מנהרת הזמן 66 - מועדון המעריצים של רש"י
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 66 - מועדון המעריצים של רש"י
הוספה למועדפים

מנהרת הזמן 66 - מועדון המעריצים של רש"י

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון-פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

הַאִם תַּאֲמִינוּ שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל מֵחֲלוֹם? אוֹ שֶׁעָלִינוּ וְיָרַדְנוּ בַּסֻּלָּם, כְּדֵי לְהַגִּיעַ בְּדִיּוּק לַשָּׁנָה שֶׁרָצִינוּ? אוֹ שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן שָׁאֲלָה אוֹתִי שְׁאֵלוֹת?
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן נַיָּד וּפָנַס כִּיס, מִתְחַפְּשִׂים לִילָדִים מִלִּפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה - וּמַאֲמִינִים לָנוּ. טוֹב, כִּמְעַט...
 
אִם אַתֶּם רוֹצִים לִפְגּוֹשׁ מִישֶׁהוּ מֵהֶעָבָר, אֶל אֵיזוֹ שָׁנָה בְּדִיּוּק אַתֶּם מַגִּיעִים? אֶל הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ הוּא נוֹלַד? שֶׁבָּהּ הוּא הָיָה יֶלֶד? שֶׁבָּהּ הוּא הִתְפַּרְסֵם? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַנּוֹשֵׂא הַזֶּה לֹא כָּל כָּךְ הִטְרִיד אֶתְכֶם, אֲבָל לָנוּ הוּא הָיָה חָשׁוּב. מַזָּל שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן יָדְעָה לְכַוֵן אוֹתָנוּ.
וְכָךְ הִגַּעְנוּ אֶל עִירוֹ שֶׁל רָשִׁ"י, בְּדִיּוּק בַּתְּקוּפָה שֶׁנֶּעֱרַךְ מַסַּע־הַצְּלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ הַנּוֹצְרִים הָיוּ בְּדַרְכָּם אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֲמוֹנִים בָּאוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת הַדְּרָשׁוֹת שֶׁל רָשִׁ"י, בְּעוֹד נוֹשְׂאֵי־הַצְּלָב מִתְקָּרְבִים לָעִיר. הַאִם הֵם יִתְעַלְּלוּ בַּיְּהוּדִים? מָה הֵם רוֹצִים מֵרָשִׁ"י? וּמָה רָשִׁ"י אָמַר לָהֶם? וְאֵיךְ הוּא הֵגִיב כְּשֶׁהוּא רָאָה אוֹתָנוּ?

פרק ראשון

פֶּרֶק א 
שֶׁבּוֹ מַגִּיעַ אֵלֵינוּ מִכְתָּב מֵעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ
 
בְּתֵבַת הַדֹּאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִי שֶׁלִּי מָצָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה:
שָׁלוֹם דָּן,
שְׁמִי עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ וַאֲנִי בֶּן תֵּשַׁע וְגָר בְּמוֹדִיעִין.
בְּיוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁכִּבִּיתִי אֶת הַנֵּרוֹת עַל הָעוּגָה וְהָיִיתִי אָמוּר לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה, עָלְתָה לִי בָּרֹאשׁ מִשְׁאָלָה מוּזָרָה: בִּקַּשְׁתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם רָשִׁ״י, שֶׁחַי לִפְנֵי כִּמְעַט אֶלֶף שָׁנִים.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּזְכֹּר שֶׁאַתָּה הַיָּחִיד שֶׁיּוֹדֵעַ עַל הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת. לֹא סִפַּרְתִּי לְאַף אֶחָד מָה בִּקַּשְׁתִּי, כִּי פָּחַדְתִּי שֶׁיִּצְחֲקוּ עָלַי. תַּחְשֹׁב עַל זֶה: זֹאת בֶּאֱמֶת בַּקָּשָׁה מוּזָרָה לִפְגּוֹש מִישֶׁהוּ שֶׁחַי בַּמֵּאָה הָ-11. הֲרֵי רֹב הָאֲנָשִׁים (חוּץ מִמְּךָ וּמִשָּׁרוֹן) יַגִּידוּ לְךָ שֶׁאֵין מַצָּב שֶׁהַמִּשְׁאָלָה הַזֹּאת תִּתְגַּשֵּׁם.
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ, אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לְךָ לָמָּה עָלְתָה לִי בָּרֹאשׁ הַמִּשְׁאָלָה הַזֹּאת. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הִיא מֵהַצֶּאֱצָאִים שֶׁל רַבִּי פְרֶנְקֶל תְּאוֹמִים, שֶׁהוּא מֵהַצֶּאֱצָאִים שֶׁל רָשִׁ״י. אִם אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מִי הוּא רָשִׁ״י, אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לְךָ שֶׁהוּא הָיָה הַפַּרְשָׁן הֲכִי גָּדוֹל שֶׁל הַתָּנָ״ךְ וְשֶׁל הַתַּלְמוּד, וְעַד הַיּוֹם לוֹמְדִים אֶת הַפֵּרוּשִׁים שֶׁלּוֹ בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר.
טוֹב, עַכְשָׁיו אַמְשִׁיךְ בַּסִּפּוּר, כִּי זֶה לֹא הַסּוֹף: כַּמָּה יָמִים אַחֲרֵי יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, חָלַמְתִּי חֲלוֹם. בַּחֲלוֹם הָיִיתִי בְּתוֹךְ מִנְהָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ בּוֹר. בַּבּוֹר הָיָה סֻלָּם, וְכָל שָׁלָב בַּסֻּלָּם סִמֵּן מַעֲבָר שֶׁל מֵאָה שָׁנִים. יָרַדְתִּי בַּסֻּלָּם. בַּהַתְחָלָה הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1900, אַחַר כָּךְ הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1800, וְכָכָה הִמְשַׁכְתִּי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יָרַדְתִּי בַּסֻּלָּם, שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל אִישׁ שֶׁבָּקַע מֵרַמְקוֹל שֶׁהָיָה קָבוּעַ בַּתִּקְרָה שֶׁל הַמִּנְהָרָה וְשָׁאַל: ״כָּאן אַתָּה רוֹצֶה לַעֲצוֹר?״ וַאֲנִי אָמַרְתִּי ״עוֹד לֹא!״ וְהִמְשַׁכְתִּי לָרֶדֶת.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1000 אָמַרְתִּי: ״כָּאן אֲנִי רוֹצֶה לַעֲצוֹר.״
בְּאוֹתוֹ רֶגַע נֶעֱלַם הַסֻּלָּם וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְטַפֵּס בְּמַדְרֵגוֹת. כָּל מַדְרֵגָה סִמְּלָה עֶשֶׂר שָׁנִים. הַקּוֹל שֶׁל הָאִישׁ שֶׁבָּקַע מֵהָרַמְקוֹל הִמְשִׁיךְ לִשְׁאוֹל אוֹתִי אֵיפֹה אֲנִי רוֹצֶה לַעֲצוֹר: ״שְׁנַת 1010?״
אָמַרְתִּי: ״לֹא!״
״שְׁנַת 1020? 1030? 1040? 1050?״
יָדַעְתִּי שֶׁרָשִׁ״י נוֹלַד לְפִי הַתַּאֲרִיךְ הָעִבְרִי בִּשְׁנַת ד' ת״ת, אוֹ בִּשְׁנַת ד' תת״א, שֶׁזֶּה שְׁנַת 1039 אוֹ 1040 אוֹ 1041, אֲבָל הָיָה לִי מַמָּשׁ קָשֶׁה לְהַחְלִיט בְּאֵיזֶה גִּיל אֲנִי רוֹצֶה לִפְגּוֹש אוֹתוֹ. הִתְלַבַּטְתִּי וְהִתְלַבַּטְתִּי, וְאָז הַקּוֹל שֶׁבָּקַע מֵהָרַמְקוֹל אָמַר: ״עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ, אַתָּה מְעַכֵּב אוֹתָנוּ! לֵךְ אֶל דָּן וְתִתְיַעֵץ אִתּוֹ.״
וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְעוֹרַרְתִּי. בַּהַתְחָלָה מַמָּשׁ לֹא הֵבַנְתִּי מִי זֶה דָּן. רַק בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן, קָלַטְתִּי שֶׁהַקּוֹל שֶׁדִּבֵּר אֵלַי בַּחֲלוֹם הִתְכַּוֵן אֵלֶיךָ.
עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין לָמָּה אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ? אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנְּנַסֶּה יַחַד, כְּלוֹמַר אַתָּה, שָׁרוֹן וַאֲנִי, לְחַפֵּשׂ אֶת הַסֻּלָּם שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹם. אִם לֹא נַצְלִיחַ, אֲנִי אֶצְטַעֵר מְאוֹד. אִם אַצְלִיחַ, זֹאת בֶּטַח תִּהְיֶה חֲוָיָה גַּם לָכֶם וְגַם לִי.
מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה שֶׁלְּךָ,
עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ מִמּוֹדִיעִין
וָואוּ!
סִיַּמְתִּי לִקְרוֹא אֶת הַמִּכְתָּב, וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, מִיָּד טִלְפַּנְתִּי לְשָׁרוֹן וְסִפַּרְתִּי לָהּ. שָׁרוֹן בִּקְּשָׁה שֶׁאַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב. הֶעֱבַרְתִּי לָהּ אוֹתוֹ בַּדֹּאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִי, וְהִיא קָרְאָה וְהִתְלַהֲבָה.
״אַף פַּעַם לֹא הָיִינוּ בַּתְּקוּפָה הַזֹּאת,״ הִיא אָמְרָה לִי. ״הָיִינוּ בִּתְקוּפַת הַתָּנָ״ךְ וּבִתְקוּפַת הַחַשְׁמוֹנָאִים וּבִתְקוּפַת הַרַמְבָּ״ם, אֲבָל לְדַעְתִּי זוֹ תְּקוּפָה לִפְנֵי הַרַמְבָּ״ם.״
״כֵּן,״ הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ, ״מְעַנְיֵן אֵיזֶה אֵרוּעִים הָיוּ אָז.״
״אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁלִּפְנֵי שֶׁנֵּצֵא לַמְּעָרָה, נִלְמַד קְצָת עַל רָשִׁ״י,״ שָׁרוֹן נִשְׁמְעָה נִרְגֶּשֶׁת. ״זְ'תוֹמֶרֶת, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּשׁ רָשִׁ״י לַתּוֹרָה, אֲבָל אֲנִי מַמָּשׁ לֹא יוֹדַעַת מִי זֶה רָשִׁ״י. אֵיפֹה הוּא חַי, וּמָתַי וְכָאֵלֶּה. אִם בֶּאֱמֶת נִמְצָא אֶת הַסֻּלָּם שֶׁעֹפֶר חָלַם עָלָיו, וְנַגִּיעַ לַשָּׁנָה שֶׁנִּרְצֶה, יִהְיֶה כֵּיף לָדַעַת מָה קָרָה.״
בָּרוּר שֶׁהִסְכַּמְתִּי לַהַצָּעָה שֶׁלָּהּ, וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנִּתַּקְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁעָנִיתִי לְעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ, חִפַּשְׂתִּי בְּגוּגֶל אֶת רָשִׁ״י. מַהֵר מְאוֹד גִּלִּיתִי שֶׁרָשִׁ״י הוּא בִּכְלָל לֹא הַשֵּׁם שֶׁל הָאִישׁ, אֶלָּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל הַמִּלִּים רַבִּי שְׁלֹמֹה יִצְחָקִי, שֶׁנּוֹלַד בְּעִיר שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ טְרוּאָה, אֲבָל לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה קָרְאוּ לָהּ טְרוֹיְשׁ. הָעִיר הַזֹּאת נִמְצֵאת בִּצְפוֹן צָרְפַת, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁרָשִׁ״י נוֹלַד בְּצָרְפַת. הוּא עָזַב אֶת צָרְפַת כְּדֵי לִלְמוֹד, אֲבָל חָזַר אֵלֶיהָ וְיִסֵּד יְשִׁיבָה בְּעִיר הֻלַּדְתּוֹ.
עַכְשָׁיו בָּא הַקֶּטַע הַמִּסְתּוֹרִי בְּקֶשֶׁר לְרָשִׁ״י: הוּא יִסֵּד יְשִׁיבָה, לִמֵּד בָּהּ, אֲבָל לֹא קִבֵּל שָׂכָר עֲבוּר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה שׁוֹפֵט בְּבֵית־הַדִּין שֶׁל הַיְּהוּדִים, וְגַם אֶת זֶה הוּא עָשָׂה בְּהִתְנַדְּבוּת. אָז מִמָּה הוּא הִתְפַּרְנֵס? הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנֵס גַּם אוֹתָן. מֵאֵיפֹה הוּא הֵבִיא כֶּסֶף?
תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: רָשִׁ״י הָיָה מְפֻרְסָם מְאוֹד וּבְכָל אֵירוֹפָּה יָדְעוּ עָלָיו. הָיוּ לוֹ הֲמוֹן מַעֲרִיצִים, וְהֵם נָסְעוּ יָמִים וְלֵילוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלָיו וְלִלְמוֹד מִמֶּנּוּ, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִמָּה הוּא הִתְפַּרְנֵס.
וְאוּלַי אָז כֵּן יָדְעוּ, וְרַק הַיּוֹם לֹא יוֹדְעִים?
וְאוּלַי אִם נַגִּיעַ לֶעָבָר, אֲנַחְנוּ נוּכַל לְפַצֵּחַ אֶת הַתַּעֲלוּמָה?
כְּבָר עָמַדְתִּי לְטַלְפֵּן אֶל שָׁרוֹן כְּדֵי לִשְׁאוֹל אוֹתָהּ מָה דַּעְתָּהּ עַל הָרַעֲיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָא תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה מִמָּה רָשִׁ״י הִתְפַּרְנֵס, אֲבָל עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הִקְדִּים אוֹתִי וְטִלְפֵּן אֵלַי.
״דָּן?״ הוּא שָׁאַל.
״כֵּן,״ עָנִיתִי.
״אֲנִי עֹפֶר,״ הוּא הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ, ״קִבַּלְתָּ אֶת הַמֵייל שֶׁלִּי?״
״קִבַּלְתִּי,״ אָמַרְתִּי.
״וּמָה אַתָּה אוֹמֵר עַל הָרַעֲיוֹן שֶׁלִּי?״ הוּא שָׁאַל.
״אֲנִי מִתְלַהֵב,״ הוֹדֵיתִי בָּאֱמֶת. ״תּוֹךְ כַּמָּה זְמַן אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם?״
״לִשְׁכוּנַת רָמוֹת?״
״כֵּן.״
״תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה,״ הוּא הֵשִׁיב.
״אָז יָאלְלָה, קָדִימָה!״ שָׂמַחְתִּי.
״אַתָּה תּוֹדִיעַ לְשָׁרוֹן?״ הוּא שָׁאַל.
״בָּרוּר,״ עָנִיתִי.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְתִּי לְשָׁרוֹן, הִסְפַּקְתִּי לְגַלּוֹת כַּמָּה פְּרָטִים נוֹסָפִים שֶׁקְּשׁוּרִים לְרָשִׁ״י, כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁבֵּין הַחוֹקְרִים שֶׁהִתְעַנְיְנוּ בְּחַיָּיו, יֵשׁ הַשְׁעָרָה שֶׁהוּא הִתְפַּרְנֵס מִגִּדּוּל גְּפָנִים לְיַיִן. לָמָּה? כִּי בְּכָל מִינֵי פִּסְקֵי הֲלָכוֹת בְּעִנְיְנֵי יַיִן, רָשִׁ״י גִּלָּה בְּקִיאוּת גְּדוֹלָה.
פִּסְקֵי הֲלָכוֹת, שֶׁתֵּדְעוּ, דּוֹמִים לְפִסְקֵי־דִּין שֶׁל בָּתֵּי־מִשְׁפָּט, אֲבָל הֵם בְּעִקָּר בְּעִנְיָנִים דָּתִיִּים.
לְעֻמַּת הַהַשְׁעָרָה הַזֹּאת עַל גִּדּוּל גְּפָנִים, הָיוּ חוֹקְרִים שֶׁצִּיְּנוּ שֶׁרָשִׁ״י הָיָה סוֹחֵר וְשֶׁהוּא סָחַר עִם סוֹחֲרִים צָרְפָתִים לֹא־יְהוּדִים. בֵּין הַחוֹקְרִים הָאֵלֶּה הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁרָשִׁ״י גִּדֵּל גְּפָנִים, כִּי הָעִיר שֶׁבָּהּ הוּא גָּר, בִּצְפוֹן צָרְפַת, לֹא הִתְאִימָה לְגִדּוּל גְּפָנִים, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּמָחוֹז שֶׁנִּקְרָא שַׁמְפֶּן שֶׁבּוֹ מְיַצְּרִים אֶת הַשַּׁמְפַּנְיָה, שֶׁהִיא סוּג מְיֻחָד וּמְשֻׁבָּח שֶׁל יַיִן. כַּנִּרְאֶה בִּמְחוֹז שַׁמְפֶּן כֵּן גִּדְּלוּ גְּפָנִים, אֲבָל בָּעִיר טְרוֹיְשׁ לֹא גִּדְּלוּ גְּפָנִים.
עַד כָּאן הִגַּעְתִּי. לֹא קָרָאתִי הַכֹּל עַל רָשִׁ״י, כִּי הָיִיתִי חַיָּב לְמַהֵר. טִלְפַּנְתִּי אֶל שָׁרוֹן וְהֵכַנְתִּי אוֹתָהּ לְבוֹאוֹ שֶׁל עֹפֶר. הִיא הִבְטִיחָה לִי שֶׁתּוֹךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִיא תַּגִּיעַ אֵלַי, וּבֵינְתַיִם הִתְחַלְתִּי לְהִתְאַרְגֵּן.
יָרַדְתִּי לַמַּחְסָן שֶׁל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, זָכַרְתִּי שֶׁמֻּנָּחוֹת שָׁם נַעֲלַיִם יְשָׁנוֹת שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי שָׁמַר מֵהַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הוּא הָיָה יֶלֶד. אֵלֶּה הָיוּ נַעֲלֵי עוֹר חוּמוֹת מְרֻפָּטוֹת, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן יַתְאִימוּ לֶעָבָר יוֹתֵר מִכָּל נַעֲלֵי הַסְּפּוֹרְט שֶׁלִּי. נָעַלְתִּי אוֹתָן, הֵן הָיוּ גְּדוֹלוֹת עָלַי וְלָכֵן חָלַצְתִּי אוֹתָן, גָּרַבְתִּי שְׁנֵי זוּגוֹת גַּרְבַּיִם וְשׁוּב נָעַלְתִּי.
אַחַר כָּךְ בָּחַרְתִּי בְּמִכְנָסַיִם אֲפֹרִים שֶׁמָּצָאתִי בַּמַּחְסָן, בַּאֲרוֹן הַתַּחְפּוֹשׂוֹת שֶׁלָּנוּ. אֵלֶּה הָיוּ מִכְנְסֵי צֶמֶר שֶׁגָּרְמוּ לִי כָּל הַזְּמַן לְהִתְגָּרֵד בָּרַגְלַיִם. מֵאַרְגַּז הַתַּחְפּוֹשׂוֹת לָקַחְתִּי גַּם כּוֹבַע יָשָׁן שֶׁל פְּלִיטִים וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן לָקַחְתִּי גַּם כִּפָּה. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאִם בֶּאֱמֶת נַגִּיעַ לַתְּקוּפָה שֶׁל רָשִׁ״י, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְתַכְנְנִים, מוּטָב שֶׁלֹּא אֶהְיֶה יוֹצֵא דֹּפֶן בַּמַּרְאֶה שֶׁלִּי.
זֶהוּ. בְּדִיּוּק שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הִגִּיעַ, הָיִיתִי מוּכָן לָצֵאת. לָכֵן, כְּשֶׁהוּא צִלְצֵל בַּדֶּלֶת, לֹא הִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס, אֶלָּא יָצָאתִי אֵלָיו. הוּא נִרְאָה מַצְחִיק. גַּם הוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת חֲזָרָה אֶל הֶעָבָר, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲפֹרִים שֶׁנִּרְאוּ מַמָּשׁ יְשָׁנִים. הוּא חָבַשׁ כּוֹבַע מְרֻפָּט שֶׁהָיָה דֵּי דּוֹמֶה לַכּוֹבַע שֶׁלִּי, אֲבָל בְּנִגּוּד לִי הוּא לָבַשׁ מִכְנָסַיִם שֶׁהִגִּיעוּ לוֹ עַד הַבִּרְכַּיִם וְגָרַב גַּרְבַּיִם אֲרֻכִּים.
״אַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ דַּחְלִיל,״ צָחַקְתִּי.
״גַּם אַתָּה,״ הוּא עָנָה.
״הַיי,״ הוֹשַׁטְתִּי אֶת הַיָּד, ״לֹא הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, אֲנִי דָּן.״
״וַאֲנִי עֹפֶר,״ הוּא חִיֵּךְ.
״אֶת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ,״ אָמַרְתִּי.
״גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה דָּן,״ הוּא צָחַק.
כְּשֶׁיָּצָאנוּ לְכִווּן הַכְּבִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ מַגִּיעִים אֶל הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הַמְּעָרָה, שָׁרוֹן הִצְטָרְפָה אֵלֵינוּ. הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אוֹתָהּ... גַּם הִיא הֵכִינָה אֶת עַצְמָהּ לִתְקוּפָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קְדוּמָה. הִיא לָבְשָׁה שִׂמְלָה שֶׁנִּרְאֲתָה יְשָׁנָה וְהָיְתָה גְּדוֹלָה עָלֶיהָ לְפָחוֹת בִּשְׁתֵּי מִדּוֹת וְנָעֲלָה נַעֲלַיִם שְׁחוֹרוֹת בְּלוּיוֹת.
״מָה אַתֶּם אוֹמְרִים עַל שָׂרָה מֵהַתְּקוּפָה שֶׁל רָשִׁ״י?״ שָׁרוֹן שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ, וְהִסְתּוֹבְבָה סְבִיב עַצְמָהּ כְּמוֹ בְּרִקּוּד, וְאַחַר כָּךְ קַדָּה קִדָּה.
״מַגְנִיבָה!״ עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הֶחְמִיא לָהּ.
״אַתְּ נִרְאֵית מַמָּשׁ כְּמוֹ דַּחְלִילָה,״ אָמַרְתִּי. הִצְבַּעְתִּי לְעֵבֶר הַשְּׁבִיל, וְהִסְבַּרְתִּי לְעֹפֶר שֶׁכָּאן אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לַעֲזוֹב אֶת הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, כִּי הַמְּעָרָה נִמְצֵאת לְיַד הַגִּבְעָה מִמּוּל.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

מנהרת הזמן 66 - מועדון המעריצים של רש"י גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א 
שֶׁבּוֹ מַגִּיעַ אֵלֵינוּ מִכְתָּב מֵעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ
 
בְּתֵבַת הַדֹּאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִי שֶׁלִּי מָצָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה:
שָׁלוֹם דָּן,
שְׁמִי עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ וַאֲנִי בֶּן תֵּשַׁע וְגָר בְּמוֹדִיעִין.
בְּיוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁכִּבִּיתִי אֶת הַנֵּרוֹת עַל הָעוּגָה וְהָיִיתִי אָמוּר לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה, עָלְתָה לִי בָּרֹאשׁ מִשְׁאָלָה מוּזָרָה: בִּקַּשְׁתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִם רָשִׁ״י, שֶׁחַי לִפְנֵי כִּמְעַט אֶלֶף שָׁנִים.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּזְכֹּר שֶׁאַתָּה הַיָּחִיד שֶׁיּוֹדֵעַ עַל הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת. לֹא סִפַּרְתִּי לְאַף אֶחָד מָה בִּקַּשְׁתִּי, כִּי פָּחַדְתִּי שֶׁיִּצְחֲקוּ עָלַי. תַּחְשֹׁב עַל זֶה: זֹאת בֶּאֱמֶת בַּקָּשָׁה מוּזָרָה לִפְגּוֹש מִישֶׁהוּ שֶׁחַי בַּמֵּאָה הָ-11. הֲרֵי רֹב הָאֲנָשִׁים (חוּץ מִמְּךָ וּמִשָּׁרוֹן) יַגִּידוּ לְךָ שֶׁאֵין מַצָּב שֶׁהַמִּשְׁאָלָה הַזֹּאת תִּתְגַּשֵּׁם.
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ, אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לְךָ לָמָּה עָלְתָה לִי בָּרֹאשׁ הַמִּשְׁאָלָה הַזֹּאת. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הִיא מֵהַצֶּאֱצָאִים שֶׁל רַבִּי פְרֶנְקֶל תְּאוֹמִים, שֶׁהוּא מֵהַצֶּאֱצָאִים שֶׁל רָשִׁ״י. אִם אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מִי הוּא רָשִׁ״י, אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לְךָ שֶׁהוּא הָיָה הַפַּרְשָׁן הֲכִי גָּדוֹל שֶׁל הַתָּנָ״ךְ וְשֶׁל הַתַּלְמוּד, וְעַד הַיּוֹם לוֹמְדִים אֶת הַפֵּרוּשִׁים שֶׁלּוֹ בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר.
טוֹב, עַכְשָׁיו אַמְשִׁיךְ בַּסִּפּוּר, כִּי זֶה לֹא הַסּוֹף: כַּמָּה יָמִים אַחֲרֵי יוֹם־הַהֻלֶּדֶת שֶׁלִּי, חָלַמְתִּי חֲלוֹם. בַּחֲלוֹם הָיִיתִי בְּתוֹךְ מִנְהָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ בּוֹר. בַּבּוֹר הָיָה סֻלָּם, וְכָל שָׁלָב בַּסֻּלָּם סִמֵּן מַעֲבָר שֶׁל מֵאָה שָׁנִים. יָרַדְתִּי בַּסֻּלָּם. בַּהַתְחָלָה הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1900, אַחַר כָּךְ הִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1800, וְכָכָה הִמְשַׁכְתִּי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יָרַדְתִּי בַּסֻּלָּם, שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל אִישׁ שֶׁבָּקַע מֵרַמְקוֹל שֶׁהָיָה קָבוּעַ בַּתִּקְרָה שֶׁל הַמִּנְהָרָה וְשָׁאַל: ״כָּאן אַתָּה רוֹצֶה לַעֲצוֹר?״ וַאֲנִי אָמַרְתִּי ״עוֹד לֹא!״ וְהִמְשַׁכְתִּי לָרֶדֶת.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לִשְׁנַת 1000 אָמַרְתִּי: ״כָּאן אֲנִי רוֹצֶה לַעֲצוֹר.״
בְּאוֹתוֹ רֶגַע נֶעֱלַם הַסֻּלָּם וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי מְטַפֵּס בְּמַדְרֵגוֹת. כָּל מַדְרֵגָה סִמְּלָה עֶשֶׂר שָׁנִים. הַקּוֹל שֶׁל הָאִישׁ שֶׁבָּקַע מֵהָרַמְקוֹל הִמְשִׁיךְ לִשְׁאוֹל אוֹתִי אֵיפֹה אֲנִי רוֹצֶה לַעֲצוֹר: ״שְׁנַת 1010?״
אָמַרְתִּי: ״לֹא!״
״שְׁנַת 1020? 1030? 1040? 1050?״
יָדַעְתִּי שֶׁרָשִׁ״י נוֹלַד לְפִי הַתַּאֲרִיךְ הָעִבְרִי בִּשְׁנַת ד' ת״ת, אוֹ בִּשְׁנַת ד' תת״א, שֶׁזֶּה שְׁנַת 1039 אוֹ 1040 אוֹ 1041, אֲבָל הָיָה לִי מַמָּשׁ קָשֶׁה לְהַחְלִיט בְּאֵיזֶה גִּיל אֲנִי רוֹצֶה לִפְגּוֹש אוֹתוֹ. הִתְלַבַּטְתִּי וְהִתְלַבַּטְתִּי, וְאָז הַקּוֹל שֶׁבָּקַע מֵהָרַמְקוֹל אָמַר: ״עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ, אַתָּה מְעַכֵּב אוֹתָנוּ! לֵךְ אֶל דָּן וְתִתְיַעֵץ אִתּוֹ.״
וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִתְעוֹרַרְתִּי. בַּהַתְחָלָה מַמָּשׁ לֹא הֵבַנְתִּי מִי זֶה דָּן. רַק בְּבֵית־הַסֵּפֶר, בְּאֶמְצַע שִׁעוּר חֶשְׁבּוֹן, קָלַטְתִּי שֶׁהַקּוֹל שֶׁדִּבֵּר אֵלַי בַּחֲלוֹם הִתְכַּוֵן אֵלֶיךָ.
עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין לָמָּה אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ? אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנְּנַסֶּה יַחַד, כְּלוֹמַר אַתָּה, שָׁרוֹן וַאֲנִי, לְחַפֵּשׂ אֶת הַסֻּלָּם שֶׁרָאִיתִי בַּחֲלוֹם. אִם לֹא נַצְלִיחַ, אֲנִי אֶצְטַעֵר מְאוֹד. אִם אַצְלִיחַ, זֹאת בֶּטַח תִּהְיֶה חֲוָיָה גַּם לָכֶם וְגַם לִי.
מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה שֶׁלְּךָ,
עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ מִמּוֹדִיעִין
וָואוּ!
סִיַּמְתִּי לִקְרוֹא אֶת הַמִּכְתָּב, וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, מִיָּד טִלְפַּנְתִּי לְשָׁרוֹן וְסִפַּרְתִּי לָהּ. שָׁרוֹן בִּקְּשָׁה שֶׁאַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב. הֶעֱבַרְתִּי לָהּ אוֹתוֹ בַּדֹּאַר הָאֶלֶקְטְרוֹנִי, וְהִיא קָרְאָה וְהִתְלַהֲבָה.
״אַף פַּעַם לֹא הָיִינוּ בַּתְּקוּפָה הַזֹּאת,״ הִיא אָמְרָה לִי. ״הָיִינוּ בִּתְקוּפַת הַתָּנָ״ךְ וּבִתְקוּפַת הַחַשְׁמוֹנָאִים וּבִתְקוּפַת הַרַמְבָּ״ם, אֲבָל לְדַעְתִּי זוֹ תְּקוּפָה לִפְנֵי הַרַמְבָּ״ם.״
״כֵּן,״ הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ, ״מְעַנְיֵן אֵיזֶה אֵרוּעִים הָיוּ אָז.״
״אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁלִּפְנֵי שֶׁנֵּצֵא לַמְּעָרָה, נִלְמַד קְצָת עַל רָשִׁ״י,״ שָׁרוֹן נִשְׁמְעָה נִרְגֶּשֶׁת. ״זְ'תוֹמֶרֶת, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּשׁ רָשִׁ״י לַתּוֹרָה, אֲבָל אֲנִי מַמָּשׁ לֹא יוֹדַעַת מִי זֶה רָשִׁ״י. אֵיפֹה הוּא חַי, וּמָתַי וְכָאֵלֶּה. אִם בֶּאֱמֶת נִמְצָא אֶת הַסֻּלָּם שֶׁעֹפֶר חָלַם עָלָיו, וְנַגִּיעַ לַשָּׁנָה שֶׁנִּרְצֶה, יִהְיֶה כֵּיף לָדַעַת מָה קָרָה.״
בָּרוּר שֶׁהִסְכַּמְתִּי לַהַצָּעָה שֶׁלָּהּ, וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנִּתַּקְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁעָנִיתִי לְעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ, חִפַּשְׂתִּי בְּגוּגֶל אֶת רָשִׁ״י. מַהֵר מְאוֹד גִּלִּיתִי שֶׁרָשִׁ״י הוּא בִּכְלָל לֹא הַשֵּׁם שֶׁל הָאִישׁ, אֶלָּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל הַמִּלִּים רַבִּי שְׁלֹמֹה יִצְחָקִי, שֶׁנּוֹלַד בְּעִיר שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ טְרוּאָה, אֲבָל לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה קָרְאוּ לָהּ טְרוֹיְשׁ. הָעִיר הַזֹּאת נִמְצֵאת בִּצְפוֹן צָרְפַת, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁרָשִׁ״י נוֹלַד בְּצָרְפַת. הוּא עָזַב אֶת צָרְפַת כְּדֵי לִלְמוֹד, אֲבָל חָזַר אֵלֶיהָ וְיִסֵּד יְשִׁיבָה בְּעִיר הֻלַּדְתּוֹ.
עַכְשָׁיו בָּא הַקֶּטַע הַמִּסְתּוֹרִי בְּקֶשֶׁר לְרָשִׁ״י: הוּא יִסֵּד יְשִׁיבָה, לִמֵּד בָּהּ, אֲבָל לֹא קִבֵּל שָׂכָר עֲבוּר הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. הוּא הָיָה שׁוֹפֵט בְּבֵית־הַדִּין שֶׁל הַיְּהוּדִים, וְגַם אֶת זֶה הוּא עָשָׂה בְּהִתְנַדְּבוּת. אָז מִמָּה הוּא הִתְפַּרְנֵס? הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, וְהוּא הָיָה צָרִיךְ לְפַרְנֵס גַּם אוֹתָן. מֵאֵיפֹה הוּא הֵבִיא כֶּסֶף?
תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה: רָשִׁ״י הָיָה מְפֻרְסָם מְאוֹד וּבְכָל אֵירוֹפָּה יָדְעוּ עָלָיו. הָיוּ לוֹ הֲמוֹן מַעֲרִיצִים, וְהֵם נָסְעוּ יָמִים וְלֵילוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלָיו וְלִלְמוֹד מִמֶּנּוּ, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע מִמָּה הוּא הִתְפַּרְנֵס.
וְאוּלַי אָז כֵּן יָדְעוּ, וְרַק הַיּוֹם לֹא יוֹדְעִים?
וְאוּלַי אִם נַגִּיעַ לֶעָבָר, אֲנַחְנוּ נוּכַל לְפַצֵּחַ אֶת הַתַּעֲלוּמָה?
כְּבָר עָמַדְתִּי לְטַלְפֵּן אֶל שָׁרוֹן כְּדֵי לִשְׁאוֹל אוֹתָהּ מָה דַּעְתָּהּ עַל הָרַעֲיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָא תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה מִמָּה רָשִׁ״י הִתְפַּרְנֵס, אֲבָל עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הִקְדִּים אוֹתִי וְטִלְפֵּן אֵלַי.
״דָּן?״ הוּא שָׁאַל.
״כֵּן,״ עָנִיתִי.
״אֲנִי עֹפֶר,״ הוּא הִצִּיג אֶת עַצְמוֹ, ״קִבַּלְתָּ אֶת הַמֵייל שֶׁלִּי?״
״קִבַּלְתִּי,״ אָמַרְתִּי.
״וּמָה אַתָּה אוֹמֵר עַל הָרַעֲיוֹן שֶׁלִּי?״ הוּא שָׁאַל.
״אֲנִי מִתְלַהֵב,״ הוֹדֵיתִי בָּאֱמֶת. ״תּוֹךְ כַּמָּה זְמַן אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם?״
״לִשְׁכוּנַת רָמוֹת?״
״כֵּן.״
״תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה,״ הוּא הֵשִׁיב.
״אָז יָאלְלָה, קָדִימָה!״ שָׂמַחְתִּי.
״אַתָּה תּוֹדִיעַ לְשָׁרוֹן?״ הוּא שָׁאַל.
״בָּרוּר,״ עָנִיתִי.
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְקַשַּׁרְתִּי לְשָׁרוֹן, הִסְפַּקְתִּי לְגַלּוֹת כַּמָּה פְּרָטִים נוֹסָפִים שֶׁקְּשׁוּרִים לְרָשִׁ״י, כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁבֵּין הַחוֹקְרִים שֶׁהִתְעַנְיְנוּ בְּחַיָּיו, יֵשׁ הַשְׁעָרָה שֶׁהוּא הִתְפַּרְנֵס מִגִּדּוּל גְּפָנִים לְיַיִן. לָמָּה? כִּי בְּכָל מִינֵי פִּסְקֵי הֲלָכוֹת בְּעִנְיְנֵי יַיִן, רָשִׁ״י גִּלָּה בְּקִיאוּת גְּדוֹלָה.
פִּסְקֵי הֲלָכוֹת, שֶׁתֵּדְעוּ, דּוֹמִים לְפִסְקֵי־דִּין שֶׁל בָּתֵּי־מִשְׁפָּט, אֲבָל הֵם בְּעִקָּר בְּעִנְיָנִים דָּתִיִּים.
לְעֻמַּת הַהַשְׁעָרָה הַזֹּאת עַל גִּדּוּל גְּפָנִים, הָיוּ חוֹקְרִים שֶׁצִּיְּנוּ שֶׁרָשִׁ״י הָיָה סוֹחֵר וְשֶׁהוּא סָחַר עִם סוֹחֲרִים צָרְפָתִים לֹא־יְהוּדִים. בֵּין הַחוֹקְרִים הָאֵלֶּה הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁרָשִׁ״י גִּדֵּל גְּפָנִים, כִּי הָעִיר שֶׁבָּהּ הוּא גָּר, בִּצְפוֹן צָרְפַת, לֹא הִתְאִימָה לְגִדּוּל גְּפָנִים, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁהִיא נִמְצֵאת בְּמָחוֹז שֶׁנִּקְרָא שַׁמְפֶּן שֶׁבּוֹ מְיַצְּרִים אֶת הַשַּׁמְפַּנְיָה, שֶׁהִיא סוּג מְיֻחָד וּמְשֻׁבָּח שֶׁל יַיִן. כַּנִּרְאֶה בִּמְחוֹז שַׁמְפֶּן כֵּן גִּדְּלוּ גְּפָנִים, אֲבָל בָּעִיר טְרוֹיְשׁ לֹא גִּדְּלוּ גְּפָנִים.
עַד כָּאן הִגַּעְתִּי. לֹא קָרָאתִי הַכֹּל עַל רָשִׁ״י, כִּי הָיִיתִי חַיָּב לְמַהֵר. טִלְפַּנְתִּי אֶל שָׁרוֹן וְהֵכַנְתִּי אוֹתָהּ לְבוֹאוֹ שֶׁל עֹפֶר. הִיא הִבְטִיחָה לִי שֶׁתּוֹךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת הִיא תַּגִּיעַ אֵלַי, וּבֵינְתַיִם הִתְחַלְתִּי לְהִתְאַרְגֵּן.
יָרַדְתִּי לַמַּחְסָן שֶׁל הַדִּירָה שֶׁלָּנוּ, זָכַרְתִּי שֶׁמֻּנָּחוֹת שָׁם נַעֲלַיִם יְשָׁנוֹת שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי שָׁמַר מֵהַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הוּא הָיָה יֶלֶד. אֵלֶּה הָיוּ נַעֲלֵי עוֹר חוּמוֹת מְרֻפָּטוֹת, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן יַתְאִימוּ לֶעָבָר יוֹתֵר מִכָּל נַעֲלֵי הַסְּפּוֹרְט שֶׁלִּי. נָעַלְתִּי אוֹתָן, הֵן הָיוּ גְּדוֹלוֹת עָלַי וְלָכֵן חָלַצְתִּי אוֹתָן, גָּרַבְתִּי שְׁנֵי זוּגוֹת גַּרְבַּיִם וְשׁוּב נָעַלְתִּי.
אַחַר כָּךְ בָּחַרְתִּי בְּמִכְנָסַיִם אֲפֹרִים שֶׁמָּצָאתִי בַּמַּחְסָן, בַּאֲרוֹן הַתַּחְפּוֹשׂוֹת שֶׁלָּנוּ. אֵלֶּה הָיוּ מִכְנְסֵי צֶמֶר שֶׁגָּרְמוּ לִי כָּל הַזְּמַן לְהִתְגָּרֵד בָּרַגְלַיִם. מֵאַרְגַּז הַתַּחְפּוֹשׂוֹת לָקַחְתִּי גַּם כּוֹבַע יָשָׁן שֶׁל פְּלִיטִים וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן לָקַחְתִּי גַּם כִּפָּה. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאִם בֶּאֱמֶת נַגִּיעַ לַתְּקוּפָה שֶׁל רָשִׁ״י, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְתַכְנְנִים, מוּטָב שֶׁלֹּא אֶהְיֶה יוֹצֵא דֹּפֶן בַּמַּרְאֶה שֶׁלִּי.
זֶהוּ. בְּדִיּוּק שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת לִפְנֵי שֶׁעֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הִגִּיעַ, הָיִיתִי מוּכָן לָצֵאת. לָכֵן, כְּשֶׁהוּא צִלְצֵל בַּדֶּלֶת, לֹא הִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס, אֶלָּא יָצָאתִי אֵלָיו. הוּא נִרְאָה מַצְחִיק. גַּם הוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִקְרַאת חֲזָרָה אֶל הֶעָבָר, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲפֹרִים שֶׁנִּרְאוּ מַמָּשׁ יְשָׁנִים. הוּא חָבַשׁ כּוֹבַע מְרֻפָּט שֶׁהָיָה דֵּי דּוֹמֶה לַכּוֹבַע שֶׁלִּי, אֲבָל בְּנִגּוּד לִי הוּא לָבַשׁ מִכְנָסַיִם שֶׁהִגִּיעוּ לוֹ עַד הַבִּרְכַּיִם וְגָרַב גַּרְבַּיִם אֲרֻכִּים.
״אַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ דַּחְלִיל,״ צָחַקְתִּי.
״גַּם אַתָּה,״ הוּא עָנָה.
״הַיי,״ הוֹשַׁטְתִּי אֶת הַיָּד, ״לֹא הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, אֲנִי דָּן.״
״וַאֲנִי עֹפֶר,״ הוּא חִיֵּךְ.
״אֶת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ,״ אָמַרְתִּי.
״גַּם אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה דָּן,״ הוּא צָחַק.
כְּשֶׁיָּצָאנוּ לְכִווּן הַכְּבִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ מַגִּיעִים אֶל הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל הַמְּעָרָה, שָׁרוֹן הִצְטָרְפָה אֵלֵינוּ. הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אוֹתָהּ... גַּם הִיא הֵכִינָה אֶת עַצְמָהּ לִתְקוּפָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קְדוּמָה. הִיא לָבְשָׁה שִׂמְלָה שֶׁנִּרְאֲתָה יְשָׁנָה וְהָיְתָה גְּדוֹלָה עָלֶיהָ לְפָחוֹת בִּשְׁתֵּי מִדּוֹת וְנָעֲלָה נַעֲלַיִם שְׁחוֹרוֹת בְּלוּיוֹת.
״מָה אַתֶּם אוֹמְרִים עַל שָׂרָה מֵהַתְּקוּפָה שֶׁל רָשִׁ״י?״ שָׁרוֹן שָׁאֲלָה אוֹתָנוּ, וְהִסְתּוֹבְבָה סְבִיב עַצְמָהּ כְּמוֹ בְּרִקּוּד, וְאַחַר כָּךְ קַדָּה קִדָּה.
״מַגְנִיבָה!״ עֹפֶר גִּלְבּוֹעַ הֶחְמִיא לָהּ.
״אַתְּ נִרְאֵית מַמָּשׁ כְּמוֹ דַּחְלִילָה,״ אָמַרְתִּי. הִצְבַּעְתִּי לְעֵבֶר הַשְּׁבִיל, וְהִסְבַּרְתִּי לְעֹפֶר שֶׁכָּאן אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לַעֲזוֹב אֶת הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, כִּי הַמְּעָרָה נִמְצֵאת לְיַד הַגִּבְעָה מִמּוּל.