שמנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שמנים
הוספה למועדפים
4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2003
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 318 עמ' מודפסים

נושאים

תקציר

כאשר חנן בלום מחליט להשתתף בשבוע הבריאות בפנסיון נופי גליל היוקרתי שבצפון, הדבר האחרון שעולה בדעתו הוא שימצא אהבה. בלום, פקיד סוכנות אפרורי בשנות הארבעים לחייו - הסובל מעודף משקל כרוני, אם מתעקשים לדבוק בלשון נקייה - גומר אומר להיפטר סופית ממשמניו, ושבוע הבריאות, המבטיח דיאטת בזק מענגת, נראה כמו נקודת ההתחלה. אבל אל שבוע הבריאות הזה נאספים גם שמנים ססגוניים וגחמניים כגון בועז וינטר, מעצב אופנה מצליח ובודד המתמחה בעיצוב בגדים במידות גדולות, לאה הופמן, כוהנת דיאטות ותיקה המתביישת במשקלה, ואחותה אסתר, הדואגת לה. עליהם נוספות דמויות העלולות להעיר יצרים וסודות רדומים בפנסיון השלו - מעסה מוכשר וחסר עכבות, חברתה מנוער של מנהלת הפנסיון, בעלה הפלרטטן של המנהלת, והמפתיעה מכולן - שרון שמיר, עיתונאית תל אביבית יפהפייה ומתוחכמת. עד מהרה מיתרגמים עברו הטעון של כל אחד מן המשתתפים בשבוע הבריאות, הדחיסות והמתיחות האופייניות לדיאטות קיצוניות וכמה טעויות גורליות בשיפוט ובקריאת המציאות למחול מרתק, מצחיק ומטריד של אירועים, ההופך, בתורו, את שבוע הבריאות לשבוע החשוב ביותר בחייו של כל אחד מאורחי נופי גליל. שמנים הוא רומן המיועד לנשים ולגברים בכל המשקלים והמידות. הוא חושף בהומור ובאכזריות את עולמם של גברים שמנים ונשים שמנות בחברה הסוגדת למראה החיצוני: תחושת הנידחות, היחס לגוף, הדיאטות האינסופיות המסתכמות בהורדת קילוגרמים ספורים, ההלקאה העצמית והבדיחות הפרטיות. שמנים הוא הרומן השני של טוביה מנדלסון. קדם לו רב המכר "גבר גרוש".

פרק ראשון

תל אביב תמות כשהשמועה על שרון שמיר תגיע אליה. שרון חשבה על הכול לפני שהחליטה לנסוע. היא ידעה מראש שהיא לא הולכת על סיפור פוליטי, על סקנדל פיננסי או על גילויים רעשניים, כמו, למשל, הגילויים בכתבה שלה על אשת הרמטכ״ל. שרון אפילו צפתה שלא תחזיק מעמד שבוע שלם, שהכול ישעמם אותה, שהכינרת תעלה לה על העצבים, ושאם היא לא תטבע בג׳קוזי ביום הראשון או תיחנק ממאפה הקישוא בנוסח הגליל ביום השני, היא לא תחזיק מעמד מעבר ליום השלישי ותימלט בחזרה לתל אביב מקסימום ביום הרביעי. במעמדה, בגילה, ומתוך מודעות להופעתה הבלתי נשכחת, שרון שמיר תיארה לעצמה - קיוותה, ליתר דיוק - שיהיה גם סקס. מה ששרון שמיר לא תכננה, לא חישבה ולא העלתה על דעתה הוא שעד יום שישי היא תתאהב באחד חנן בלום, שהיה נובאדי מוחלט: לא עשיר, לא חתיך, לא תל אביבי ולא נשוי — ואלה החדשות הטובות.
חנן בלום היה מבוגר משרון בשתים־עשרה שנה. בהתחלה אמר בזהירות מרבית שהוא ״עוסק בפרויקטים מיוחדים״, ורק אחר־כך גילה את מקום עבודתו המדויק: הסוכנות היהודית. הפרטים המזעזעים האלה התגמדו מול העובדה שבתחילת השבוע הגורלי שבו פגשה שרון שמיר את חנן בלום הוא שקל מאה ארבעים ותשעה קילוגרמים, שהתפרשו על פני מאה תשעים ואחד סנטימטרים בדיוק.

שנה לפני אותו יום ראשון שבו נכנסה שרון שמיר לפיאט אונו שלה והתחילה את מסעה לנופי גליל, חוות הבריאות הנודעת על חוף הכינרת, כמה קילומטרים מצפון לטבריה, נכנסה שרון למעלית הראשונה שדלתותיה נפתחו בקומת הכניסה של המגדל הגבוה במרכז תל אביב שבקומה השבע־עשרה שלו שכנה מערכת ״ישראל עכשיו״. גבר חיוור פנים כבן ארבעים הספיק להיכנס בריצה למעלית לפני שדלתותיה נסגרו. כששרון ראתה שגם הוא לוחץ על כפתור הקומה השבע־עשרה התלבטה אם להתחיל לשוחח אתו ולשאול אותו אם הוא עובד בעיתון. לו עשתה זאת, ולו היה מספיק לענות לה, היתה מגלה שהאיש הוא רכז הכתבים שעמד לראיין אותה ולייעץ לנחמה שלמון, העורכת האחראית, אם לקבל אותה לעבודה. אלא שבערך בין הקומה האחת־עשרה לקומה השתים־עשרה מת רכז הכתבים של ״ישראל עכשיו״, ומזכירתו היעילה, שהזדרזה לבטל את כל הפגישות שנועדו לו לאותו בוקר, לא ידעה מי יוכל לראיין את שרון במקומו.
הדעות חלוקות באשר לאופן שבו התקבלה שרון שמיר לעבודה ב״ישראל עכשיו״ עוד באותו יום. שרון עצמה סיפרה ששעה ארוכה היתה מזועזעת ממה שקרה לה, ״ותתפלאי, אבל קרה גם לי משהו במעלית,״ הסבירה לעורכת הלשונית רזיה שחר, ״הרי לא בכל יום בן אדם נכנס למעלית ומישהו מת לו פתאום בידיים.״
אבל הפרטים לא חשובים ממילא. העובדות הן אלה: שרון שמיר, שהיתה אז בת 29, התחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״. שאול ברטוב, המבוגר משרון רק בשלוש־ארבע שנים, מונה על־ידי נחמה שלמון לרכז הכתבים במקום ההוא שהתפגר במעלית, והוא שהציע לשלמון, שלושה חודשים אחר־כך, לסלק את שרון שמיר. ״היא לא רצינית,״ פסק ברטוב.

על נחמה שלמון, 54, נאמר ונכתב הכול במרוצת שנות עבודתה הרבות בעיתונות, אבל איש מעולם לא טען שאין לה עין לא נורמלית לאנשים. לא היה לה עניין להתחיל להתווכח עם שאול ברטוב כשהוא בא להתלונן על שרון שמיר. כששאול הציע לה לסלק את

שרון, נחמה שלמון לא אמרה לו שדווקא הוא על הכוונת שלה. שלושה חודשים אחרי מינויו לרכז הכתבים כבד היתה נחמה שלמון די מאוכזבת מתפקודו. היא שמעה את טענותיו על שרון, הנהנה בראשה והציעה ש״בוא ניתן לה עוד חודש־חודשיים להוכיח את עצמה״. שאול ברטוב, כמו כל עובדי המערכת ב״ישראל עכשיו״, ידע שעם נחמה שלמון לא מתווכחים. נחמה שלמון, לשיטתה, ביקשה משרון להיכנס לחדרה וסיפרה לה, בהרחבה כמובן, את כל הדברים הרעים ששאול אמר לה עליה. שרון היתה המומה. נחמה שלמון יכלה להרגיע אותה ולהגיד לה שדעתה שונה מדעתו של רכז הכתבים, אבל היא לא עשתה זאת ביוזמתה, אלא רק אחרי ששרון שמיר, שלא ידעה שעם נחמה שלמון לא מתווכחים, אמרה, ״אני רק רוצה שתדעי שכל מה שהוא אמר עלי נכון לגביו.״
״נניח,״ מלמלה נחמה שלמון באופן לא מחייב.
״את רוצה להגיד לי שאת לא רואה ולא יודעת שהוא חרא של בן אדם?״ התרעמה שרון, ״ובלי קשר לזה שכולם יודעים שהוא קיבל את התפקיד בגלל שהוא קרוב של שייקה דולב.״
שלמון הציתה סיגריה, אולי כדי להסתיר חיוך ממזרי שפשט על פניה. ״אני חושבת שאת עיתונאית טובה מדי בשביל להיסחף אחרי רכילויות כאלה,״ אמרה העורכת האחראית בטון שלא ניסה אפילו להסתיר את הנאתה מהכיוון שאליו פנתה שיחתן. ״את צריכה להתעלם מכל הדיבורים האלה, ואולי אפילו מחלק מהדברים ששאול אומר לך - ואני אכחיש שאמרתי לך את המשפט הזה אם הוא ישאל אותי - ואת צריכה ללכת עם הראש שלך. אני קראתי דברים שלך בזוועיתון שבו עבדת קודם. ההרגשה שלי? את תגיעי רחוק. הרבה יותר רחוק משאול ברטוב, אם את שואלת אותי.״
״איך אני יכולה להתעלם מדברים שהוא אומר לי? ואני לא מדברת על זה שהוא בכוונה דוחף לי כל מיני נושאים שאי אפשר להוציא מהם שום דבר רציני.״
״תבואי את אליו עם הרעיונות. אני בטוחה שהוא לא יוכל לדחות את ההצעות שלך, אם הן תהיינה טובות.״

״כן, אבל...״
״תראי, מותק,״ אמרה שלמון בטון שעורר צמרמורת קלה בגופה של שרון, ״את מאוד מוכשרת. כמו שאת בבר יודעת, אני לא מרבה לחלק מחמאות לאנשים בבניין הזה. ואני גם לא לגמרי בטוחה שאני עושה טוב שאני אומרת לך עכשיו כמה שאת בסדר. אבל את טובה. יש לך עין. יש לך קשרים. יש לך מקורות. את יודעת להביא חומר. ומה שלא פחות חשוב - את יודעת לכתוב. אז את לא מסתדרת כל־כך עם רכז הכתבים. ביג דיל. זה קיים בכל עיתון. תשמעי לי: תלכי עם הראש שלך.״
נחמה שלמון - וזה, אגב, מה שתמיד הורס את כולם - שוב צדקה כמובן. לפחות ביחס ליכולת ולבישתן של שרון שמיר. בקצת פחות מחצי שנה היתה שרון שמיר לסטארית של ״ישראל עכשיו״. איך היא עשתה את זה? ובכן, עובדה ששייקה דולב, המו״ל של ״ישראל עכשיו״, הזמין אותה לארוחת צהריים במסעדה יוקרתית אחרי שהתפרסם הסקופ הגדול שלה על מפקד בכיר מאוד בצבא שבית־המשפט אמור להכריע אם האופן שבו ניצל שתי חיילות תחת פיקודו היה בבחינת הטרדה מינית או אונס ממש. עובדה שבטור רכילות באחד המקומונים הנפוצים של תל אביב פורסמה שמועה שבת זוגו של שייקה דולב לפרמיירה של ״דולי הפנינים״ באופרה הישראלית החדשה היתה שרון שמיר. מה שהכתבת, שתיארה בעסיסיות השמורה למדורי רכילות וחברה למיניהם כיצד ״נצפו מבלים יחד״ המו״ל של ״ישראל עכשיו״ ״והכתבת הכי־הכי בתל אביב״, לא ידעה הוא שדולב ושמיר נפגשו באופרה במקרה לגמרי. דולב הגיע לבדו משום שאשתו לא ויתרה על השתתפותה באיזה כינוס פסיכולוגים בינלאומי בסלוניקי. לשרון, שהגיעה לבדה לאופרה, נראה טבעי לגמרי לתפוס את המושב הריק ליד שייקה דולב, שהיה במקום הרבה יותר טוב מהמקום המסומן בכרטיס שלה. אם כן, מה הפלא שבמערכת ״ישראל עכשיו״ התרוצצה שמועה שלשרון היה סטוץ רציני עם שייקה דולב, אם כי במערכת התרוצצו הרבה שמועות על רומנים סוערים שהיו לשרון שמיר, אז לכו תדעו.

בכך לא תמו הניסיונות להוכיח שההצלחה הגדולה של שרון שמיר נבעה מהקשרים שלה ולא מהכישורים שלה. אחרי שבכתב עת מכובד להומוסקסואלים וללםביות עשו - בטעות, יש להודות - אחצון לנחמה שלמון, נמצאו בין חבריה לעבודה של שרון שמיר כמה אנשים שטענו כי את מקור ההצלחה הגדולה שלה צריך לחפש בין סדיניה של נחמה שלמון. כשהשמועה הגיעה לאוזניה של נחמה היא קראה לשרון. ״תראי,״ אמרה לשרון, ״הנבלות לא היו צריכים לפרסם עלי את מה שהם פרסמו. אבל הם עשו את זה. אני כבר ילדה גדולה. אני יכולה לחיות עם זה - מה גם שאני לא יכולה ולא רוצה להכחיש את העניין - אבל מגיעים אלי כל מיני דיבורים עלייך ועלי, וחשבתי, אני יודעת...״
״שאני אפרסם הכחשה?״ צחקה שרון.
״לא יודעת בדיוק מה,״ אמרה שלמון, ושרון חשבה שזאת הפעם הראשונה מאז הכירה את נחמה שלמון שסגנון דיבורה הקשוח והמנוכר של העורכת האחראית נסדק, ומשהו כמעט אנושי חדר אליו. ״אני פשוט לא רוצה שאת תיפגעי. וחשבתי, אולי אנחנו צריכות לחשוב ביחד אם יש איזו דרך להדם את השמועות האלה.״
שרון שמיר, בחורה אימפולסיבית, הושיטה את ידה אל מעבר לשולחן ואחזה בחום בידה של נחמה, שסומק קל עלה על פניה.
״לך זה מפריע?״ שאלה שרון, ״הדיבורים עלייך ועלי וכל זה?״
״לי לא,״ אמרה נחמה, ״אבל לך...״
״אז יופי. שיגידו. שידברו. אם מישהו מכל הגאונים האלה חושב שאני הולכת להכריז ׳אני לא לסבית׳ או ׳אני לא מזיינת את נחמה שלמון׳, אז יש לי חדשות בשבילו. ושימותו הקנאים.״ למזלה של שרון שמיר, הצלחתה הגדולה ב״ישראל עכשיו״, ענקית על־פי כל קנה מידה בתקשורת הישראלית, לא ניכרה בטורי הרכילות, שאזכרו את שמה לעתים קרובות מדי לטעמה, אלא בכתבות פרי עטה שהתפרסמו בעיתון ובמוסף השבועי. הכתבות של שמיר היו מתוחקרות לפרטי פרטים, גדושות מידע חדש גם כשחלק מהנושאים שטיפלה בהם נחשבו נדושים ולעוםים. לא זו בלבד שמקורותיה של

שרון היו טובים ואמינים, אלא שכתבותיה היו מגובות תמיד בהקלטות, במסמכים ובתיעוד קפדני. הפרופילים שכתבה על כמה מהאישים החשובים ביותר במדינה היו מקיפים, מעמיקים, חושפניים ומרתקים. סגנון כתיבתה של שרון שמיר השתנה מכתבה לכתבה. הפיגורות שעליהן כתבה מעולם לא ידעו אם תחמיא להן או תקטול אותן, מה שאכל את עמיתיה, שלא הצליחו למצוא אף לא הסבר אחד לנכונות של כל־כך הרבה אנשים להתמסר לשאלותיה החקרניות ולכרוך בעצמם סביב צווארם את החבל הארוך שסיפקה להם.
והיתה לה גם נוכחות, שהיא עצמה הגדירה בחוש הומור אופייני ״בלתי נשכחת״. שרון שמיר, 29, אולי קצת יותר, היתה גבוהה -מאה שבעים ושבעה סנטימטרים - לדעת אחדים גבוהה מאוד. היא היתה רזה. היא היתה יפה. בעיקר בלטו עיניה, שהיו לא כחולות ולא ירוקות, ויש שאמרו - כפי ששרון כתבה פעם באחת מרשימותיה הארוכות - שצבע עיניה התחלף בהתאם לנסיבות. חוץ מזה, שרון שמיר היתה בלונדינית. מהבית. שערה היה ארוך וגלי, ורק כשרצתה לשוות להופעתה רצינות מסוימת היתה אוספת אותו בסגנון מיושן קצת, ששבה את לבם של אנשי הציבור שאתם נפגשה ואותם חלבה.
כשהתחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״, אי אפשר להתכחש לכך, היתה לשרון שמיר בעיה גדולה עם סגנון הלבוש שלה. ״מתלבשת כמו שלוחית,״ פסקה רונית בראל, הכוכבת לשעבר של ״ישראל עכשיו״. אמנם זה נכון שלא רק אמא שלה אלא גם חברותיה אמרו תמיד שאפילו אם שרון תלבש ספונז׳ידור היא תיראה כמו נסיכה, אבל מה שאמרו עליה חברותיה מילדות לא תפס במערכת של ״ישראל עכשיו״ או באירועים הפומביים, חלקם פתיחות ממש חשובות, שאליהן הגיעה שמנה וסולתה של המדינה. בתקופה מסוימת נוצרה כמעט תחרות באירועים אלה - למי תהיה הברקה ארסית יותר על לבושה של שרון שמיר. את ההערה על ״הברקודה שבגדיה לקוחים מהמלתחה של עלובי החיים״ מייחסים, למשל, לאשת ראש הממשלה לשעבר.
גם אם אשת ראש הממשלה לשעבר לא אמרה בדיוק את הדברים

האלה, כמו גם את המשפט הנוסף המיוחס לה, ״הכלבה המחומצנת הזאת שנראית תמיד כאילו רק לפני שעה מישהו נזכר להוציא אותה מהבוידם,״ זה נשמע די מתאים. לא לשרון שמיר. לאשת ראש הממשלה לשעבר. ודאי שכך על רקע הכתבה שעשתה שרון שמיר עליה כשעוד היתה אשת ראש הממשלה. הכתבה שמדובר בה גרמה לאשת ראש הממשלה נזק רב, אבל את מחירו הכבד באמת שילם מי שהיה אז ראש הממשלה, שהסתבך עם כמה משרי ממשלתו בגלל דברים שיוחסו לאשתו, ושנאלץ להרחיק, תחילה בעדינות ואחר־כך באמצעות מכתב פיטורין רשמי ממנכ״ל משרדו, שניים מיועציו הקרובים והמסורים ביותר. אבל הלקח העיתונאי החשוב שנלמד מהפרשה הוא שככל שהכתבה הזיקה לגברת הראשונה של המדינה, פגעה בה והשפילה אותה, כמו גם את בעלה, כך היא הועילה, קידמה וחיזקה את מעמדה של שרון שמיר.
וכך, חצי שנה אחרי שהתחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״ רבו הסימנים ששרון שמיר מתקרבת למעמד של סלבריטי בזכות עצמה. פוליטיקאים, תעשיינים וכלכלנים, נשות חברה ומארחות מפורסמות, אמנים, שחקנים, בדרנים וטפילי תקשורת אחרים, עמדו בתור לשפוך את לבם בפניה ולהיחשף לפני קוראי כתבותיה ב״ישראל עכשיו״. עם הידידים הרבים החדשים שלה נמנו כמה ממעצבי האופנה הבולטים של תל אביב, שאחדים מהם, מודעים לגוף־הדוגמנית שלה, פשוט מתו להלביש אותה כמו שצריך. בתקופה מסוימת נפוצה שמועה שהמעצב ירון דינור עומד לעזוב את אשתו ולעבור להתגורר עם שרון, אבל ככל שחלף הזמן והדבר לא קרה כך התפוגגה השמועה ונבלעה בחדשות אחרות שהופצו על שרון שמיר וחוג ידידיה.
השינוי הבולט ביותר בהופעתה של שרון שמיר חל אחרי שהפכה לבת בית ממש אצל זוהרה בוזגלו, שלדעת כולם, בוודאי לדעת כל מי שקובעים משהו בעניינים האלה, היתה האופנאית בה״א הידיעה של תל אביב. ״שרון שמיר זה פרויקט אישי שלי,״ אמרה בוזגלו בטוק־שואו של שי לביא בערוץ שתיים, והכפילה, לדעת מתחריה שלה ושונאיה של שרון שמיר, את מספר הלקוחות שבאו ל״זוהרה״,

הבוטיק שלה - שעיצב בסגנון מקסים רפי נבו - בצפון תל אביב. אומרים שזוהרה במגלו השתמשה בשרון שמיר כדי ליצור טרנד חדש בכך שהתעקשה ששרון, על אף גובהה, תנעל נעליים עם עקבים גבוהים. כששי לביא שאל את זוהרה בוזגלו, בשידור חי ולעיני פחות או יותר רבע מיליון צופי טלוויזיה, אם זה נכון, זוהרה חשבה רגע - זוהרה בוזגלו תמיד חושבת רגע לפני שהיא אומרת משהו חשוב באמת - ולבסוף אמרה שכשהיא הכירה את שרון, ״היפהפייה הזאת הלכה כמעט עם גב כפוף כדי שלא יראו כמה שהיא גבוהה. בלי לעשות חושבים אמרתי לה מיד, ימה זה צריך להיות? איזו מין הליכה זאת? תזדקפי, בייבי, תראי את כל המאה ושבעים ושבעה סנטימטר שלך.״׳ וכששי לביא שאל, נפעם, ״והיא באמת עשתה את זה?״ זוהרה במגלו פרצה בצחוק מתגלגל, ״שבוודאי הוסיף לה עוד כמה קליינטים,״ כפי שאמר המעצב רחב הגוף והלב בועז וינטר, שזאת בפירוש לא המילה האחרונה שלו בסיפור הזה, חשבה עוד רגע קצר ואמרה, ״תגיד, איפה אתה חי? הרי הצעקה האחרונה בתל אביב, ואני באמת מאמינה שזה התחיל ממני, זה פחות או יותר: ככל שאת גבוהה יותר, לכי עם עקבים גבוהים יותר. אני ושרון יצרנו, כמו שאמרתי, סטייל חדש.״ גבוהה אמרנו, יפה אמרנו, רזה אמרנו, לבושה אמרנו. נוסף על כל אלה, ולמרות החברות הקרובה עם זוהרה במגלו, שרון שמיר - וכאן באמת התחילו הצרות שלה - היתה נורא חכמה.
מי שהתקשה במיוחד להתמודד עם כל תכונותיה וכישוריה של שרון שמיר היה רכז הכתבים, שאול ברטוב. ברטוב, איש לא טיפש בעצמו, הבין בשלב די מוקדם, הרבה לפני שהתפרסמה הכתבה השערורייתית על אשת ראש הממשלה, שיותר לא יוכל לטעון באוזני נחמה שלמון ששרון שמיר ״לא רצינית״ ושצריך לנפנף אותה מהמערכת. ובכל זאת: הזין הגדול שלו, לפחות על־פי שמועה -מאומתת, יש להודות - שהדהדה חודשים במסדרונות המערכת, לא הוסיף סנטימטר אחד על מאה שישים ושמונה הסנטימטרים שלו, שנראו הרבה פחות ממאה שישים ושמונה סנטימטרים מאז

ששרון שמיר החלה לנעול נעליים עם עקבים גבוהים. בלי ששרון עשתה משהו להרע לו, היא מיררה את חייו של שאול ברטוב בעצם קיומה בעולם, עד שכל מה שהיה קשור אליה נראה לו מכוון נגדו. ברטוב, שהשמועה על גודל איבר המין שלו תרמה את חלקה למעמדו ולדימויו כגבר הסקסי ביותר ב״ישראל עכשיו״, לא הבין זמן רב מה שכל מטפל היה קולט מיד - שהתיעוב שחש כלפי שרון שמיר ניזון ממשהו אחר לגמרי.

 

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2003
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 318 עמ' מודפסים

נושאים

שמנים טוביה מנדלסון

תל אביב תמות כשהשמועה על שרון שמיר תגיע אליה. שרון חשבה על הכול לפני שהחליטה לנסוע. היא ידעה מראש שהיא לא הולכת על סיפור פוליטי, על סקנדל פיננסי או על גילויים רעשניים, כמו, למשל, הגילויים בכתבה שלה על אשת הרמטכ״ל. שרון אפילו צפתה שלא תחזיק מעמד שבוע שלם, שהכול ישעמם אותה, שהכינרת תעלה לה על העצבים, ושאם היא לא תטבע בג׳קוזי ביום הראשון או תיחנק ממאפה הקישוא בנוסח הגליל ביום השני, היא לא תחזיק מעמד מעבר ליום השלישי ותימלט בחזרה לתל אביב מקסימום ביום הרביעי. במעמדה, בגילה, ומתוך מודעות להופעתה הבלתי נשכחת, שרון שמיר תיארה לעצמה - קיוותה, ליתר דיוק - שיהיה גם סקס. מה ששרון שמיר לא תכננה, לא חישבה ולא העלתה על דעתה הוא שעד יום שישי היא תתאהב באחד חנן בלום, שהיה נובאדי מוחלט: לא עשיר, לא חתיך, לא תל אביבי ולא נשוי — ואלה החדשות הטובות.
חנן בלום היה מבוגר משרון בשתים־עשרה שנה. בהתחלה אמר בזהירות מרבית שהוא ״עוסק בפרויקטים מיוחדים״, ורק אחר־כך גילה את מקום עבודתו המדויק: הסוכנות היהודית. הפרטים המזעזעים האלה התגמדו מול העובדה שבתחילת השבוע הגורלי שבו פגשה שרון שמיר את חנן בלום הוא שקל מאה ארבעים ותשעה קילוגרמים, שהתפרשו על פני מאה תשעים ואחד סנטימטרים בדיוק.

שנה לפני אותו יום ראשון שבו נכנסה שרון שמיר לפיאט אונו שלה והתחילה את מסעה לנופי גליל, חוות הבריאות הנודעת על חוף הכינרת, כמה קילומטרים מצפון לטבריה, נכנסה שרון למעלית הראשונה שדלתותיה נפתחו בקומת הכניסה של המגדל הגבוה במרכז תל אביב שבקומה השבע־עשרה שלו שכנה מערכת ״ישראל עכשיו״. גבר חיוור פנים כבן ארבעים הספיק להיכנס בריצה למעלית לפני שדלתותיה נסגרו. כששרון ראתה שגם הוא לוחץ על כפתור הקומה השבע־עשרה התלבטה אם להתחיל לשוחח אתו ולשאול אותו אם הוא עובד בעיתון. לו עשתה זאת, ולו היה מספיק לענות לה, היתה מגלה שהאיש הוא רכז הכתבים שעמד לראיין אותה ולייעץ לנחמה שלמון, העורכת האחראית, אם לקבל אותה לעבודה. אלא שבערך בין הקומה האחת־עשרה לקומה השתים־עשרה מת רכז הכתבים של ״ישראל עכשיו״, ומזכירתו היעילה, שהזדרזה לבטל את כל הפגישות שנועדו לו לאותו בוקר, לא ידעה מי יוכל לראיין את שרון במקומו.
הדעות חלוקות באשר לאופן שבו התקבלה שרון שמיר לעבודה ב״ישראל עכשיו״ עוד באותו יום. שרון עצמה סיפרה ששעה ארוכה היתה מזועזעת ממה שקרה לה, ״ותתפלאי, אבל קרה גם לי משהו במעלית,״ הסבירה לעורכת הלשונית רזיה שחר, ״הרי לא בכל יום בן אדם נכנס למעלית ומישהו מת לו פתאום בידיים.״
אבל הפרטים לא חשובים ממילא. העובדות הן אלה: שרון שמיר, שהיתה אז בת 29, התחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״. שאול ברטוב, המבוגר משרון רק בשלוש־ארבע שנים, מונה על־ידי נחמה שלמון לרכז הכתבים במקום ההוא שהתפגר במעלית, והוא שהציע לשלמון, שלושה חודשים אחר־כך, לסלק את שרון שמיר. ״היא לא רצינית,״ פסק ברטוב.

על נחמה שלמון, 54, נאמר ונכתב הכול במרוצת שנות עבודתה הרבות בעיתונות, אבל איש מעולם לא טען שאין לה עין לא נורמלית לאנשים. לא היה לה עניין להתחיל להתווכח עם שאול ברטוב כשהוא בא להתלונן על שרון שמיר. כששאול הציע לה לסלק את

שרון, נחמה שלמון לא אמרה לו שדווקא הוא על הכוונת שלה. שלושה חודשים אחרי מינויו לרכז הכתבים כבד היתה נחמה שלמון די מאוכזבת מתפקודו. היא שמעה את טענותיו על שרון, הנהנה בראשה והציעה ש״בוא ניתן לה עוד חודש־חודשיים להוכיח את עצמה״. שאול ברטוב, כמו כל עובדי המערכת ב״ישראל עכשיו״, ידע שעם נחמה שלמון לא מתווכחים. נחמה שלמון, לשיטתה, ביקשה משרון להיכנס לחדרה וסיפרה לה, בהרחבה כמובן, את כל הדברים הרעים ששאול אמר לה עליה. שרון היתה המומה. נחמה שלמון יכלה להרגיע אותה ולהגיד לה שדעתה שונה מדעתו של רכז הכתבים, אבל היא לא עשתה זאת ביוזמתה, אלא רק אחרי ששרון שמיר, שלא ידעה שעם נחמה שלמון לא מתווכחים, אמרה, ״אני רק רוצה שתדעי שכל מה שהוא אמר עלי נכון לגביו.״
״נניח,״ מלמלה נחמה שלמון באופן לא מחייב.
״את רוצה להגיד לי שאת לא רואה ולא יודעת שהוא חרא של בן אדם?״ התרעמה שרון, ״ובלי קשר לזה שכולם יודעים שהוא קיבל את התפקיד בגלל שהוא קרוב של שייקה דולב.״
שלמון הציתה סיגריה, אולי כדי להסתיר חיוך ממזרי שפשט על פניה. ״אני חושבת שאת עיתונאית טובה מדי בשביל להיסחף אחרי רכילויות כאלה,״ אמרה העורכת האחראית בטון שלא ניסה אפילו להסתיר את הנאתה מהכיוון שאליו פנתה שיחתן. ״את צריכה להתעלם מכל הדיבורים האלה, ואולי אפילו מחלק מהדברים ששאול אומר לך - ואני אכחיש שאמרתי לך את המשפט הזה אם הוא ישאל אותי - ואת צריכה ללכת עם הראש שלך. אני קראתי דברים שלך בזוועיתון שבו עבדת קודם. ההרגשה שלי? את תגיעי רחוק. הרבה יותר רחוק משאול ברטוב, אם את שואלת אותי.״
״איך אני יכולה להתעלם מדברים שהוא אומר לי? ואני לא מדברת על זה שהוא בכוונה דוחף לי כל מיני נושאים שאי אפשר להוציא מהם שום דבר רציני.״
״תבואי את אליו עם הרעיונות. אני בטוחה שהוא לא יוכל לדחות את ההצעות שלך, אם הן תהיינה טובות.״

״כן, אבל...״
״תראי, מותק,״ אמרה שלמון בטון שעורר צמרמורת קלה בגופה של שרון, ״את מאוד מוכשרת. כמו שאת בבר יודעת, אני לא מרבה לחלק מחמאות לאנשים בבניין הזה. ואני גם לא לגמרי בטוחה שאני עושה טוב שאני אומרת לך עכשיו כמה שאת בסדר. אבל את טובה. יש לך עין. יש לך קשרים. יש לך מקורות. את יודעת להביא חומר. ומה שלא פחות חשוב - את יודעת לכתוב. אז את לא מסתדרת כל־כך עם רכז הכתבים. ביג דיל. זה קיים בכל עיתון. תשמעי לי: תלכי עם הראש שלך.״
נחמה שלמון - וזה, אגב, מה שתמיד הורס את כולם - שוב צדקה כמובן. לפחות ביחס ליכולת ולבישתן של שרון שמיר. בקצת פחות מחצי שנה היתה שרון שמיר לסטארית של ״ישראל עכשיו״. איך היא עשתה את זה? ובכן, עובדה ששייקה דולב, המו״ל של ״ישראל עכשיו״, הזמין אותה לארוחת צהריים במסעדה יוקרתית אחרי שהתפרסם הסקופ הגדול שלה על מפקד בכיר מאוד בצבא שבית־המשפט אמור להכריע אם האופן שבו ניצל שתי חיילות תחת פיקודו היה בבחינת הטרדה מינית או אונס ממש. עובדה שבטור רכילות באחד המקומונים הנפוצים של תל אביב פורסמה שמועה שבת זוגו של שייקה דולב לפרמיירה של ״דולי הפנינים״ באופרה הישראלית החדשה היתה שרון שמיר. מה שהכתבת, שתיארה בעסיסיות השמורה למדורי רכילות וחברה למיניהם כיצד ״נצפו מבלים יחד״ המו״ל של ״ישראל עכשיו״ ״והכתבת הכי־הכי בתל אביב״, לא ידעה הוא שדולב ושמיר נפגשו באופרה במקרה לגמרי. דולב הגיע לבדו משום שאשתו לא ויתרה על השתתפותה באיזה כינוס פסיכולוגים בינלאומי בסלוניקי. לשרון, שהגיעה לבדה לאופרה, נראה טבעי לגמרי לתפוס את המושב הריק ליד שייקה דולב, שהיה במקום הרבה יותר טוב מהמקום המסומן בכרטיס שלה. אם כן, מה הפלא שבמערכת ״ישראל עכשיו״ התרוצצה שמועה שלשרון היה סטוץ רציני עם שייקה דולב, אם כי במערכת התרוצצו הרבה שמועות על רומנים סוערים שהיו לשרון שמיר, אז לכו תדעו.

בכך לא תמו הניסיונות להוכיח שההצלחה הגדולה של שרון שמיר נבעה מהקשרים שלה ולא מהכישורים שלה. אחרי שבכתב עת מכובד להומוסקסואלים וללםביות עשו - בטעות, יש להודות - אחצון לנחמה שלמון, נמצאו בין חבריה לעבודה של שרון שמיר כמה אנשים שטענו כי את מקור ההצלחה הגדולה שלה צריך לחפש בין סדיניה של נחמה שלמון. כשהשמועה הגיעה לאוזניה של נחמה היא קראה לשרון. ״תראי,״ אמרה לשרון, ״הנבלות לא היו צריכים לפרסם עלי את מה שהם פרסמו. אבל הם עשו את זה. אני כבר ילדה גדולה. אני יכולה לחיות עם זה - מה גם שאני לא יכולה ולא רוצה להכחיש את העניין - אבל מגיעים אלי כל מיני דיבורים עלייך ועלי, וחשבתי, אני יודעת...״
״שאני אפרסם הכחשה?״ צחקה שרון.
״לא יודעת בדיוק מה,״ אמרה שלמון, ושרון חשבה שזאת הפעם הראשונה מאז הכירה את נחמה שלמון שסגנון דיבורה הקשוח והמנוכר של העורכת האחראית נסדק, ומשהו כמעט אנושי חדר אליו. ״אני פשוט לא רוצה שאת תיפגעי. וחשבתי, אולי אנחנו צריכות לחשוב ביחד אם יש איזו דרך להדם את השמועות האלה.״
שרון שמיר, בחורה אימפולסיבית, הושיטה את ידה אל מעבר לשולחן ואחזה בחום בידה של נחמה, שסומק קל עלה על פניה.
״לך זה מפריע?״ שאלה שרון, ״הדיבורים עלייך ועלי וכל זה?״
״לי לא,״ אמרה נחמה, ״אבל לך...״
״אז יופי. שיגידו. שידברו. אם מישהו מכל הגאונים האלה חושב שאני הולכת להכריז ׳אני לא לסבית׳ או ׳אני לא מזיינת את נחמה שלמון׳, אז יש לי חדשות בשבילו. ושימותו הקנאים.״ למזלה של שרון שמיר, הצלחתה הגדולה ב״ישראל עכשיו״, ענקית על־פי כל קנה מידה בתקשורת הישראלית, לא ניכרה בטורי הרכילות, שאזכרו את שמה לעתים קרובות מדי לטעמה, אלא בכתבות פרי עטה שהתפרסמו בעיתון ובמוסף השבועי. הכתבות של שמיר היו מתוחקרות לפרטי פרטים, גדושות מידע חדש גם כשחלק מהנושאים שטיפלה בהם נחשבו נדושים ולעוםים. לא זו בלבד שמקורותיה של

שרון היו טובים ואמינים, אלא שכתבותיה היו מגובות תמיד בהקלטות, במסמכים ובתיעוד קפדני. הפרופילים שכתבה על כמה מהאישים החשובים ביותר במדינה היו מקיפים, מעמיקים, חושפניים ומרתקים. סגנון כתיבתה של שרון שמיר השתנה מכתבה לכתבה. הפיגורות שעליהן כתבה מעולם לא ידעו אם תחמיא להן או תקטול אותן, מה שאכל את עמיתיה, שלא הצליחו למצוא אף לא הסבר אחד לנכונות של כל־כך הרבה אנשים להתמסר לשאלותיה החקרניות ולכרוך בעצמם סביב צווארם את החבל הארוך שסיפקה להם.
והיתה לה גם נוכחות, שהיא עצמה הגדירה בחוש הומור אופייני ״בלתי נשכחת״. שרון שמיר, 29, אולי קצת יותר, היתה גבוהה -מאה שבעים ושבעה סנטימטרים - לדעת אחדים גבוהה מאוד. היא היתה רזה. היא היתה יפה. בעיקר בלטו עיניה, שהיו לא כחולות ולא ירוקות, ויש שאמרו - כפי ששרון כתבה פעם באחת מרשימותיה הארוכות - שצבע עיניה התחלף בהתאם לנסיבות. חוץ מזה, שרון שמיר היתה בלונדינית. מהבית. שערה היה ארוך וגלי, ורק כשרצתה לשוות להופעתה רצינות מסוימת היתה אוספת אותו בסגנון מיושן קצת, ששבה את לבם של אנשי הציבור שאתם נפגשה ואותם חלבה.
כשהתחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״, אי אפשר להתכחש לכך, היתה לשרון שמיר בעיה גדולה עם סגנון הלבוש שלה. ״מתלבשת כמו שלוחית,״ פסקה רונית בראל, הכוכבת לשעבר של ״ישראל עכשיו״. אמנם זה נכון שלא רק אמא שלה אלא גם חברותיה אמרו תמיד שאפילו אם שרון תלבש ספונז׳ידור היא תיראה כמו נסיכה, אבל מה שאמרו עליה חברותיה מילדות לא תפס במערכת של ״ישראל עכשיו״ או באירועים הפומביים, חלקם פתיחות ממש חשובות, שאליהן הגיעה שמנה וסולתה של המדינה. בתקופה מסוימת נוצרה כמעט תחרות באירועים אלה - למי תהיה הברקה ארסית יותר על לבושה של שרון שמיר. את ההערה על ״הברקודה שבגדיה לקוחים מהמלתחה של עלובי החיים״ מייחסים, למשל, לאשת ראש הממשלה לשעבר.
גם אם אשת ראש הממשלה לשעבר לא אמרה בדיוק את הדברים

האלה, כמו גם את המשפט הנוסף המיוחס לה, ״הכלבה המחומצנת הזאת שנראית תמיד כאילו רק לפני שעה מישהו נזכר להוציא אותה מהבוידם,״ זה נשמע די מתאים. לא לשרון שמיר. לאשת ראש הממשלה לשעבר. ודאי שכך על רקע הכתבה שעשתה שרון שמיר עליה כשעוד היתה אשת ראש הממשלה. הכתבה שמדובר בה גרמה לאשת ראש הממשלה נזק רב, אבל את מחירו הכבד באמת שילם מי שהיה אז ראש הממשלה, שהסתבך עם כמה משרי ממשלתו בגלל דברים שיוחסו לאשתו, ושנאלץ להרחיק, תחילה בעדינות ואחר־כך באמצעות מכתב פיטורין רשמי ממנכ״ל משרדו, שניים מיועציו הקרובים והמסורים ביותר. אבל הלקח העיתונאי החשוב שנלמד מהפרשה הוא שככל שהכתבה הזיקה לגברת הראשונה של המדינה, פגעה בה והשפילה אותה, כמו גם את בעלה, כך היא הועילה, קידמה וחיזקה את מעמדה של שרון שמיר.
וכך, חצי שנה אחרי שהתחילה לעבוד ב״ישראל עכשיו״ רבו הסימנים ששרון שמיר מתקרבת למעמד של סלבריטי בזכות עצמה. פוליטיקאים, תעשיינים וכלכלנים, נשות חברה ומארחות מפורסמות, אמנים, שחקנים, בדרנים וטפילי תקשורת אחרים, עמדו בתור לשפוך את לבם בפניה ולהיחשף לפני קוראי כתבותיה ב״ישראל עכשיו״. עם הידידים הרבים החדשים שלה נמנו כמה ממעצבי האופנה הבולטים של תל אביב, שאחדים מהם, מודעים לגוף־הדוגמנית שלה, פשוט מתו להלביש אותה כמו שצריך. בתקופה מסוימת נפוצה שמועה שהמעצב ירון דינור עומד לעזוב את אשתו ולעבור להתגורר עם שרון, אבל ככל שחלף הזמן והדבר לא קרה כך התפוגגה השמועה ונבלעה בחדשות אחרות שהופצו על שרון שמיר וחוג ידידיה.
השינוי הבולט ביותר בהופעתה של שרון שמיר חל אחרי שהפכה לבת בית ממש אצל זוהרה בוזגלו, שלדעת כולם, בוודאי לדעת כל מי שקובעים משהו בעניינים האלה, היתה האופנאית בה״א הידיעה של תל אביב. ״שרון שמיר זה פרויקט אישי שלי,״ אמרה בוזגלו בטוק־שואו של שי לביא בערוץ שתיים, והכפילה, לדעת מתחריה שלה ושונאיה של שרון שמיר, את מספר הלקוחות שבאו ל״זוהרה״,

הבוטיק שלה - שעיצב בסגנון מקסים רפי נבו - בצפון תל אביב. אומרים שזוהרה במגלו השתמשה בשרון שמיר כדי ליצור טרנד חדש בכך שהתעקשה ששרון, על אף גובהה, תנעל נעליים עם עקבים גבוהים. כששי לביא שאל את זוהרה בוזגלו, בשידור חי ולעיני פחות או יותר רבע מיליון צופי טלוויזיה, אם זה נכון, זוהרה חשבה רגע - זוהרה בוזגלו תמיד חושבת רגע לפני שהיא אומרת משהו חשוב באמת - ולבסוף אמרה שכשהיא הכירה את שרון, ״היפהפייה הזאת הלכה כמעט עם גב כפוף כדי שלא יראו כמה שהיא גבוהה. בלי לעשות חושבים אמרתי לה מיד, ימה זה צריך להיות? איזו מין הליכה זאת? תזדקפי, בייבי, תראי את כל המאה ושבעים ושבעה סנטימטר שלך.״׳ וכששי לביא שאל, נפעם, ״והיא באמת עשתה את זה?״ זוהרה במגלו פרצה בצחוק מתגלגל, ״שבוודאי הוסיף לה עוד כמה קליינטים,״ כפי שאמר המעצב רחב הגוף והלב בועז וינטר, שזאת בפירוש לא המילה האחרונה שלו בסיפור הזה, חשבה עוד רגע קצר ואמרה, ״תגיד, איפה אתה חי? הרי הצעקה האחרונה בתל אביב, ואני באמת מאמינה שזה התחיל ממני, זה פחות או יותר: ככל שאת גבוהה יותר, לכי עם עקבים גבוהים יותר. אני ושרון יצרנו, כמו שאמרתי, סטייל חדש.״ גבוהה אמרנו, יפה אמרנו, רזה אמרנו, לבושה אמרנו. נוסף על כל אלה, ולמרות החברות הקרובה עם זוהרה במגלו, שרון שמיר - וכאן באמת התחילו הצרות שלה - היתה נורא חכמה.
מי שהתקשה במיוחד להתמודד עם כל תכונותיה וכישוריה של שרון שמיר היה רכז הכתבים, שאול ברטוב. ברטוב, איש לא טיפש בעצמו, הבין בשלב די מוקדם, הרבה לפני שהתפרסמה הכתבה השערורייתית על אשת ראש הממשלה, שיותר לא יוכל לטעון באוזני נחמה שלמון ששרון שמיר ״לא רצינית״ ושצריך לנפנף אותה מהמערכת. ובכל זאת: הזין הגדול שלו, לפחות על־פי שמועה -מאומתת, יש להודות - שהדהדה חודשים במסדרונות המערכת, לא הוסיף סנטימטר אחד על מאה שישים ושמונה הסנטימטרים שלו, שנראו הרבה פחות ממאה שישים ושמונה סנטימטרים מאז

ששרון שמיר החלה לנעול נעליים עם עקבים גבוהים. בלי ששרון עשתה משהו להרע לו, היא מיררה את חייו של שאול ברטוב בעצם קיומה בעולם, עד שכל מה שהיה קשור אליה נראה לו מכוון נגדו. ברטוב, שהשמועה על גודל איבר המין שלו תרמה את חלקה למעמדו ולדימויו כגבר הסקסי ביותר ב״ישראל עכשיו״, לא הבין זמן רב מה שכל מטפל היה קולט מיד - שהתיעוב שחש כלפי שרון שמיר ניזון ממשהו אחר לגמרי.