משימה עולמית 14 - שלדים ברכבת הטרנס-סיבירית (רוסיה)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 14 - שלדים ברכבת הטרנס-סיבירית (רוסיה)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 14 - שלדים ברכבת הטרנס-סיבירית (רוסיה)
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 14 - שלדים ברכבת הטרנס-סיבירית (רוסיה)

4 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

הַכֹּל הִתְחִיל מִסֶּרֶט טֶלֶוִיזְיָה עַל מִכְרוֹת הַזָּהָב בְּסִיבִּיר. אֲנִי מְשֻׁכְנַעַת שֶׁרָאִיתִי אֶת אַחַד הָעוֹבְדִים שָׁם מַעֲלִים אֶת גּוּשֵׁי הַזָּהָב שֶׁמָּצָא. אֲבָל רֶגַע... 
מִי זֶה שָׁם עַל הַדַּחְפּוֹר? וְאֵיךְ זֶה שֶׁמַּכְשִׁיר הַטֶלֶוִיזְיָה הֶעֱבִיר אֵלַי אֶת הַצִּיּוּד לַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית?
 
אָז נָסַעְנוּ לְסִיבִּיר, וּלְיֶתֶר דִּיּוּק לָרַכֶּבֶת הַטְרַנְס־סִיבִּירִית שֶׁחוֹצָה אֶת סִיבִּיר מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. הָאֲנָשִׁים שֶׁעָקְבוּ אַחֲרֵינוּ הֶחְלִיפוּ דְּמֻיּוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, מַצְלֵמוֹת עָקְבוּ אַחֲרֵי כָּל תְּנוּעָה שֶׁלָּנוּ, שְׁלָדִים נִמְצְאוּ בַּמִּזְוָדוֹת שֶׁלָּנוּ, וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל: הָאַבִּיר נֶחְטַף, וְאִם לֹא נְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה יַהַרְגוּ אוֹתוֹ!
הָיִיתִי חַיֶּבֶת שֶׁיַּסְבִּירוּ לִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהָבִין מָה קוֹרֶה וּמִי נֶגֶד מִי. אֲבָל הָעִנְיָנִים רַק הָלְכוּ וְהִסְתַּבְּכוּ, הָיוּ מִרְדָּפִים וְהָיוּ יְרִיּוֹת (אֲנִי יָרִיתִי!), וְהַקֶּשֶׁר עִם הָאַבִּיר מַמָּשׁ לֹא בָּרוּר... וּמְסֻכָּן לוֹ וְלָנוּ.

פרק ראשון

1
 
שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל סִיבִּיר?
אֲנִי שָׁמַעְתִּי. אֵיךְ? יֵשׁ לָנוּ שָׁכֵן שֶׁעָלָה לָאָרֶץ מֵרוּסְיָה. הוּא הָיָה בֶּן שְׁנָתַיִם כְּשֶׁהִגִּיעַ הֵנָּה, וְלָכֵן קָשֶׁה לוֹ לִזְכּוֹר אֶת הַחַיִּים שָׁם, אֲבָל סַבָּא שֶׁלּוֹ זוֹכֵר אוֹתָם טוֹב מְאוֹד, כִּי הוּא הָיָה בְּסִיבִּיר.
מָה זְ'תוֹמֶרֶת הָיָה בְּסִיבִּיר? אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא נָסַע לְטַיֵּל שָׁם, טְעִיתֶם. אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא בָּחַר לָגוּר שָׁם עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, שׁוּב טְעִיתֶם. סַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ ווֹלוֹדְיָה, הָיָה בְּסִיבִּיר כִּי שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְשָׁם. מִי שָׁלַח אוֹתוֹ? הַ-קָ.גֶ.בֶּ. – רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל אִרְגּוּן הַמִּשְׁטָרָה הַחֲשָׁאִית בְּרוּסְיָה. כְּלוֹמַר, הַ-קָ.גֶ.בֶּ. תָּפַס אוֹתוֹ וְהַמֶּמְשָׁלָה אוֹ מִישֶׁהוּ מִטַּעֲמָהּ שָׁלַח אוֹתוֹ לְסִיבִּיר.
זֹאת לֹא הָיְתָה שְׁלִיחוּת מַדָּעִית, אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. זֹאת הָיְתָה שְׁלִיחוּת מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי, אוֹ בְּעֶצֶם גָּלוּת לְחִנּוּךְ מֵחָדָשׁ. תַּחְשְּׁבוּ עַל זֶה: אַף עַל פִּי שֶׁווֹלוֹדְיָה הַזֶּה, שֶׁהוּא סַבָּא שֶׁל מַתָּן הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי, הָיָה כְּבָר בֶּן־אָדָם מְבֻגָּר, הֶחְלִיטוּ בַּמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית שֶׁהוּא לֹא מְחֻנָּךְ טוֹב וְשֶׁצָּרִיךְ לְחַנֵּךְ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. הֵם אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ אִם הָרַעֲיוֹן מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו. הֵם שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לַמְרוֹת הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁלּוֹ. אֵיךְ? פָּשׁוּט מְאוֹד: הֵם אָסְרוּ אוֹתוֹ וְהִגְלוּ אוֹתוֹ.
ווֹלוֹדְיָה לֹא הָיָה פּוֹשֵׁעַ, מַמָּשׁ לֹא. הוּא הָיָה מְהַנְדֵּס בְּמִפְעָל וַאֲפִלּוּ קִבֵּל פְּרָס עַל הֶחָרִיצוּת שֶׁלּוֹ. אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה הוּא הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה עָיֵף מְאוֹד וּבְקֹשִי יָצָא מֵהַבַּיִת. פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הוּא נָהַג לִפְגּוֹשׁ חֲבֵרִים יְהוּדִים, וְיַחַד הֵם לָמְדוּ עִבְרִית וְדִבְּרוּ עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
אִם כָּכָה, אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אָסְרוּ אוֹתוֹ? מָה בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ הָיָה כָּל כָּךְ גָּרוּעַ שֶׁדָּרַשׁ חִנּוּךְ מֵחָדָשׁ? לִמּוּד הָעִבְרִית וְהַדִּבּוּרִים עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה הַפֶּשַׁע. בַּתְּקוּפָה הַהִיא, אִם לָמַדְתָּ עִבְרִית וְחָלַמְתָּ עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הָיִיתָ פּוֹשֵׁעַ וְהַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית יָכְלָה לִשְׁלוֹחַ אוֹתְךָ לְסִיבִּיר כְּדֵי לְחַנֵּך אוֹתְךָ מֵחָדָשׁ, שֶׁלֹּא תִּרְצֶה יוֹתֵר לִלְמוֹד עִבְרִית וְלֹא תַּחְלֹם יוֹתֵר עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
עַכְשָׁיו אַתֶּם בֶּטַח רוֹצִים לָדַעַת מָה פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי בְּסִיבִּיר וְלָמָּה אֲנִי מַזְכִּירָה לָכֶם אוֹתָהּ. הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: כִּי בַּטֶלֶוִיזְיָה הִקְרִינוּ סֶרֶט עַל סִיבִּיר. נוֹשֵׂא הַסֶּרֶט הָיָה ״זָהָב וְיַהֲלוֹמִים בְּסִיבִּיר״. הָעִתּוֹנַאי שֶׁנָּסַע לְשָׁם בִּקֵּר בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם כּוֹרִים זָהָב וְיַהֲלוֹמִים וְרִאֲיֵן אֲנָשִׁים, וַאֲנִי, שֶׁיָּדַעְתִּי מִסַּבָּא שֶׁל מַתָּן שֶׁסִיבִּיר הִיא אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הֲכִי קָרִים וַהֲכִי נוֹרָאִים בָּעוֹלָם, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְקָרָאתִי:
״מָה, בְּסִיבִּיר יֵשׁ זָהָב?״
״גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֶת זֶה,״ אִמָּא הוֹדְתָה.
״הָאֲדָמָה שֶׁל סִיבִּיר עֲשִׁירָה מְאוֹד בְּמַחְצַבִּים,״ אַבָּא אָמַר, ״יֵשׁ בָּהּ אוֹצָרוֹת: פֶּחָם, בַּרְזֶל, נֵפְט, גָז, עוֹפֶרֶת, כֶּסֶף, זָהָב, יַהֲלוֹמִים וּמָה לֹא.״
״אֲבָל קָפוּא שָׁם, לֹא?״ שָׁאַלְתִּי.
״סִיבִּיר עֲנָקִית,״ אַבָּא אָמַר, ״יֵשׁ בָּהּ אֲזוֹרִים קְפוּאִים יוֹתֵר וַאֲזוֹרִים קְפוּאִים פָּחוֹת, וּבַקַּיִץ יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁחַם שָׁם מְאוֹד.״
״עֲנָקִית?״ עִדָּן נִדְרַךְ, ״כַּמָּה עֲנָקִית?״
״עֲנָקִית מְאוֹד,״ אַבָּא חִיֵּךְ.
״כַּמָּה?״ עִדָּן דָּרַשׁ לָדַעַת.
״תַּחְשֹׁב עַל זֶה שֶׁרוּסְיָה הִיא הַמְּדִינָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, וְרֹב רוּסְיָה זֶה בְּעֶצֶם סִיבִּיר,״ אַבָּא עָנָה. ״בְּעֶצֶם, כָּל הַחֵלֶק שֶׁל רוּסְיָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה, הוּא סִיבִּיר. הַחֵלֶק שֶׁל רוּסְיָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה אֵינוֹ סִיבִּיר.״
״מָה, רוּסְיָה נִמְצֵאת בִּשְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת?״ הִתְפַּלֵּאתִי.
״כֵּן,״ אַבָּא עָנָה.
״וָואלָה!״ עִדָּן קָרָא, ״אֵיזֶה קֶטַע! וְאַתָּה יָכוֹל לַעֲבוֹר לְךָ כָּכָה מִיַּבֶּשֶׁת לְיַבֶּשֶׁת?״
״בְּהֶחְלֵט,״ אַבָּא אָמַר, ״הָרֵי אוּרָל הֵם הֶהָרִים הַמַּפְרִידִים בֵּין שְׁתֵּי הַיַּבָּשׁוֹת, וּבָאֵזוֹר הַזֶּה אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בִּקְפִיצוֹת: קְפִיצָה אַחַת לְאַסְיָה וּקְפִיצָה חֲזָרָה לְאֵירוֹפָּה,״ הוּא צָחַק.
בַּטֶלֶוִיזְיָה נִרְאָה אָדָם צוֹהֵל. הוּא הֶחְזִיק מְסַנֶּנֶת גְּדוֹלָה וְאַחֲרֵי שֶׁסִּנֵּן מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַמַּיִם וְהַבֹּץ, נוֹתְרוּ בָּהּ כַּנִּרְאֶה כַּמָּה גּוּשֵׁי זָהָב. הָאִישׁ הִתְלַהֵב כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהוּא כַּנִּרְאֶה לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ וְרָץ בְּצַעֲקוֹת שִׂמְחָה אֶל הַמְּמֻנִּים עָלָיו, לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַזָּהָב.
שְׁנֵי הַמְּמֻנִּים שֶׁלָּבְשׁוּ סַרְבָּלִים כֵּהִים, הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים. אֶחָד מֵהֶם שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַמְּסַנֶּנֶת, לָקַח גּוּשׁ וּבָחַן אוֹתוֹ. כַּעֲבֹר שְׁנִיָּה הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ עַל פָּנָיו. הוּא הֵבִיא צַ'פְּחָה רְצִינִית לָאִישׁ הַמִּתְלַהֵב, אָסַף אֶת כָּל גּוּשֵׁי הַזָּהָב וְשָׁלַח אֶת הָאִישׁ חֲזָרָה לָעֲבוֹדָה. אַחַר כָּךְ הוּא שִׁלְשֵׁל אֶת הַזָּהָב לַכִּיס הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בַּסַּרְבָּל שֶׁלּוֹ וְהִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר. בְּעֵינַי הוּא נִרְאָה כְּמוֹ אֶחָד שֶׁבּוֹדֵק הַאִם מִישֶׁהוּ בַּסְּבִיבָה הִבְחִין מָה הוּא עוֹשֶׂה.
״מִי זֶה???״ הַצְּעָקָה הַזֹּאת נִפְלְטָה מֵהַפֶּה שֶׁלִּי בְּלִי שֶׁהִתְכַּוַנְתִּי. הָיִיתִי הֲמוּמָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִשְׁלוֹט בְּעַצְמִי.
״מִי?״ אַבָּא הִבִּיט בִּי בִּפְלִיאָה.
״זֶה—״ הִצְבַּעְתִּי עַל אָדָם שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַהֶגֶה שֶׁל דַּחְפּוֹר עֲנָק.
״זֶה אַחַד הָעוֹבְדִים,״ אַבָּא הֵשִׁיב לִי, וְכַנִּרְאֶה חָשַׁב שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהָבִין דָּבָר כָּזֶה בְּעַצְמִי.
שָׁתַקְתִּי. בְּיָדִי הַיְּמָנִית כִּסִּיתִי אֶת פִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּלְטוּ מִשָּׁם צְעָקוֹת נוֹסָפוֹת. הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַהֶגֶה שֶׁל הַדַּחְפּוֹר הָיָה מֻכָּר לִי וּבִגְלַל זֶה צָעַקְתִּי. הִבְחַנְתִּי בּוֹ כִּי הַמַּבָּט שֶׁל הָאִישׁ שֶׁשִּׁלְשֵׁל אֶת גּוּשֵׁי הַזָּהָב לְכִיסוֹ הֻפְנָה אֵלָיו. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁלִּשְׁנֵינוּ, גַּם לִי וְגַם לוֹ, הָיָה בָּרוּר שֶׁנַּהַג הַדַּחְפּוֹר הִבְחִין בַּמַּעֲשֶׂה. עֻבְדָּה שֶׁהַבָּעָתוֹ שֶׁל מְשַׁלְשֵׁל הַזָּהָב לַכִּיס הִשְׁתַּנְּתָה וְנִהְיְתָה פִּתְאוֹם מְאַיֶּמֶת. הוּא לָחַשׁ מַשֶּׁהוּ לַחֲבֵרוֹ שֶׁעָמַד לְצִדּוֹ. חֲבֵרוֹ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וּמֵהַפֶּה שֶׁלִּי שׁוּב נִפְלְטָה צְעָקָה:
״תִּזָּהֵר מֵהֶם!״
״אֶל מִי אַתְּ מְדַבֶּרֶת?״ עִדָּן שָׁאַל.
״אֲנִי?״ נִבְהַלְתִּי.
״וּמִי, אֲנִי?״ עִדָּן צָחַק.
״אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת אֶל אַף אֶחָד,״ אָמַרְתִּי.
״אֲבָל צָעַקְתְּ, 'תִּזָּהֵר מֵהֶם!'״ עִדָּן הִתְעַקֵּשׁ.
״לֹא צָעַקְתִּי,״ הִכְחַשְׁתִּי.
״צָעַקְתְּ וְעוֹד אֵיךְ,״ עִדָּן לֹא וִתֵּר. ״נָכוֹן?״ הוּא פָּנָה לְאִמָּא.
״לֹא לָרִיב!״ אִמָּא אָמְרָה, ״אִם הַסֶּרֶט מַבְהִיל אוֹתָךְ, אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת לַחֶדֶר,״ הִיא פָּנְתָה אֵלַי.
לָלֶכֶת לַחֶדֶר? אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת לַחֶדֶר, אִם אֲנִי מְזַהָה אֶת הַנַּהָג שֶׁל הַדַּחְפּוֹר, וְהַנּוֹכְחוֹת שֶׁלּוֹ שָׁם, בְּסִיבִּיר, נִרְאֵית לִי כָּל כָּךְ חֲשׁוּדָה?
מִקַּדְתִּי אֶת הַמַּבָּט שֶׁלִּי בַּמָּסָךְ וְהַתְּמוּנָה שֶׁל נַהַג הַדַּחְפּוֹר הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה אֵלַי, כְּאִלּוּ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִהְיוּ הַמַּצְלֵמָה שֶׁצִּלְּמָה אוֹתוֹ.
בַּשְּׁנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה קוֹרֶה, הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ שׁוֹאֵב־אָבָק שׁוֹאֵב אֶת הָאִישׁ אֵלֵינוּ. אֲבָל אָז הוּא הֵישִׁיר אֶת מַבָּטוֹ אֵלַי וְחִיֵּךְ וְאָמַר בְּטוֹן מַרְגִּיעַ:
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עָלַי.״
״הָהָה...״ כִּמְעַט אָמַרְתִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה לִי אָסוּר לְהַגִּיד.
״נַסִּי לְדַבֵּר לְלֹא קוֹל,״ הוּא הִצִּיעַ לִי.
נָשַׁמְתִּי עָמֹק.
״הָאַבִּיר?״ דִּבַּרְתִּי אֵלָיו בַּמַּחְשָׁבָה, ״זֶה אַתָּה?״
״אַתְּ לֹא רוֹאָה?״ הוּא נִרְאָה מְשֻׁעֲשָׁע.
״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּסִיבִּיר?״ שָׁאַלְתִּי.
״מְחַכֶּה לָכֶם,״ הוּא עָנָה.
״מְחַכֶּה לָנוּ?״ הָיִיתִי הֲמוּמָה.
״בְּדִיּוּק,״ הוּא אָמַר.
״אֲבָל...״
״מָה הַבְּעָיָה?״
״אֵיךְ אֲנִי...״ דִּבַּרְתִּי בְּקוֹל.
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר!״ הָאַבִּיר הִשְׁתִּיק אוֹתִי, ״אָמַרְתִּי לָךְ בְּפֵרוּשׁ לְדַבֵּר אִתִּי בְּמַחְשָׁבוֹת.״
״אֲבָל...״ דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ לְלֹא קוֹל.
״מָה?״
״הַהוֹרִים שֶׁלִּי, הֵם פֹּה. מָה אֲנִי אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת אִתָּם?״
הָאַבִּיר צָחַק.
״הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ כְּבָר מִזְּמַן לֹא פֹּה,״ הוּא נִרְאֶה מְבֻדָּח, ״אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת רְגוּעָה. תְּקַבְּלִי אֶת כָּל הַהוֹרָאוֹת. קָרָה פַּעַם שֶׁגִּיַּסְנוּ אוֹתָךְ בְּלִי הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת?״
הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא פֹּה? אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? בִּתְנוּעָה חַדָּה הִסְתּוֹבַבְתִּי לְאָחוֹר. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתִּי אֶפְשָׁרוּת שֶׁכָּכָה בְּאֶמְצַע הַסֶּרֶט הֵם עָזְבוּ אֶת הַסָּלוֹן וְלֹא אָמְרוּ מִלָּה. הֲרֵי אִם הֵם...
הַמַּרְאֶה שֶׁהִתְגַּלָּה לְנֶגֶד עֵינַי מַמָּשׁ שִׁתֵּק אוֹתִי. הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִהְיוֹת שָׁם אִתִּי כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַתַּדְהֵמָה שֶׁלִּי. לֹא, הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא עָזְבוּ אֶת הַסָּלוֹן. הֵם עֲדַיִן הָיוּ שָׁם אִתִּי, אֲבָל שְׁנֵיהֶם יָשְׁנוּ. אַבָּא יָשַׁן עַל הַכֻּרְסָה וְאִמָּא יָשְׁנָה עַל הַסַּפָּה. לְמַרְגְּלוֹת הַסַּפָּה שָׁכַב עִדָּן עַל הַשָּׁטִיחַ וְגַם הוּא יָשַׁן.
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ אִתִּי?״ הָאַבִּיר שָׁאַל.
״כֵּן... זְ'תוֹמֶרֶת...״ הָיִיתִי לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, ״אֵיךְ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?״
״בּוֹאִי תִּתְקָרְבִי אֶל הַמָּסָךְ,״ הָאַבִּיר סִמֵּן לִי בְּיָדוֹ.
הִתְקָרַבְתִּי לְאַט. הָיִיתִי כָּל כָּךְ הֲמוּמָה, עַד שֶׁהֵבֵאתִי בְּחֶשְׁבּוֹן אֶפְשָׁרוּת שֶׁמִּישֶׁהוּ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַטֶלֶוִיזְיָה.
״תִּתְכּוֹפְפִי!״ הָאַבִּיר פָּקַד עָלַי.
״מָה זֶה???״ צָעַקְתִּי בְּמַחְשָׁבָה.
״תִּתְכּוֹפְפִי!״
״לָמָּה?״
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אוּלַי מַסְפִּיק עִם הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה? אַל תִּגְרְמִי לִי לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי אִם אַתְּ רְאוּיָה לַמְּשִׂימוֹת שֶׁלָּנוּ. פְּקֻדּוֹת מְבַצְּעִים בְּלִי לִשְׁאוֹל, זֶה לֹא בָּרוּר?״
הִתְכּוֹפַפְתִּי.
״סְלִיחָה, הָאַבִּיר...״ לָחַשְׁתִּי.
״אוֹקֵיי, עַכְשָׁיו קְחִי אֶת הַשַּׁלָּט שֶׁל הַטֶלֶוִיזְיָה. הוּא מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
לְרֶגַע כִּמְעַט לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֵיךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵיפֹה נִמְצָא הַשַּׁלָּט, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִזְכַּרְתִּי בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא אָמַר רַק לִפְנֵי שְׁנִיָּה וְהִצְלַחְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסַּקְרָנוּת שֶׁלִּי. הֵרַמְתִּי אֶת הַשַּׁלָּט.
״תִּלְחֲצִי עַל עָרוּץ 2222,״ הָאַבִּיר אָמַר.
״עָרוּץ 2222?״
״אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עָרוּץ כָּזֶה, וּבְכָל זֹאת אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לָךְ: תִּלְחֲצִי עַל עָרוּץ 2222, בָּרוּר?״
לָחַצְתִּי אַרְבַּע פְּעָמִים עַל הַסִּפְרָה 2. מֵאֲחוֹרַי עִדָּן הִתְהַפֵּךְ וְנִשְׁכַּב עַל הַצַּד. כַּנִּרְאֶה בִּגְלַל שֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי אֵלָיו, לֹא הִבְחַנְתִּי אֵיךְ בְּדִיּוּק נִבְקַע הַסֶּדֶק בַּמִּרְקָע וְאֵיךְ יָצְאָה מִמֶּנּוּ יָד דַּקִּיקָה וְהוֹשִׁיטָה לִי בַּקְבּוּקוֹן קָטָן.
״דָּבָר רִאשׁוֹן, שִׁקּוּי־נֶגֶד־פְּגִיעָה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַמִּכְסֶה מֵהַבַּקְבּוּקוֹן וְשָׁתִיתִי אֶת כָּל הַתֹּכֶן שֶׁלּוֹ.
״מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַבַּקְבּוּק?״ שָׁאַלְתִּי.
״תַּחְזִירִי אוֹתוֹ,״ הָאַבִּיר עָנָה.
״לְמִי?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״לְמִי שֶׁנָּתַן לָךְ אוֹתוֹ,״ הוּא שׁוּב צָחַק.
״לַטֶלֶוִיזְיָה?״
״מִסְתַּבֵּר.״
הַיָּד שֶׁהוֹשִׁיטָה לִי אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן נֶעֶלְמָה, וְלָכֵן זֶה נִרְאָה לִי קְצָת הָזוּי, לְהַגִּישׁ בַּקְבּוּקוֹן רֵיק לַמָּסָךְ שֶׁעָלָיו הָאַבִּיר עֲדַיִן נִרְאָה. רַק כְּדֵי לֹא לְהִסְתַּבֵּךְ עוֹד פַּעַם עִם הַהֶעָרוֹת הַמַּעֲלִיבוֹת שֶׁל הָאַבִּיר, הוֹשַׁטְתִּי אֶת יָדִי.
״תּוֹדָה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
״מָה זֶה הָיָה?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״תּוֹדָה,״ הוּא הֶרְאָה לִי שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן הָרֵיק נִמְצָא בְּיָדוֹ.
״אֲנִי לֹא מְבִינָה, אַתָּה נִמְצָא פֹּה אוֹ בְּסִיבִּיר?״ שָׁאַלְתִּי.
עַפְעַפָּיו שֶׁל הָאַבִּיר הִתְכַּוְצוּ.
״אַתְּ בְּוַדַּאי לֹא מְצַפָּה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת,״ הוּא אָמַר, ״קָדִימָה, אֵין לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן. קְחִי!״
״מָה לָקַחַת?״
״אֶת הַדַּרְכּוֹן שֶׁלָּךְ וְאֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְאֶת כָּל הַצִּיּוּד הַנּוֹסָף שֶׁתִּזְדַּקְּקִי לוֹ. אֲנִי מְאַחֵל לָךְ דֶּרֶךְ צְלֵחָה, אֲבִיגַיִל אוֹפִיר. נִפָּגֵשׁ בְּסִיבִּיר...״ הוּא נוֹפֵף לִי לְשָׁלוֹם בְּיָדוֹ וְהַתְּמוּנָה שֶׁלּוֹ הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה, וּמִמָּסַךְ הַטֶלֶוִיזְיָה נָפַל תַּרְמִיל לְתוֹךְ הַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ.
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ גַּם אֲנִי יְשֵׁנָה וְחוֹלֶמֶת. הֲרֵי כָּל מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינַי בַּדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הָיָה קֶטַע מָה־זֶה הָזוּי, בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְגַמְרֵי. הֲרֵי בַּמְּצִיאוּת לֹא קוֹרִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.
 
בַּטֶלֶוִיזְיָה הִמְשִׁיךְ הַסֶּרֶט עַל כּוֹרֵי הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים בְּסִיבִּיר, וְהַמַּצְלֵמָה לִוְתָה אֶת הָאִישׁ שֶׁהַמְסַנֶּנֶת שֶׁלּוֹ הֶעֶלְתָה אֶת הַגּוּשִׁים שֶׁמָּצְאוּ אֶת דַּרְכָּם לְכִיסוֹ שֶׁל לוֹבֵשׁ הַסַּרְבָּל. הַדַּחְפּוֹר שֶׁלְּיַד הַהֶגֶה שֶׁלּוֹ יָשַׁב הָאַבִּיר נִרְאָה מֵרָחוֹק, כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְזַהוֹת אֶת הַנַּהָג שֶׁלּוֹ, וּבַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ אַבָּא הִתְחִיל לְהִתְמַתֵּחַ.
״מָה זֶה?״ הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהִבְחִין בִּי יוֹשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה לְצִדּוֹ שֶׁל הַתַּרְמִיל שֶׁנָּשַׁר מֵהַטֶלֶוִיזְיָה.
״מָה?״ עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא מְבִינָה לְמָה הוּא מִתְכַּוֵן.
״הַתַּרְמִיל הַזֶּה—״ אַבָּא הִצְבִּיעַ עָלָיו.
״אֲהָהּ,״ אָמַרְתִּי, ״הוּא שֶׁל תּוֹם.״
״תּוֹם נִמְצָא פֹּה?״ אַבָּא הִתְפַּלֵּא.
״לֹא,״ קַמְתִּי וְחִבַּקְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת הַתַּרְמִיל, ״הוּא...״ וּבְלִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמִּשְׁפָּט, חָלַפְתִּי עַל פָּנָיו וְהָלַכְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרַי, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה וְשָׁפַכְתִּי אֶת תָּכְנוֹ שֶׁל הַתַּרְמִיל.
מָה בְּדִיּוּק אֲנִי אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה?
״אֲבִיגַיִל!״ הַקְּרִיאָה הַזֹּאת שֶׁל אַבָּא הִקְפִּיצָה אוֹתִי. הָיִיתִי כָּל כָּךְ מֻטְרֶדֶת מֵעִנְיַן הַנְּסִיעָה לִשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה, עַד שֶׁבִּכְלָל לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מִתְקָרֵב אֶל הַדֶּלֶת וּפוֹתֵחַ אוֹתָהּ. בִּתְנוּעָה חַדָּה נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַצִּיּוּד שֶׁנִּשְׁפַּךְ מֵהַתַּרְמִיל. רַק זֶה חָסֵר לִי, שֶׁאַבָּא יְגַלֶּה אֶת הַצִּיּוּד וְיִדְרֹש לָדַעַת מַהוּ.
״אֲבִיגַיִל, מָה לֹא בְּסֵדֶר?״ אַבָּא נִרְאָה מֻדְאָג.
״כְּלוּם. כְּאִלּוּ... הַכֹּל בְּסֵדֶר.״
״אַתְּ לֹא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּסֵדֶר,״ הוּא הִתְקָרֵב אֵלַי. ״מָה אַתְּ מַסְתִּירָה שָׁם? מָה הוֹלֵךְ פֹּה?״ הוּא תָּפַס בְּיָדִי וּבְכֹחַ אִלֵּץ אוֹתִי לָקוּם, וּמִיָּד הִתְגַּלּוּ לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַחֲפָצִים הַמּוּזָרִים שֶׁהָיוּ בַּתַּרְמִיל: בַּקְבּוּקוֹנִים, שַׁלַּט־מֹחַ, פֵּאָה בְּלוֹנְדִינִית, מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ וְתִיק קָטָן שֶׁעָלָיו הָיָה כָּתוּב: ״הוֹרָאוֹת פְּעֻלָּה״.
״מָה זֶה?!״ אַבָּא צָעַק.
״מָה קָרָה?״ אִמָּא פָּרְצָה לְתוֹךְ הַחֶדֶר וּבְעִקְבוֹתֶיהָ הִגִּיעַ גַּם עִדָּן.
״הַבַּת שֶׁלָךְ מַחְבִּיאָה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוּזָרִים, וְהִיא מְסָרֶבֶת לְהַסְבִּיר לִי מֵאַיִן הֵם הִגִּיעוּ הֵנָּה וְלָמָּה...״ הַקּוֹל שֶׁל אַבָּא רָעַד.
״וָואוּ!״ עִדָּן זִנֵּק עַל הַמִּטָּה, ״שַׁלַּט־מֹחַ! אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה. מָה עוֹשִׂים אִתּוֹ? טָסִים לֶחָלָל?״ הוּא הָפַךְ אֶת הַקֻּפְסָה וְנִסָּה לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ בְּכֹחַ.
בְּעֵינַי הוֹפִיעוּ דְּמָעוֹת. לָמָּה הָאַבִּיר הָיָה צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אֵלַי שַׁלַּט־מֹחַ שֶׁעָלָיו מֻצְמָד פֶּתֶק הַמַּסְבִּיר בִּמְפֹרָשׁ שֶׁזֶּהוּ שַׁלַּט־מֹחַ? הָיִיתִי מְיֹאֶשֶׁת לְגַמְרֵי. בְּדִמְיוֹנִי כְּבָר רָאִיתִי אֶת פָּנָיו הַכּוֹעֲסוֹת שֶׁל הָאַבִּיר וְשָׁמַעְתִּי אֶת מָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַגִּיד לִי: שֶׁאֲנִי לֹא זְהִירָה. שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת. שֶׁאֲנִי לֹא מְמֻשְׁמַעַת וְלָכֵן אֲנִי לֹא מַתְאִימָה לִמְשִׂימוֹת עוֹלָמִיּוֹת.
נִחַשְׁתִּי שֶׁבַּמַּצָּב הַזֶּה הוּא יְבַקֵּשׁ מִתּוֹם לְהַמְלִיץ עַל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאִם דָּבָר כָּזֶה יִקְרֶה, אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּע גַּם מִסַּקְרָנוּת וְגַם מִקִּנְאָה.
אֲנִי מוֹדָה: בְּאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם, עָמֹק בְּתוֹכִי, קִוִיתִי לְנֵס. בֶּעָבָר כְּבָר נִקְלַעְתִּי לִמְצוּקוֹת, וְתָמִיד יָצָאתִי מֵהֶן בְּשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: עִדָּן בָּטוּחַ לֹא יַצְלִיחַ לִפְתּוֹחַ אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁל הַשַּׁלַּט־מֹחַ, וְאִם הוּא יַצְלִיחַ, הַשַּׁלַּט־מֹחַ יֵעָלֵם בְּדֶרֶךְ מִסְתּוֹרִית. הֲרֵי הַצִּיּוּד הַסּוֹדִי, שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי בַּתַּרְמִיל שֶׁנָּשַׁר מֵהַטֶלֶוִיזְיָה, לֹא יָכוֹל לִפְעוֹל כְּשֶׁהוּא נִמְצָא בִּידֵי זָרִים. אַבִּיר שֶׁמְּסֻגָּל לְדַבֵּר אֵלַי מִסִיבִּיר וְלִגְרוֹם לְיָּדַיִם לְהִשָּׁלַח מִתּוֹךְ מָסַךְ הַטֶלֶוִיזְיָה, לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם עִדָּן אוֹפִיר אָחִי הַצָּעִיר?
טָעִיתִי. כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי כְּשֶׁעִדָּן הִצְלִיחַ לִפְתּוֹחַ אֶת הַקֻּפְסָה. תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת, וְאַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֵיךְ הוּא הֵבִין מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, הוּא הִתְחַבֵּר אֶל הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְהִרְכִּיב אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.
אֲבָל אַבָּא תָּלַשׁ מִמֶּנּוּ בְּכֹחַ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.
״מָה זֶה?״ הוּא שָׁאַל.
״שַׁלַּט־מֹחַ,״ עִדָּן אָמַר, ״אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁכָּתוּב פֹּה?״
״מָה זֶה שַׁלַּט־מֹחַ?״ אַבָּא לֹא הֵבִין. ״אַתְּ יְכוֹלָה לְהַסְבִּיר לָנוּ בְּמָה אַתְּ מִתְעַסֶּקֶת?״ הוּא נָעַץ בִּי מַבָּט כּוֹעֵס.
״אֲנִי...״ בָּרוּר שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר לָהֶם מָה זֶה שַׁלַּט־מֹחַ. בְּעֶצֶם, גַּם אִם הָיִיתִי מְנַסָּה לְהַסְבִּיר לָהֶם, בָּטוּחַ שֶׁהֵם לֹא הָיוּ מַאֲמִינִים לִי. לָכֵן וִתַּרְתִּי מֵרֹאשׁ. זָרַקְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הַמִּטָּה, וְדָחַפְתִּי בְּרַגְלַי אֶת הַתַּרְמִיל הָרֵיק וְאֶת כָּל הַצִּיּוּד שֶׁהָיָה בּוֹ אֶל הָרִצְפָּה. הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהַכֹּל נֶהֱרַס. לֹא הָיָה לִי רַעֲיוֹן מָה לַעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לָצֵאת מֵהַמַּצָּב הַנּוֹרָא הַזֶּה.
אַבָּא הִרְכִּיב אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁל הַשַּׁלַּט־מֹחַ. הוּא מָצָא אֶת מֶתֶג הַהַפְעָלָה וְהִפְעִיל אוֹתוֹ. חִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו כְּשֶׁהוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַשָּׁטִיחַ וְנִשְׁעַן עַל הַכָּרִיּוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי מִסַּבְתָּא לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת. הָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ, הָיָה גַּם בָּרוּר שֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ. הַחִיּוּךְ הֵעִיד שֶׁמָּה שֶׁהוּא שָׁמַע וְרָאָה מָצָא חֵן בְּעֵינָיו.
״אֲבִיגַיִל, אַתְּ חַיֶּבֶת לָנוּ הַסְבֵּר,״ אִמָּא אָמְרָה וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ תָּפְסָה בְּשַׁרְווּל חֻלְצָתוֹ שֶׁל אַבָּא וְשָׁאֲלָה, ״מָה אַתָּה רוֹאֶה? אוּלַי תְּשַׁתֵּף אוֹתָנוּ.״
״זֶה...״ אַבָּא אָמַר.
״מָה?״
״תֵּכֶף תִּרְאִי בְּעַצְמֵךְ,״ אַבָּא אָמַר, הֵסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וְעָמַד לְהַעֲבִיר לְאִמָּא אֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ.
וַאֲנִי, שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֵדָה לַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה, זִנַּקְתִּי מֵהַמִּטָּה וְחָטַפְתִּי אֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְיָצָאתִי מֵהַחֶדֶר, וְהָיָה לִי בָּרוּר שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲנִי רַק מְסַבֶּכֶת אֶת עַצְמִי עוֹד יוֹתֵר.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

משימה עולמית 14 - שלדים ברכבת הטרנס-סיבירית (רוסיה) גלילה רון-פדר עמית
1
 
שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל סִיבִּיר?
אֲנִי שָׁמַעְתִּי. אֵיךְ? יֵשׁ לָנוּ שָׁכֵן שֶׁעָלָה לָאָרֶץ מֵרוּסְיָה. הוּא הָיָה בֶּן שְׁנָתַיִם כְּשֶׁהִגִּיעַ הֵנָּה, וְלָכֵן קָשֶׁה לוֹ לִזְכּוֹר אֶת הַחַיִּים שָׁם, אֲבָל סַבָּא שֶׁלּוֹ זוֹכֵר אוֹתָם טוֹב מְאוֹד, כִּי הוּא הָיָה בְּסִיבִּיר.
מָה זְ'תוֹמֶרֶת הָיָה בְּסִיבִּיר? אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא נָסַע לְטַיֵּל שָׁם, טְעִיתֶם. אִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא בָּחַר לָגוּר שָׁם עִם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, שׁוּב טְעִיתֶם. סַבָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ ווֹלוֹדְיָה, הָיָה בְּסִיבִּיר כִּי שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לְשָׁם. מִי שָׁלַח אוֹתוֹ? הַ-קָ.גֶ.בֶּ. – רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל אִרְגּוּן הַמִּשְׁטָרָה הַחֲשָׁאִית בְּרוּסְיָה. כְּלוֹמַר, הַ-קָ.גֶ.בֶּ. תָּפַס אוֹתוֹ וְהַמֶּמְשָׁלָה אוֹ מִישֶׁהוּ מִטַּעֲמָהּ שָׁלַח אוֹתוֹ לְסִיבִּיר.
זֹאת לֹא הָיְתָה שְׁלִיחוּת מַדָּעִית, אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. זֹאת הָיְתָה שְׁלִיחוּת מִסּוּג אַחֵר לְגַמְרֵי, אוֹ בְּעֶצֶם גָּלוּת לְחִנּוּךְ מֵחָדָשׁ. תַּחְשְּׁבוּ עַל זֶה: אַף עַל פִּי שֶׁווֹלוֹדְיָה הַזֶּה, שֶׁהוּא סַבָּא שֶׁל מַתָּן הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי, הָיָה כְּבָר בֶּן־אָדָם מְבֻגָּר, הֶחְלִיטוּ בַּמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית שֶׁהוּא לֹא מְחֻנָּךְ טוֹב וְשֶׁצָּרִיךְ לְחַנֵּךְ אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. הֵם אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ אִם הָרַעֲיוֹן מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו. הֵם שָׁלְחוּ אוֹתוֹ לַמְרוֹת הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁלּוֹ. אֵיךְ? פָּשׁוּט מְאוֹד: הֵם אָסְרוּ אוֹתוֹ וְהִגְלוּ אוֹתוֹ.
ווֹלוֹדְיָה לֹא הָיָה פּוֹשֵׁעַ, מַמָּשׁ לֹא. הוּא הָיָה מְהַנְדֵּס בְּמִפְעָל וַאֲפִלּוּ קִבֵּל פְּרָס עַל הֶחָרִיצוּת שֶׁלּוֹ. אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה הוּא הָיָה חוֹזֵר הַבַּיְתָה עָיֵף מְאוֹד וּבְקֹשִי יָצָא מֵהַבַּיִת. פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הוּא נָהַג לִפְגּוֹשׁ חֲבֵרִים יְהוּדִים, וְיַחַד הֵם לָמְדוּ עִבְרִית וְדִבְּרוּ עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
אִם כָּכָה, אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אָסְרוּ אוֹתוֹ? מָה בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלּוֹ הָיָה כָּל כָּךְ גָּרוּעַ שֶׁדָּרַשׁ חִנּוּךְ מֵחָדָשׁ? לִמּוּד הָעִבְרִית וְהַדִּבּוּרִים עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה הַפֶּשַׁע. בַּתְּקוּפָה הַהִיא, אִם לָמַדְתָּ עִבְרִית וְחָלַמְתָּ עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הָיִיתָ פּוֹשֵׁעַ וְהַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית יָכְלָה לִשְׁלוֹחַ אוֹתְךָ לְסִיבִּיר כְּדֵי לְחַנֵּך אוֹתְךָ מֵחָדָשׁ, שֶׁלֹּא תִּרְצֶה יוֹתֵר לִלְמוֹד עִבְרִית וְלֹא תַּחְלֹם יוֹתֵר עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
עַכְשָׁיו אַתֶּם בֶּטַח רוֹצִים לָדַעַת מָה פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי בְּסִיבִּיר וְלָמָּה אֲנִי מַזְכִּירָה לָכֶם אוֹתָהּ. הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: כִּי בַּטֶלֶוִיזְיָה הִקְרִינוּ סֶרֶט עַל סִיבִּיר. נוֹשֵׂא הַסֶּרֶט הָיָה ״זָהָב וְיַהֲלוֹמִים בְּסִיבִּיר״. הָעִתּוֹנַאי שֶׁנָּסַע לְשָׁם בִּקֵּר בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם כּוֹרִים זָהָב וְיַהֲלוֹמִים וְרִאֲיֵן אֲנָשִׁים, וַאֲנִי, שֶׁיָּדַעְתִּי מִסַּבָּא שֶׁל מַתָּן שֶׁסִיבִּיר הִיא אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הֲכִי קָרִים וַהֲכִי נוֹרָאִים בָּעוֹלָם, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְקָרָאתִי:
״מָה, בְּסִיבִּיר יֵשׁ זָהָב?״
״גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֶת זֶה,״ אִמָּא הוֹדְתָה.
״הָאֲדָמָה שֶׁל סִיבִּיר עֲשִׁירָה מְאוֹד בְּמַחְצַבִּים,״ אַבָּא אָמַר, ״יֵשׁ בָּהּ אוֹצָרוֹת: פֶּחָם, בַּרְזֶל, נֵפְט, גָז, עוֹפֶרֶת, כֶּסֶף, זָהָב, יַהֲלוֹמִים וּמָה לֹא.״
״אֲבָל קָפוּא שָׁם, לֹא?״ שָׁאַלְתִּי.
״סִיבִּיר עֲנָקִית,״ אַבָּא אָמַר, ״יֵשׁ בָּהּ אֲזוֹרִים קְפוּאִים יוֹתֵר וַאֲזוֹרִים קְפוּאִים פָּחוֹת, וּבַקַּיִץ יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁחַם שָׁם מְאוֹד.״
״עֲנָקִית?״ עִדָּן נִדְרַךְ, ״כַּמָּה עֲנָקִית?״
״עֲנָקִית מְאוֹד,״ אַבָּא חִיֵּךְ.
״כַּמָּה?״ עִדָּן דָּרַשׁ לָדַעַת.
״תַּחְשֹׁב עַל זֶה שֶׁרוּסְיָה הִיא הַמְּדִינָה הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעוֹלָם, וְרֹב רוּסְיָה זֶה בְּעֶצֶם סִיבִּיר,״ אַבָּא עָנָה. ״בְּעֶצֶם, כָּל הַחֵלֶק שֶׁל רוּסְיָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַבֶּשֶׁת אַסְיָה, הוּא סִיבִּיר. הַחֵלֶק שֶׁל רוּסְיָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה אֵינוֹ סִיבִּיר.״
״מָה, רוּסְיָה נִמְצֵאת בִּשְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת?״ הִתְפַּלֵּאתִי.
״כֵּן,״ אַבָּא עָנָה.
״וָואלָה!״ עִדָּן קָרָא, ״אֵיזֶה קֶטַע! וְאַתָּה יָכוֹל לַעֲבוֹר לְךָ כָּכָה מִיַּבֶּשֶׁת לְיַבֶּשֶׁת?״
״בְּהֶחְלֵט,״ אַבָּא אָמַר, ״הָרֵי אוּרָל הֵם הֶהָרִים הַמַּפְרִידִים בֵּין שְׁתֵּי הַיַּבָּשׁוֹת, וּבָאֵזוֹר הַזֶּה אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק בִּקְפִיצוֹת: קְפִיצָה אַחַת לְאַסְיָה וּקְפִיצָה חֲזָרָה לְאֵירוֹפָּה,״ הוּא צָחַק.
בַּטֶלֶוִיזְיָה נִרְאָה אָדָם צוֹהֵל. הוּא הֶחְזִיק מְסַנֶּנֶת גְּדוֹלָה וְאַחֲרֵי שֶׁסִּנֵּן מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַמַּיִם וְהַבֹּץ, נוֹתְרוּ בָּהּ כַּנִּרְאֶה כַּמָּה גּוּשֵׁי זָהָב. הָאִישׁ הִתְלַהֵב כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהוּא כַּנִּרְאֶה לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהִשָּׁאֵר בִּמְקוֹמוֹ וְרָץ בְּצַעֲקוֹת שִׂמְחָה אֶל הַמְּמֻנִּים עָלָיו, לְהַרְאוֹת לָהֶם אֶת הַזָּהָב.
שְׁנֵי הַמְּמֻנִּים שֶׁלָּבְשׁוּ סַרְבָּלִים כֵּהִים, הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים. אֶחָד מֵהֶם שָׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַמְּסַנֶּנֶת, לָקַח גּוּשׁ וּבָחַן אוֹתוֹ. כַּעֲבֹר שְׁנִיָּה הִתְפַּשֵּׁט חִיּוּךְ עַל פָּנָיו. הוּא הֵבִיא צַ'פְּחָה רְצִינִית לָאִישׁ הַמִּתְלַהֵב, אָסַף אֶת כָּל גּוּשֵׁי הַזָּהָב וְשָׁלַח אֶת הָאִישׁ חֲזָרָה לָעֲבוֹדָה. אַחַר כָּךְ הוּא שִׁלְשֵׁל אֶת הַזָּהָב לַכִּיס הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה בַּסַּרְבָּל שֶׁלּוֹ וְהִסְתּוֹבֵב לְאָחוֹר. בְּעֵינַי הוּא נִרְאָה כְּמוֹ אֶחָד שֶׁבּוֹדֵק הַאִם מִישֶׁהוּ בַּסְּבִיבָה הִבְחִין מָה הוּא עוֹשֶׂה.
״מִי זֶה???״ הַצְּעָקָה הַזֹּאת נִפְלְטָה מֵהַפֶּה שֶׁלִּי בְּלִי שֶׁהִתְכַּוַנְתִּי. הָיִיתִי הֲמוּמָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִשְׁלוֹט בְּעַצְמִי.
״מִי?״ אַבָּא הִבִּיט בִּי בִּפְלִיאָה.
״זֶה—״ הִצְבַּעְתִּי עַל אָדָם שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַהֶגֶה שֶׁל דַּחְפּוֹר עֲנָק.
״זֶה אַחַד הָעוֹבְדִים,״ אַבָּא הֵשִׁיב לִי, וְכַנִּרְאֶה חָשַׁב שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לְהָבִין דָּבָר כָּזֶה בְּעַצְמִי.
שָׁתַקְתִּי. בְּיָדִי הַיְּמָנִית כִּסִּיתִי אֶת פִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּלְטוּ מִשָּׁם צְעָקוֹת נוֹסָפוֹת. הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַהֶגֶה שֶׁל הַדַּחְפּוֹר הָיָה מֻכָּר לִי וּבִגְלַל זֶה צָעַקְתִּי. הִבְחַנְתִּי בּוֹ כִּי הַמַּבָּט שֶׁל הָאִישׁ שֶׁשִּׁלְשֵׁל אֶת גּוּשֵׁי הַזָּהָב לְכִיסוֹ הֻפְנָה אֵלָיו. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁלִּשְׁנֵינוּ, גַּם לִי וְגַם לוֹ, הָיָה בָּרוּר שֶׁנַּהַג הַדַּחְפּוֹר הִבְחִין בַּמַּעֲשֶׂה. עֻבְדָּה שֶׁהַבָּעָתוֹ שֶׁל מְשַׁלְשֵׁל הַזָּהָב לַכִּיס הִשְׁתַּנְּתָה וְנִהְיְתָה פִּתְאוֹם מְאַיֶּמֶת. הוּא לָחַשׁ מַשֶּׁהוּ לַחֲבֵרוֹ שֶׁעָמַד לְצִדּוֹ. חֲבֵרוֹ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ וּמֵהַפֶּה שֶׁלִּי שׁוּב נִפְלְטָה צְעָקָה:
״תִּזָּהֵר מֵהֶם!״
״אֶל מִי אַתְּ מְדַבֶּרֶת?״ עִדָּן שָׁאַל.
״אֲנִי?״ נִבְהַלְתִּי.
״וּמִי, אֲנִי?״ עִדָּן צָחַק.
״אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת אֶל אַף אֶחָד,״ אָמַרְתִּי.
״אֲבָל צָעַקְתְּ, 'תִּזָּהֵר מֵהֶם!'״ עִדָּן הִתְעַקֵּשׁ.
״לֹא צָעַקְתִּי,״ הִכְחַשְׁתִּי.
״צָעַקְתְּ וְעוֹד אֵיךְ,״ עִדָּן לֹא וִתֵּר. ״נָכוֹן?״ הוּא פָּנָה לְאִמָּא.
״לֹא לָרִיב!״ אִמָּא אָמְרָה, ״אִם הַסֶּרֶט מַבְהִיל אוֹתָךְ, אַתְּ יְכוֹלָה לָלֶכֶת לַחֶדֶר,״ הִיא פָּנְתָה אֵלַי.
לָלֶכֶת לַחֶדֶר? אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת לַחֶדֶר, אִם אֲנִי מְזַהָה אֶת הַנַּהָג שֶׁל הַדַּחְפּוֹר, וְהַנּוֹכְחוֹת שֶׁלּוֹ שָׁם, בְּסִיבִּיר, נִרְאֵית לִי כָּל כָּךְ חֲשׁוּדָה?
מִקַּדְתִּי אֶת הַמַּבָּט שֶׁלִּי בַּמָּסָךְ וְהַתְּמוּנָה שֶׁל נַהַג הַדַּחְפּוֹר הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה אֵלַי, כְּאִלּוּ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי נִהְיוּ הַמַּצְלֵמָה שֶׁצִּלְּמָה אוֹתוֹ.
בַּשְּׁנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה קוֹרֶה, הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ שׁוֹאֵב־אָבָק שׁוֹאֵב אֶת הָאִישׁ אֵלֵינוּ. אֲבָל אָז הוּא הֵישִׁיר אֶת מַבָּטוֹ אֵלַי וְחִיֵּךְ וְאָמַר בְּטוֹן מַרְגִּיעַ:
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ יְכוֹלָה לִסְמוֹךְ עָלַי.״
״הָהָה...״ כִּמְעַט אָמַרְתִּי מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה לִי אָסוּר לְהַגִּיד.
״נַסִּי לְדַבֵּר לְלֹא קוֹל,״ הוּא הִצִּיעַ לִי.
נָשַׁמְתִּי עָמֹק.
״הָאַבִּיר?״ דִּבַּרְתִּי אֵלָיו בַּמַּחְשָׁבָה, ״זֶה אַתָּה?״
״אַתְּ לֹא רוֹאָה?״ הוּא נִרְאָה מְשֻׁעֲשָׁע.
״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּסִיבִּיר?״ שָׁאַלְתִּי.
״מְחַכֶּה לָכֶם,״ הוּא עָנָה.
״מְחַכֶּה לָנוּ?״ הָיִיתִי הֲמוּמָה.
״בְּדִיּוּק,״ הוּא אָמַר.
״אֲבָל...״
״מָה הַבְּעָיָה?״
״אֵיךְ אֲנִי...״ דִּבַּרְתִּי בְּקוֹל.
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר!״ הָאַבִּיר הִשְׁתִּיק אוֹתִי, ״אָמַרְתִּי לָךְ בְּפֵרוּשׁ לְדַבֵּר אִתִּי בְּמַחְשָׁבוֹת.״
״אֲבָל...״ דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ לְלֹא קוֹל.
״מָה?״
״הַהוֹרִים שֶׁלִּי, הֵם פֹּה. מָה אֲנִי אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת אִתָּם?״
הָאַבִּיר צָחַק.
״הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ כְּבָר מִזְּמַן לֹא פֹּה,״ הוּא נִרְאֶה מְבֻדָּח, ״אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת רְגוּעָה. תְּקַבְּלִי אֶת כָּל הַהוֹרָאוֹת. קָרָה פַּעַם שֶׁגִּיַּסְנוּ אוֹתָךְ בְּלִי הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת?״
הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא פֹּה? אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? בִּתְנוּעָה חַדָּה הִסְתּוֹבַבְתִּי לְאָחוֹר. לֹא יָכֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתִּי אֶפְשָׁרוּת שֶׁכָּכָה בְּאֶמְצַע הַסֶּרֶט הֵם עָזְבוּ אֶת הַסָּלוֹן וְלֹא אָמְרוּ מִלָּה. הֲרֵי אִם הֵם...
הַמַּרְאֶה שֶׁהִתְגַּלָּה לְנֶגֶד עֵינַי מַמָּשׁ שִׁתֵּק אוֹתִי. הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִהְיוֹת שָׁם אִתִּי כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַתַּדְהֵמָה שֶׁלִּי. לֹא, הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא עָזְבוּ אֶת הַסָּלוֹן. הֵם עֲדַיִן הָיוּ שָׁם אִתִּי, אֲבָל שְׁנֵיהֶם יָשְׁנוּ. אַבָּא יָשַׁן עַל הַכֻּרְסָה וְאִמָּא יָשְׁנָה עַל הַסַּפָּה. לְמַרְגְּלוֹת הַסַּפָּה שָׁכַב עִדָּן עַל הַשָּׁטִיחַ וְגַם הוּא יָשַׁן.
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אַתְּ אִתִּי?״ הָאַבִּיר שָׁאַל.
״כֵּן... זְ'תוֹמֶרֶת...״ הָיִיתִי לְגַמְרֵי מְבֻלְבֶּלֶת, ״אֵיךְ עָשִׂיתָ אֶת זֶה?״
״בּוֹאִי תִּתְקָרְבִי אֶל הַמָּסָךְ,״ הָאַבִּיר סִמֵּן לִי בְּיָדוֹ.
הִתְקָרַבְתִּי לְאַט. הָיִיתִי כָּל כָּךְ הֲמוּמָה, עַד שֶׁהֵבֵאתִי בְּחֶשְׁבּוֹן אֶפְשָׁרוּת שֶׁמִּישֶׁהוּ מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַטֶלֶוִיזְיָה.
״תִּתְכּוֹפְפִי!״ הָאַבִּיר פָּקַד עָלַי.
״מָה זֶה???״ צָעַקְתִּי בְּמַחְשָׁבָה.
״תִּתְכּוֹפְפִי!״
״לָמָּה?״
״אֲבִיגַיִל אוֹפִיר, אוּלַי מַסְפִּיק עִם הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה? אַל תִּגְרְמִי לִי לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמִי אִם אַתְּ רְאוּיָה לַמְּשִׂימוֹת שֶׁלָּנוּ. פְּקֻדּוֹת מְבַצְּעִים בְּלִי לִשְׁאוֹל, זֶה לֹא בָּרוּר?״
הִתְכּוֹפַפְתִּי.
״סְלִיחָה, הָאַבִּיר...״ לָחַשְׁתִּי.
״אוֹקֵיי, עַכְשָׁיו קְחִי אֶת הַשַּׁלָּט שֶׁל הַטֶלֶוִיזְיָה. הוּא מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
לְרֶגַע כִּמְעַט לֹא הִתְאַפַּקְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אֵיךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵיפֹה נִמְצָא הַשַּׁלָּט, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִזְכַּרְתִּי בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא אָמַר רַק לִפְנֵי שְׁנִיָּה וְהִצְלַחְתִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַסַּקְרָנוּת שֶׁלִּי. הֵרַמְתִּי אֶת הַשַּׁלָּט.
״תִּלְחֲצִי עַל עָרוּץ 2222,״ הָאַבִּיר אָמַר.
״עָרוּץ 2222?״
״אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין עָרוּץ כָּזֶה, וּבְכָל זֹאת אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר לָךְ: תִּלְחֲצִי עַל עָרוּץ 2222, בָּרוּר?״
לָחַצְתִּי אַרְבַּע פְּעָמִים עַל הַסִּפְרָה 2. מֵאֲחוֹרַי עִדָּן הִתְהַפֵּךְ וְנִשְׁכַּב עַל הַצַּד. כַּנִּרְאֶה בִּגְלַל שֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי אֵלָיו, לֹא הִבְחַנְתִּי אֵיךְ בְּדִיּוּק נִבְקַע הַסֶּדֶק בַּמִּרְקָע וְאֵיךְ יָצְאָה מִמֶּנּוּ יָד דַּקִּיקָה וְהוֹשִׁיטָה לִי בַּקְבּוּקוֹן קָטָן.
״דָּבָר רִאשׁוֹן, שִׁקּוּי־נֶגֶד־פְּגִיעָה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
שִׁחְרַרְתִּי אֶת הַמִּכְסֶה מֵהַבַּקְבּוּקוֹן וְשָׁתִיתִי אֶת כָּל הַתֹּכֶן שֶׁלּוֹ.
״מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַבַּקְבּוּק?״ שָׁאַלְתִּי.
״תַּחְזִירִי אוֹתוֹ,״ הָאַבִּיר עָנָה.
״לְמִי?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״לְמִי שֶׁנָּתַן לָךְ אוֹתוֹ,״ הוּא שׁוּב צָחַק.
״לַטֶלֶוִיזְיָה?״
״מִסְתַּבֵּר.״
הַיָּד שֶׁהוֹשִׁיטָה לִי אֶת הַבַּקְבּוּקוֹן נֶעֶלְמָה, וְלָכֵן זֶה נִרְאָה לִי קְצָת הָזוּי, לְהַגִּישׁ בַּקְבּוּקוֹן רֵיק לַמָּסָךְ שֶׁעָלָיו הָאַבִּיר עֲדַיִן נִרְאָה. רַק כְּדֵי לֹא לְהִסְתַּבֵּךְ עוֹד פַּעַם עִם הַהֶעָרוֹת הַמַּעֲלִיבוֹת שֶׁל הָאַבִּיר, הוֹשַׁטְתִּי אֶת יָדִי.
״תּוֹדָה,״ הָאַבִּיר אָמַר.
״מָה זֶה הָיָה?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״תּוֹדָה,״ הוּא הֶרְאָה לִי שֶׁהַבַּקְבּוּקוֹן הָרֵיק נִמְצָא בְּיָדוֹ.
״אֲנִי לֹא מְבִינָה, אַתָּה נִמְצָא פֹּה אוֹ בְּסִיבִּיר?״ שָׁאַלְתִּי.
עַפְעַפָּיו שֶׁל הָאַבִּיר הִתְכַּוְצוּ.
״אַתְּ בְּוַדַּאי לֹא מְצַפָּה שֶׁאֶעֱנֶה לָךְ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת,״ הוּא אָמַר, ״קָדִימָה, אֵין לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן. קְחִי!״
״מָה לָקַחַת?״
״אֶת הַדַּרְכּוֹן שֶׁלָּךְ וְאֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְאֶת כָּל הַצִּיּוּד הַנּוֹסָף שֶׁתִּזְדַּקְּקִי לוֹ. אֲנִי מְאַחֵל לָךְ דֶּרֶךְ צְלֵחָה, אֲבִיגַיִל אוֹפִיר. נִפָּגֵשׁ בְּסִיבִּיר...״ הוּא נוֹפֵף לִי לְשָׁלוֹם בְּיָדוֹ וְהַתְּמוּנָה שֶׁלּוֹ הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה, וּמִמָּסַךְ הַטֶלֶוִיזְיָה נָפַל תַּרְמִיל לְתוֹךְ הַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ.
הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ גַּם אֲנִי יְשֵׁנָה וְחוֹלֶמֶת. הֲרֵי כָּל מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינַי בַּדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הָיָה קֶטַע מָה־זֶה הָזוּי, בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְגַמְרֵי. הֲרֵי בַּמְּצִיאוּת לֹא קוֹרִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.
 
בַּטֶלֶוִיזְיָה הִמְשִׁיךְ הַסֶּרֶט עַל כּוֹרֵי הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים בְּסִיבִּיר, וְהַמַּצְלֵמָה לִוְתָה אֶת הָאִישׁ שֶׁהַמְסַנֶּנֶת שֶׁלּוֹ הֶעֶלְתָה אֶת הַגּוּשִׁים שֶׁמָּצְאוּ אֶת דַּרְכָּם לְכִיסוֹ שֶׁל לוֹבֵשׁ הַסַּרְבָּל. הַדַּחְפּוֹר שֶׁלְּיַד הַהֶגֶה שֶׁלּוֹ יָשַׁב הָאַבִּיר נִרְאָה מֵרָחוֹק, כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְזַהוֹת אֶת הַנַּהָג שֶׁלּוֹ, וּבַסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ אַבָּא הִתְחִיל לְהִתְמַתֵּחַ.
״מָה זֶה?״ הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהִבְחִין בִּי יוֹשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה לְצִדּוֹ שֶׁל הַתַּרְמִיל שֶׁנָּשַׁר מֵהַטֶלֶוִיזְיָה.
״מָה?״ עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא מְבִינָה לְמָה הוּא מִתְכַּוֵן.
״הַתַּרְמִיל הַזֶּה—״ אַבָּא הִצְבִּיעַ עָלָיו.
״אֲהָהּ,״ אָמַרְתִּי, ״הוּא שֶׁל תּוֹם.״
״תּוֹם נִמְצָא פֹּה?״ אַבָּא הִתְפַּלֵּא.
״לֹא,״ קַמְתִּי וְחִבַּקְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת הַתַּרְמִיל, ״הוּא...״ וּבְלִי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַמִּשְׁפָּט, חָלַפְתִּי עַל פָּנָיו וְהָלַכְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרַי, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה וְשָׁפַכְתִּי אֶת תָּכְנוֹ שֶׁל הַתַּרְמִיל.
מָה בְּדִיּוּק אֲנִי אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה?
״אֲבִיגַיִל!״ הַקְּרִיאָה הַזֹּאת שֶׁל אַבָּא הִקְפִּיצָה אוֹתִי. הָיִיתִי כָּל כָּךְ מֻטְרֶדֶת מֵעִנְיַן הַנְּסִיעָה לִשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה, עַד שֶׁבִּכְלָל לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מִתְקָרֵב אֶל הַדֶּלֶת וּפוֹתֵחַ אוֹתָהּ. בִּתְנוּעָה חַדָּה נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַצִּיּוּד שֶׁנִּשְׁפַּךְ מֵהַתַּרְמִיל. רַק זֶה חָסֵר לִי, שֶׁאַבָּא יְגַלֶּה אֶת הַצִּיּוּד וְיִדְרֹש לָדַעַת מַהוּ.
״אֲבִיגַיִל, מָה לֹא בְּסֵדֶר?״ אַבָּא נִרְאָה מֻדְאָג.
״כְּלוּם. כְּאִלּוּ... הַכֹּל בְּסֵדֶר.״
״אַתְּ לֹא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּסֵדֶר,״ הוּא הִתְקָרֵב אֵלַי. ״מָה אַתְּ מַסְתִּירָה שָׁם? מָה הוֹלֵךְ פֹּה?״ הוּא תָּפַס בְּיָדִי וּבְכֹחַ אִלֵּץ אוֹתִי לָקוּם, וּמִיָּד הִתְגַּלּוּ לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַחֲפָצִים הַמּוּזָרִים שֶׁהָיוּ בַּתַּרְמִיל: בַּקְבּוּקוֹנִים, שַׁלַּט־מֹחַ, פֵּאָה בְּלוֹנְדִינִית, מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ וְתִיק קָטָן שֶׁעָלָיו הָיָה כָּתוּב: ״הוֹרָאוֹת פְּעֻלָּה״.
״מָה זֶה?!״ אַבָּא צָעַק.
״מָה קָרָה?״ אִמָּא פָּרְצָה לְתוֹךְ הַחֶדֶר וּבְעִקְבוֹתֶיהָ הִגִּיעַ גַּם עִדָּן.
״הַבַּת שֶׁלָךְ מַחְבִּיאָה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוּזָרִים, וְהִיא מְסָרֶבֶת לְהַסְבִּיר לִי מֵאַיִן הֵם הִגִּיעוּ הֵנָּה וְלָמָּה...״ הַקּוֹל שֶׁל אַבָּא רָעַד.
״וָואוּ!״ עִדָּן זִנֵּק עַל הַמִּטָּה, ״שַׁלַּט־מֹחַ! אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי דָּבָר כָּזֶה. מָה עוֹשִׂים אִתּוֹ? טָסִים לֶחָלָל?״ הוּא הָפַךְ אֶת הַקֻּפְסָה וְנִסָּה לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ בְּכֹחַ.
בְּעֵינַי הוֹפִיעוּ דְּמָעוֹת. לָמָּה הָאַבִּיר הָיָה צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ אֵלַי שַׁלַּט־מֹחַ שֶׁעָלָיו מֻצְמָד פֶּתֶק הַמַּסְבִּיר בִּמְפֹרָשׁ שֶׁזֶּהוּ שַׁלַּט־מֹחַ? הָיִיתִי מְיֹאֶשֶׁת לְגַמְרֵי. בְּדִמְיוֹנִי כְּבָר רָאִיתִי אֶת פָּנָיו הַכּוֹעֲסוֹת שֶׁל הָאַבִּיר וְשָׁמַעְתִּי אֶת מָה שֶׁהוּא עָתִיד לְהַגִּיד לִי: שֶׁאֲנִי לֹא זְהִירָה. שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת. שֶׁאֲנִי לֹא מְמֻשְׁמַעַת וְלָכֵן אֲנִי לֹא מַתְאִימָה לִמְשִׂימוֹת עוֹלָמִיּוֹת.
נִחַשְׁתִּי שֶׁבַּמַּצָּב הַזֶּה הוּא יְבַקֵּשׁ מִתּוֹם לְהַמְלִיץ עַל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאִם דָּבָר כָּזֶה יִקְרֶה, אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּע גַּם מִסַּקְרָנוּת וְגַם מִקִּנְאָה.
אֲנִי מוֹדָה: בְּאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם, עָמֹק בְּתוֹכִי, קִוִיתִי לְנֵס. בֶּעָבָר כְּבָר נִקְלַעְתִּי לִמְצוּקוֹת, וְתָמִיד יָצָאתִי מֵהֶן בְּשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: עִדָּן בָּטוּחַ לֹא יַצְלִיחַ לִפְתּוֹחַ אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁל הַשַּׁלַּט־מֹחַ, וְאִם הוּא יַצְלִיחַ, הַשַּׁלַּט־מֹחַ יֵעָלֵם בְּדֶרֶךְ מִסְתּוֹרִית. הֲרֵי הַצִּיּוּד הַסּוֹדִי, שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי בַּתַּרְמִיל שֶׁנָּשַׁר מֵהַטֶלֶוִיזְיָה, לֹא יָכוֹל לִפְעוֹל כְּשֶׁהוּא נִמְצָא בִּידֵי זָרִים. אַבִּיר שֶׁמְּסֻגָּל לְדַבֵּר אֵלַי מִסִיבִּיר וְלִגְרוֹם לְיָּדַיִם לְהִשָּׁלַח מִתּוֹךְ מָסַךְ הַטֶלֶוִיזְיָה, לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לְהִתְמוֹדֵד עִם עִדָּן אוֹפִיר אָחִי הַצָּעִיר?
טָעִיתִי. כִּמְעַט הִתְעַלַּפְתִּי כְּשֶׁעִדָּן הִצְלִיחַ לִפְתּוֹחַ אֶת הַקֻּפְסָה. תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת, וְאַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי אֵיךְ הוּא הֵבִין מָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת, הוּא הִתְחַבֵּר אֶל הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְהִרְכִּיב אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.
אֲבָל אַבָּא תָּלַשׁ מִמֶּנּוּ בְּכֹחַ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם.
״מָה זֶה?״ הוּא שָׁאַל.
״שַׁלַּט־מֹחַ,״ עִדָּן אָמַר, ״אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁכָּתוּב פֹּה?״
״מָה זֶה שַׁלַּט־מֹחַ?״ אַבָּא לֹא הֵבִין. ״אַתְּ יְכוֹלָה לְהַסְבִּיר לָנוּ בְּמָה אַתְּ מִתְעַסֶּקֶת?״ הוּא נָעַץ בִּי מַבָּט כּוֹעֵס.
״אֲנִי...״ בָּרוּר שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר לָהֶם מָה זֶה שַׁלַּט־מֹחַ. בְּעֶצֶם, גַּם אִם הָיִיתִי מְנַסָּה לְהַסְבִּיר לָהֶם, בָּטוּחַ שֶׁהֵם לֹא הָיוּ מַאֲמִינִים לִי. לָכֵן וִתַּרְתִּי מֵרֹאשׁ. זָרַקְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הַמִּטָּה, וְדָחַפְתִּי בְּרַגְלַי אֶת הַתַּרְמִיל הָרֵיק וְאֶת כָּל הַצִּיּוּד שֶׁהָיָה בּוֹ אֶל הָרִצְפָּה. הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהַכֹּל נֶהֱרַס. לֹא הָיָה לִי רַעֲיוֹן מָה לַעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לָצֵאת מֵהַמַּצָּב הַנּוֹרָא הַזֶּה.
אַבָּא הִרְכִּיב אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁל הַשַּׁלַּט־מֹחַ. הוּא מָצָא אֶת מֶתֶג הַהַפְעָלָה וְהִפְעִיל אוֹתוֹ. חִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט עַל פָּנָיו כְּשֶׁהוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַשָּׁטִיחַ וְנִשְׁעַן עַל הַכָּרִיּוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי מִסַּבְתָּא לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת. הָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מַשֶּׁהוּ, הָיָה גַּם בָּרוּר שֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ. הַחִיּוּךְ הֵעִיד שֶׁמָּה שֶׁהוּא שָׁמַע וְרָאָה מָצָא חֵן בְּעֵינָיו.
״אֲבִיגַיִל, אַתְּ חַיֶּבֶת לָנוּ הַסְבֵּר,״ אִמָּא אָמְרָה וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ תָּפְסָה בְּשַׁרְווּל חֻלְצָתוֹ שֶׁל אַבָּא וְשָׁאֲלָה, ״מָה אַתָּה רוֹאֶה? אוּלַי תְּשַׁתֵּף אוֹתָנוּ.״
״זֶה...״ אַבָּא אָמַר.
״מָה?״
״תֵּכֶף תִּרְאִי בְּעַצְמֵךְ,״ אַבָּא אָמַר, הֵסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם וְעָמַד לְהַעֲבִיר לְאִמָּא אֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ.
וַאֲנִי, שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת עֵדָה לַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה, זִנַּקְתִּי מֵהַמִּטָּה וְחָטַפְתִּי אֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ וְיָצָאתִי מֵהַחֶדֶר, וְהָיָה לִי בָּרוּר שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲנִי רַק מְסַבֶּכֶת אֶת עַצְמִי עוֹד יוֹתֵר.