התמכרות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התמכרות
מכר
מאות
עותקים
התמכרות
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים
4.9 כוכבים (22 דירוגים)

עוד על הספר

מרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה ובעלת חברה לייעוץ.

 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

אי-אפשר להבין איך ביום בהיר אחד אנחנו פוגשים אדם שמשנה את כל נתיב החיים שלנו. אי-אפשר להבין למה דווקא האדם המסוים הזה גורם לגוף שלנו להתמכר אליו בתשוקה בלתי מוסברת, וללב שלנו לפרפר בחוסר אונים בתוך החזה שלנו.
לכל אדם יש חלום. החלום שלי, בתור פסנתרנית מחוננת, היה ללמוד באקדמיה למוזיקה בבוסטון. אבל לא זכיתי להגשים אותו. הכול נקטע לפני חמש שנים כאשר התבשרתי שחליתי.  
הצלחתי להתגבר על המחלה, פעמיים, אבל הפכתי לשקופה. לבלתי נראית. פרשתי ממרוץ החיים וגזרתי על עצמי המתנה ארוכה ומייגעת ליום שבו הכול יסתיים. לסוף.
למרות זאת ציפה לי אור קטן בקצה המנהרה. חתונה. עמדתי להינשא לידיד המשפחה, גבר נאה, מוכשר ומצליח, שבחר לבלות אתי את חייו.  
הנתיב הברור שלי השתבש באותה הטיסה הגורלית שבה פגשתי את הגרמני המשוגע. 
פתאום לא הרגשתי שקופה. ראיתי את עצמי בשלל גוונים עזים. הרגשתי שהחיים חזקים ממני ושאני רוצה להפסיק להמתין ולהתחיל לחיות. נשאבתי לתוך העולם היצרי שלו ונצרתי כל שנייה שבה הייתי חלק מהחיים המסעירים שלו.
התמכרתי לעוצמות שלו, התמכרתי לתשוקה שלו והתמכרתי לצורך של הלב שלי להרגיש. אבל ידעתי שזה זמני, שאני חייבת לחזור לנתיב שלי. 
לא הבאתי בחשבון דבר אחד. ההתמכרות חזקה מהכול.
"התמכרות", רומן מטלטל וחושני והצמד של הספר "התנגשות", הוא ספרה השביעי של דנה לוי אלגרוד. ספריה הקודמים זכו להצלחה מסחררת בארץ ובחו"ל

פרק ראשון

פרולוג
 
 
אני עוצמת את עיניי ונושמת נשימה עמוקה. כשאני פוקחת אותן אני מסתכלת שוב על עשרות האנשים החולפים על המדרכה מול בית הקפה.
מזג האוויר סגרירי ורובם עטופים במעילי צמר עבים, מנסים להימלט מטיפות הגשם שדופקות על זגוגית החלון שמולי.
לכל אחד מהם, מהאנשים הללו, יש סיפור. אני מאמינה שכל אחד מהגברים מנסה לתבל את הסיפור שלו בריגושים. וכל אחת מהנשים ממהרת כדי להוסיף עוד מילה, עוד שורה או פרק לעלילה המסעירה של חייה.
הם לא מביטים זה בזה כפי שאני מביטה בהם כעת. כל אחד חי את החיים שלו, מנסה שלא להפריע לאף אחד אחר ומן הסתם מקווה שאף אחד לא יפריע לו.
כולם נראים לי צבעוניים כל כך. עטופים בגוונים עזים של כחול, חום, ורוד, לא חוששים לבלוט.
אני, לעומת זאת, מרגישה שקופה.
נדמה לי שאם אצא עכשיו מבית הקפה ואתהלך ביניהם, אף אחד לא ירגיש בי. אף אחד לא באמת ישים לב שאני מתהלכת ביניהם, לוקחת חלק בסיפור שלהם כדמות משנה.
אולי אם פתאום אתעלף על המדרכה הם ישימו לב, כי אז אקטע את רצף האירועים המרגשים שלהם ואהפוך למטרד. לשבריר שנייה אולי למישהו מהם יהיה אכפת. אולי הם אפילו יצליחו לראות אותי בגוונים דהויים של אפור. אבל רגע אחרי כן כבר אהפוך שוב לשקופה.
הלוואי שפעם אחת בלבד אצליח להביט במראה ולראות את עצמי בצבע.
הלוואי שפעם אחת בלבד אצליח להביט במראה ולא לתהות כמה זמן נשאר לי....

מרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה ובעלת חברה לייעוץ.

 

ראיון "ראש בראש"

התמכרות דנה לוי אלגרוד
פרולוג
 
 
אני עוצמת את עיניי ונושמת נשימה עמוקה. כשאני פוקחת אותן אני מסתכלת שוב על עשרות האנשים החולפים על המדרכה מול בית הקפה.
מזג האוויר סגרירי ורובם עטופים במעילי צמר עבים, מנסים להימלט מטיפות הגשם שדופקות על זגוגית החלון שמולי.
לכל אחד מהם, מהאנשים הללו, יש סיפור. אני מאמינה שכל אחד מהגברים מנסה לתבל את הסיפור שלו בריגושים. וכל אחת מהנשים ממהרת כדי להוסיף עוד מילה, עוד שורה או פרק לעלילה המסעירה של חייה.
הם לא מביטים זה בזה כפי שאני מביטה בהם כעת. כל אחד חי את החיים שלו, מנסה שלא להפריע לאף אחד אחר ומן הסתם מקווה שאף אחד לא יפריע לו.
כולם נראים לי צבעוניים כל כך. עטופים בגוונים עזים של כחול, חום, ורוד, לא חוששים לבלוט.
אני, לעומת זאת, מרגישה שקופה.
נדמה לי שאם אצא עכשיו מבית הקפה ואתהלך ביניהם, אף אחד לא ירגיש בי. אף אחד לא באמת ישים לב שאני מתהלכת ביניהם, לוקחת חלק בסיפור שלהם כדמות משנה.
אולי אם פתאום אתעלף על המדרכה הם ישימו לב, כי אז אקטע את רצף האירועים המרגשים שלהם ואהפוך למטרד. לשבריר שנייה אולי למישהו מהם יהיה אכפת. אולי הם אפילו יצליחו לראות אותי בגוונים דהויים של אפור. אבל רגע אחרי כן כבר אהפוך שוב לשקופה.
הלוואי שפעם אחת בלבד אצליח להביט במראה ולראות את עצמי בצבע.
הלוואי שפעם אחת בלבד אצליח להביט במראה ולא לתהות כמה זמן נשאר לי....