הלא-ידוע המשפחתי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלא-ידוע המשפחתי
מכר
מאות
עותקים
הלא-ידוע המשפחתי
מכר
מאות
עותקים

הלא-ידוע המשפחתי

עוד על הספר

תקציר

בכל משפחה ובכל מערכת יחסים, ישנם דברים שאינם נאמרים. חלקם סודות, וחלקם ידועים לכל, אבל קיים איסור לא מפורש לדבר עליהם. לחומרים אלה קראנו בספר זה "הלא ידוע המשפחתי", וניסינו לתאר כיצד הם גורמים לסבל וחסימות בתוך יחסי המשפחה. כמו כן, שרטטנו בספר זה הצעות לטיפול ועיבוד שלהם במסגרת של טיפול נפשי.
 
כשכל אחד מאתנו חושב על משפחתו, הוא ודאי חש בקיומם של זרמים תת קרקעיים אלה. במשפחה אחת, אסור לדבר על "המחלה". במשפחה אחרת, המאהבת של אבא היא סוד גלוי לכולם, אבל האחים אינם מדברים על כך בינם לבין עצמם. במשפחה אחרת, עם מותם של ההורים, מתגלה כי הירושה עברה לבן אחד בלבד, והילדים האחרים שואלים את עצמם איך טמנו את ראשם בחול כל השנים, איך לא שמו לב למה שמתרקם מתחת לאפם. במציאות הישראלית, טראומות ושכול מסוגים רבים ושונים מזעזעים משפחות לאורך מספר דורות, הם אינם מדוברים ומוסיפים לזרוע כאב וחסימות ביחסים שבין בני משפחה. לעתים הלא ידוע "מסתתר" במובן מאליו, ביומיומי שגלוי לעין עד כדי כך, "שאין טעם לדבר על זה בכלל". למשל, כשאחות אחת מוצלחת הרבה יותר מן האחרת ואף זוכה להעדפה מצד אחד ההורים; או כשהמשפחה שרויה בעוני שהורס את היכולת של ההורים לתפקד כהורים; כשההורים מזדקנים וכבר לא יכולים לתפקד כמקודם, ועוד.
 
כפי שניתן לראות, הלא ידוע נמצא ברובדי מציאות שונים: לעתים הוא מופיע באופן דומיננטי ברובד המציאותי, הממשי – בכסף, בתפקוד היומיומי. לעתים הוא מתגלה בעיקר ברובד הרגשי, בפנטזיות ובמחשבות. ולעתים הוא מופיע ברובד הגופני – במראה החיצוני, בנכות וחולי, בהתבגרות ובהזדקנות. כדי שבני המשפחה או בני הזוג יוכלו להתמודד עמם, הם זקוקים לערוצי שיחה בכל "השפות" הללו. אבל יש משפחות שבהן "לא מדברים על כסף"; במשפחות אחרות אין דיבור רגשי ואינטימי אלא תפקודי בלבד וכו'. גם מטפלים אינם מרשים לעצמם תמיד לדבר בכל ה"שפות" הללו. תיאוריות ושיטות טיפול שונות מציבות כללים נוקשים שאינם מאפשרים למטפלים גמישות וחופש תנועה מספק בין רבדי המציאות שמתקיימים בשיח הטיפולי. לעתים, רק חשיפת הלא מודע האישי (כלומר פנטזיות ורגשות) עומד במרכז הטיפול. טיפולים אחרים מדברים בלשון התנהגותית בלבד. רבים הטיפולים שאינם מדברים על הגוף כלל. כך, למרות טיפול רב שנים, לעתים חומרי הלא-ידוע נשארים בצל וממשיכים לייצר חסימות ביחסים והסבל ממשיך להצטבר בהם.
 
כדי לדבר על חומרי הלא ידוע דרושה הדדיות ביחסים שבין בני המשפחה ואוירה של הקשבה ופתיחות. כולנו מכירים את המצבים, בהם הדברים נאמרים (או מוטחים באחר) בצורה מכאיבה, שאינה מאפשרת שינוי, אלא יוצרת עוד כאב והתרחקות. אוירה של הקשבה הדדית, השאלה של העצמי לאחר, הזדהות, והכלה אמפטית, נקראת (בלשונו של ויניקוט) "מרחב ביניים". ישנן משפחות (וזוגות), בהן מרחב ביניים כזה מתאפשר ביתר קלות, ועל כן חומרי הלא ידוע אינם מצטברים בהן יתר על המידה. משפחות אחרות מתקשות יותר ליצור מרחבי ביניים, במיוחד במצבים מאתגרים של שינוי או טראומה.
 
בספר זה נתאר את חומרי הלא ידוע הנפוצים, ואת מצבי הסבל שנוצרים בעטיים בין בני זוג ובני משפחה. בנוסף, נשרטט דרכים טיפוליות לייצר מרחבי ביניים כדי לעבד חומרים אלו. הספר משובץ בדוגמאות רבות, הממחישות תופעות אלו הן למטפלים, והן לקוראים המתעניינים בכוחות המפעילים את מערכות היחסים שלהם.
 
ספר זה מיועד לאנשי טיפול המנוסים בגישות שונות הן בטיפול המשפחתי והן בטיפול האינדיבידואלי. הספר נועד להרחיב את נקודת התבוננות של מגוון אנשי מקצוע המתנסים ועוסקים ביחסי משפחה. וכמובן לכל הקוראים שההתנסות המשפחתית מעוררת את סקרנותם להבין לעומק את המציאות המשפחתית הנכפית עליהם כובלת אותם או משפיעה עליהם. על כן שובצו דוגמאות וסיפורים רבים לאורך הספר, שיסייעו להמחיש וליצור הזדהות עם הנושאים המוצגים. התיאורים של תופעת הלא-ידוע המשפחתי ניתנים בצורה אינטואיטיבית וקרובה לקורא, ובד בבד מוסיפים נקודת ראות חדשה למטפלים מזרמי טיפול שונים.

פרק ראשון

מבוא
 
 
מה אינני יודע על הוריי? מה הם אינם מבינים לגביי? למה אשתי אינה סולחת על מה שקרה בלידה של הבן? הרי כבר עברו שנים. איך זה שבן הזוג שלי אינו קולט את מה שאני אומרת לו בכל פעם מחדש במריבות שלנו? אינני יודע למה אחי מקנא בי, הוא הרי הרבה יותר מוצלח ממני!
   ביחסי משפחה נותרים תמיד מצבים ואירועים, רגשות, תחושות ומחשבות שהעצמי, בני הזוג או בני המשפחה אינם יודעים זה על זה. לא פעם מתקשים בני המשפחה לנסח ולעבד גם ידע חלקי ביניהם. חומרים אלה אינם נטמעים בנרטיב האישי ואינם מתווספים לנרטיבים המשפחתיים. כאשר הם מצטברים לכדי נקודה קריטית, הם עלולים ליצור סבל ופתולוגיה. אנו נכנה חומרים אלה "הלא-ידוע המשפחתי".
   לעתים הדברים שאיננו יודעים על הזולת אפשריים לעיבוד ספונטני ביחסי המשפחה. אולם לא כל משפחה יכולה לעבד יחד את הסודות, את הרגשות ואת התחושות של בני המשפחה, ה"נתקעים בגרון", "מטואטאים מתחת לשטיח" ומשפיעים על היחסים. במילים אחרות, לא בכל משפחה נוצרים מרחבי ביניים ספונטניים במידה מספקת. החומרים הלא-מעובדים נעשים למקורות של סבל, והמשפחה עושה מאמצים כבירים "ללכת מסביבם", לא להתייחס אליהם ישירות או להתנהג כאילו אינם קיימים. התנהגויות אלה של הכחשה משותפת יוצרים דפוסים חוזרים ונשנים של עיוות במרחב המשפחתי המשותף.
   בטיפול (פרטני, זוגי או משפחתי) אפשר לאסוף תובנות חלקיות, נקודות עיוורון אישיות, רסיסי מידע, זיכרונות קטועים ועוד, המפוזרים בין בני המשפחה, כדי לעבדם לידיעה, למחשבה או לתמונה ברורות ומלאות יותר. בטיפול כזה ההתמקדות היא בתמונה מלאה יותר של האחר ושל היחסים עמו (וזאת בד בבד עם העמקת המודעות לעצמי וללא-מודע האישי, כפי שנעשה בטיפולים אחרים). מטבע הדברים מצריך תהליך טיפולי שמעבדים בו את הלא-ידוע המשפחתי משך זמן בינוני או ארוך עם המטפל.
   נועם: אני לא יכול להסביר למה אני מתעצבן כל כך כשריקי רוצה להתקרב אליי. זה יכול להיות משהו רגיל, כמו לבקש שאסיע את הילדים או שניסע יחד לחופשה.
   ריקי: אני מרגישה שאתה מתחמק ולא רוצה לעזור. פתאום אתה כועס ומתנתק ואני נשארת בלי עזרה וגם פגועה. אני שחוקה כל כך שגם אני מעדיפה את הנתק. אבל מצד שני, שנינו לא רוצים לפרק את הבית ואת המשפחה.
   נועם: למרות שהבנתי בטיפול האישי מה אני משחזר מהיחסים המנוכרים שהיו בין הוריי, זה לא רק זה. ריקי בכלל לא דומה לאימא שלי. יש דברים שקורים בינינו. אני לא יכול להסביר למה אני מרגיש נחנק ביחד.
   ריקי: ביום־יום, אנחנו מגדלים את שני הילדים הנהדרים, אבל התוקפנות שלך לא משתנה כלפיי. כל פעם שאני מנסה להבין מה אני עושה שגורם למחנק, אתה כועס עוד יותר.
   נועם: אל תאשימי רק אותי, יש גם משהו אצלך.
   ריקי: אני לא אומרת שאני לא צד בעניין. אני גדלתי בבית עם המון חרדה. אנחנו מדברים הרבה על הגרעין החרדתי שהבאתי אתי, אבל אתה לא מנסה להתחשב בזה בכלל ורק מגביר כל הזמן את הפחדים שלי.
   מטפלת: נועם, מה קורה לך כשריקי מתארת את מה שהיא מרגישה?
   נועם: יש משהו בתיאור שלה. תביני, כשאנחנו לא יחד אני מתגעגע אליה ורוצה שנהיה ביחד. אבל איך שאנחנו נפגשים משהו משתנה. בטיפול הזוגי הקודם נתנו לנו כלים לתקשורת יותר טובה אבל זה לא החזיק מעמד, כי אני מודה שאיך שאני נכנס הביתה, אני מרגיש את הכעס שלי עולה, ואז אין לי כוח ליישם. 1
 
בטיפול האישי שלהם הבינו נועם וריקי כיצד השפעות העבר של משפחות המוצא משתחזרות בחלקן ביחסים בהווה. אמנם האינטגרציה בין התובנות של הילדות וההתקשרות מהעבר עם פעולות והתנהגויות בהווה מרחיבות את אפשרויות השינוי וההגמשה, אולם לעתים בני המשפחה נותרים חסרי אונים, משום שהתובנות של כל אחד לגבי משפחת המקור שלו אינן מצליחות להשפיע ולשנות את דפוסי היחסים של המשפחה בהווה. ההבנה כי מתרחש שחזור רק מגבירה את תחושת חוסר האונים ומעלה את התסכול ואת הכעס כלפי בן הזוג, שאינו מספק תיקון לחוויות העבר.
   בטיפול הזוגי הקודם הבינו בני הזוג את הליקויים בתקשורת שלהם ואת "מעגלי הקסמים" השליליים הנוצרים ביניהם. אף שהם מכירים את הכלים שעזרו להם בעבר, ברמת לחץ מסוימת הם מאבדים שליטה, אף שהם מודעים לטעויות שהם עושים. ברגעים האלה חסרה להם הזדהות, כלומר ידיעה מדויקת ומחוברת לגבי מה שעובר על האחר, כדי להגיב ולהתייחס באמפתיה.
   טיפול המתייחס ללא-ידוע המשפחתי ישאף למצוא את נקודות העיוורון שיש לריקי ולנועם זה ביחס לזה, וכן נקודות העיוורון שיש להם לגבי ההשפעות ההדדיות ביניהם (איך התנהגותו של נועם מפעילה את ריקי ולהפך). השפעות הדדיות אלה יוצרות דפוסי יחסים שגם הם רוויים בחומרי הלא-ידוע. בפרפראזה על פרויד, הטיפול ישאף לכך שמקום שבו היה לא-ידוע, יהיה מרחב ביניים.
1 תיאורי המקרה בספר זה מבוססים על התנסויות קליניות של אנשי טיפול שונים, גברים ונשים, הדרכות, השתלמויות, ועוד. כמו כן כדי לשמור על אנונימיות המטופלים כל תיאור מקרה מבוסס על תצריף של כמה דמויות.

עוד על הספר

הלא-ידוע המשפחתי אביבה מזור
מבוא
 
 
מה אינני יודע על הוריי? מה הם אינם מבינים לגביי? למה אשתי אינה סולחת על מה שקרה בלידה של הבן? הרי כבר עברו שנים. איך זה שבן הזוג שלי אינו קולט את מה שאני אומרת לו בכל פעם מחדש במריבות שלנו? אינני יודע למה אחי מקנא בי, הוא הרי הרבה יותר מוצלח ממני!
   ביחסי משפחה נותרים תמיד מצבים ואירועים, רגשות, תחושות ומחשבות שהעצמי, בני הזוג או בני המשפחה אינם יודעים זה על זה. לא פעם מתקשים בני המשפחה לנסח ולעבד גם ידע חלקי ביניהם. חומרים אלה אינם נטמעים בנרטיב האישי ואינם מתווספים לנרטיבים המשפחתיים. כאשר הם מצטברים לכדי נקודה קריטית, הם עלולים ליצור סבל ופתולוגיה. אנו נכנה חומרים אלה "הלא-ידוע המשפחתי".
   לעתים הדברים שאיננו יודעים על הזולת אפשריים לעיבוד ספונטני ביחסי המשפחה. אולם לא כל משפחה יכולה לעבד יחד את הסודות, את הרגשות ואת התחושות של בני המשפחה, ה"נתקעים בגרון", "מטואטאים מתחת לשטיח" ומשפיעים על היחסים. במילים אחרות, לא בכל משפחה נוצרים מרחבי ביניים ספונטניים במידה מספקת. החומרים הלא-מעובדים נעשים למקורות של סבל, והמשפחה עושה מאמצים כבירים "ללכת מסביבם", לא להתייחס אליהם ישירות או להתנהג כאילו אינם קיימים. התנהגויות אלה של הכחשה משותפת יוצרים דפוסים חוזרים ונשנים של עיוות במרחב המשפחתי המשותף.
   בטיפול (פרטני, זוגי או משפחתי) אפשר לאסוף תובנות חלקיות, נקודות עיוורון אישיות, רסיסי מידע, זיכרונות קטועים ועוד, המפוזרים בין בני המשפחה, כדי לעבדם לידיעה, למחשבה או לתמונה ברורות ומלאות יותר. בטיפול כזה ההתמקדות היא בתמונה מלאה יותר של האחר ושל היחסים עמו (וזאת בד בבד עם העמקת המודעות לעצמי וללא-מודע האישי, כפי שנעשה בטיפולים אחרים). מטבע הדברים מצריך תהליך טיפולי שמעבדים בו את הלא-ידוע המשפחתי משך זמן בינוני או ארוך עם המטפל.
   נועם: אני לא יכול להסביר למה אני מתעצבן כל כך כשריקי רוצה להתקרב אליי. זה יכול להיות משהו רגיל, כמו לבקש שאסיע את הילדים או שניסע יחד לחופשה.
   ריקי: אני מרגישה שאתה מתחמק ולא רוצה לעזור. פתאום אתה כועס ומתנתק ואני נשארת בלי עזרה וגם פגועה. אני שחוקה כל כך שגם אני מעדיפה את הנתק. אבל מצד שני, שנינו לא רוצים לפרק את הבית ואת המשפחה.
   נועם: למרות שהבנתי בטיפול האישי מה אני משחזר מהיחסים המנוכרים שהיו בין הוריי, זה לא רק זה. ריקי בכלל לא דומה לאימא שלי. יש דברים שקורים בינינו. אני לא יכול להסביר למה אני מרגיש נחנק ביחד.
   ריקי: ביום־יום, אנחנו מגדלים את שני הילדים הנהדרים, אבל התוקפנות שלך לא משתנה כלפיי. כל פעם שאני מנסה להבין מה אני עושה שגורם למחנק, אתה כועס עוד יותר.
   נועם: אל תאשימי רק אותי, יש גם משהו אצלך.
   ריקי: אני לא אומרת שאני לא צד בעניין. אני גדלתי בבית עם המון חרדה. אנחנו מדברים הרבה על הגרעין החרדתי שהבאתי אתי, אבל אתה לא מנסה להתחשב בזה בכלל ורק מגביר כל הזמן את הפחדים שלי.
   מטפלת: נועם, מה קורה לך כשריקי מתארת את מה שהיא מרגישה?
   נועם: יש משהו בתיאור שלה. תביני, כשאנחנו לא יחד אני מתגעגע אליה ורוצה שנהיה ביחד. אבל איך שאנחנו נפגשים משהו משתנה. בטיפול הזוגי הקודם נתנו לנו כלים לתקשורת יותר טובה אבל זה לא החזיק מעמד, כי אני מודה שאיך שאני נכנס הביתה, אני מרגיש את הכעס שלי עולה, ואז אין לי כוח ליישם. 1
 
בטיפול האישי שלהם הבינו נועם וריקי כיצד השפעות העבר של משפחות המוצא משתחזרות בחלקן ביחסים בהווה. אמנם האינטגרציה בין התובנות של הילדות וההתקשרות מהעבר עם פעולות והתנהגויות בהווה מרחיבות את אפשרויות השינוי וההגמשה, אולם לעתים בני המשפחה נותרים חסרי אונים, משום שהתובנות של כל אחד לגבי משפחת המקור שלו אינן מצליחות להשפיע ולשנות את דפוסי היחסים של המשפחה בהווה. ההבנה כי מתרחש שחזור רק מגבירה את תחושת חוסר האונים ומעלה את התסכול ואת הכעס כלפי בן הזוג, שאינו מספק תיקון לחוויות העבר.
   בטיפול הזוגי הקודם הבינו בני הזוג את הליקויים בתקשורת שלהם ואת "מעגלי הקסמים" השליליים הנוצרים ביניהם. אף שהם מכירים את הכלים שעזרו להם בעבר, ברמת לחץ מסוימת הם מאבדים שליטה, אף שהם מודעים לטעויות שהם עושים. ברגעים האלה חסרה להם הזדהות, כלומר ידיעה מדויקת ומחוברת לגבי מה שעובר על האחר, כדי להגיב ולהתייחס באמפתיה.
   טיפול המתייחס ללא-ידוע המשפחתי ישאף למצוא את נקודות העיוורון שיש לריקי ולנועם זה ביחס לזה, וכן נקודות העיוורון שיש להם לגבי ההשפעות ההדדיות ביניהם (איך התנהגותו של נועם מפעילה את ריקי ולהפך). השפעות הדדיות אלה יוצרות דפוסי יחסים שגם הם רוויים בחומרי הלא-ידוע. בפרפראזה על פרויד, הטיפול ישאף לכך שמקום שבו היה לא-ידוע, יהיה מרחב ביניים.
1 תיאורי המקרה בספר זה מבוססים על התנסויות קליניות של אנשי טיפול שונים, גברים ונשים, הדרכות, השתלמויות, ועוד. כמו כן כדי לשמור על אנונימיות המטופלים כל תיאור מקרה מבוסס על תצריף של כמה דמויות.