מנהרת הזמן 70 - המעוז האחרון ברפת של דבורה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 70 - המעוז האחרון ברפת של דבורה
הוספה למועדפים

מנהרת הזמן 70 - המעוז האחרון ברפת של דבורה

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

בְּשָׁלוֹשׁ‭ ‬בַּלַּיְלָה‭ ‬אָמַר‭ ‬לִי‭ ‬קוֹל‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִשָּׁה‭ ‬לָלֶכֶת‭ ‬לַמְּעָרָה‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬וּלְהַגִּיד‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬לְעֵדֶן‭, ‬הַשָּׁכֵן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬שֶׁעָבַר‭ ‬לְגוּר‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭. ‬אָז‭ ‬הִתְקַשַּׁרְתִּי‭ ‬לְשָׁרוֹן‭, ‬וְיַחַד‭ ‬הָלַכְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭. ‬ וְהִנֵּה‭ ‬אֲנַחְנוּ‭, ‬יְלָדִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַיּוֹם‭, ‬עִם‭ ‬מַחְשֵׁב‭ ‬וְטֶלֶפוֹן‭ ‬נַיָּד‭, ‬מַגִּיעִים‭ ‬אֶל‭... ‬יָכוֹל‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬שֶׁמָּה‭ ‬שֶׁרָאִינוּ‭ ‬הָיָה‭ ‬פְּעֻלָּה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַצּוֹפִים‭? ‬נִרְאֶה‭ ‬לִי‭ ‬שֶׁטָּעִינוּ‭ ‬בְּגָדוֹל‭.‬
 
 אוּלַי‭ ‬לֹא‭ ‬תַּאֲמִינוּ‭, ‬אֲבָל‭ ‬זֶה‭ ‬סִפּוּר‭ ‬שֶׁמֻּזְכָּרוֹת‭ ‬בּוֹ‭ ‬רוּחוֹת‭ ‬רְפָאִים‭ ‬וּמֻזְכָּרִים‭ ‬בּוֹ‭ ‬זוֹמְבִּים‭, ‬אֲבָל‭ ‬הוּא‭ ‬הִתְרַחֵשׁ‭ ‬בֶּאֱמֶת‭, ‬הוּא‭ ‬לֹא‭ ‬סֶרֶט‭ ‬וְהוּא‭ ‬לֹא‭ ‬חֲלוֹם‭.‬ אֲנִי‭ ‬הָיִיתִי‭ ‬פָּצוּעַ‭ ‬בָּרֹאשׁ‭ ‬לְאַחַר‭ ‬שֶׁהִכּוּ‭ ‬אוֹתִי‭ ‬וּבָעֲטוּ‭ ‬בִּי‭, ‬וְיָרַד‭ ‬לִי‭ ‬דָּם‭ ‬וְלֹא‭ ‬קֶטְשׁוֹפּ‭. ‬כָּךְ‭ ‬הִצְטָרַפְתִּי‭ ‬אֶל‭ ‬הַתּוֹשָׁבִים‭ ‬שֶׁהִתְכַּנְּסוּ‭ ‬בָּרֶפֶת‭ ‬שֶׁל‭ ‬דְּבוֹרָה‭. ‬זֶה‭ ‬הָיָה‭ ‬הַמָּעוֹז‭ ‬הָאַחֲרוֹן‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭, ‬אַחֲרֵי‭ ‬שֶׁהַפּוֹרְעִים‭ ‬הִתְנַפְּלוּ‭ ‬עַל‭ ‬הַיִּשּׁוּב‭ ‬וְרָצוּ‭ ‬לְהַעֲלוֹת‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬בָּאֵשׁ‭. ‬הָרוֹפֵא‭ ‬אִרְגֵּן‭ ‬אֶת‭ ‬הַהֲגָנָה‭ ‬וְטִפֵּל‭ ‬בִּי‭, ‬אֲבָל‭ ‬אָז‭ ‬הוּא‭ ‬נִקְרָא‭ ‬לְטַפֵּל‭ ‬בְּאַחַד‭ ‬הַפּוֹרְעִים‭ ‬שֶׁנִּפְצַע‭. ‬אִם‭ ‬רַק‭ ‬הָיִינוּ‭ ‬מַצְלִיחִים‭ ‬לְשַׁכְנֵעַ‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬שֶׁלֹּא‭ ‬יֵלֵךְ‭...‬

פרק ראשון

פֶּרֶק א 
שֶׁבּוֹ עֵדֶן עוֹבֵר דִּירָה
 
אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל עֵדֶן עַמִּיקָם.
עֵדֶן הוּא שָׁכֵן שֶׁלִּי, גָּר בְּדִירָה מֵעָלֵינוּ, צָעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה וַאֲנַחְנוּ חֲבֵרִים דֵּי טוֹבִים. בְּבֵית־הַסֵּפֶר אֲנַחְנוּ כִּמְעַט לֹא נִפְגָּשִׁים, כִּי הוּא לוֹמֵד בְּכִתָּה אַחֶרֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לוֹ, הוּא יוֹרֵד אֵלַי; וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי, אֲנִי עוֹלֶה אֵלָיו. לְמַזָּלֵנוּ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָם מִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב, לָכֵן לֹא יוֹצֵא לָנוּ לְהִתְוַכֵּחַ אוֹ לָרִיב. אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֲפִלּוּ רִיב אֶחָד שֶׁהָיָה לִי עִם עֵדֶן.
לְדַעְתִּי, הִתְחַלְנוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים בְּעֶרֶךְ בְּגִיל אַרְבַּע. אַחַר כָּךְ גַּם הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ נִהְיוּ חֲבֵרִים, וְעֵרָן אָחִי הִתְחַבֵּר עִם עֹפְרִי, אֲחוֹתוֹ שֶׁל עֵדֶן שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ. לֹא עוֹבֵר חֹדֶשׁ בְּלִי שֶׁנֹּאכַל אֲרוּחַת שִׁשִּׁי מְשֻׁתֶּפֶת, פַּעַם אֵצֶל מִשְׁפַּחַת עַמִּיקָם וּפַעַם אֶצְלֵנוּ. בְּקִצּוּר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר מְבִינִים, מְדֻבָּר פֹּה בִּקְשָׁרִים מַמָּשׁ טוֹבִים.
וְלָמָּה נִזְכַּרְתִּי פִּתְאוֹם לְסַפֵּר לָכֶם עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת עַמִּיקָם? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וְדֵי עֲצוּבָה: הֵם עָבְרוּ דִּירָה וְעָזְבוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם. לָמָּה? כִּי עֹמֶר, אַבָּא שֶׁל עֵדֶן, קִבֵּל עֲבוֹדָה בַּדָּרוֹם. וּלְאָן הֵם עָבְרוּ? לְמָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ בְּאֵר־טוּבְיָה.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹדַע לְעֵדֶן שֶׁהוּא עוֹמֵד לַעֲבוֹר דִּירָה, אֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי. אִמָּא שֶׁלּוֹ, עֲנָת, בָּאָה בְּבֶכִי אֶל אִמָּא שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אִמָּא שֶׁלִּי חָשְׁבָה שֶׁמִּישֶׁהוּ חוֹלֶה. אִמָּא שֶׁל עֵדֶן כָּל כָּךְ בָּכְתָה, עַד שֶׁגַּם לִי הָיָה נִדְמֶה שֶׁקָּרָה אָסוֹן. אִמָּא חִבְּקָה אֶת עֲנָת וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בַּמִּטְבָּח. הִיא הֵכִינָה לָהּ לִימוֹנָדָה וְהִגִּישָׁה לָהּ קֻפְסַת טִישׁוּ. וְאָז אֵיכְשֶׁהוּ עֲנָת נִרְגְּעָה וְאָמְרָה:
״וְזֶה אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁהִשְׁקַעְתִּי בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ...״
״לֹא נוֹרָא,״ אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה, ״תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.״
בַּשְּׁנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הֵבַנְתִּי עַל מָה הִיא מְדַבֶּרֶת. מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת לֹא חָזַרְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֶלָּא נֶעֱמַדְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן. וְאָז קָלַטְתִּי שֶׁעֲנָת מְדַבֶּרֶת עַל מַעֲבַר דִּירָה. הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת אֲפִלּוּ לַחְשׁוֹב עַל זֶה. הִיא בֶּאֱמֶת הִשְׁקִיעָה הָמוֹן בַּדִּירָה. עֲנָת הִיא מְעַצֶּבֶת־פְּנִים וְהִיא שִׁנְּתָה אֶת הַדִּירָה לְגַמְרֵי. כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס אֲלֵיהֶם אוֹמֵר שֶׁהִיא הָפְכָה אוֹתָהּ לְאַרְמוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ.
אָז עַכְשָׁיו לְהַעֲבִיר אֶת הָאַרְמוֹן הַזֶּה לְיָדָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר?
בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְעַכַּבְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מֵבִין נָכוֹן מָה קוֹרֶה, וְאַחַר כָּךְ יָצָאתִי מֵהַבַּיִת וְעָלִיתִי אֶל עֵדֶן וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד לַעֲבוֹר דִּירָה.
עֵדֶן הָיָה בְּהֶלֶם. קֹדֶם כֹּל הוּא לֹא הֵבִין אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ לְפָנָיו מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר אֵלָיו. אַחַר כָּךְ הוּא כָּעַס נוֹרָא עַל הוֹרָיו שֶׁהִסְתִּירוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר כָּזֶה. בַּשָּׁלָב הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן הוּא בָּכָה. הוּא אָמַר שֶׁ״בַּיִת כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ לֹא עוֹזְבִים״. בְּכַעַס גָּדוֹל הוּא יָרַד אֶל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, מָצָא אֶת אִמּוֹ מְשׂוֹחַחַת עִם אִמָּא שֶׁלִּי וְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ. בַּשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן הוּא אִיֵּם לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם, גַּם אִם הוֹרָיו יַעַזְבוּ. הוּא אָמַר שֶׁהוּא יָגֵן בְּגוּפוֹ עַל הַדִּירָה שֶׁלָּהֶם וְלֹא יְאַפְשֵׁר לָהֶם לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ לְיָדָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁל עֵדֶן בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא הֶחְרִים אֶת הוֹרָיו וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לִישׁוֹן אֶצְלִי. שָׁכַבְנוּ זֶה לְיַד זֶה, וְהוּא דִּבֵּר בְּאַהֲבָה עַל הַבַּיִת וְעַל הַחֲבֵרִים. הוּא אָמַר שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ לִמְכּוֹר אֶת הַבַּיִת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, זֶה נוֹרָא. אֵיךְ הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַחְשׁוֹב שֶׁיֶּלֶד אַחֵר יֵרֵד אֵלַי כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְשַׁעֲמֵם, וִישַׂחֵק אִתִּי בְּמִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב?
לָכֶם אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת, שֶׁבָּכִיתִי יַחַד עִם עֵדֶן. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלַּעֲבוֹר לְמָקוֹם אַחֵר זֶה מַפְחִיד, וְשָׂמַחְתִּי מְאוֹד שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא מִתְכַּוְנִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה. מוּבָן שֶׁאִם נִמְאַס לְךָ מֵהַבַּיִת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה שׂוֹנֵא אוֹתוֹ וְרוֹצֶה מְאוֹד לַעֲזוֹב אוֹתוֹ, זֶה בְּסֵדֶר. אֲבָל אִם מַכְרִיחִים אוֹתְךָ? תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ קָמִים בַּבֹּקֶר וּמוֹדִיעִים לִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים לַצָּפוֹן. מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה? מָה שָׁרוֹן הָיְתָה עוֹשָׂה? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהִיא הָיְתָה מְגַיֶּסֶת חָבֵר אַחֵר שֶׁיָּבוֹא אִתָּהּ לַמְּעָרָה וְיַחְזֹר אִתָּהּ אָחוֹרָה בַּזְּמַן?
בַּבֹּקֶר, אַחֲרֵי שֶׁעֵדֶן עָזַב, הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה וְלַחְשׁוֹב מַחְשָׁבוֹת עֲצוּבוֹת שֶׁקְּשׁוּרוֹת בַּעֲזִיבַת בָּתִּים. אַחַר כָּךְ קַמְתִּי וְהֶחְלַטְתִּי לִבְדּוֹק אֵיפֹה נִמְצֵאת בְּאֵר־טוּבְיָה הַזֹּאת וְכַמָּה הִיא רְחוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם.
בַּוִיקִיפֶּדְיָה מָצָאתִי שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה נִמְצֵאת לְיַד קִרְיַת־מַלְאָכִי, אֲבָל לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג אֵיפֹה קִרְיַת־מַלְאָכִי נִמְצֵאת. בַּמַּפָּה רָאִיתִי שֶׁהִיא דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית לְאַשְׁדּוֹד. לָמַדְתִּי שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּאֵר־טוּבְיָה הוּקְמָה בִּשְׁנַת 1888 וְאָז בִּכְלָל קָרְאוּ לָהּ קוֹסְטִינָה, עַל שֵׁם הַכְּפָר הָעֲרָבִי הַקָּרוֹב קַסְטִינָה.
וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת מָה פֵּרוּשׁ ״בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה״, הֲרֵי בְּדֶרֶךְ כְּלָל יִשּׁוּבִים לֹא קָמִים פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה יוֹצֵאת דֹּפֶן. הִיא הוּקְמָה כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל רַק בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּקְמָה קָרְאוּ לָהּ בְּאֵר־טוּבְיָה, מִפְּנֵי שֶׁבַּמָּקוֹם הָיְתָה בְּאֵר מַיִם. לִבְאֵר הַמַּיִם הַזֹּאת קָרְאוּ בַּעֲרָבִית בִּיר אָ־תַעַבֶּיֶה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּעִבְרִית ״בְּאֵר הָעֲיֵפָה״. אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי עַל הַשֵּׁם, כִּי לֹא אֲנִי נָתַתִּי לַבְּאֵר הַזֹּאת אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁהַכַּוָנָה הִיא שֶׁהַבְּאֵר שַׁיֶּכֶת לְאֵיזוֹ אִשָּׁה עֲיֵפָה אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן.
אֲבָל לָמָּה הוּקְמָה בְּאֵר־טוּבְיָה כַּמָּה פְּעָמִים?
כִּי הִיא נִנְטְשָׁה.
וּמִי נָטַשׁ אוֹתָהּ?
הַתּוֹשָׁבִים שֶׁלָּהּ.
לָמָּה?
חַכּוּ שְׁנִיָּה, תְּנוּ לִי לִקְרוֹא. אֲנִי לֹא קוֹרֵא כָּל כָּךְ מַהֵר.
בּוֹאוּ נַחְזֹר לַהַתְחָלָה. בִּשְׁנַת 1888 הַטּוּרְקִים שָׁלְטוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּקְמָה קוֹסְטִינָה, שֶׁהִיא בְּאֵר־טוּבְיָה, הָיָה מַמָּשׁ נִדָּח. מִי שֶׁתָּרַם אֶת הַכֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הָאֲדָמוֹת שֶׁל בְּאֵר־טוּבְיָה הָיָה הֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד הַיְּהוּדִי. הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד הֶעָשִׁיר הָיָה נַדְבָן, וְהוּא תָּרַם חֵלֶק מֵהַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ לְהִתְיַשְּׁבוּת יְהוּדִית בָּאָרֶץ. וּבֶאֱמֶת, בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאָרֶץ יֵשׁ יִשּׁוּבִים שֶׁהַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד עָזַר בַּהֲקָמָתָם.
בַּכֶּסֶף שֶׁל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד נִקְנָה שֶׁטַח אֲדָמָה גָּדוֹל וְרֵיק, אֲבָל לַמִּתְיַשְּׁבִים שֶׁהוּא גִּיֵּס לָבוֹא לָגוּר שָׁם וְלַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה הָיְתָה בְּעָיָה. לְפִי הַחֻקִּים שֶׁל הַטּוּרְקִים, נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת בָּתִּים חֲדָשִׁים בַּמּוֹשָׁבוֹת הַחֲדָשׁוֹת. לְעֻמַּת זֹאת הָיָה מֻתָּר לָהֶם לִבְנוֹת רְפָתוֹת לְפָרוֹת. לָכֵן הָאַחְרַאי, שֶׁנִּשְׁלַח מִטַּעַם רוֹטְשִׁילְד לְפַקֵּחַ עַל הָעִנְיָנִים, הָיָה חַיָּב לְסַדֵּר אֶת הַטּוּרְקִים. אֵיךְ? הָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה לִבְנוֹת לַמִּתְיַשְּׁבִים בָּתִּים שֶׁיֵּ רָאוּ כְּמוֹ רְפָתוֹת.
מַגְנִיב, לֹא?
אֲבָל זֶה לֹא הַכֹּל. לַטּוּרְקִים הָיָה עוֹד חֹק: אִם הֻנַּח גַּג עַל מִבְנֶה, הָיָה אָסוּר לַהֲרוֹס אוֹתוֹ. מָה עָשָׂה הָאַחְרַאי מִטַּעֲמוֹ שֶׁל רוֹטְשִׁילְד? הוּא הִזְמִין צְרִיפֵי עֵץ מֵהַנַּגָּרִיּוֹת שֶׁהָיוּ בַּמּוֹשָׁבָה רִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן. הַנַּגָּרִים שֶׁבָּנוּ אֶת הַצְּרִיפִים פֵּרְקוּ אוֹתָם. כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן, יָצְאָה שַׁיָּרָה שֶׁל עֲגָלוֹת לְכִווּן בְּאֵר־טוּבְיָה, כְּלוֹמַר לְכִווּן קוֹסְטִינָה. עַל הָעֲגָלוֹת הָיוּ מֻנָּחִים הַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים וּלְצַד הָעֶגְלוֹנִים, בַּעֲלֵי הָעֲגָלוֹת, יָשְׁבוּ הַנַּגָּרִים שֶׁהָיוּ אֲמוּרִים לְהַרְכִּיב אֶת הַצְּרִיפִים.
קְטָעִים, לֹא?
בִּמְהִירוּת הַבָּזָק הַנַּגָּרִים הוֹרִידוּ מֵהָעֲגָלוֹת אֶת הַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים, הִרְכִּיבוּ אוֹתָם וְהִנִּיחוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַגַּגּוֹת - וְאָז כְּבָר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲרוֹס אוֹתָם.
וְחוּץ מִזֶּה הֵם הִתְחִילוּ לִבְנוֹת מִבְנֵי אֶבֶן וְאָמְרוּ שֶׁאֵלֶּה רְפָתוֹת.
כָּאן אֶעֱצֹר שְׁנִיָּה כְּדֵי לְהִתְוַדּוֹת: כָּל הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה עִנְיְנוּ אוֹתִי, כִּי כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים אֲנִי חוֹבֵב הִיסְטוֹרְיָה. אֲבָל בְּתוֹר חָבֵר שֶׁל עֵדֶן, הֲרֵי הָיִיתִי אָמוּר לִבְדּוֹק מָה הוֹלֵךְ בִּבְאֵר־טוּבְיָה הַיּוֹם, מִי יִהְיוּ הַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ, בְּאֵיזֶה בֵּית־סֵפֶר הוּא יִלְמַד וְעוֹד פְּרָטִים כָּאֵלֶּה. לָכֵן הִתְגַּבַּרְתִּי עַל הַתַּחְבִּיב שֶׁלִּי, הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַנַּגָּרִים עִם הָעֶגְלוֹנִים וְהַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים בִּשְׁנַת 1888, הִמְשַׁכְתִּי לִקְרוֹא וְצָפִיתִי בַּתְּמוּנוֹת שֶׁצֻּלְּמוּ בַּמָּקוֹם.
לָמַדְתִּי שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה נֶחְשְׁבָה לְמוֹשָׁב, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמָּקוֹם הוּקַם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא הָיָה מוֹשָׁבָה. אִם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין מוֹשָׁב לְמוֹשָׁבָה, זֶה הָיָה מִפְּנֵי שֶׁעֵדֶן הִתְקַשֵּׁר וְהִרְחִיק אוֹתִי מֵהַמַּחְשֵׁב.
״הַיי דָּן,״ הוּא אָמַר.
״הַיי עֵדֶן,״ עָנִיתִי.
״אָחִי, לֹא תַּאֲמִין מָה הוֹלֵךְ פֹּה,״ הוּא נִשְׁמַע מוּזָר.
״מָה הוֹלֵךְ?״
״אַחַד הַיְּלָדִים סִפֵּר לִי שֶׁמִּסְתּוֹבְבוֹת פֹּה רוּחוֹת רְפָאִים...״
״רוּחוֹת רְפָאִים???״ קָרָאתִי.
״הוּא אָמַר שֶׁאֵלֶּה רוּחוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ כָּאן וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם מִפֹּה, וּבִגְלַל הַגַּעְגּוּעִים הֵם חוֹזְרִים הֵנָּה בַּלֵּילוֹת.״
״בַּלֵּילוֹת?״
״אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁרוּחוֹת רְפָאִים מוֹפִיעוֹת רַק בַּלַּיְלָה?״
״הָאֱמֶת...״ הָיִיתִי נָבוֹךְ, ״אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי רוּחַ רְפָאִים.״
״אַתָּה אוּלַי לֹא, אֲבָל הַיֶּלֶד שֶׁגָּר בַּבַּיִת מִמּוּל כֵּן. הוּא אָמַר לִי בְּפֵרוּשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת בַּלֵּילוֹת וּמִסְתּוֹבֶבֶת בְּדִיּוּק בָּאֵזוֹר שֶׁל הַבַּיִת שֶׁעָבַרְנוּ אֵלָיו.״
״מִי מִסְתּוֹבֶבֶת?״ לְרֶגַע לֹא הֵבַנְתִּי.
״הָרוּחַ...״
״וּמָה הִיא עוֹשָׂה?״
״אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,״ הוּא נִשְׁמַע לָחוּץ, ״עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְבָרֵר. פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי, נַגִּיד, תְּשַׁכְנֵעַ אֶת אִמָּא שֶׁלְּךָ וְתָבוֹאוּ לְהַחְזִיר אוֹתִי לִירוּשָׁלַיִם? אֲנִי לֹא צָרִיךְ עֲסָקִים עִם רוּחוֹת רְפָאִים. אֲנִי רוֹצֶה לִבְרוֹחַ מִכָּאן.״
״אַתָּה מִתְכַּוֵן שֶׁנָּבוֹא עַכְשָׁיו?״
״בָּרוּר.״
״אִמָּא שֶׁלִּי לֹא בַּבַּיִת, וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ. הִיא לֹא תַּסְכִּים.״
״וְאִם תַּסְבִּיר לָהּ שֶׁיֵּשׁ פֹּה רוּחַ רְפָאִים?״
״הִיא לֹא תַּאֲמִין.״
עֵדֶן הִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ.
״תַּקְשִׁיב,״ הוּא לָחַשׁ, ״אֲנִי מַמָּשׁ רוֹעֵד מִפַּחַד. בַּחַיִּים לֹא יָשַׁנְתִּי בְּחֶדֶר אֶחָד עִם רוּחַ רְפָאִים וַאֲנִי מָה־זֶה מְבֻלְבָּל... כְּאִלּוּ... מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת אִם הִיא תּוֹפִיעַ?״
נָשַׁמְתִּי עָמֹק.
״קֹדֶם כֹּל תִּתְכַּסֶּה בְּסָדִין מֵעַל הָרֹאשׁ,״ הִצַּעְתִּי לוֹ, ״וְאַחַר כָּךְ תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מָה הִיא רוֹצָה וּמִי הִיא. אוּלַי הִיא רוּחַ רְפָאִים יְדִידוּתִית.״
״וְאִם הִיא לֹא תַּעֲנֶה?״
״תִּתְקַשֵּׁר אֵלַי מִיָּד.״
״בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?״
״בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.״
״וְאִם תִּישַׁן?״
״אֲנִי אַנִּיחַ אֶת הַטֶּלֶפוֹן לְיָדִי בַּמִּטָּה.״
 
״אוֹקֵיי.״
״יָאלְלָה בַּיי, נְדַבֵּר מָחָר,״ נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ. ״וּכְשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ, תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא וּמָה הִיא רוֹצָה, וְתִהְיֶה מְנֻמָּס, וְתִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ, אָחִי. וְאַל תִּשְׁכַּח לְכַסּוֹת אֶת הָרֹאשׁ בַּסָּדִין. רוּחוֹת רְפָאִים לֹא מִתְקָרְבוֹת אֶל מִי שֶׁמְּכֻסֶּה,״ אֶת הָרַעֲיוֹן הָאַחֲרוֹן הַזֶּה סְתָם הִמְצֵאתִי בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה.
אַחַר כָּךְ נִתַּקְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה וְחָזַרְתִּי לַמַּחְשֵׁב, אֲבָל עַכְשָׁיו כְּבָר לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל בְּאֵר־טוּבְיָה וְלֹא חִפַּשְׂתִּי לָדַעַת מָה קָרָה לַנַּגָּרִים וְלָעֶגְלוֹנִים אוֹ מָה קוֹרֶה שָׁם הַיּוֹם. בִּמְקוֹם זֶה הֶחְלַטְתִּי לְחַפֵּשׂ קְצָת מֵידָע עַל רוּחוֹת רְפָאִים שֶׁיּוֹצְאוֹת בַּלֵּילוֹת לְבַקֵּר בְּבָתִּים.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

מנהרת הזמן 70 - המעוז האחרון ברפת של דבורה גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א 
שֶׁבּוֹ עֵדֶן עוֹבֵר דִּירָה
 
אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל עֵדֶן עַמִּיקָם.
עֵדֶן הוּא שָׁכֵן שֶׁלִּי, גָּר בְּדִירָה מֵעָלֵינוּ, צָעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁנָה וַאֲנַחְנוּ חֲבֵרִים דֵּי טוֹבִים. בְּבֵית־הַסֵּפֶר אֲנַחְנוּ כִּמְעַט לֹא נִפְגָּשִׁים, כִּי הוּא לוֹמֵד בְּכִתָּה אַחֶרֶת. אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לוֹ, הוּא יוֹרֵד אֵלַי; וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי, אֲנִי עוֹלֶה אֵלָיו. לְמַזָּלֵנוּ אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָם מִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב, לָכֵן לֹא יוֹצֵא לָנוּ לְהִתְוַכֵּחַ אוֹ לָרִיב. אֲנִי לֹא זוֹכֵר אֲפִלּוּ רִיב אֶחָד שֶׁהָיָה לִי עִם עֵדֶן.
לְדַעְתִּי, הִתְחַלְנוּ לִהְיוֹת חֲבֵרִים בְּעֶרֶךְ בְּגִיל אַרְבַּע. אַחַר כָּךְ גַּם הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ נִהְיוּ חֲבֵרִים, וְעֵרָן אָחִי הִתְחַבֵּר עִם עֹפְרִי, אֲחוֹתוֹ שֶׁל עֵדֶן שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ. לֹא עוֹבֵר חֹדֶשׁ בְּלִי שֶׁנֹּאכַל אֲרוּחַת שִׁשִּׁי מְשֻׁתֶּפֶת, פַּעַם אֵצֶל מִשְׁפַּחַת עַמִּיקָם וּפַעַם אֶצְלֵנוּ. בְּקִצּוּר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר מְבִינִים, מְדֻבָּר פֹּה בִּקְשָׁרִים מַמָּשׁ טוֹבִים.
וְלָמָּה נִזְכַּרְתִּי פִּתְאוֹם לְסַפֵּר לָכֶם עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחַת עַמִּיקָם? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה וְדֵי עֲצוּבָה: הֵם עָבְרוּ דִּירָה וְעָזְבוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם. לָמָּה? כִּי עֹמֶר, אַבָּא שֶׁל עֵדֶן, קִבֵּל עֲבוֹדָה בַּדָּרוֹם. וּלְאָן הֵם עָבְרוּ? לְמָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ בְּאֵר־טוּבְיָה.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹדַע לְעֵדֶן שֶׁהוּא עוֹמֵד לַעֲבוֹר דִּירָה, אֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי. אִמָּא שֶׁלּוֹ, עֲנָת, בָּאָה בְּבֶכִי אֶל אִמָּא שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אִמָּא שֶׁלִּי חָשְׁבָה שֶׁמִּישֶׁהוּ חוֹלֶה. אִמָּא שֶׁל עֵדֶן כָּל כָּךְ בָּכְתָה, עַד שֶׁגַּם לִי הָיָה נִדְמֶה שֶׁקָּרָה אָסוֹן. אִמָּא חִבְּקָה אֶת עֲנָת וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ בַּמִּטְבָּח. הִיא הֵכִינָה לָהּ לִימוֹנָדָה וְהִגִּישָׁה לָהּ קֻפְסַת טִישׁוּ. וְאָז אֵיכְשֶׁהוּ עֲנָת נִרְגְּעָה וְאָמְרָה:
״וְזֶה אַחֲרֵי כָּל מָה שֶׁהִשְׁקַעְתִּי בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ...״
״לֹא נוֹרָא,״ אִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה, ״תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.״
בַּשְּׁנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הֵבַנְתִּי עַל מָה הִיא מְדַבֶּרֶת. מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת לֹא חָזַרְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי אֶלָּא נֶעֱמַדְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן. וְאָז קָלַטְתִּי שֶׁעֲנָת מְדַבֶּרֶת עַל מַעֲבַר דִּירָה. הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת אֲפִלּוּ לַחְשׁוֹב עַל זֶה. הִיא בֶּאֱמֶת הִשְׁקִיעָה הָמוֹן בַּדִּירָה. עֲנָת הִיא מְעַצֶּבֶת־פְּנִים וְהִיא שִׁנְּתָה אֶת הַדִּירָה לְגַמְרֵי. כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס אֲלֵיהֶם אוֹמֵר שֶׁהִיא הָפְכָה אוֹתָהּ לְאַרְמוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ.
אָז עַכְשָׁיו לְהַעֲבִיר אֶת הָאַרְמוֹן הַזֶּה לְיָדָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר?
בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְעַכַּבְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁאֲנִי מֵבִין נָכוֹן מָה קוֹרֶה, וְאַחַר כָּךְ יָצָאתִי מֵהַבַּיִת וְעָלִיתִי אֶל עֵדֶן וְסִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד לַעֲבוֹר דִּירָה.
עֵדֶן הָיָה בְּהֶלֶם. קֹדֶם כֹּל הוּא לֹא הֵבִין אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ לְפָנָיו מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר אֵלָיו. אַחַר כָּךְ הוּא כָּעַס נוֹרָא עַל הוֹרָיו שֶׁהִסְתִּירוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר כָּזֶה. בַּשָּׁלָב הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן הוּא בָּכָה. הוּא אָמַר שֶׁ״בַּיִת כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ לֹא עוֹזְבִים״. בְּכַעַס גָּדוֹל הוּא יָרַד אֶל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, מָצָא אֶת אִמּוֹ מְשׂוֹחַחַת עִם אִמָּא שֶׁלִּי וְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ. בַּשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן הוּא אִיֵּם לְהִשָּׁאֵר בִּירוּשָׁלַיִם, גַּם אִם הוֹרָיו יַעַזְבוּ. הוּא אָמַר שֶׁהוּא יָגֵן בְּגוּפוֹ עַל הַדִּירָה שֶׁלָּהֶם וְלֹא יְאַפְשֵׁר לָהֶם לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ לְיָדָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן שֶׁל עֵדֶן בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא הֶחְרִים אֶת הוֹרָיו וּבִקֵּשׁ רְשׁוּת לִישׁוֹן אֶצְלִי. שָׁכַבְנוּ זֶה לְיַד זֶה, וְהוּא דִּבֵּר בְּאַהֲבָה עַל הַבַּיִת וְעַל הַחֲבֵרִים. הוּא אָמַר שֶׁמִּבְּחִינָתוֹ לִמְכּוֹר אֶת הַבַּיִת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, זֶה נוֹרָא. אֵיךְ הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַחְשׁוֹב שֶׁיֶּלֶד אַחֵר יֵרֵד אֵלַי כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ מְשַׁעֲמֵם, וִישַׂחֵק אִתִּי בְּמִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב?
לָכֶם אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת, שֶׁבָּכִיתִי יַחַד עִם עֵדֶן. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁלַּעֲבוֹר לְמָקוֹם אַחֵר זֶה מַפְחִיד, וְשָׂמַחְתִּי מְאוֹד שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא מִתְכַּוְנִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה. מוּבָן שֶׁאִם נִמְאַס לְךָ מֵהַבַּיִת שֶׁלְּךָ, וְאַתָּה שׂוֹנֵא אוֹתוֹ וְרוֹצֶה מְאוֹד לַעֲזוֹב אוֹתוֹ, זֶה בְּסֵדֶר. אֲבָל אִם מַכְרִיחִים אוֹתְךָ? תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ קָמִים בַּבֹּקֶר וּמוֹדִיעִים לִי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים לַצָּפוֹן. מָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה? מָה שָׁרוֹן הָיְתָה עוֹשָׂה? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהִיא הָיְתָה מְגַיֶּסֶת חָבֵר אַחֵר שֶׁיָּבוֹא אִתָּהּ לַמְּעָרָה וְיַחְזֹר אִתָּהּ אָחוֹרָה בַּזְּמַן?
בַּבֹּקֶר, אַחֲרֵי שֶׁעֵדֶן עָזַב, הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה וְלַחְשׁוֹב מַחְשָׁבוֹת עֲצוּבוֹת שֶׁקְּשׁוּרוֹת בַּעֲזִיבַת בָּתִּים. אַחַר כָּךְ קַמְתִּי וְהֶחְלַטְתִּי לִבְדּוֹק אֵיפֹה נִמְצֵאת בְּאֵר־טוּבְיָה הַזֹּאת וְכַמָּה הִיא רְחוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם.
בַּוִיקִיפֶּדְיָה מָצָאתִי שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה נִמְצֵאת לְיַד קִרְיַת־מַלְאָכִי, אֲבָל לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג אֵיפֹה קִרְיַת־מַלְאָכִי נִמְצֵאת. בַּמַּפָּה רָאִיתִי שֶׁהִיא דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית לְאַשְׁדּוֹד. לָמַדְתִּי שֶׁבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּאֵר־טוּבְיָה הוּקְמָה בִּשְׁנַת 1888 וְאָז בִּכְלָל קָרְאוּ לָהּ קוֹסְטִינָה, עַל שֵׁם הַכְּפָר הָעֲרָבִי הַקָּרוֹב קַסְטִינָה.
וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת מָה פֵּרוּשׁ ״בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה״, הֲרֵי בְּדֶרֶךְ כְּלָל יִשּׁוּבִים לֹא קָמִים פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית, הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה יוֹצֵאת דֹּפֶן. הִיא הוּקְמָה כַּמָּה פְּעָמִים, אֲבָל רַק בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁהוּקְמָה קָרְאוּ לָהּ בְּאֵר־טוּבְיָה, מִפְּנֵי שֶׁבַּמָּקוֹם הָיְתָה בְּאֵר מַיִם. לִבְאֵר הַמַּיִם הַזֹּאת קָרְאוּ בַּעֲרָבִית בִּיר אָ־תַעַבֶּיֶה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּעִבְרִית ״בְּאֵר הָעֲיֵפָה״. אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי עַל הַשֵּׁם, כִּי לֹא אֲנִי נָתַתִּי לַבְּאֵר הַזֹּאת אֶת הַשֵּׁם, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁהַכַּוָנָה הִיא שֶׁהַבְּאֵר שַׁיֶּכֶת לְאֵיזוֹ אִשָּׁה עֲיֵפָה אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן.
אֲבָל לָמָּה הוּקְמָה בְּאֵר־טוּבְיָה כַּמָּה פְּעָמִים?
כִּי הִיא נִנְטְשָׁה.
וּמִי נָטַשׁ אוֹתָהּ?
הַתּוֹשָׁבִים שֶׁלָּהּ.
לָמָּה?
חַכּוּ שְׁנִיָּה, תְּנוּ לִי לִקְרוֹא. אֲנִי לֹא קוֹרֵא כָּל כָּךְ מַהֵר.
בּוֹאוּ נַחְזֹר לַהַתְחָלָה. בִּשְׁנַת 1888 הַטּוּרְקִים שָׁלְטוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּקְמָה קוֹסְטִינָה, שֶׁהִיא בְּאֵר־טוּבְיָה, הָיָה מַמָּשׁ נִדָּח. מִי שֶׁתָּרַם אֶת הַכֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הָאֲדָמוֹת שֶׁל בְּאֵר־טוּבְיָה הָיָה הֶעָשִׁיר הַגָּדוֹל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד הַיְּהוּדִי. הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד הֶעָשִׁיר הָיָה נַדְבָן, וְהוּא תָּרַם חֵלֶק מֵהַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ לְהִתְיַשְּׁבוּת יְהוּדִית בָּאָרֶץ. וּבֶאֱמֶת, בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים בָּאָרֶץ יֵשׁ יִשּׁוּבִים שֶׁהַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד עָזַר בַּהֲקָמָתָם.
בַּכֶּסֶף שֶׁל הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד נִקְנָה שֶׁטַח אֲדָמָה גָּדוֹל וְרֵיק, אֲבָל לַמִּתְיַשְּׁבִים שֶׁהוּא גִּיֵּס לָבוֹא לָגוּר שָׁם וְלַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה הָיְתָה בְּעָיָה. לְפִי הַחֻקִּים שֶׁל הַטּוּרְקִים, נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת בָּתִּים חֲדָשִׁים בַּמּוֹשָׁבוֹת הַחֲדָשׁוֹת. לְעֻמַּת זֹאת הָיָה מֻתָּר לָהֶם לִבְנוֹת רְפָתוֹת לְפָרוֹת. לָכֵן הָאַחְרַאי, שֶׁנִּשְׁלַח מִטַּעַם רוֹטְשִׁילְד לְפַקֵּחַ עַל הָעִנְיָנִים, הָיָה חַיָּב לְסַדֵּר אֶת הַטּוּרְקִים. אֵיךְ? הָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה לִבְנוֹת לַמִּתְיַשְּׁבִים בָּתִּים שֶׁיֵּ רָאוּ כְּמוֹ רְפָתוֹת.
מַגְנִיב, לֹא?
אֲבָל זֶה לֹא הַכֹּל. לַטּוּרְקִים הָיָה עוֹד חֹק: אִם הֻנַּח גַּג עַל מִבְנֶה, הָיָה אָסוּר לַהֲרוֹס אוֹתוֹ. מָה עָשָׂה הָאַחְרַאי מִטַּעֲמוֹ שֶׁל רוֹטְשִׁילְד? הוּא הִזְמִין צְרִיפֵי עֵץ מֵהַנַּגָּרִיּוֹת שֶׁהָיוּ בַּמּוֹשָׁבָה רִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן. הַנַּגָּרִים שֶׁבָּנוּ אֶת הַצְּרִיפִים פֵּרְקוּ אוֹתָם. כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מוּכָן, יָצְאָה שַׁיָּרָה שֶׁל עֲגָלוֹת לְכִווּן בְּאֵר־טוּבְיָה, כְּלוֹמַר לְכִווּן קוֹסְטִינָה. עַל הָעֲגָלוֹת הָיוּ מֻנָּחִים הַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים וּלְצַד הָעֶגְלוֹנִים, בַּעֲלֵי הָעֲגָלוֹת, יָשְׁבוּ הַנַּגָּרִים שֶׁהָיוּ אֲמוּרִים לְהַרְכִּיב אֶת הַצְּרִיפִים.
קְטָעִים, לֹא?
בִּמְהִירוּת הַבָּזָק הַנַּגָּרִים הוֹרִידוּ מֵהָעֲגָלוֹת אֶת הַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים, הִרְכִּיבוּ אוֹתָם וְהִנִּיחוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַגַּגּוֹת - וְאָז כְּבָר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַהֲרוֹס אוֹתָם.
וְחוּץ מִזֶּה הֵם הִתְחִילוּ לִבְנוֹת מִבְנֵי אֶבֶן וְאָמְרוּ שֶׁאֵלֶּה רְפָתוֹת.
כָּאן אֶעֱצֹר שְׁנִיָּה כְּדֵי לְהִתְוַדּוֹת: כָּל הַפְּרָטִים הָאֵלֶּה עִנְיְנוּ אוֹתִי, כִּי כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים אֲנִי חוֹבֵב הִיסְטוֹרְיָה. אֲבָל בְּתוֹר חָבֵר שֶׁל עֵדֶן, הֲרֵי הָיִיתִי אָמוּר לִבְדּוֹק מָה הוֹלֵךְ בִּבְאֵר־טוּבְיָה הַיּוֹם, מִי יִהְיוּ הַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ, בְּאֵיזֶה בֵּית־סֵפֶר הוּא יִלְמַד וְעוֹד פְּרָטִים כָּאֵלֶּה. לָכֵן הִתְגַּבַּרְתִּי עַל הַתַּחְבִּיב שֶׁלִּי, הִשְׁאַרְתִּי אֶת הַנַּגָּרִים עִם הָעֶגְלוֹנִים וְהַצְּרִיפִים הַמְּפֹרָקִים בִּשְׁנַת 1888, הִמְשַׁכְתִּי לִקְרוֹא וְצָפִיתִי בַּתְּמוּנוֹת שֶׁצֻּלְּמוּ בַּמָּקוֹם.
לָמַדְתִּי שֶׁבְּאֵר־טוּבְיָה נֶחְשְׁבָה לְמוֹשָׁב, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר הַמָּקוֹם הוּקַם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא הָיָה מוֹשָׁבָה. אִם לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין מוֹשָׁב לְמוֹשָׁבָה, זֶה הָיָה מִפְּנֵי שֶׁעֵדֶן הִתְקַשֵּׁר וְהִרְחִיק אוֹתִי מֵהַמַּחְשֵׁב.
״הַיי דָּן,״ הוּא אָמַר.
״הַיי עֵדֶן,״ עָנִיתִי.
״אָחִי, לֹא תַּאֲמִין מָה הוֹלֵךְ פֹּה,״ הוּא נִשְׁמַע מוּזָר.
״מָה הוֹלֵךְ?״
״אַחַד הַיְּלָדִים סִפֵּר לִי שֶׁמִּסְתּוֹבְבוֹת פֹּה רוּחוֹת רְפָאִים...״
״רוּחוֹת רְפָאִים???״ קָרָאתִי.
״הוּא אָמַר שֶׁאֵלֶּה רוּחוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ כָּאן וְגֵרְשׁוּ אוֹתָם מִפֹּה, וּבִגְלַל הַגַּעְגּוּעִים הֵם חוֹזְרִים הֵנָּה בַּלֵּילוֹת.״
״בַּלֵּילוֹת?״
״אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁרוּחוֹת רְפָאִים מוֹפִיעוֹת רַק בַּלַּיְלָה?״
״הָאֱמֶת...״ הָיִיתִי נָבוֹךְ, ״אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי רוּחַ רְפָאִים.״
״אַתָּה אוּלַי לֹא, אֲבָל הַיֶּלֶד שֶׁגָּר בַּבַּיִת מִמּוּל כֵּן. הוּא אָמַר לִי בְּפֵרוּשׁ שֶׁהִיא יוֹצֵאת בַּלֵּילוֹת וּמִסְתּוֹבֶבֶת בְּדִיּוּק בָּאֵזוֹר שֶׁל הַבַּיִת שֶׁעָבַרְנוּ אֵלָיו.״
״מִי מִסְתּוֹבֶבֶת?״ לְרֶגַע לֹא הֵבַנְתִּי.
״הָרוּחַ...״
״וּמָה הִיא עוֹשָׂה?״
״אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,״ הוּא נִשְׁמַע לָחוּץ, ״עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְבָרֵר. פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי, נַגִּיד, תְּשַׁכְנֵעַ אֶת אִמָּא שֶׁלְּךָ וְתָבוֹאוּ לְהַחְזִיר אוֹתִי לִירוּשָׁלַיִם? אֲנִי לֹא צָרִיךְ עֲסָקִים עִם רוּחוֹת רְפָאִים. אֲנִי רוֹצֶה לִבְרוֹחַ מִכָּאן.״
״אַתָּה מִתְכַּוֵן שֶׁנָּבוֹא עַכְשָׁיו?״
״בָּרוּר.״
״אִמָּא שֶׁלִּי לֹא בַּבַּיִת, וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ. הִיא לֹא תַּסְכִּים.״
״וְאִם תַּסְבִּיר לָהּ שֶׁיֵּשׁ פֹּה רוּחַ רְפָאִים?״
״הִיא לֹא תַּאֲמִין.״
עֵדֶן הִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ.
״תַּקְשִׁיב,״ הוּא לָחַשׁ, ״אֲנִי מַמָּשׁ רוֹעֵד מִפַּחַד. בַּחַיִּים לֹא יָשַׁנְתִּי בְּחֶדֶר אֶחָד עִם רוּחַ רְפָאִים וַאֲנִי מָה־זֶה מְבֻלְבָּל... כְּאִלּוּ... מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת אִם הִיא תּוֹפִיעַ?״
נָשַׁמְתִּי עָמֹק.
״קֹדֶם כֹּל תִּתְכַּסֶּה בְּסָדִין מֵעַל הָרֹאשׁ,״ הִצַּעְתִּי לוֹ, ״וְאַחַר כָּךְ תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מָה הִיא רוֹצָה וּמִי הִיא. אוּלַי הִיא רוּחַ רְפָאִים יְדִידוּתִית.״
״וְאִם הִיא לֹא תַּעֲנֶה?״
״תִּתְקַשֵּׁר אֵלַי מִיָּד.״
״בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?״
״בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה.״
״וְאִם תִּישַׁן?״
״אֲנִי אַנִּיחַ אֶת הַטֶּלֶפוֹן לְיָדִי בַּמִּטָּה.״
 
״אוֹקֵיי.״
״יָאלְלָה בַּיי, נְדַבֵּר מָחָר,״ נִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ. ״וּכְשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ, תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מִי הִיא וּמָה הִיא רוֹצָה, וְתִהְיֶה מְנֻמָּס, וְתִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהַעֲלִיב אוֹתָהּ, אָחִי. וְאַל תִּשְׁכַּח לְכַסּוֹת אֶת הָרֹאשׁ בַּסָּדִין. רוּחוֹת רְפָאִים לֹא מִתְקָרְבוֹת אֶל מִי שֶׁמְּכֻסֶּה,״ אֶת הָרַעֲיוֹן הָאַחֲרוֹן הַזֶּה סְתָם הִמְצֵאתִי בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה.
אַחַר כָּךְ נִתַּקְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה וְחָזַרְתִּי לַמַּחְשֵׁב, אֲבָל עַכְשָׁיו כְּבָר לֹא הִתְעַנְיַנְתִּי בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל בְּאֵר־טוּבְיָה וְלֹא חִפַּשְׂתִּי לָדַעַת מָה קָרָה לַנַּגָּרִים וְלָעֶגְלוֹנִים אוֹ מָה קוֹרֶה שָׁם הַיּוֹם. בִּמְקוֹם זֶה הֶחְלַטְתִּי לְחַפֵּשׂ קְצָת מֵידָע עַל רוּחוֹת רְפָאִים שֶׁיּוֹצְאוֹת בַּלֵּילוֹת לְבַקֵּר בְּבָתִּים.