מלאך משמיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מלאך משמיים
מכר
מאות
עותקים
מלאך משמיים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מלאך משמיים

4.4 כוכבים (14 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

בקה פיצפטריק

בקה פיצפטריק היא סופרת אמריקאית שספרה "מלאך משמיים", הפך לרב מכר של הניו-יורק טיימס. 
 
פיצפטריק נולדה וגדלה בעיירה נורת' פלט, נברסקה. בשנת 2001 סיימה תואר בבריאות הציבור מאוניברסיטת בריגהאם יאנג, ובמשך תקופה עבדה כמזכירה, מורה ורואת חשבון בבית ספר אלטרנטיבי בפרובו. 
 
בפברואר 2003, לכבוד יום הולדתה ה-24, בעלה רשם אותה לסדנת כתיבה. שם החלה פיצפטריק לכתוב את ספרה "מלאך משמיים" - ומאז לא הפסיקה לכתוב.
 
כשהיא אינה כותבת, מספרת פיצפטריק, היא רצה, מחטטת במדפי סיילים בחיפושים אחר נעליים חדשות, או מטיילת. היא מתגוררת עם משפחתה בקולורדו.

תקציר

ורה גריי היא תלמידה מצטיינת ושאפתנית. כשהמורה לביולוגיה מחליט להושיב לידה את פאץ’, התלמיד החדש והמסתורי, דווקא בשיעור חינוך מיני, נורה מנסה בצייתנות לעבוד איתו ולהשלים את המטלות שלה.
אבל פאץ’ הוא לא נער רגיל. הוא מוזר, אפל ומושך. בעקבות המפגש איתו נורה מוצאת את עצמה עושה דברים שלא העזה לעשות בעבר – מסתובבת בלילות במקומות שאינם מתאימים לגילה ונכנסת להרפתקאות שהיא אינה מודעת לסכנה האורבת בהן.
וזוהי רק ההתחלה. בתוך זמן קצר מתחילה נורה לחוש שפאץ’ נמצא בתוך הראש שלה ממש. היא תוהה האם הוא קורא את מחשבותיה, ומדוע הוא מתייחס אליה בתערובת משונה כזו של עוקצנות וחיזור. בחיפוש שלה אחר התשובה נורה מוצאת את עצמה בסכנת חיים, תלויה לגמרי בפאץ’ הבלתי אמין – ומאוהבת בטירוף.

פרק ראשון

פרולוג
עמק הלואר, צרפת
נובמבר 1565
צ'ונסי בילה עם בת איכרים על גדתו הירוקה של נהר הלואר כשפרצה הסערה, ומאחר שהניח לסוס לשוטט באחו, נאלץ להסתמך על שתי רגליו בלבד שיביאוהו לטירתו. הוא תלש אבזם כסף מנעלו, הניחו בכפה של הנערה וצפה בה כשמיהרה להתרחק, וחצאיותיה כבדות מבוץ. אחר כך משך את מגפיו על רגליו ופנה הביתה.
גשם עז הקדיר את סביבתה הכפרית של טירת דה לאנז'ה. צ'ונסי דילג בקלילות מעל לקבריו השקועים והתחוחים של בית–הקברות. אפילו בערפל הסמיך ביותר ידע למצוא מכאן את דרכו הביתה בלי חשש שיילך לאיבוד. הלילה לא היה ערפילי, אך האפלולית שהביאה עימה מתקפת הגשם היתה מתעתעת דיה.
צ'ונסי הבחין בתנועה בזווית עינו ומיהר להפנות את ראשו שמאלה. במבט ראשון נראה כאילו מלאך גדול שהשתופף על מצבה סמוכה הזדקף למלוא גובהו, אך הנער לא היה עשוי אבן וגם לא שיש, והיו לו זרועות ורגליים. פלג גופו העליון היה עירום, כפות רגליו חשופות, ומכנסי איכרים נתלו ברפיון על מותניו. הוא זינק מעל המצבה, קצות שערו השחור נוטפים גשם. הגשם זלג על פניו הכהות כשל בן ספרד.
ידו של צ'ונסי נשלחה אל ניצב חרבו. ״מי שם?״
שמץ חיוך עלה על שפתי הנער.
״אל תשחק משחקים עם הדוכס דה לאנז'ה,״ הזהיר צ'ונסי. ״שאלתי לשמך. ענה לי.״
״דוכס?״ הנער נשען על עץ ערבה מעוקם. ״או ממזר?״
צ'ונסי שלף את חרבו. ״חזור בך! אבי היה הדוכס דה לאנז'ה. וכעת אני הדוכס דה לאנז'ה,״ הוסיף באופן מגושם, וקילל את עצמו על כך.
הנער ניענע בראשו בעצלתיים. ״אביך לא היה הדוכס הזקן.״
צ'ונסי רתח לשמע העלבון המחוצף. ״ואביך שלך?״ תבע לדעת והניף את חרבו. הוא עדיין לא הכיר את כל אריסיו, אבל החל ללמוד. הוא יצרוב את שם משפחתו של נער זה בתודעה. ״אשאל שנית,״ הטעים בקול נמוך, והעביר יד על פניו למחות את הגשם. ״מי אתה?״
הנער התקרב והרחיק מעליו את הלהב. לפתע נראה מבוגר יותר מכפי שהניח צ'ונסי, אולי אפילו מבוגר בשנה או שנתיים מצ'ונסי עצמו. ״בן לזרע השטן,״ השיב.
פחד לפת את צ'ונסי בבטנו. ״אתה הוזה ומשוגע,״ סינן מבעד לשיניו. ״סור מדרכי.״
האדמה תחת רגליו של צ'ונסי נטתה. פרצי זהב ואדום זינקו מאחורי עיניו. הוא רכן כשציפורניו חופרות בירכיו, נשא מבטו אל הנער, מיצמץ והשתנק וניסה להבין מה מתרחש. ראשו המה כאילו אינו נתון יותר תחת פיקודו.
הנער רכן כדי להישיר מבט לעיניו של צ'ונסי. ״הקשב היטב. אני צריך ממך משהו. לא אעזוב עד שאקבל אותו. אתה מבין?״
צ'ונסי חרק בשיניו, ניענע בראשו כדי לבטא אי אמון והתרסה. הוא ניסה לירוק אל הנער, אבל הרוק שלו זלג על סנטרו ולשונו סירבה לציית לו.
הנער כרך את זרועותיו סביב צ'ונסי; חומן חרך אותו והוא זעק בכאב.
״אני צריך שתישבע לי אמונים,״ אמר הנער. ״כרע על ברכך והישבע.״
צ'ונסי פקד על גרונו לצחוק בלעג, אבל זה התכווץ והקול נחנק בו. ברכו הימנית פקה כאילו בעטו בה מאחור, אף שלא היה שם איש, והוא מעד קדימה לתוך הבוץ. הוא רכן הצידה והקיא את בני מעיו.
״הישבע,״ חזר הנער.
חום הציף את צווארו של צ'ונסי, והוא גייס את כל כוחותיו לאגרף את כפותיו לאגרופים חלושים. הוא צחק על עצמו, אך לא היה בו כל שעשוע. לא היה לו מושג כיצד, אבל הנער עורר בחילה וחולשה בקרבו, ואלו לא יסורו עד שלא יישבע אמונים. הוא יאמר את אשר צווה, אבל בליבו נשבע להשמיד את הנער בעבור ההשפלה הזאת.
״אדוני, אני שלך,״ סינן צ'ונסי בארס.
הנער הרים את צ'ונסי על רגליו. ״פגוש אותי כאן בראשית החודש העברי חשוון. במהלך השבועיים שבין מולד הירח למלואו אזדקק לשירותיך.״
״שבועיים?״ כל גופו של צ'ונסי רעד מעוצמת זעמו. ״אני הדוכס דה לאנז'ה!״
״אתה נפיל,״ אמר הנער בשמץ חיוך.
מענה מגונה כבר עמד על קצה לשונו של צ'ונסי, אבל הוא בלע אותו. דבריו הבאים נאמרו בארסיות קפואה. ״מה אמרת?״
״אתה שייך לגזע הנפילים התנ״כי. אביך האמיתי היה מלאך שנפל משמיים. אתה חצי בן תמותה.״ הנער נשא את עיניו האפלות להביט בעיניו של צ'ונסי. ״וחצי מלאך שנפל.״
קול מורהו של צ'ונסי עלה מנבכי זיכרונו, מקריא פסוקים מהתנ״ך, מספר על בני תערובת שנוצרו כשמלאכים שגורשו מהשמיים הזדווגו עם בנות תמותה. גזע מטיל מורא ורב–כוח. צינה, שלא נבעה כולה מדחייה, עברה בגופו של צ'ונסי. ״מי אתה?״
הנער פנה מעליו והתחיל להתרחק, ואף שצ'ונסי רצה לרדוף אחריו, הוא לא הצליח להורות לרגליו לשאת את משקלו. כשכרע שם על ברכיו ומיצמץ מבעד לגשם, ראה שתי צלקות גסות על גבו העירום של הנער. הצלקות חברו ליצירת צורת V הפוכה.
״אתה - נפלת?״ קרא. ״פשטו מעליך את כנפיך, נכון?״
הנער - המלאך - יהיה מי שיהיה, לא פנה לאחור. צ'ונסי לא נזקק לאישור.
״השירות שאני עתיד לספק,״ צעק, ״אני תובע לדעת במה מדובר!״
קול צחוקו החרישי של הנער הידהד באוויר.

בקה פיצפטריק

בקה פיצפטריק היא סופרת אמריקאית שספרה "מלאך משמיים", הפך לרב מכר של הניו-יורק טיימס. 
 
פיצפטריק נולדה וגדלה בעיירה נורת' פלט, נברסקה. בשנת 2001 סיימה תואר בבריאות הציבור מאוניברסיטת בריגהאם יאנג, ובמשך תקופה עבדה כמזכירה, מורה ורואת חשבון בבית ספר אלטרנטיבי בפרובו. 
 
בפברואר 2003, לכבוד יום הולדתה ה-24, בעלה רשם אותה לסדנת כתיבה. שם החלה פיצפטריק לכתוב את ספרה "מלאך משמיים" - ומאז לא הפסיקה לכתוב.
 
כשהיא אינה כותבת, מספרת פיצפטריק, היא רצה, מחטטת במדפי סיילים בחיפושים אחר נעליים חדשות, או מטיילת. היא מתגוררת עם משפחתה בקולורדו.

עוד על הספר

מלאך משמיים בקה פיצפטריק
פרולוג
עמק הלואר, צרפת
נובמבר 1565
צ'ונסי בילה עם בת איכרים על גדתו הירוקה של נהר הלואר כשפרצה הסערה, ומאחר שהניח לסוס לשוטט באחו, נאלץ להסתמך על שתי רגליו בלבד שיביאוהו לטירתו. הוא תלש אבזם כסף מנעלו, הניחו בכפה של הנערה וצפה בה כשמיהרה להתרחק, וחצאיותיה כבדות מבוץ. אחר כך משך את מגפיו על רגליו ופנה הביתה.
גשם עז הקדיר את סביבתה הכפרית של טירת דה לאנז'ה. צ'ונסי דילג בקלילות מעל לקבריו השקועים והתחוחים של בית–הקברות. אפילו בערפל הסמיך ביותר ידע למצוא מכאן את דרכו הביתה בלי חשש שיילך לאיבוד. הלילה לא היה ערפילי, אך האפלולית שהביאה עימה מתקפת הגשם היתה מתעתעת דיה.
צ'ונסי הבחין בתנועה בזווית עינו ומיהר להפנות את ראשו שמאלה. במבט ראשון נראה כאילו מלאך גדול שהשתופף על מצבה סמוכה הזדקף למלוא גובהו, אך הנער לא היה עשוי אבן וגם לא שיש, והיו לו זרועות ורגליים. פלג גופו העליון היה עירום, כפות רגליו חשופות, ומכנסי איכרים נתלו ברפיון על מותניו. הוא זינק מעל המצבה, קצות שערו השחור נוטפים גשם. הגשם זלג על פניו הכהות כשל בן ספרד.
ידו של צ'ונסי נשלחה אל ניצב חרבו. ״מי שם?״
שמץ חיוך עלה על שפתי הנער.
״אל תשחק משחקים עם הדוכס דה לאנז'ה,״ הזהיר צ'ונסי. ״שאלתי לשמך. ענה לי.״
״דוכס?״ הנער נשען על עץ ערבה מעוקם. ״או ממזר?״
צ'ונסי שלף את חרבו. ״חזור בך! אבי היה הדוכס דה לאנז'ה. וכעת אני הדוכס דה לאנז'ה,״ הוסיף באופן מגושם, וקילל את עצמו על כך.
הנער ניענע בראשו בעצלתיים. ״אביך לא היה הדוכס הזקן.״
צ'ונסי רתח לשמע העלבון המחוצף. ״ואביך שלך?״ תבע לדעת והניף את חרבו. הוא עדיין לא הכיר את כל אריסיו, אבל החל ללמוד. הוא יצרוב את שם משפחתו של נער זה בתודעה. ״אשאל שנית,״ הטעים בקול נמוך, והעביר יד על פניו למחות את הגשם. ״מי אתה?״
הנער התקרב והרחיק מעליו את הלהב. לפתע נראה מבוגר יותר מכפי שהניח צ'ונסי, אולי אפילו מבוגר בשנה או שנתיים מצ'ונסי עצמו. ״בן לזרע השטן,״ השיב.
פחד לפת את צ'ונסי בבטנו. ״אתה הוזה ומשוגע,״ סינן מבעד לשיניו. ״סור מדרכי.״
האדמה תחת רגליו של צ'ונסי נטתה. פרצי זהב ואדום זינקו מאחורי עיניו. הוא רכן כשציפורניו חופרות בירכיו, נשא מבטו אל הנער, מיצמץ והשתנק וניסה להבין מה מתרחש. ראשו המה כאילו אינו נתון יותר תחת פיקודו.
הנער רכן כדי להישיר מבט לעיניו של צ'ונסי. ״הקשב היטב. אני צריך ממך משהו. לא אעזוב עד שאקבל אותו. אתה מבין?״
צ'ונסי חרק בשיניו, ניענע בראשו כדי לבטא אי אמון והתרסה. הוא ניסה לירוק אל הנער, אבל הרוק שלו זלג על סנטרו ולשונו סירבה לציית לו.
הנער כרך את זרועותיו סביב צ'ונסי; חומן חרך אותו והוא זעק בכאב.
״אני צריך שתישבע לי אמונים,״ אמר הנער. ״כרע על ברכך והישבע.״
צ'ונסי פקד על גרונו לצחוק בלעג, אבל זה התכווץ והקול נחנק בו. ברכו הימנית פקה כאילו בעטו בה מאחור, אף שלא היה שם איש, והוא מעד קדימה לתוך הבוץ. הוא רכן הצידה והקיא את בני מעיו.
״הישבע,״ חזר הנער.
חום הציף את צווארו של צ'ונסי, והוא גייס את כל כוחותיו לאגרף את כפותיו לאגרופים חלושים. הוא צחק על עצמו, אך לא היה בו כל שעשוע. לא היה לו מושג כיצד, אבל הנער עורר בחילה וחולשה בקרבו, ואלו לא יסורו עד שלא יישבע אמונים. הוא יאמר את אשר צווה, אבל בליבו נשבע להשמיד את הנער בעבור ההשפלה הזאת.
״אדוני, אני שלך,״ סינן צ'ונסי בארס.
הנער הרים את צ'ונסי על רגליו. ״פגוש אותי כאן בראשית החודש העברי חשוון. במהלך השבועיים שבין מולד הירח למלואו אזדקק לשירותיך.״
״שבועיים?״ כל גופו של צ'ונסי רעד מעוצמת זעמו. ״אני הדוכס דה לאנז'ה!״
״אתה נפיל,״ אמר הנער בשמץ חיוך.
מענה מגונה כבר עמד על קצה לשונו של צ'ונסי, אבל הוא בלע אותו. דבריו הבאים נאמרו בארסיות קפואה. ״מה אמרת?״
״אתה שייך לגזע הנפילים התנ״כי. אביך האמיתי היה מלאך שנפל משמיים. אתה חצי בן תמותה.״ הנער נשא את עיניו האפלות להביט בעיניו של צ'ונסי. ״וחצי מלאך שנפל.״
קול מורהו של צ'ונסי עלה מנבכי זיכרונו, מקריא פסוקים מהתנ״ך, מספר על בני תערובת שנוצרו כשמלאכים שגורשו מהשמיים הזדווגו עם בנות תמותה. גזע מטיל מורא ורב–כוח. צינה, שלא נבעה כולה מדחייה, עברה בגופו של צ'ונסי. ״מי אתה?״
הנער פנה מעליו והתחיל להתרחק, ואף שצ'ונסי רצה לרדוף אחריו, הוא לא הצליח להורות לרגליו לשאת את משקלו. כשכרע שם על ברכיו ומיצמץ מבעד לגשם, ראה שתי צלקות גסות על גבו העירום של הנער. הצלקות חברו ליצירת צורת V הפוכה.
״אתה - נפלת?״ קרא. ״פשטו מעליך את כנפיך, נכון?״
הנער - המלאך - יהיה מי שיהיה, לא פנה לאחור. צ'ונסי לא נזקק לאישור.
״השירות שאני עתיד לספק,״ צעק, ״אני תובע לדעת במה מדובר!״
קול צחוקו החרישי של הנער הידהד באוויר.