על התשוקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על התשוקה
מכר
מאות
עותקים
על התשוקה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

על התשוקה

3 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    רחל גוטסמן היא היסטוריונית של יוון העתיקה, מתמחה במיתולוגיה יוונית ובמרחב הים־תיכוני הקדום. היא השלימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וכיום מרצה באוניברסיטת חיפה ובמסגרות נוספות. נוסף על כך פרסמה סיפורים קצרים בכתבי־עת שונים ולוקחת חלק בניהול מחקר וחשיבה אורבנית במסגרת מרכז העיר הלבנה תל אביב יפו. גוטסמן היא אם לשניים ומתגוררת בתל אביב. זהו ספרה הראשון.

    תקציר

    על התשוקה לוקח את הקורא למסע בעקבות הארוס, אל האהבה והתשוקה במיתולוגיה היוונית, מסע המתחקה אחר תשוקות הגוף וכמיהתו של הלב הוא מספר מחדש סיפורי מיתולוגיה עתיקים העוסקים באהבה ובארוטיקה, ומפליג מהם אל ההווה. סיפורים על אלים בוגדניים, משתאות פרועים ונימפות יפהפיות, מסופרים מחדש ומקושרים לתרבות העכשווית.
     
    בשפה קולחת, מציג על התשוקה דרך מקורית לספר מחדש מיתולוגיות עתיקות; לא עוד כעלילות שנכתבו לפני עידן ועידנים, אלא כסיפורים על-זמניים השייכים לרגע הזה, חסר הנחת, ולחיים האישיים של כל אחת ואחד. המחברת אורגת מיתוסים, קטעי ספרות ושירה, דימויים אמנותיים, וגם את קולה שלה – סיפורים בגוף ראשון המציגים את דרכה מול הנושאים העולים מהמיתוסים – למהלך אחד הדן בחוויה האנושית של האהבה. הכתיבה הסוחפת קושרת את הקורא למיתולוגית האהבה הנצחית ומזמינה אותו לצאת למסע משל עצמו בדרכים היפות והכואבות של התשוקה.
     
    רחל גוטסמן היא היסטוריונית של יוון העתיקה, מתמחה במיתולוגיה יוונית ובמרחב הים-תיכוני הקדום. היא השלימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וכיום מרצה באוניברסיטת חיפה ובמסגרות נוספות. נוסף על כך פרסמה סיפורים קצרים בכתבי-עת שונים ואף לוקחת חלק בניהול מחקר וחשיבה אורבנית במסגרת מרכז העיר הלבנה תל אביב-יפו. גוטסמן היא אם לשניים ומתגוררת בתל אביב. זהו ספרה הראשון.

    פרק ראשון

    פתח דבר
     
    מיתוסים עתיקים מציגים שורה ארוכה של סיפורי אהבה ותשוקה, חלקם יפים ושמחים, אחרים קשים ואכזריים. ארוס, אל האהבה והתשוקה במיתולוגיה היוונית, הוא דמות רבת פנים ומתעתעת. התחקות אחריו היא מסע במבוך מלא סתירות, מסדרונות ללא מוצא ושערים נעולים. אהבה רומנטית היא רגש שכיח בעולם בני האדם, אולם לא ניתן להגדיר אותה או לאחוז בה. היא כורכת יחד תשוקה, התפעמות, ארוטיקה וצער, אך הרגש עצמו נותר לוט בערפל, סמיך וחידתי.
    ספר זה הוא מסע במבוך של ארוס, מסע בעקבות האהבה והארוטיקה. הוא יוצא מסיפורים עתיקים מאוד ומפליג אל הזמן הזה, אל העכשיו, וגם אל הדרכים העקלקלות שעשיתי אני בחיפושַׂי אחר הארוס. זו דרך המתחילה בתשוקה גופנית ובכמיהתו של הלב, אך שואפת לנסוק לרקיע ולהקיף את העולם, לחזות באידיאה של היופי.
    כיתה בבית הספר התיכון, שיעור ביולוגיה. דיברנו על ממברנות, ואני חשבתי שגם לבני אדם יש קרום דק, המאפשר לדברים מסוימים להיכנס ולאחרים לא. נשמע הצלצול, ונדחקתי החוצה בין כל התלמידים דרך דלת הכיתה. הוא המתין לבדו בפינת המסדרון. כשחלפתי על פניו, נגע בעדינות בזרועי. הסתובבתי מופתעת, והוא תחב לידי פתק מקופל. למחרת אסף אותי מביתי והלכנו לקולנוע. אני זוכרת היטב את כפות ידיו הגדולות, את האופן שבו אור המסך הגדול הבהב בתוך עיניו באפילת האולם ואת נשיקותיו החמות.
    הייתי צעירה מאוד כשארוס אחז בידי והובילני בצעד קל ומרוגש אל תוך המבוך.
     
     
    בריאה
     
    אֶרוֹס
    אֶרוס הוא אל האהבה, האנשה של תשוקה מינית. הוא מעניק ברכה וחסד, אבל הוא גם אל אכזר וקפריזי.
    במיתולוגיה היוונית יש לארוס (ובלטינית קופידון, או אָמוֹר) פנים רבות, וגם כמה סיפורי הולדת. באחת הגרסאות הוא אחד מהכוחות הראשונים שנוצרו מתוך הכאוס; הוא כוח ההשתוקקות, עקרון ההולדה הקוסמי, ובלעדיו העולם לא היה נוצר. בגרסה אחרת הוא בנה של אַפְרוֹדִיטֶה, שנולדה מתוך קצף הגלים עם שני בניה, אֶרוֹס (אהבה) ואחיו התאום הִימֶרוֹס (תשוקה), ושניהם מלווים אותה לכל מקום ומוציאים אל הפועל את מזימותיה החושניות. בתקופות מאוחרות יותר הצטרף לשניים אח שלישי, פּוֹתוֹס (להט).
    ארוס הוא עלם צעיר הפוסע בצעד קל בשדות פרחים. הוא חיית פרא בלתי־ניתנת לאילוף. הוא מעיין נובע, טבע בפריחתו, הוא מר־מתוק. לפעמים הוא נער יפה תואר ולעתים תינוק שמנמן. הוא כוח חיים, הוא יצר הרסני, והוא גם אלגוריה לתנועת הנפש אל עולם הרוח, הנשלט בידי יופי טהור. הוא מתעתע ורמאי, אך מביא ברכה ונחמה לבני התמותה האומללים. הוא מטלטל את הנפש כסופה המזעזעת עצי אלון על פסגת הר, הוא יורד מהשמים כהתגלות מלכותית. לא ניתן להתנגד לו, הוא מביא שיגעון ודיכאון, התרגשות ושמחה. הוא נושא קשת ואשפת חצים, שאותם הוא מכוון ללב שלנו, המתמלא פתע ברגשי אהבה ותשוקה שאין לעמוד בפניהם. הוא ממלא אותנו שמחה וצער, מטפטף ערגה מסמאת אל תוך עינינו.
    הבריאה היוונית היא רבת שלבים, ללא אל יחיד האחראי להולדת העולם מתוך האַיִן, ובכל זאת יש בה דמות אחת המחזיקה יותר מהאחרות בַּכּוח הבורא והיוצר. זהו ארוס; הכוח המתאווה, החושק והמוליד. ארוס הוא הדחף, היצר, הליבידו, האון, כוח פעולה שבלעדיו לא היתה יצירה ולא התחדשות, והוא האחראי להתגשמותו של הטבע ולהולדת צאצאים, וגם להולדת מעשים יפים, אמנות ומחשבה. כל דבר שנוצר ובא אל העולם מקורו בהשתוקקות, בהתמסרות לכוח הארוס הקוסמי. ללא כוחו המשתוקק והאוהב היה העולם נותר רק חומר גולמי ודומם: אדמה ותהום.
     
    ״אֶרוֹס, זֶה הַיָּפֶה מִכָּל הָאֵלִים בְּנֵי הַנֶּצַח,
    הַמְרוֹפֵף אֵיבָרִים, שֶׁשּׁוּם הִגָּיוֹן וְשׁוּם טַעַם
    בַּחֲזֵה אֵל אוֹ אָדָם הֲגָנָה מוּל כּוֹחוֹ לֹא יַמְצִיאוּ.״
    התיאוגוניה, הסיודוס

    רחל גוטסמן היא היסטוריונית של יוון העתיקה, מתמחה במיתולוגיה יוונית ובמרחב הים־תיכוני הקדום. היא השלימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וכיום מרצה באוניברסיטת חיפה ובמסגרות נוספות. נוסף על כך פרסמה סיפורים קצרים בכתבי־עת שונים ולוקחת חלק בניהול מחקר וחשיבה אורבנית במסגרת מרכז העיר הלבנה תל אביב יפו. גוטסמן היא אם לשניים ומתגוררת בתל אביב. זהו ספרה הראשון.

    סקירות וביקורות

    מין בבית העלמין רחל גוטסמן מתיימרת לקרוא תיגר על הסדר הישן, אבל 'על התשוקה' הוא מוצר מהוגן ובורגני להחריד תמונת הכריכה - שיכול רגליים של אישה באפלה - מרמזת על אחד הדימויים הקולנועיים המיניים החקוקים ביותר: שרון סטון יושבת בחדר החקירות בשמלה קצרה מאוד, עוד רגע תחליף רגל ברגל, ולהרף עין יתגלה ביניהן המקום הכמוס ביותר שלה. דעתו של החוקר תתבלבל עליו, ולסתות הצופים יישמטו בתימהון מרוגש. פישקתי אפוא את הספר, מזגתי לי וויסקי זול, ושקעתי בין דפיו.

    רחל גוטסמן, היסטוריונית של יוון העתיקה, ליקטה וכתבה בלשונה מיתוסים מהעת העתיקה, חילקה אותם לפרקים בדיני אהבה ומין, ואיירה אותם בתמונות מאוצר האמנות הקלאסית - תחת הכותרת המבטיחה 'על ‭ .'התשוקה‬בצד הדרך משובצים שירה עתיקה ומודרנית, תיאוריות פסיכולוגיות וחברתיות וגם קטעים קצרים מפי המחברת - פרשיות אהבה חולפות, פנטזיות רומנטיות ומיניות, ופרשנויות אישיות למיתוסים, בראי התקופה. לפעמים גוטסמן לא עומדת בפיתוי ומתפרצת לתוך הטקסט העיוני: בפרק על 'המשתה' של אפלטון היא נוזפת במלומדי יוון שהעדיפו אהבת נערים משכילים על פני אהבת אישה, ומזכירה לנו את עוולתם: "מה הפלא, אם כלאו אותה בבית ומנעו ממנה השכלה‭"?‬

    קריאת תיגר על הסדרים הישנים מבקשת להיחלץ מתוך הספר באמירות נוקבות כמו "מאסנו בדיכוטומיית הקדושה/זונה, בטון הפאלי-מיליטנטי ובידיים הנשלחות ללא מעצורים. ועל כן נמשיך להילחם עד שתניחו לנו להיות עצמנו, ללא רסנים תרבותיים סמויים ושרשראות מגדריות מדכאות‭."‬ אבל ככל שמוסיפים לקרוא בספר, עולה משם נימה שפוקו הגדיר "החגיגיות שבה מדברים היום על מין‭,"‬ והבהיר: "כבר איננו מדברים עליו מבלי שנעטה על פנינו מקצתה של ארשת חשיבות: תודעה של התגרות בסדר הקיים, טון דיבור המעיד על מודעותו של הדובר לחתרנותו‭."‬ ואמנם, המחברת מצטיירת בסיפוריה האישיים כרומנטיקנית אנינה, כמעט סנובית: אתרי האהבה הם מסיבות ברנז'איות, גלריות ופנטהאוזים מפוארים, והמאהבים משכילים, מתוחכמים, לבושים היטב. אהוב אחד מדרום תל-אביב נושר מן הלב בגלל פערים שלא ניתן לגשר עליהם, ועם אהוב אחר יורדת המספרת לחנות שמלות באלנבי, "בין הומלסים שבורים ואוטובוסים מרעישים‭,"‬ ומריצה שם דאחקה על חשבון מוכר "עב בשר ומזיע" כשהיא מספרת שאחותה מתחתנת בקרוב ומודדת משמלותיו ההמוניות. ניתן היה לפטור את תשומת הלב מהקטעים הביוגרפיים האלה, שהרי משקלם נמוך ושולי למדי, אבל הרוח התרבותנית שהם מבטאים שורה על הספר כולו. מן הסתם לא שמע אותו מוכר שמלות מזיע על ארוס ואפרודיטה, אבל למי כן מיועד הספר? גוטסמן אומרת לנו שיש סקס אחר - גבוה, אסתטי, מעודן. שוב ושוב דימיתי את 'על התשוקה' לספר אלבומי כבד שמונח על שולחן זכוכית מהוגן לעיני האורחים, ספר מתנה קלאסי עם פרקי השכלה סלונית לתרבותן המצוי, עם טקסטים בהירים ורפרודוקציות אמנותיות אנינות כל כך, שאינן פוגעות בעין ובנפש. כמה רציתי להיתקל פתאום בדימוי חזותי מביך, וולגרי, "סטופר‭," ‬ כמו שקוראים לזה במגזין '‭,'ווג‬ משום העצירה הפתאומית שהוא כופה על הקורא. טרייסי אמין, נאן גולדין, מרלן דומא - כל אלה אמניות מרכזיות שביטאו מיניות בתעוזה ובבוטות, ויכלו להתכתב עם המיתוסים בחוצפה, ואף לשרת את עמדתה המשוחררת של המספרת. אבל גוטסמן מעדיפה לשוב אל המקורות האמנותיים הקלאסיים או המודרניסטיים, שנוסחו, רובם ככולם, בידי אותם גברים שהיא מייחלת להתנער מכבליהם.

    "יהיה קסום‭,"‬ אומרת המספרת למוכר באלנבי על חתונת אחותה הבדויה, כעין חיקוי של לשון עממית משהו. אבל איזו חלופה לשונית מציע הספר? המיתוסים מתוארים בהגינות, ביעילות, בתמצית, בלי עסיס או קצף יתרים, אלא כסיכום נגיש של המעשיות ופירושיהן. הקטעים העכשוויים מדגימים את המיתוסים במעשיות אורבניות מודרניות, אך מתוארים באותה לשון יעילה וקומפקטית, בלי מעברי משלב או סגנון. האישון מתרחב בהנאה למקרא פתאומי של יונה וולך, בוקובסקי, מרגרט אטווד או ספפו, שמבטאים אהבה
    ומין בלשון חושנית ומחוספסת.

    על הערש התרבותי הזה הלך הוויסקי בכוסי ונגמר ורגליי השתכלו להן בעידון, כבמעשה שרון
    סטון מהופך. עלה בזיכרוני פתאום אייקון מיני מעולם אחר - אולי אמזונה, על פי לקסיקון הספר
    - וחשבתי על הזמרת מיכל אמדורסקי. פעם הציעו לה מילים לשיר חדש והיא ריפרפה עליהן בחטף.

    פתאום נתקלו עיניה במילה "תשוקה‭,"‬ והיא הזדעקה בפלצות: ‭ תשוקה'"‬‭?'‬מה זה '‭?'תשוקה‬ איך אתם
    רוצים שאני אשיר את המילה הזאת, '‭"?'תשוקה‬ יש משהו בדברי אמדורסקי. אולי כדי שיהיה בידינו
    ספר מעורר באמת, עלינו לחכות לספר כיס קטן ומחתרתי, קצת פחות מהודר אבל קצת יותר נועז.
    יקראו לו, ככל הנראה, 'על ‭ .'החרמנות ‬

    עוד 3 ספרים שמתכתבים עם המיתולוגיה:
    משחקי האלים > אפי זיו
    תיאוריות של מיתוס > רוברט סגל
    מפלצות מיתולוגיות > שהם סמית ושרה פאנלי

    בתמונה: מתוך הסרט 'אינסטינקט בסיסי'‭ 1992 ,‬
    ענת עינהר 7 לילות 28/04/2017 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות
    "על התשוקה" הוא בלוג של נערה מתבגרת שמעון בוזגלו הארץ ספרים 19/04/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

    סקירות וביקורות

    מין בבית העלמין רחל גוטסמן מתיימרת לקרוא תיגר על הסדר הישן, אבל 'על התשוקה' הוא מוצר מהוגן ובורגני להחריד תמונת הכריכה - שיכול רגליים של אישה באפלה - מרמזת על אחד הדימויים הקולנועיים המיניים החקוקים ביותר: שרון סטון יושבת בחדר החקירות בשמלה קצרה מאוד, עוד רגע תחליף רגל ברגל, ולהרף עין יתגלה ביניהן המקום הכמוס ביותר שלה. דעתו של החוקר תתבלבל עליו, ולסתות הצופים יישמטו בתימהון מרוגש. פישקתי אפוא את הספר, מזגתי לי וויסקי זול, ושקעתי בין דפיו.

    רחל גוטסמן, היסטוריונית של יוון העתיקה, ליקטה וכתבה בלשונה מיתוסים מהעת העתיקה, חילקה אותם לפרקים בדיני אהבה ומין, ואיירה אותם בתמונות מאוצר האמנות הקלאסית - תחת הכותרת המבטיחה 'על ‭ .'התשוקה‬בצד הדרך משובצים שירה עתיקה ומודרנית, תיאוריות פסיכולוגיות וחברתיות וגם קטעים קצרים מפי המחברת - פרשיות אהבה חולפות, פנטזיות רומנטיות ומיניות, ופרשנויות אישיות למיתוסים, בראי התקופה. לפעמים גוטסמן לא עומדת בפיתוי ומתפרצת לתוך הטקסט העיוני: בפרק על 'המשתה' של אפלטון היא נוזפת במלומדי יוון שהעדיפו אהבת נערים משכילים על פני אהבת אישה, ומזכירה לנו את עוולתם: "מה הפלא, אם כלאו אותה בבית ומנעו ממנה השכלה‭"?‬

    קריאת תיגר על הסדרים הישנים מבקשת להיחלץ מתוך הספר באמירות נוקבות כמו "מאסנו בדיכוטומיית הקדושה/זונה, בטון הפאלי-מיליטנטי ובידיים הנשלחות ללא מעצורים. ועל כן נמשיך להילחם עד שתניחו לנו להיות עצמנו, ללא רסנים תרבותיים סמויים ושרשראות מגדריות מדכאות‭."‬ אבל ככל שמוסיפים לקרוא בספר, עולה משם נימה שפוקו הגדיר "החגיגיות שבה מדברים היום על מין‭,"‬ והבהיר: "כבר איננו מדברים עליו מבלי שנעטה על פנינו מקצתה של ארשת חשיבות: תודעה של התגרות בסדר הקיים, טון דיבור המעיד על מודעותו של הדובר לחתרנותו‭."‬ ואמנם, המחברת מצטיירת בסיפוריה האישיים כרומנטיקנית אנינה, כמעט סנובית: אתרי האהבה הם מסיבות ברנז'איות, גלריות ופנטהאוזים מפוארים, והמאהבים משכילים, מתוחכמים, לבושים היטב. אהוב אחד מדרום תל-אביב נושר מן הלב בגלל פערים שלא ניתן לגשר עליהם, ועם אהוב אחר יורדת המספרת לחנות שמלות באלנבי, "בין הומלסים שבורים ואוטובוסים מרעישים‭,"‬ ומריצה שם דאחקה על חשבון מוכר "עב בשר ומזיע" כשהיא מספרת שאחותה מתחתנת בקרוב ומודדת משמלותיו ההמוניות. ניתן היה לפטור את תשומת הלב מהקטעים הביוגרפיים האלה, שהרי משקלם נמוך ושולי למדי, אבל הרוח התרבותנית שהם מבטאים שורה על הספר כולו. מן הסתם לא שמע אותו מוכר שמלות מזיע על ארוס ואפרודיטה, אבל למי כן מיועד הספר? גוטסמן אומרת לנו שיש סקס אחר - גבוה, אסתטי, מעודן. שוב ושוב דימיתי את 'על התשוקה' לספר אלבומי כבד שמונח על שולחן זכוכית מהוגן לעיני האורחים, ספר מתנה קלאסי עם פרקי השכלה סלונית לתרבותן המצוי, עם טקסטים בהירים ורפרודוקציות אמנותיות אנינות כל כך, שאינן פוגעות בעין ובנפש. כמה רציתי להיתקל פתאום בדימוי חזותי מביך, וולגרי, "סטופר‭," ‬ כמו שקוראים לזה במגזין '‭,'ווג‬ משום העצירה הפתאומית שהוא כופה על הקורא. טרייסי אמין, נאן גולדין, מרלן דומא - כל אלה אמניות מרכזיות שביטאו מיניות בתעוזה ובבוטות, ויכלו להתכתב עם המיתוסים בחוצפה, ואף לשרת את עמדתה המשוחררת של המספרת. אבל גוטסמן מעדיפה לשוב אל המקורות האמנותיים הקלאסיים או המודרניסטיים, שנוסחו, רובם ככולם, בידי אותם גברים שהיא מייחלת להתנער מכבליהם.

    "יהיה קסום‭,"‬ אומרת המספרת למוכר באלנבי על חתונת אחותה הבדויה, כעין חיקוי של לשון עממית משהו. אבל איזו חלופה לשונית מציע הספר? המיתוסים מתוארים בהגינות, ביעילות, בתמצית, בלי עסיס או קצף יתרים, אלא כסיכום נגיש של המעשיות ופירושיהן. הקטעים העכשוויים מדגימים את המיתוסים במעשיות אורבניות מודרניות, אך מתוארים באותה לשון יעילה וקומפקטית, בלי מעברי משלב או סגנון. האישון מתרחב בהנאה למקרא פתאומי של יונה וולך, בוקובסקי, מרגרט אטווד או ספפו, שמבטאים אהבה
    ומין בלשון חושנית ומחוספסת.

    על הערש התרבותי הזה הלך הוויסקי בכוסי ונגמר ורגליי השתכלו להן בעידון, כבמעשה שרון
    סטון מהופך. עלה בזיכרוני פתאום אייקון מיני מעולם אחר - אולי אמזונה, על פי לקסיקון הספר
    - וחשבתי על הזמרת מיכל אמדורסקי. פעם הציעו לה מילים לשיר חדש והיא ריפרפה עליהן בחטף.

    פתאום נתקלו עיניה במילה "תשוקה‭,"‬ והיא הזדעקה בפלצות: ‭ תשוקה'"‬‭?'‬מה זה '‭?'תשוקה‬ איך אתם
    רוצים שאני אשיר את המילה הזאת, '‭"?'תשוקה‬ יש משהו בדברי אמדורסקי. אולי כדי שיהיה בידינו
    ספר מעורר באמת, עלינו לחכות לספר כיס קטן ומחתרתי, קצת פחות מהודר אבל קצת יותר נועז.
    יקראו לו, ככל הנראה, 'על ‭ .'החרמנות ‬

    עוד 3 ספרים שמתכתבים עם המיתולוגיה:
    משחקי האלים > אפי זיו
    תיאוריות של מיתוס > רוברט סגל
    מפלצות מיתולוגיות > שהם סמית ושרה פאנלי

    בתמונה: מתוך הסרט 'אינסטינקט בסיסי'‭ 1992 ,‬
    ענת עינהר 7 לילות 28/04/2017 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות
    "על התשוקה" הוא בלוג של נערה מתבגרת שמעון בוזגלו הארץ ספרים 19/04/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
    על התשוקה רחל גוטסמן
    פתח דבר
     
    מיתוסים עתיקים מציגים שורה ארוכה של סיפורי אהבה ותשוקה, חלקם יפים ושמחים, אחרים קשים ואכזריים. ארוס, אל האהבה והתשוקה במיתולוגיה היוונית, הוא דמות רבת פנים ומתעתעת. התחקות אחריו היא מסע במבוך מלא סתירות, מסדרונות ללא מוצא ושערים נעולים. אהבה רומנטית היא רגש שכיח בעולם בני האדם, אולם לא ניתן להגדיר אותה או לאחוז בה. היא כורכת יחד תשוקה, התפעמות, ארוטיקה וצער, אך הרגש עצמו נותר לוט בערפל, סמיך וחידתי.
    ספר זה הוא מסע במבוך של ארוס, מסע בעקבות האהבה והארוטיקה. הוא יוצא מסיפורים עתיקים מאוד ומפליג אל הזמן הזה, אל העכשיו, וגם אל הדרכים העקלקלות שעשיתי אני בחיפושַׂי אחר הארוס. זו דרך המתחילה בתשוקה גופנית ובכמיהתו של הלב, אך שואפת לנסוק לרקיע ולהקיף את העולם, לחזות באידיאה של היופי.
    כיתה בבית הספר התיכון, שיעור ביולוגיה. דיברנו על ממברנות, ואני חשבתי שגם לבני אדם יש קרום דק, המאפשר לדברים מסוימים להיכנס ולאחרים לא. נשמע הצלצול, ונדחקתי החוצה בין כל התלמידים דרך דלת הכיתה. הוא המתין לבדו בפינת המסדרון. כשחלפתי על פניו, נגע בעדינות בזרועי. הסתובבתי מופתעת, והוא תחב לידי פתק מקופל. למחרת אסף אותי מביתי והלכנו לקולנוע. אני זוכרת היטב את כפות ידיו הגדולות, את האופן שבו אור המסך הגדול הבהב בתוך עיניו באפילת האולם ואת נשיקותיו החמות.
    הייתי צעירה מאוד כשארוס אחז בידי והובילני בצעד קל ומרוגש אל תוך המבוך.
     
     
    בריאה
     
    אֶרוֹס
    אֶרוס הוא אל האהבה, האנשה של תשוקה מינית. הוא מעניק ברכה וחסד, אבל הוא גם אל אכזר וקפריזי.
    במיתולוגיה היוונית יש לארוס (ובלטינית קופידון, או אָמוֹר) פנים רבות, וגם כמה סיפורי הולדת. באחת הגרסאות הוא אחד מהכוחות הראשונים שנוצרו מתוך הכאוס; הוא כוח ההשתוקקות, עקרון ההולדה הקוסמי, ובלעדיו העולם לא היה נוצר. בגרסה אחרת הוא בנה של אַפְרוֹדִיטֶה, שנולדה מתוך קצף הגלים עם שני בניה, אֶרוֹס (אהבה) ואחיו התאום הִימֶרוֹס (תשוקה), ושניהם מלווים אותה לכל מקום ומוציאים אל הפועל את מזימותיה החושניות. בתקופות מאוחרות יותר הצטרף לשניים אח שלישי, פּוֹתוֹס (להט).
    ארוס הוא עלם צעיר הפוסע בצעד קל בשדות פרחים. הוא חיית פרא בלתי־ניתנת לאילוף. הוא מעיין נובע, טבע בפריחתו, הוא מר־מתוק. לפעמים הוא נער יפה תואר ולעתים תינוק שמנמן. הוא כוח חיים, הוא יצר הרסני, והוא גם אלגוריה לתנועת הנפש אל עולם הרוח, הנשלט בידי יופי טהור. הוא מתעתע ורמאי, אך מביא ברכה ונחמה לבני התמותה האומללים. הוא מטלטל את הנפש כסופה המזעזעת עצי אלון על פסגת הר, הוא יורד מהשמים כהתגלות מלכותית. לא ניתן להתנגד לו, הוא מביא שיגעון ודיכאון, התרגשות ושמחה. הוא נושא קשת ואשפת חצים, שאותם הוא מכוון ללב שלנו, המתמלא פתע ברגשי אהבה ותשוקה שאין לעמוד בפניהם. הוא ממלא אותנו שמחה וצער, מטפטף ערגה מסמאת אל תוך עינינו.
    הבריאה היוונית היא רבת שלבים, ללא אל יחיד האחראי להולדת העולם מתוך האַיִן, ובכל זאת יש בה דמות אחת המחזיקה יותר מהאחרות בַּכּוח הבורא והיוצר. זהו ארוס; הכוח המתאווה, החושק והמוליד. ארוס הוא הדחף, היצר, הליבידו, האון, כוח פעולה שבלעדיו לא היתה יצירה ולא התחדשות, והוא האחראי להתגשמותו של הטבע ולהולדת צאצאים, וגם להולדת מעשים יפים, אמנות ומחשבה. כל דבר שנוצר ובא אל העולם מקורו בהשתוקקות, בהתמסרות לכוח הארוס הקוסמי. ללא כוחו המשתוקק והאוהב היה העולם נותר רק חומר גולמי ודומם: אדמה ותהום.
     
    ״אֶרוֹס, זֶה הַיָּפֶה מִכָּל הָאֵלִים בְּנֵי הַנֶּצַח,
    הַמְרוֹפֵף אֵיבָרִים, שֶׁשּׁוּם הִגָּיוֹן וְשׁוּם טַעַם
    בַּחֲזֵה אֵל אוֹ אָדָם הֲגָנָה מוּל כּוֹחוֹ לֹא יַמְצִיאוּ.״
    התיאוגוניה, הסיודוס