המיטה עברה דירה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המיטה עברה דירה
מכר
מאות
עותקים
המיטה עברה דירה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

המיטה עברה דירה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    • תרגום: דנה אלעזר הלוי
    • הוצאה: מטר
    • תאריך הוצאה: מאי 2017
    • קטגוריה: פרוזה תרגום
    • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים

    תקציר

    "המיטה עברה דירה" הוא קובץ סיפורים ראשון של סופרת נועזת ומצחיקה להפליא, שניחנה בשנינות חדה כתער בשילוב רכוּת מפתיעה. הסיפורים מעוררים מחשבות רעננות על גיל ההתבגרות, על מוות, על סקס; על החיים כיהודים בארצות הברית; על נשים צעירות המפלסות את דרכן בעולם.
    בחורה ניו יורקית בורחת מן השעמום ויוצאת עם מְגדל קנאביס תפרן לביקור במעיינות חמים "סובלניים לעירום" בקליפורניה. תלמידת תיכון חנונית חוֹוה את החוויה המינית הראשונה שלה בקייטנת גיאולוגיה. וסטודנטית יושבת בחדרה, ביום הלוויה של אביה, וצופה בסרטון הווידיאו מהבת-מצווה שלה, מהופנטת מדמותה כילדה.
    סיפוריה הכנים ושלוחי הרסן של רבּקה שיף מציעים נקודת מבט ייחודית על נשים שמתבגרות (או לא) ומוצאות אהבה (או לא) בעידן שהולך ונעשה חסר ביטחון. הקובץ המיטה עברה דירה מצטיין בהומור ציני, באבחנות דקות וביכולת מופלאה לשים את האצבע על הרגעים החושפניים ביותר בקשרים שבין אנשים, ומציג לקוראים סופרת חדשה ורבת כישרון.
    "קובץ מזהיר... שיף כותבת סיפורים רזים ונוקבים על מין ומוות ונסיעות ליליות במונית, ומשחיזה אותם בהומור ובכנות יוצאת דופן."   הניו יורק טיימס בוק רוויו
    "השנינות האפלה של שיף מעניקה לסיפוריה עוצמה אמיתית... היא צוללת לעומק חוכמתה המופלאה ושואבת ממנה עוד ועוד כאילו מדובר בחשבון חיסכון בלתי נדלה... התעוזה וצלילות הניסוח של שיף משתווים כמעט לאלה של נבוקוב." 
      הניו יורק טיימס
    "אתם תצחקו, אתם תבכו, אתם תתכווצו מבושה. שיף מבינה את המאבק הבלתי פוסק של נשים צעירות שמתחבטות בנושאים כמו אהבה, דייטים ואֵבל, ולא חדלה למצוא בכל זה את הצד המצחיק, ולפעמים האפל."   מארי קלייר

    פרק ראשון

    המיטה עברה דירה 
     
    היו במיטה שלי בוגרי חוגים לקולנוע — הם דיברו על קולנוע. היו משוררים, חברים בנבחרות חתירה, בחורים שניסו לגדל זקן.
    “ילדים ממש פוחדים כשאבא שלהם מגדל זקן," אמרתי.
    ובעיקר, היה לי קהל. עזרתי לשחקן בייסבול להבין את ההשלכות של טקסי החניכה המשפילים של הקבוצה שלו. עודדתי סטודנטים שהתקשו להכריע בין מחול לבין אנתרופולוגיה לבחור במסלול דו־ חוגי. כשבחור התנצל על זה שהוא מזיע, נתתי לו מגבת קטנה. עזרתי לאנשים להרגיש טוב.
    ואז החלטתי לעשות הפסקה. ואז שכחתי שהחלטתי לעשות הפסקה. האביב הגיע. ג'ייק הגיע. וגם ג'וש. אחד הסטודנטים למחול ואנתרופולוגיה הפסיק עם האנתרופולוגיה ונשאר רק עם המחול. הוא סיים מחול בהצטיינות.
    “מזל טוב," אמרתי.
    המיטה עברה דירה. המובילים העבירו אותה. המובילים שאלו מה אבא שלי עושה, למה הוא לא מעביר את המיטה.
    בחורים חדשים הגיעו למיטה. בחורים חדשים נלחמו פעם במלחמת המפרץ, נלחמו בעקירות שיניים, היו ביסקסואלים, פרסמו מודעות בעיתון. מוזיקאים מתחילים השאירו דיסקים שעליהם מִרקרו את שמם — היתה לי ערמה שלמה של דיסקים כאלה. נזהרתי לא ללכלך אותם, לא לשרוט אותם. (סתם, לא נזהרתי בכלל.)
    “אז יש הרבה מוזיקאים כאן בעיר," ציינתי, בלי חולצה.
    תחתוני בוקסר נראו כמו כביסה אפילו כשהם עדיין לבשו אותם. בחורים ירדו מתחת לשמיכה לזמן קצר מדי ואז הגיחו שוב וחייכו.
    יש לי משהו? יש לי את מה שצריך?
    היה לי.
    המשהו, המשהו שצריך, נזרק תמיד לפח, חוץ מאחד שלא. האחד הזה לא נלבש מלכתחילה.
    אחרי זה התחילו טלפונים ניידים לצלצל: בי־בופ, מריאצ'י, ריקוד הציפורים, “ ."Die Alone
    פחדתי, ממש פחדתי. מוזיקת מריאצ'י נשמעה ברכבות, או שהיה רק בחור אחד שניגן את “לה במבה". נכנסתי בריקוד סלואו אל חדרי המתנה במרפאות. פקידות קבלה אמרו לי להירגע ולנסות ליהנות מסוף השבוע, כי לא נדע שום דבר לפני יום שני. ביום ראשון התחרפנתי לגמרי ודפקתי את הפנים במיטה.
    תירגעי, חברה, חשבתי לעצמי. אין ספק, משהו לא בסדר איתי — אף פעם לא קראתי לעצמי “חברה". השמעתי דיסקים, אבל דיסקים של אמנים שכבר זכו להצלחה. והם זכו להצלחה לא סתם. הם לא בזבזו את הזמן שלהם אצלי במיטה. אחד דווקא כן עבר במיטה, כדי להשוויץ. הוא היה גרוש, ופגש פעם את מדונה.
    הוא שאל, “אז ככה נשים מתנהגות בימינו?"

    סקירות וביקורות

    השדולה היהודית קובץ הסיפורים הכאילו־נועז של רבקה שיף מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שמזדנבת חלושות אחר סדרות טלוויזיה "אני יהודייה במובן שזה נוזל ממני בלי שליטה‭,"‬ הסבירה הקומיקאית שרה סילברמן בראיון בסי-אן-אן. נראה שלאן שלא תזפזפו בעת האחרונה, תיתקלו ביהודייה האמריקאית ניצבת בחזית הדרמה הקומית, ויש לה מה להגיד על ג... ענת עינהר 7 לילות 26/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "המיטה עברה דירה": כביכול סרקסטי, אבל בעצם פסיבי־אגרסיבי עלית קרפ הארץ ספרים 11/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה>

    עוד על הספר

    • תרגום: דנה אלעזר הלוי
    • הוצאה: מטר
    • תאריך הוצאה: מאי 2017
    • קטגוריה: פרוזה תרגום
    • מספר עמודים: 174 עמ' מודפסים

    סקירות וביקורות

    השדולה היהודית קובץ הסיפורים הכאילו־נועז של רבקה שיף מחדד את מעמדה של הספרות העכשווית כמי שמזדנבת חלושות אחר סדרות טלוויזיה "אני יהודייה במובן שזה נוזל ממני בלי שליטה‭,"‬ הסבירה הקומיקאית שרה סילברמן בראיון בסי-אן-אן. נראה שלאן שלא תזפזפו בעת האחרונה, תיתקלו ביהודייה האמריקאית ניצבת בחזית הדרמה הקומית, ויש לה מה להגיד על ג... ענת עינהר 7 לילות 26/05/2017 לקריאת הסקירה המלאה> 7 לילות "המיטה עברה דירה": כביכול סרקסטי, אבל בעצם פסיבי־אגרסיבי עלית קרפ הארץ ספרים 11/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה>
    המיטה עברה דירה רבקה שיף
    המיטה עברה דירה 
     
    היו במיטה שלי בוגרי חוגים לקולנוע — הם דיברו על קולנוע. היו משוררים, חברים בנבחרות חתירה, בחורים שניסו לגדל זקן.
    “ילדים ממש פוחדים כשאבא שלהם מגדל זקן," אמרתי.
    ובעיקר, היה לי קהל. עזרתי לשחקן בייסבול להבין את ההשלכות של טקסי החניכה המשפילים של הקבוצה שלו. עודדתי סטודנטים שהתקשו להכריע בין מחול לבין אנתרופולוגיה לבחור במסלול דו־ חוגי. כשבחור התנצל על זה שהוא מזיע, נתתי לו מגבת קטנה. עזרתי לאנשים להרגיש טוב.
    ואז החלטתי לעשות הפסקה. ואז שכחתי שהחלטתי לעשות הפסקה. האביב הגיע. ג'ייק הגיע. וגם ג'וש. אחד הסטודנטים למחול ואנתרופולוגיה הפסיק עם האנתרופולוגיה ונשאר רק עם המחול. הוא סיים מחול בהצטיינות.
    “מזל טוב," אמרתי.
    המיטה עברה דירה. המובילים העבירו אותה. המובילים שאלו מה אבא שלי עושה, למה הוא לא מעביר את המיטה.
    בחורים חדשים הגיעו למיטה. בחורים חדשים נלחמו פעם במלחמת המפרץ, נלחמו בעקירות שיניים, היו ביסקסואלים, פרסמו מודעות בעיתון. מוזיקאים מתחילים השאירו דיסקים שעליהם מִרקרו את שמם — היתה לי ערמה שלמה של דיסקים כאלה. נזהרתי לא ללכלך אותם, לא לשרוט אותם. (סתם, לא נזהרתי בכלל.)
    “אז יש הרבה מוזיקאים כאן בעיר," ציינתי, בלי חולצה.
    תחתוני בוקסר נראו כמו כביסה אפילו כשהם עדיין לבשו אותם. בחורים ירדו מתחת לשמיכה לזמן קצר מדי ואז הגיחו שוב וחייכו.
    יש לי משהו? יש לי את מה שצריך?
    היה לי.
    המשהו, המשהו שצריך, נזרק תמיד לפח, חוץ מאחד שלא. האחד הזה לא נלבש מלכתחילה.
    אחרי זה התחילו טלפונים ניידים לצלצל: בי־בופ, מריאצ'י, ריקוד הציפורים, “ ."Die Alone
    פחדתי, ממש פחדתי. מוזיקת מריאצ'י נשמעה ברכבות, או שהיה רק בחור אחד שניגן את “לה במבה". נכנסתי בריקוד סלואו אל חדרי המתנה במרפאות. פקידות קבלה אמרו לי להירגע ולנסות ליהנות מסוף השבוע, כי לא נדע שום דבר לפני יום שני. ביום ראשון התחרפנתי לגמרי ודפקתי את הפנים במיטה.
    תירגעי, חברה, חשבתי לעצמי. אין ספק, משהו לא בסדר איתי — אף פעם לא קראתי לעצמי “חברה". השמעתי דיסקים, אבל דיסקים של אמנים שכבר זכו להצלחה. והם זכו להצלחה לא סתם. הם לא בזבזו את הזמן שלהם אצלי במיטה. אחד דווקא כן עבר במיטה, כדי להשוויץ. הוא היה גרוש, ופגש פעם את מדונה.
    הוא שאל, “אז ככה נשים מתנהגות בימינו?"