על סוף הבדידות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על סוף הבדידות
מכר
מאות
עותקים
על סוף הבדידות
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

על סוף הבדידות

4.8 כוכבים (23 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

בנדיקט ולס

בנדיקט ולס, יליד 1984, הוא סופר גרמני מצליח ועטור פרסים. ספרו על 'סוף הבדידות' זכה להתקבלות נרגשת בארץ ובעולם.

תקציר

ז'יל גדל עם אחיו ואחותו במשפחה מגינה ומטפחת, עד שברגע אחד חרֵב עליהם עולמם והם מאבדים את הוריהם בתאונת דרכים. שלושתם נשלחים לאותה פנימייה, שם מתחילים חייהם החדשים. ז'יל, הצעיר באחים, נותר בעצם לבדו, אחיו מרטי הולך ומסתגר בלימודי המדע שלו ואחותו ליז נשאבת אל חיי הנעורים הסוערים והמסוכסכים. הקשר המשמעותי היחיד שנובט בו באותן שנים הוא עם נערה בשם אלווה, אלא שקשר זה נותר מסתורי ולא שלם ויתפענח רק שנים מאוחר יותר.
 
הרומן "על סוף הבדידות" הוא רומן רגיש וסוחף על חייה של משפחה אחת. כתיבתו של בנדיקט וֵלְס כנה וישירה וגורמת לנו לחוש כאילו היינו חלק ממשי מחיי הדמויות. אנו חווים עמן את ילדותן ובגרותן, צער ושמחה, את העליות והמורדות בקשרי המשפחה ואת סיפור האהבה המיוחד והמרגש של ז'יל, עד סופו, ועד סוף בדידותו.  
 
הרומן זוכה להצלחה גדולה בגרמניה ומתורגם ליותר מ-20 שפות.
 
בנדיקט וֵלְס, יליד מינכן, 1984, מתגורר כיום בברלין. "על סוף הבדידות" הוא ספרו הרביעי ועליו זכה בפרסים ספרותיים רבים.

פרק ראשון

אני מכיר את המוות כבר מזמן, אבל עכשיו גם המוות מכיר אותי.
אני פוקח עיניים בזהירות, ממצמץ פעמים אחדות. האפלה מחווירה לאִטה. חדר ריק, מואר רק בהבהובים ירוקים ואדומים של מכשירים קטנים ובפס האור שחודר מבעד לדלת הפתוחה כדי סדק. דממת לילה של בית חולים.
אני מרגיש כאילו התעוררתי מחלום שנמשך ימים רבים. כאב עמום, חמים ברגל ימין, בבטן, בחזה. בראשי זמזום רפה שהולך ומתחזק. בהדרגה אני קולט מה לבטח קרה.
שרדתי.
תמונות עולות. אני יוצא מהעיר על האופנוע, מאיץ, לפנַי העיקול. הגלגלים מאבדים אחיזה, אני רואה את העץ בא לקראתי, מנסה לשווא לחמוק, עוצם עיניים...
מה הציל אותי?
אני מציץ מטה אל גופי. תומך צוואר, רגל ימין מקובעת, כנראה גבס, עצם הבריח חבושה. לפני התאונה הייתי בכושר טוב, אפילו טוב מאוד לגילי. אולי זה עזר לי.
לפני התאונה... האם זה לא היה משהו אחר לגמרי? אבל אני לא רוצה להיזכר בזה. אני מעדיף לחשוב על היום שבו לימדתי את הילדים להקפיץ אבן על המים. על ידיו המנופפות של אחי כשהתווכח אִתי. על הנסיעה לאיטליה עם אשתי ואיך מוקדם בבוקר טיילנו לאורך מפרץ בחוף אָמַלפי, בשעה שמסביבנו היום עלה והים הקציף מעדנות כנגד הסלעים...
אני נרדם. בחלום אנחנו עומדים במרפסת. היא נועצת בי מבט חודר, כאילו ראתה דרכי. בסנטרה היא מורה על החצר הפנימית, ששם הילדים שלנו בדיוק משחקים עם ילדי השכנים. בזמן שהבת שלנו מטפסת באומץ על חומה, הבן נשאר מאחור ורק מתבונן באחרים.
״הוא קיבל את זה ממך,״ היא אומרת.
אני שומע אותה צוחקת ושולח יד אל ידה...

בנדיקט ולס

בנדיקט ולס, יליד 1984, הוא סופר גרמני מצליח ועטור פרסים. ספרו על 'סוף הבדידות' זכה להתקבלות נרגשת בארץ ובעולם.

סקירות וביקורות

"על סוף הבדידות": חוויית קריאה נעימה, אך בלי לרדת לעומק הטראומה עומר גולדמן הארץ 02/10/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

"על סוף הבדידות": חוויית קריאה נעימה, אך בלי לרדת לעומק הטראומה עומר גולדמן הארץ 02/10/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
על סוף הבדידות בנדיקט ולס
אני מכיר את המוות כבר מזמן, אבל עכשיו גם המוות מכיר אותי.
אני פוקח עיניים בזהירות, ממצמץ פעמים אחדות. האפלה מחווירה לאִטה. חדר ריק, מואר רק בהבהובים ירוקים ואדומים של מכשירים קטנים ובפס האור שחודר מבעד לדלת הפתוחה כדי סדק. דממת לילה של בית חולים.
אני מרגיש כאילו התעוררתי מחלום שנמשך ימים רבים. כאב עמום, חמים ברגל ימין, בבטן, בחזה. בראשי זמזום רפה שהולך ומתחזק. בהדרגה אני קולט מה לבטח קרה.
שרדתי.
תמונות עולות. אני יוצא מהעיר על האופנוע, מאיץ, לפנַי העיקול. הגלגלים מאבדים אחיזה, אני רואה את העץ בא לקראתי, מנסה לשווא לחמוק, עוצם עיניים...
מה הציל אותי?
אני מציץ מטה אל גופי. תומך צוואר, רגל ימין מקובעת, כנראה גבס, עצם הבריח חבושה. לפני התאונה הייתי בכושר טוב, אפילו טוב מאוד לגילי. אולי זה עזר לי.
לפני התאונה... האם זה לא היה משהו אחר לגמרי? אבל אני לא רוצה להיזכר בזה. אני מעדיף לחשוב על היום שבו לימדתי את הילדים להקפיץ אבן על המים. על ידיו המנופפות של אחי כשהתווכח אִתי. על הנסיעה לאיטליה עם אשתי ואיך מוקדם בבוקר טיילנו לאורך מפרץ בחוף אָמַלפי, בשעה שמסביבנו היום עלה והים הקציף מעדנות כנגד הסלעים...
אני נרדם. בחלום אנחנו עומדים במרפסת. היא נועצת בי מבט חודר, כאילו ראתה דרכי. בסנטרה היא מורה על החצר הפנימית, ששם הילדים שלנו בדיוק משחקים עם ילדי השכנים. בזמן שהבת שלנו מטפסת באומץ על חומה, הבן נשאר מאחור ורק מתבונן באחרים.
״הוא קיבל את זה ממך,״ היא אומרת.
אני שומע אותה צוחקת ושולח יד אל ידה...