישראליוּת והיהודיוּת בימינו.

עוד על הספר

יהדות וזכויות אדם: בין צלם אלוהים לגוי קדוש יהודה ברנדס
תקציר
 
מהו היחס שבין שיח זכויות האדם המודרני לבין היהדות? תמצית התשובה על שאלה זו היא שהרעיונות ההומניסטיים והליברליים שביסוד שיח הזכויות המודרני אינם זרים ליהדות. נהפוך הוא: הם קיימים בתוכה ונובעים ממנה מאז המקרא ועד ההלכה וההגות בת זמננו.
פרקי ספר בראשית, בעיקר סיפור הבריאה, הם התשתית לכינונם של ערכי היסוד האנושיים. מנקודת המוצא של בריאת האדם בצלם אלוהים נגזרים ערכי היסוד, ובהם: חיי אדם, כבוד האדם, הקניין, השוויון והחירות, המשפחה. מֵערכי היסוד הללו נגזרות מצוות רבות: מֵערך החיים, הנרמז בפסוק "שופך דם האדם באדם דמו יישפך", נגזרות מצוות כדוגמת "לא תרצח", "לא תעמוד על דם רעך". מערך הכבוד, הנובע מראיית האדם כצלם אלוהים, נגזרים איסורי הלבנת פנים, רכילות ולשון הרע, כמה מדיני הנזיקין והמצוות שבין אדם לחברו וכן החובה לנהוג בכבוד באדם, ברוחו ובגופו ואף חובת הטיפול הראוי באדם אחרי מותו, קרי מצוות ההספד והקבורה. מֵערך הקניין נגזרים דיני הממונות, איסורי גנבה וגזל, דיני הקניינים, הקרקעות, המסחר, וגם מצוות חיוביות של בניין העולם ויישובו. ערכי השוויון והחירות נובעים מכך שכל בני האדם נבראו בצלם והם בניו של אדם הראשון, ועליהם נשענות — בין היתר — המצוות הנוגעות ליחסי עבודה. מצוות אלו מבססות יחס הוגן ושוויוני מצד המעסיק כלפי עובדיו אפילו בעולם שהעבדות הייתה מצויה בו, ועל אחת כמה וכמה בזמננו. ערך המשפחה נגזר מן הבריאה המשותפת: "זכר ונקבה ברא אותם", מן התיאור של הזוגיות בסיפור הבריאה השני: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ומן הצו והברכה "פרו ורבו ומלאו את הארץ". מן היסודות הללו נגזרות מצוות רבות של דיני אישות ומשפחה, והן המכוננות את מערכת היחסים בתוך המשפחה בין איש לאשתו, בין הורים לילדיהם, וכן במעגלי המשפחה הרחוקים יותר.
המונח "ערכים" עדיף מהמונח "זכויות" מכיוון שהתודעה של התורה היא תודעה שכוללת גם מצוות וחובות. זכותו של אדם לחיים ולכבוד היא גם חובתו של חברו לשמור על חייו ועל כבודו. לעתים נקודת המוצא היא הזכות של האחד, ולעתים — החובה של זולתו. לשון אחר, המונח "ערכים" עדיף מכיוון שהוא כולל בתוכו גם את הזכויות וגם את החובות בלי להציע קדימות קבועה ומוחלטת לאחת מהן.
ערכים מחייבים הגבלה כאשר זכויות של אדם אחד מתנגשות עם הזכויות של זולתו או כאשר ערך אחד מתנגש עם ערך אחר. ספר בראשית, המקרא כולו והיהדות בכללותה מכילים לא רק את הערכים המכוננים את התרבות, אלא גם את המקרים שבהם הערכים הללו עומדים במבחן. הערך של חיי אדם מופר עם הרצח הראשון של הבל בידי קין אחיו; ערך הכבוד מופר כאשר בנו של נח מגלה את קלון אביו המתגולל באוהלו שתוי אחרי המבול; ערכי המשפחה עומדים למבחנים שונים לכל אורך ספר בראשית. המקרא אינו תמים, או כלשונו של הפילוסוף עמנואל לוינס — היהדות היא "דת של מבוגרים". המקרא מכיר בקיומם של יצרים וצרכים אנושיים הגורמים כשלים בקיום הערכים הללו ובהבטחת הזכויות לכול. יתר על כן, יש קושי מהותי, והוא אינו נובע מן החטא ומן הרוע אלא מההתנגשות הטבעית הקיימת בין הערכים והזכויות עצמן.
ההתמודדות בין הערכים ובין הזכויות המתנגשות של יחידים ושל חברות אנושיות נזקקת לכלים שיאפשרו הכרעה במצבי ספק. הכלי האופייני שפיתחה התורה שבעל פה להתמודדות זו הוא ההלכה. ההלכה אמורה להציע את ההכרעות במקומות שבהם הערכים מתנגשים זה עם זה. כך לדוגמה, בדיון בערך החיים מופיעה הפסיקה ש"חייך קודמים לחיי חברך" כאשר המשאבים שבידיך אינם מספיקים להציל גם את זולתך; או "הבא להרגך השכם להרגו" — כאשר ההגנה על חייו של הזולת המאיים עליך מסכנת את חייך שלך. מעבר לסיסמאות הכלליות ישנה גם כניסה לפרטי פרטים של מצבים משתנים. שאלות של סיכון עצמו לצורך הצלת חברו, שימוש בכוח כדי למנוע פגיעה בזולת, הפלת עוברים, תרומת איברים, ועוד. בכל המקרים האלה השיח ההלכתי מבוסס במפורש או במובלע על ערך היסוד של חיי אדם: "שופך דם האדם, באדם דמו יישפך".
הממד האוניברסלי של התורה הוא הממד של ספר בראשית, תורה שניתנה לכל באי עולם, בני אדם ובני נח. זוהי קומת המסד, מערכת הערכים של התורה והיהדות, המקבילה למערכת המודרנית של זכויות אדם אשר אינה נבדלת ממנה באופן מהותי. בקומה השנייה, זו הנקראת "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", מופיע ממד של בחירה בעם ישראל כנושא שליחות אלוהית מיוחדת. כבר לאברהם אבינו נאמר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", ועל כך הוא אמור לזכות בכבוד ובברכה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ". לפני מתן תורה לעם ישראל בהר סיני מופיעה הקדמה הקובעת שנתינת התורה לעם ישראל נעשתה כדי להפכם ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
התפיסה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש מחייבת את עם ישראל במערכת מצוות נוספת ורחבה בהרבה מהמערכת הבסיסית, האוניברסלית, של שבע מצוות בני נח. אמנם תחת הכותרת "שבע מצוות בני נח" נכללות הרבה יותר משבע מצוות, ועדיין — התורה מצווה על עם ישראל מערכת מצוות בהיקף רחב ביותר שאותן אין היא דורשת כלל משאר האומות. התפיסה של הוספה בקדושה של עם ישראל, בד בבד עם הוספה של מצוות, זכויות וחובות ייחודיות, מערערת בראש ובראשונה את ערך השוויון — לא רק ביצירת הבחנה בין ישראל לעמים אלא גם ביצירת הבדלים בתוך עם ישראל, כגון בין כוהנים לישראלים ובין גברים לנשים.
הספר מברר בהרחבה את מושג הקדושה והבחירה בעם ישראל כעם סגולה ואת ההשלכות של תפיסה זו על משנת זכויות האדם. בראש ובראשונה הוא מברר מה טיבם של היחסים בין ישראל לאומות העולם. בקוטב האחד מוצאים מאמרים המביעים זלזול וסלידה מן הגויים בכלל ומעובדי עבודה זרה בפרט, ואילו בקוטב האחר עומדים על כנם המאמרים בדבר ערך האדם, המצויים בתשתית הקיום של האנושות. גם כאן, תפקידה של ההלכה הוא להתוות דרך של איזון בין המתחים הללו.
לתוך הדיון על היחסים בין ישראל לאומות העולם נכנס גם רכיב היסטורי חשוב. הדיון אינו דיון תאורטי־תאולוגי, חף מהקשרים תרבותיים, חברתיים והיסטוריים. ההיסטוריה העקובה מדם של שנאת ישראל לדורותיה הטביעה את חותמה בהגות היהודית ובהלכה וחוללה שבר עמוק באמון באנושיותם של בני נח. חלק גדול מן העמדות הרעיוניות וההלכתיות המייחדות ומצמצמות את היהודים בדל"ת אמותיהם, אגב הבעת איבה גדולה לעמים הסובבים אותם, נגזרו מן הניסיון ההיסטורי המר ולא מן התאוריה האידאלית של התורה. בנסיבות אחרות מפציעה מבין שורות ההלכה גם גישה המשמרת את הקוטב ההומניסטי בַּיחס אל כלל בני האדם.
בהמשכו של הדיון על ממלכת כוהנים וגוי קדוש נבדקים אחד לאחד האתגרים שמציבה תודעת הקדושה על שיח הערכים והזכויות הכלל־אנושי. כך, לדוגמה, ערך חיי אדם נדחה מפני מצוות קידוש השם. מעגלי הקדושה יוצרים הבחנות ומדרג בין בני אדם: בין כוהנים ללוויים וישראלים, בין ישראלים כשרים לגרים ובעלי פגמים בייחוס, בין גברים לנשים, בין בריאים לבעלי מום. ערכי כבוד נדחים מפני מצוות: אין חובה לכבד אב ואם כאשר הם מצַווים לעבור עברה; ערך הזוגיות והנישואין, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", נדחה מפני מצוות העריות והקדושה: איסור נישואין לכוהן עם גרושה, בעיות של עגינוּת, ממזרוּת, מסורבוּת גט — כולם היבטים של התגברות שיח קדושת הנישואין על שיח זכות הזוגיות. שני הנתיבים מוצגים כשני נתיבים מקבילים שאינם נפגשים אלא מתנגשים — הנתיב של "צלם אלוהים", שהוא יסוד תפיסת זכויות האדם, והנתיב של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", המגביל ומצר את הערכים האנושיים האוניברסליים.
כיצד מתמודדות התורה וההלכה עם המתח שבין שני הנתיבים או שתי מערכות החיים המנוגדות? הנחת היסוד היא שלא מדובר במתח וסתירה שבין התורה לבין תרבות חיצונית וזרה לה, אלא במתח פנימי הנובע מקיומם של שני מוקדים הניצבים זה בצד זה בתורה עצמה. ההתמודדות וההכרעה בין שני קטבים מנוגדים היא נשמת אפה של המחשבה התלמודית. היא מבוססת על גישת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים" — שני הצדדים הם אמת, ואי־אפשר להכריע ביניהם הכרעה מוחלטת וכללית. המחלוקת עתידה להתקיים וההכרעות הן פרטניות, לפי הנסיבות והמקרים השונים. אחדות הן הכרעות חד־פעמיות, ואחרות הן הכרעות קבועות לדורות. זוהי אמנות הפסיקה של אישי ההלכה, שברשותם מערך של כלים, מהותיים ופרוצדורליים, להכריע בדבר ההלכה המעשית במקרים של מחלוקת, ספק וקונפליקט.
דוגמה אופיינית היא שאלת המתח שבין האנושיות ללאומיות. המתח הזה מתקיים בהגות, בהלכה, בניסוחי התפילה. כך למשל, התפילה והברכות מלאות בתיאורי ייחודו של עם ישראל, "אשר בחר בנו מכל העמים", ובד בבד הן מלאות בניסוחים של תקווה ותפילה על האנושות כולה — "וכל בני בשר יקראו בשמך". הדיאלקטיקה הערכית באה לידי ביטוי בשאלות הלכתיות פרטניות: אסור לגזול גוי, אבל אין חובה להשיב לו אבדה, ובנסיבות מסוימות המצווה להשיב אבדה לגוי מתוארת כגדולה יותר מן החובה להשיבה ליהודי. נעשות הבחנות בין "עובדי אלילים מכוערים" לבין "אומות הגדורות בדרכי הדתות", ואופי היחסים משתנה בהתאם לנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות. לפי הגישה הדיאלקטית אין מקום לומר שהערכים ההומניסטיים הם ערכים מטה־הלכתיים המשפיעים על פסיקת ההלכה, כפי שמתואר לפעמים בחיבורים העוסקים בפילוסופיה של ההלכה. בעיניי, הערכים ההומניסטיים האוניברסליים הם חלק מגופה של ההגות וההלכה היהודית המקורית, והמפגש המפרה והמאתגר בינם לבין ערכי הקדושה של עם ישראל וייחודו מתקיים בדרך הטיפול המעשית, הקונקרטית והפרטנית האופיינית לשיח ההלכתי, מימי התלמוד ועד זמננו.
כבכל דור ודור גם החברה היהודית והישראלית בת זמננו נדרשת למצוא מחדש את האיזונים הנכונים בין האוניברסלי לפרטיקולרי, בין האנושי ללאומי. הקמתה של מדינת ישראל והגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית מציבות את אתגר ההתמודדות הדיאלקטית בין "ממלכת כוהנים" ל"צלם אלוהים" במוקד השיח על זהותה של הישראליוּת והיהודיוּת בימינו.