אני אוהב לרוץ אחר הרוח.
סודו של פרח הזהב
太乙金華宗旨
ספר זה, ״סודו של פרח הזהב״, Tai Yi Jin Hua Zong Zhi ,太乙金華宗旨, נכתב בתחילת המאה התשיעית בסין, והודפס בפעם הראשונה רק בשנת 1680. מחברו, לו טאנג־פי (הידוע גם בשם לו דונג־בין) נולד במחצית השנייה של המאה השמינית, בזמן שושלת טאנג. הוא נחשב לראשון במעלה בין ״שמונת המשוררים בני האלמוות״ — משורר שהפך לישות־אל. לו טאנג־פי נודע כמייסד התורה של ״אלכימיה פנימית״, בעל ידע מיסטי רב וקשרים עם ״העולמות שמעבר״. נהג לשאת כל הזמן חרט וקסת דיו בכיסו וחרב, להגנה בפני שדים ומזיקין, על גבו. יסד מכון לאמנויות הלחימה שנודעה בשם ״שמונת החרבות האלמותיות״.
״סודו של פרח הזהב״ הינו ספר המביא את עקרונות המודעות העצמית של חכמי סין, כפי שנוסחו בכתבי הפילוסופיה הסינית העתיקה. מקורותיו של הספר עתיקים הרבה יותר, ומסתמכים על כתבים שזמנם בסין לפני כארבעת אלפי שנים.
הספר מיועד לפתח בקורא מיומנויות של מדיטציה, וללמד אותו להגיע בעצמו לידי מודעות עצמית גבוהה, עד כדי הארה והבנת תבנית האדם והיקום העליונה.
ספר זה היה ספון, עד למאה העשרים, בתחומי התרבות הסינית בלבד, ולמרות שכל חכמי ההלכה הסיניים הסתמכו על הספר וציטטו ממנו, מקורו נשאר עלום בפני בני המערב, שלא שלטו בשפה הסינית.
בשנות השלושים של המאה העשרים התפרסמו תרגומיו של הספר בשפה הגרמנית (תרגום מצויין של ריכרד וילהלם, מי שתרגם גם את האי־צ׳ינג לגרמנית), ובאנגלית (תרגומו של ביינס). סודו של פרח הזהב, ספר החיים הנעלים של חכמי סין, הפך להיות נחלת המשכילים שבין אנשי המערב.
פרסומו הגדול של הספר במערב בא לו בזכות ג. יונג, הפסיכולוג הנודע. יונג נתקל בספר, בתרגומו של וילהלם, קרא בו ונכבש לקסמו. ״אם הייתי אמור לציין ספר יחיד, שעזר לי יותר מכל להבין את סוד מודעות האדם ואת מעמקי התת־מודע, היה זה ספר זה, סודו של פרח הזהב,״ כתב יונג לאחד מידידיו.
ואכן, בכתביו של יונג, בכל גישתו לתחום תת המודע ומודעות האדם, אנו מוצאים את השפעתו של ספר זה. הפרק הראשון של הספר, ״התודעה השמֵימית״, מצוטט עשרות פעמים בכתביו של ג. יונג.
אין ספר המיטיב להראות לאדם את הדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי ולהכרת המודעות הגבוהה, המקשרת בין האדם והיקום, מאשר ספר זה.
התרגום העברי (המסתמך גם על תרגומים לגרמנית ולאנגלית) מביא את הטקסט המקורי במלואו. בגוף הטקסט ישנן הערות הבהרה. יש לקרוא בספר זה בהתעמקות רבה, ולהרהר אחר כל משפט ואחר כל קטע במשמעות הכתוב.
התודעה השמֵימית
הטבעיות נקראת הדרך.
הדרך חסרת כל שם או צורה.
זוהי רק התמצית, רק הרוח הראשונית.
התמצית והחיים הם בלתי נראים, ולכן מקשרים אותם עם שמיִם ואור; השמיִם והאור הם בלתי נראים, ולכן מקשרים אותם עם שתי העיניים.
מימי קדם, כל אלה אשר הגשימו חיי נצח רוחניים מסרו את תורתם בעל פה, והעבירו אותה מאיש אחד לרעהו.
טאישאנג הופיע במעשה־כשפים בפני דונגואה, והדרך נמסרה הלאה בשלשלת ליאן, ולאחר מכן לאסכולות המציאות המוחלטת —הדרומית והצפונית — שבהן ניתן לומר שהגיעה לשיא פריחתה.
התנועה שגשגה מבחינת מספר האנשים הרב שהלכו בעקבותיה, אך דעכה במובן זה שמסירותה המנטלית הידרדרה. תהליך זה נמשך עד לעצם היום הזה, וכעת היא מבולבלת ביותר ומנוונת ביותר.
כאשר הדברים מגיעים לכדי קיצוניות, חל מהפך.
כך היה מורה אחד בשם סיו אשר השפיע מטובו כדי לשחרר את כולם, ובמיוחד יסד את הוראת המסירה המיוחדת מחוץ לדוקטרינה. עבור מאזיניו היתה זו הזדמנות נדירה; אלה שקיבלו אותה הקימו אגודה דתית בתקופתם. על כולם להבין לליבו של המורה סיו בכבוד.
תחילה בסס לעצמך אחיזה איתנה בפעילויות היומיומיות בתוך החברה. רק אז תוכל לטפח את המציאות ולהבין את התמצית.
בציות לצו, אני פועל כמורה דרך לשחרור. עכשיו אני מוציא לאור את המסר המקורי של הפרח הזהוב של האחדות המוחלטת. לאחר מכן אסביר בפירוט.
האחדות המוחלטת מתייחסת למה שלא ניתן להתעלות מעליו. ישנן הרבה הוראות אלכימיות, אך כולן משתמשות באופן זמני במאמץ כדי להגיע לחוסר מאמץ. אין אלה הוראות העוסקות בטרנסנדנטיות מוחלטת ובחדירה ישירה.
התורה שאני מוסר הלאה עוסקת מן ההתחלה בעבודה עם התמצית, מבלי לשקוע בשיטה משנית.
זה הדבר הכי טוב בה.
הפרח הזהוב הוא האור.
מהו צבע האור?
הוא מסומל על ידי הפרח הזהוב, אשר [באותיות סיניות] מקפל בתוכו גם [את המילים] אור אחד.
זוהי האנרגיה האמיתית המאוחדת לחלוטין של בני האלמוות השמֵימיים.
זהו פירוש האמרה ״העופרת בארץ המולדת של המים טעמה אחד בלבד״.
כל העבודה של הפיכת האור עושה שימוש בשיטת ההיפוך. יופיים של הרקיעים הגבוהים ביותר, כמו פלאי המחוזות הנשגבים ביותר, נמצאים כולם בתוך הלב.
הלב הוא המקום בו מתרכזת הרוח הפתוחה לגמרי והמודעת.
הקונפוציאניים מכנים אותו המרכז הפתוח. בודהיסטים מכנים אותו אדמת האבות, החצר הצהובה, המעבר המסתורי, הפתח הבראשיתי.
1. העופרת מסמלת את המובן האמיתי של ידע אמיתי. המים מייצגים את המובן האמיתי של הידע אודות המציאות המוכל בתוך הידע המודע. האמירה שיש לה טעם אחד בלבד פירושה שמגיעים אליה על ידי התמצית של המודעות עצמה, ולא על ידי עריכת שינויים במודעות.
2. הביטוי ״הפיכת האור״ מתייחס לתרגיל הצ׳אן הבודהיסטי של הסתכלות מנטלית פנימה לעבר מקור המודעות.
התודעה (mind) השמֵימית3 משולה לבית; האור הוא בעל הבית. לכן, ברגע שהופכים את האור, גואות כל האנרגיות שבגוף.
רק הפוך את כיוון האור — זוהי האמת הנשגבת שאין שנייה לה.
האור מרצד בקלות וקשה לייצבו.
לאחר שהפכת אותו במשך זמן רב, האור מתגבש. זהו הגוף הרוחני הטבעי, והוא מייצב את הרוח מעל לתשעת הרקיעים.
זהו מה שמכונה בסוטרות כ״הבעת כבוד שקטה״ וכ״נסיקה״.
הפרח הזהוב הוא כמו הגלולה הזהובה.
שינויי הצורה של ההארה הרוחנית כולם מונחים על ידי התודעה.
3. התודעה השמֵימית מתייחסת למודעות הבלתי מותנית; הפונקצייה שלה היא אור. כאשר הופכים את האור ומפנים אותו לכיוון המקור שלו עצמו, התודעה פחות חשופה להשפעות של גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים, וכתוצאה מכך האנרגיה בגוף גם היא נשמרת ומיטהרת, משום שאינה נגררת לקונפליקטים בין מצבים פנימיים או חיצוניים.
4. הביטוי ״מעל לתשעת הרקיעים״ פירושו מצב תודעתי שהוא מעבר להשפעה של ההתנייה הארצית. הבעת כבוד שקטה (לאלוהים) ונסיקה הם ביטויים טאואיסטים מקובלים להתעלות המודעות.
5. המורה הטאואיסטי ליו אי־מינג אומר לגבי הגלולה הזהובה: ״הגלולה היא האנרגיה המקורית, הראשונית, האנרגיה המאוחדת האמיתית. אנרגיה זו, כאשר מעבירים אותה באש כדי לזכך אותה, נעשית חסינה מכל פגע לעד, ולכן קוראים לה הגלולה הזהובה״.
