מפעל ההגרלות שלי
תקופת לימודי בבית הספר היסודי הייתה רצופה הפתעות וגדושה באירועים מסעירים. את רוב ימי ביליתי תחת כיפת השמיים, בחורשות, בשדות, במחיצת חברים, מבלי שהורי חשו כלל בחסרוני. הייתי ״בן אובד״ לשדות מוריקים אחרי הגשם, ומגלה רקפות סדרתי בנקיקי הסלעים. ילד של השכונה, של החברים, של בית הספר ושל המורים. חופשי בעל כורחי, למדתי מהעולם הגדול, בשקיקה ובהתפעלות, את רזי החיים וצפונותיהם. המפגש הראשון שלי עם עולם העסקים התרחש בגיל שמונה, ליתר דיוק בכיתה ב׳ בבית הספר היסודי.
כבן לאב שחיבב באופן מובהק את הטיפה המרה ולאם שלא השכילה להניאו מכך, חיפשתי אצל הזולת עידוד ותמיכה שחסרו לי בבית הורי. כך, למשל, בעת לימוד הצעדים הראשונים בקריאה, ניסיתי להרשים את שכנתנו – אמו של חברי לספסל הלימודים.
שכנתי, שהתפעלה מהקריאה הרהוטה שלי, הרעיפה עלי שבחים בשעה שאני ספק-מתגאה, ספק-מצטנע, וחש רגשי אשמה בגלל גערותיה בבנה, שהלימוד בכלל והקריאה בפרט לא היו בראש מעייניו.
ביום בהיר אחד יזמתי ״מפעל הגרלות״ בכיתתי, מן הסתם כדי לזכות באהדת התלמידים ולמשוך את תשומת לבם.
בבית הורי הייתה כמות גדולה של משחקים ישנים, חפצים חסרי ערך, דפי שיר שביקשתי פעם מדודתי לרשום עבורי, וכיוצא באלו חפצים שונים ומשונים. את כל הכבודה הזו לקחתי לכיתתי יחד עם הרבה פתקים שעליהם רשמתי את שמות החפצים ״יקרי הערך״ שהוצגו לצורך העניין כ״פרסים״. מיד לאחר מכן הזמנתי את התלמידים להשתתף במפעל ההגרלות.
כבר אז הבנתי כי בעולם העסקים צריך לשלם עבור כל מוצר ושירות, ומי שמספק את הסחורה, זכותו לקבל על כך תמורה. הואיל ומדובר היה בדרדקים בכיתה ב׳ אשר הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, לא היה מנוס מהגדרת כלי הכתיבה ובכללם קלמרים, מחקים, מחדדים וכיוצא באלו, כהילך חוקי לרכישת כרטיסי ההגרלה. עם פתיחת ההגרלה, נוצר חיש מהר תור ארוך של קליינטים בכוח, אשר עמדו בסדר מופתי, מחכים כל אחד בתורו להשתתפות בהגרלה, וכבר רואים בעיני רוחם את זכייתם הגדולה כדבר ודאי. כילד שחיפש חום ואהבה במגרש המשחקים גם בזמן ההפסקה הגדולה, דאגתי, כמובן, שלא יימצא משתתף בהגרלה שלא יזכה בפרס כלשהו, בין אם מדובר במשחק שבור ובין אם בעט צבעוני משומש במצב טוב. להפתעתי גיליתי כי רוחב הלב והמדיניות לפיה כל משתתף זוכה, הביאה את צאן מרעיתי להתמכרות מוחלטת למפעל ההגרלות שלי.
כך קרה שבסופם של שני ימי ההגרלה, עברו כל כלי הכתיבה של תלמידי הכיתה לתיק שלי וכל החפצים המיותרים שהבאתי מבית הורי מצאו את דרכם לתיקיהם של חברי וחברותי לספסל הלימודים, שהתמוגגו מהזכייה שנפלה בחלקם. עבורי הייתה זו תחושה משכרת ואפשר שהייתה יכולה להימשך, אלמלא הבחינה המורה כי עקב מפעל ההגרלות לא הבין איש מן התלמידים את שיעורי הבית.
מייד זומנה אמי אל המורה אשר קבלה בפניה בטרוניה גדולה על ״קשיי הכתיבה״, לא חלילה של בנה, אלא של תלמידי הכיתה כולה. וכך נאלצתי, בלית ברירה, להשיב את שלל כלי הכתיבה לכל תלמידי הכיתה.
בדיעבד הבנתי את שלושת הכללים הראשונים בעולם העסקים:
עשיית רווחים מוגזמים על חשבון הזולת,
גם אם היא נעשית ללא כוונה רעה, אינה משתלמת.
ככל שרשימת ה"נפגעים" מעסקיך תקטן,
וככל שרשימת הנהנים והמרוויחים תגדל,
כך יגברו סיכוייך להמשיך בעסקיך ולהגדיל את רווחיך.
לעולם אל תגרוף את כל הקופה של שותפיך לעסקה,
פן תאלץ להחזיר להם את רווחיך ואת פירות עמלך.
אחרי כמה שנים של עיסוק במקצועי כעורך דין, מצאתי עצמי מתמחה בתחום של מכרזים, כינוס נכסים ומימושם. בתחום עיסוקי איני מוכר את רכושי, אלא את רכושם של אחרים – בנקים ומוסדות פיננסיים; ואולם דרך המכירה באמצעות מכרז פומבי, התחרות בין המציעים ועצם הזכייה של המשתתפים ברכוש, מזכירים לי מאוד את היומיים המענגים של מפעל ההגרלות שלי בכיתה ב' בבית הספר היסודי.
