זה הסיוט הגדול ביותר של כל סופר. למעשה, של כל אדם העובד במשרד משותף. אך עבור סופר, זו אימה של ממש. הסיוט הזה כל-כך נורא, עד שאפילו לא חושבים עליו. זה דבר שלא העליתי על דעתי, עד לרגע שנתקלתי בו. וזה היה אחד הרגעים השחורים ביותר חיים שלי...
באותו בוקר הגעתי למשרד מוקדם, כרגיל. מזה כשלושה חודשים אני מנסה את כוחי בתפקיד קוֹפִּירַיְיטֶר, רַעְיוֹנַאי, עבור משרד פרסום נחשב. עשינו כמה פרויקטים נחמדים, עבור חברות מזון, תעופה, והכי הייתי גאה בתיק האחרון, בו חיברנו שירותי בריאות עם שבת.
נופפתי לשלום לעמיתים במחלקת קְרִיאֵייטִיב, סטודיו, אסטרטגיה, תקציב. לקחתי ספל תה ירוק, מצמחים שהבאתי איתי מהבית בשקית. ופניתי אל פינת עבודה שלי. משרד קטן הפונה אל נוף פראי ומעורר דמיון.
עדיין לא חולם מה עומד להתרחש...